בפברואר 2012 עתרו לבג"ץ פרופ' קארין נהון, עורכי הדין אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח ויהונתן קלינגר מהתנועה לזכויות דיגיטליות, בדרישה לבטל חוק חדש שהתקבל שלוש שנים קודם לכן: חוק המאגר הביומטרי, שחייב איסוף טביעות אצבע ותווי פנים של כל אזרחי ישראל למאגר מידע מרכזי אחד. הטיעון שלהם היה חד: מדובר ב"משאב מידע רגיש ומאסיבי המהווה מנגנון פיקוח ושליטה חסר תקדים". נהון, שהייתה ממובילות המאבק, תיארה בראיון מאוחר יותר את החשש בפשטות ברורה: מי שמחזיק בטביעות האצבע שלכם יכול לכאורה למכור אותן בסכום קטן, "לשים את זה בזירת פשע" כהוכחה מבוימת, ואף לזייף בעזרתן כניסה לחשבון הבנק שלכם.
כמעט שבע עשרה שנה אחרי החקיקה, וכארבע עשרה שנה וחצי אחרי אותה עתירה, המספרים מספרים סיפור אחר לגמרי. עד סוף 2024 היו רשומים במערכת ההזדהות הלאומית הישראלית 4.6 מיליון אזרחים – כמעט תשע פעמים יותר מ-530 אלף הרשומים ב-2019, ו-73% מכלל בני 16 עד 80 הזכאים להירשם. כל אזרח כזה יכול, מהטלפון, לזהות את עצמו באמצעות טביעת אצבע או זיהוי פנים כדי להיכנס לחשבון הבנק, לחדש רישיון רכב, או להיכנס לאזור האישי הממשלתי. מה שנראה לפני עשור כמו סיוט של "האח הגדול", הפך לפעולה שגרתית שרוב הישראלים מבצעים בלי לחשוב פעמיים. אבל המאבק שאיתו נפתח הסיפור הזה מעולם לא באמת הסתיים – הוא רק עבר מתחת לרדאר.
למה בכלל הקימו את המאגר
הרעיון נולד מבעיה ביורוקרטית: בין 2005 ל-2007 דיווח משרד הפנים על כ-150 אלף תעודות זהות שאבדו, נגנבו או הושמדו בכל שנה, ולפי נתוני משטרת ישראל שצוטטו בדיוני החקיקה, לכ-52% ממגישי הבקשות לתעודות זהות חדשות בין 1995 ל-2006 היה תיק פלילי – רקע פורה לזיוף מסמכים. שר הפנים דאז מאיר שטרית קידם את החוק כפתרון: מסמכי זהות עם שבב ביומטרי שקשה לזייף. הכנסת אישרה את החוק ב-15 בדצמבר 2009.
הפיילוט הרשמי, שהחל ב-8 ביוני 2013 בהובלת שר הפנים גדעון סער, היה התנדבותי לחלוטין – אזרחים יכלו לבחור אם להצטרף. בחצי השני של 2013 כ-50% מבקשי תעודות הזהות החדשות וכ-46% ממבקשי הדרכונים בחרו בגרסה הביומטרית. אבל ההתלהבות דעכה מהר: כבר במחצית הראשונה של 2014 צנח השיעור ל-36% בתעודות זהות ול-30% בדרכונים בלבד, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מי שסירבו הסבירו את עצמם בסקר: 29.4% אמרו שזה לא נוח, 26.5% לא ראו יתרון, ו-24.9% פשוט לא בטחו במאגר.
הממשלה לא המתינה לפיילוט שישכנע את כולם. ב-27 בפברואר 2017 אישרה הכנסת תיקון שהפך את המסמכים הביומטריים לברירת המחדל היחידה לכל תעודת זהות ודרכון חדשים – מי שרצה להימנע יכול היה (באופן זמני, שהוארך שוב ושוב) לסרב רק לשמירת טביעות האצבע במאגר המרכזי, אך לא לתמונת הפנים. מיוני 2017 רשות האוכלוסין וההגירה הפסיקה להנפיק מסמכים לא-ביומטריים לחלוטין.
מ-530 אלף למיליונים: איך המאגר הפך לתשתית
הקפיצה האמיתית קרתה בשקט, בלי הצהרות גדולות. מערכת ההזדהות הלאומית הממשלתית ("האזור האישי הממשלתי" נשען עליה) גדלה מ-530 אלף אזרחים רשומים ב-2019 לכ-4.6 מיליון בסוף 2024 – גידול של כמעט פי תשעה בחמש שנים בלבד, לפי דוח מבקר המדינה שפורסם במאי 2026. ב-2024 לבדה נרשמו 830 אלף אזרחים חדשים למערכת, ונרשמו בה יותר מ-50 מיליון כניסות. באזור האישי הממשלתי עצמו נרשמו ב-2024 יותר מ-26 מיליון כניסות של כארבעה מיליון אזרחים ייחודיים, 3.2 מיליון רישיונות רכב הונפקו דרכו, ו-53% מכלל העברות הבעלות על רכבים בישראל בוצעו דרכו – יותר מהיקף הפעילות המקביל בסניפי הדואר.
