בקצה הצפוני של ים המלח עומדים עדיין שלטים שמזמינים מתרחצים לחוף. הבעיה: כדי להגיע מהשלט אל המים צריך היום לצעוד מאות מטרים על אדמת מלח סדוקה, שמתחתיה עלול להיפער בכל רגע בור בעומק של בניין בן שש קומות.
זה לא תרחיש עתידני ולא אזהרה תיאורטית. זה המצב בשטח, כבר עכשיו. מפלס ים המלח צונח ביותר ממטר מדי שנה, קו החוף נסוג, ובעקבותיו נפערים מאות בולענים חדשים בכל שנה — תופעה שהמכון הגיאולוגי העריך שהיא כנראה המהירה ביותר מסוגה בעולם.
והחלק המטריד באמת בסיפור הזה הוא לא הגיאולוגיה. הוא הביורוקרטיה: כמעט כל פתרון אפשרי כבר הונח על שולחן הממשלה בעשרים השנים האחרונות — ונקבר. ים המלח הוא אולי הדוגמה המובהקת בישראל למה שקורה כשמדינה בוחרת, שנה אחרי שנה, פשוט לא להחליט.
מטר בשנה, כבר חמישה עשורים
הנתונים הרשמיים של רשות המים מספרים סיפור עקבי להחריד. באוקטובר 1976 עמד מפלס ים המלח על 398.95 מטר מתחת לפני הים. במדידה של תחילת מאי 2026 הוא כבר עמד על 440.79 מטר מתחת לפני הים. במילים אחרות: בתוך חמישה עשורים איבד הים כמעט 42 מטר מגובהו — ממוצע של יותר מ-80 סנטימטר בשנה, כשבעשורים האחרונים הקצב התייצב על יותר ממטר בשנה, ובחלק מהשנים אף 1.2 מטר.
הירידה הזאת אינה ליניארית — היא הולכת ומאיצה. בין 2021 ל-2026 בלבד צנח המפלס בכ-5.5 מטר. לפי רשות הטבע והגנים, הים כבר איבד כשליש משטחו; מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת תיאר מאות קמ"ר של קרקע מלוחה שנחשפו במקום שבו היו פעם מים.
נקודת השבר הסמלית הגיעה כבר ב-1981: הים הצטמק עד שנחצה לשניים באזור חצי האי הלשון, והאגן הדרומי — הרדוד — התנתק מהאגן הצפוני. מאז, האגן הדרומי, שבו יושבים בתי המלון של עין בוקק, אינו ים אלא בריכת אידוי תעשייתית, שמוזנת באופן מלאכותי במים שנשאבים מהאגן הצפוני.
המאזן ההידרולוגי מסביר הכול: לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, לים המלח חסרים בין 600 ל-800 מיליון מ"ק בשנה — פער בין המים שמתאדים ממנו לבין המעט שעוד מגיע אליו.
איך נולד בולען
כדי להבין למה דווקא ירידת המפלס מייצרת בולענים, צריך לרדת מתחת לפני הקרקע. לאורך חופי ים המלח קבורה שכבת מלח עבה — חמישה עד עשרים מטרים — בעומק שמגיע עד 70 מטר מתחת לפני השטח. במשך אלפי שנים היא הייתה רוויה במי תהום מלוחים, כבדים, שהגיעו מהים עצמו ולא המיסו אותה.
אבל כשהים נסוג, מי התהום נסוגים איתו. אל החלל שנוצר חודרים מים מתוקים יחסית מהאקוויפרים — מאגרי מי התהום — שממערב, והמים האלה, בניגוד למלוחים, ממיסים את שכבת המלח כמו סוכר בתה. בתת-הקרקע נפערת מערה; התקרה שלה מחזיקה מעמד חודשים או שנים, ואז — בלי התרעה שנראית לעין — היא קורסת. כך נולד בולען: בור בעומק של עד 20 מטר ובקוטר של עשרות מטרים, שנפער לפעמים בתוך שניות.
המספרים מסחררים. עד 2012 תיעד המכון הגיאולוגי יותר מ-4,000 בולענים לאורך רצועת החוף, יותר מ-85% מהם נפערו משנת 2000 ואילך. ב-2015 לבדה נוספו יותר מ-500 בולענים חדשים. רשות הטבע והגנים דיברה על כ-5,500 בולענים וכ-300 חדשים מדי שנה, וחוקרי המכון הגיאולוגי העריכו שמדובר בקצב היווצרות הבולענים המהיר ביותר על פני כדור הארץ. כיום, לפי ההערכות המקובלות, מספר הבולענים כבר חצה מזמן את רף 6,000.