בבנקים הישראליים, זיהוי ביומטרי – טביעת אצבע או זיהוי פנים – הפך זה מכבר לאפשרות כניסה סטנדרטית באפליקציות של כל הבנקים הגדולים, החל מבנק הפועלים שהיה מהראשונים להטמיע זיהוי טביעת אצבע עוד ב-2015. ובמאי 2025 מערך הדיגיטל הממשלתי הוסיף עוד שכבה: התחברות ללא סיסמה בכלל, רק באמצעות זיהוי ביומטרי בטלפון הנייד – מיועדת בעיקר לאוכלוסיות שמתקשות עם התחברות מבוססת סיסמה, כמו קשישים המשתמשים בשירותי בריאות.
אבל דוח מבקר המדינה חושף גם את הפער בין ההתקדמות הטכנולוגית לבין המימוש בפועל: רק 16% מהשירותים הממשלתיים שמופו מחוברים בפועל למערכת ההזדהות, ורק 15 מתוך 258 הרשויות המקומיות בישראל התחברו אליה. במילים אחרות – האזרחים כבר שם, עם הטלפון והאצבע שלהם מוכנים, אבל חלק ניכר מהמדינה עדיין לא הגיע.
הפרשה שהוכיחה שהחשש מ-2012 לא היה קונספירציה
בזמן שרוב הציבור כבר לא חשב פעמיים על החתימה הביומטרית, בשקט לחלוטין פעל מ-2015 מאגר שני, נפרד, שרשות האוכלוסין וההגירה מעולם לא גילתה לציבור את קיומו: "מערכת רותם". המערכת אגרה תמונות פנים של אזרחים שעברו במעברי הגבול האוטומטיים – תמונות ברזולוציה נמוכה יחסית, שנועדו במקור למטרה טכנית מוגבלת, אך עם התקדמות טכנולוגיית זיהוי הפנים הפכו בעצמן לכלי זיהוי ביומטרי לכל דבר, בלי שום עיגון בחוק המאגר הביומטרי הרשמי.
כלכליסט חשף את קיומה של "מערכת רותם" ביולי 2021. עורך הדין חיים רביע הגיש נגד רשות האוכלוסין ונגד המדינה תביעת פיצויים ביוני 2022. הפרשה הגיעה לפשרה מגושרת בספטמבר 2024, בתיווכו של השופט בדימוס מני מזוז: הרשות התחייבה למחוק תמונות פנים שנאספו במעברי גבול תוך 90 יום מרגע החצייה, לאפשר לאזרחים לבחור לעבור דרך שוטר אנושי כדי להימנע מצילום, למנות ממונה הגנת פרטיות, ולפרסם הצעת חוק שתסדיר את המערכת. לפי פרסומים על ההסכם, רביע הדגיש שגם בעיתות ביטחוניות מורכבות, הזכות לפרטיות נותרת זכות חוקתית שראוי לאכוף. במאי 2025 פרסם משרד הפנים את טיוטת החוק המובטחת.
הפרשה הזו חשובה כי היא ההוכחה הכי מוחשית שהחששות של 2012 לא היו תיאורטיים: לא היה כאן פריצה של האקרים, אלא מדינה שבנתה בשקט מאגר ביומטרי בלתי-מוסדר לחלוטין, במשך שש שנים, בלי לספר לאף אחד – בדיוק סוג התרחיש שקארין נהון ועמיתיה הזהירו מפניו כבר ב-2012.
מה בג"ץ באמת קבע ב-2022
באותה השנה שבה "מערכת רותם" עדיין הייתה בעיצומה, הגיעה גם ההכרעה המשפטית הגדולה: ב-13 ביולי 2022 מחק בג"ץ עתירות שהוגשו ב-2017, אחרי שהמאגר הפך לחובה – ובהן שוב היו מעורבים נהון והתנועה לזכויות דיגיטליות, הפעם נגד הגרסה המחייבת של החוק – אך מבלי לדחות אותן לגופו של עניין. השופטים קבעו שהעותרים לא הוכיחו נזק ממשי שכבר קרה, וציינו שרק כשהמעבר למסמכים ביומטריים יושלם באופן מלא (יעד שהוצג אז ל-2024) "אפשר יהיה להעריך טוב יותר את החששות והסיכונים". בית המשפט הבהיר במפורש ש"הדלת אינה נעולה" לבחינה מחודשת בעתיד, הן ברמה הטכנולוגית והן ברמת האכיפה בפועל. אחד מעורכי הדין של העותרים כינה את ההחלטה "פחדנית" – תסכול מכך שהטיעונים המהותיים על פגיעה בפרטיות מעולם לא זכו להכרעה עניינית.
התוצאה בפועל: גם ב-2026, כמעט שני עשורים אחרי החקיקה, המאגר המרכזי עדיין מחזיק 4.4 מיליון טביעות אצבע, והחוק מ-2017 שהיה אמור לחייב מחיקתן ולעבור להסתמכות בלעדית על זיהוי פנים נדחה כבר בפעם השביעית. מערכת ההחלפה, שיצאה למכרז לראשונה בדצמבר 2022, נעצרה בשל מלחמת אוקטובר 2023, ויעד ההשלמה החדש הוא מאי 2027.
לא לבלבל: מה באמת דלף בישראל, ומה לא
חשוב להיות מדויקים כאן, כי קל להתבלבל: באירוע הדלף הישראלי הגדול והמוכר ביותר – חשיפת פרטיהם של כ-6.5 מיליון בעלי זכות בחירה בפברואר 2020, ימים לפני הבחירות, דרך יישום "אלקטור" של מפלגת הליכוד – דלפו שמות, כתובות, מספרי טלפון ומספרי תעודות זהות. זה היה אירוע חמור, ומשרד המשפטים קבע בהמשך שהליכוד וישראל ביתנו הפרו את חוק הגנת הפרטיות. אבל זה לא היה דלף של המאגר הביומטרי עצמו: טביעות האצבע ותווי הפנים השמורים במאגר המרכזי לא נחשפו באירוע הזה, ולא נמצא בשום מקור אמין תיעוד של פריצה ממשית למאגר הביומטרי הליבתי. גם בג"ץ הסתמך ב-2022 על כך שטרם התממש נזק ממשי, כנימוק להימנע מפסילת החוק. הפרשה החמורה ביותר שנחשפה בפועל – "מערכת רותם" – הייתה כישלון רגולטורי-פנימי, לא פריצה חיצונית.
מה הלאה, ואיפה ישראל עומדת מול העולם
ב-2026, לפי דוח מבקר המדינה, בוחן משרד הפנים הצעה שעשויה לשנות את התמונה שוב: לאפשר לגופים ציבוריים לאמת זהות של אזרחים דרך התאמת פנים חיה מול המאגר הביומטרי הלאומי, עבור שירותים מרוחקים רגישים – מהלך שדורש תיקון חקיקה מפורש ועדיין לא אושר. אם זה יקרה, ישראל תתקרב יותר למודל ההודי של Aadhaar, שם 1.38 מיליארד תעודות זהות ביומטריות משמשות כבר היום לאימות ישיר מול מאגר ממשלתי מרכזי, כולל למעלה ממיליארד אימותי זיהוי פנים מצטברים עד ינואר 2025. זה שונה מהותית מהמודל האסטוני, שבו 121 אלף "תושבי E" מ-185 מדינות מחזיקים זהות דיגיטלית התנדבותית לחלוטין לצורך עסקים בלבד, ומהארנק הדיגיטלי האירופי (eIDAS 2.0) שכל מדינה באיחוד מחויבת להציע עד דצמבר 2026 – מודל שנבנה מלכתחילה על הסכמה מפורשת.
יש גם צד אחר, פחות צפוי, לסיפור: המומחיות הישראלית בזיהוי ביומטרי ומניעת הונאות דיגיטליות הפכה בעצמה למוצר ייצוא מבוקש. באוגוסט 2026 הודיעה ענקית התשלומים ויזה על רכישת חברת הסטארט-אפ הישראלית BioCatch, שמתמחה בזיהוי ביומטרי התנהגותי למניעת הונאות, בעסקת מזומן של 2.4 מיליארד דולר. החברה, שהוקמה ב-2011, מגינה כיום על 1.8 מיליארד מכשירים ו-760 מיליון משתמשים אצל יותר מ-350 בנקים ב-21 מדינות. נשיא שירותי הערך המוסף בוויזה, אנדרו טורה, הסביר את הרכישה כך: "השתלטויות על חשבונות והונאות עולות לכלכלה העולמית יותר מטריליון דולר בשנה, ובינה מלאכותית מאפשרת לתקיפות האלה לפעול בקנה מידה חסר תקדים." למרבה האירוניה, בדיוק כשהוויכוח הישראלי הפנימי על המאגר הביומטרי עדיין לא נסגר, הידע שנצבר כאן הופך לתשתית שמגינה על מאות מיליוני לקוחות בנקים ברחבי העולם.
שאלות ותשובות
האם המאגר הביומטרי של ישראל נפרץ אי פעם? לא נמצא תיעוד אמין לפריצה חיצונית של המאגר הביומטרי המרכזי (טביעות אצבע ותווי פנים) עצמו. אירוע הדלף המוכר ביותר בישראל, חשיפת פרטיהם של 6.5 מיליון בעלי זכות בחירה ב-2020, נגע לשמות, כתובות ומספרי תעודות זהות – לא לנתונים הביומטריים. הכישלון החמור ביותר שכן התגלה, "מערכת רותם", היה מאגר סודי בלתי-מוסדר שהמדינה עצמה הפעילה, לא תוצאה של פריצה מבחוץ.
אז מה זו בעצם "מערכת רותם"? מאגר תמונות פנים נפרד, שרשות האוכלוסין הפעילה החל מ-2015 בלי לחשוף לציבור את קיומו, על בסיס תמונות שנאספו במעברי גבול אוטומטיים. כלכליסט חשף את קיומו ב-2021, ולאחר תביעה של עורך דין פרטי הגיעה המדינה ב-2024 להסכם שמחייב אותה למחוק את התמונות תוך 90 יום ולהסדיר את המערכת בחוק.
איך נכנסים למערכת ההזדהות הלאומית או לאזור האישי הממשלתי? אזרחים יכולים להזדהות באמצעות תעודת הזהות הביומטרית שלהם, כרטיס אשראי, דרכון, או שאלות אימות אישיות – ומאז 2025 גם באמצעות זיהוי ביומטרי בטלפון הנייד בלבד, בלי סיסמה. בפועל, לפי דוח מבקר המדינה, רוב הנרשמים החדשים ב-2024 (כ-99%) עדיין השתמשו באמצעי זיהוי שאינם ביומטריים כדי להירשם למערכת.
האם חובה למסור טביעות אצבע כדי לקבל תעודת זהות בישראל? תמונת הפנים חובה בכל תעודת זהות ביומטרית מ-2017. שמירת טביעות האצבע במאגר המרכזי כפופה להוראת שעה שניתן לסרב לה, אך זו הוארכה שוב ושוב – בפעם השביעית נכון ל-2026 – כך שהמאגר עדיין מחזיק כ-4.4 מיליון טביעות אצבע.
מקורות
- Biometric Update – "Israeli Interior Ministry asks to extend a controversial biometrics database", 17 בינואר 2022.
- Biometric Update – "Israeli court rejects call to delete government's biometric database, leaves room for appeal", יולי 2022.
- כלכליסט – "רשות האוכלוסין תפעל לצמצום המאגר הביומטרי הסודי שהקימה", 22 בספטמבר 2024.
- כלכליסט – "ארבע שנים לאחר החשיפה: המדינה מבטלת את המאגר הביומטרי הסודי", 20 במאי 2025.
- כלכליסט – "נתוני הלמ"ס: הציבור הישראלי אומר לא למאגר הביומטרי", 17 בספטמבר 2014.
- מבקר המדינה – "שירותים מקוונים לציבור: ההזדהות הלאומית והאזור האישי הממשלתי – דוח מיוחד", מאי 2026.
- PC.co.il – "בפעם השביעית: נדחתה כניסת החוק למחיקת טביעות אצבעות מהמאגר הביומטרי", 2026.
- Haaretz – "בג"ץ מחק את העתירות נגד המאגר הביומטרי, אך לא פסל אפשרות להגישן בעתיד", 13 ביולי 2022.
- האגודה לזכויות האזרח בישראל (ACRI) – ארכיון עתירה בג"ץ 1516/12.
- העין השביעית – ראיון עם פרופ' קארין נהון על סכנות המאגר הביומטרי, 14 בספטמבר 2016.
- Geektime / מאקו – דיווחים על דליפת פרטיהם של 6.5 מיליון בעלי זכות בחירה באמצעות אפליקציית "אלקטור", פברואר 2020.
- Times of Israel – "Visa to buy Israeli cyber firm for $2.4 billion to fight AI-driven scams", 3 באוגוסט 2026.
- Biometric Update – "India reports 1.38B Aadhaar numbers generated", יולי 2024; "India registers over 1B Aadhaar face authentications as adoption grows", ינואר 2025.
- Invest in Estonia – "Estonian e-Residency attracts record interest and revenue in 2024".