יש גם חדשות טובות, יחסית: בזכות מעקב לווייני וניטור קרקע, המכון הגיאולוגי מסוגל כיום לזהות שקיעה זעירה של הקרקע ולחזות היווצרות בולענים שבועות ולעיתים חודשים מראש. אפשר לדעת איפה ייפער הבור הבא. מה שאי אפשר, בינתיים, זה לעצור את התהליך שמייצר אותו.
מי מייבש את הים: הירדן, האשלג, האידוי
ים המלח לא מתייבש מעצמו. שלושה גורמים חולקים את האחריות, ולכולם שמות וכתובות.
הראשון והגדול שבהם הוא נהר הירדן — או ליתר דיוק, מה שנשאר ממנו. עד שנות ה-60 זרמו בירדן הדרומי אל ים המלח יותר ממיליארד מ"ק בשנה. אז נבנה המוביל הארצי, ישראל סכרה את יציאת הכנרת, וירדן וסוריה הטו את היובלים ממזרח. לפי החברה להגנת הטבע, היום מגיעים אל הים כ-75 מיליון מ"ק בשנה בלבד — פחות מעשירית מהזרימה ההיסטורית. המכון הגיאולוגי מייחס להטיית מקורות הירדן וסכירת הנחלים כ-70% מירידת המפלס.
30 האחוזים הנותרים שייכים לתעשייה: מפעלי ים המלח בצד הישראלי ומפעל האשלג הירדני בצד המזרחי. המודל העסקי שלהם פשוט ורווחי — שואבים מים מהאגן הצפוני אל בריכות האידוי שבאגן הדרומי, נותנים לשמש לאדות את המים, וקוצרים את המינרלים: אשלג, ברום ומגנזיום. כל מ"ק שמתאדה בבריכות הוא מ"ק שנגרע מהים.
וכאן נכנס לתמונה נתון שכדאי להכיר: הזיכיון, שמכוחו פועלים המפעלים, נחתם ב-1961, כשמפעלי ים המלח היו עוד חברה ממשלתית, והוא משתרע על כ-652 קמ"ר — כ-3% משטח מדינת ישראל. החברה הופרטה בשנות ה-90, והזיכיון בתוקף עד סוף מרץ 2030. בתמורה שילמה החברה למדינה תמלוגים של כ-580 מיליון ש"ח בשנת 2023, והיא מעסיקה יותר מ-1,800 עובדים בנגב. דוח מיוחד של מבקר המדינה ממרץ 2025, שבחן את ניהול הזיכיון, מצא שלצד התועלת הכלכלית נלווים לפעילות גם מחירים סביבתיים כבדים — בהם צריכת מים בהיקף של כ-22% מכלל המים המסופקים לתעשייה בישראל.
הגורם השלישי הוא האקלים עצמו: אזור ים המלח הוא מהחמים והיבשים בעולם, והאידוי הטבעי לבדו גורע מהמפלס מטרים בכל עשור. אבל האידוי היה קיים מאז ומתמיד; מה שהשתנה הוא שאין כמעט מים חדשים שימלאו את החסר.
החופים שנסגרו והכביש שזז
את המחיר של כל זה משלמים קודם כול תושבי האזור והתיירנים. בדצמבר 2014 נפער בולען במגרש החניה של חוף מינרל, מקור ההכנסה המרכזי של קיבוץ מצפה שלם. החוף נסגר למבקרים ולא נפתח מאז; במועצה האזורית העריכו את אובדן ההכנסה במיליוני ש"ח בשנה. באותה תקופה נותר סגור גם החוף הציבורי בעין גדי, שהיה אמור להיפתח אחרי שהושקעו בו כ-4 מיליון ש"ח — וכמוהו גם המסעדה שנבנתה לצידו ומעולם לא פתחה את דלתותיה.
גם התשתיות הלאומיות לא חסינות: קטע של כביש 90, עורק התחבורה היחיד לאורך הים, נסגר לתנועה בין הכניסה לשמורת נחל דוד לתחנת הדלק של עין גדי, אחרי שבולענים איימו לבלוע אותו. חלקים מהכביש הוסטו מערבה, הרחק מקו החוף הבוגדני.
עוד ב-2009 ניסח מבקר המדינה את המשוואה במדויק: "התוצאה של מדיניות 'שב ואל תעשה' היא הרס מתמשך של תשתיות קיימות מחמת תופעת הבולענים ואיבוד פוטנציאל הפיתוח של האזור". מאז חלפו יותר מ-15 שנים. המדיניות לא השתנתה. מספר הבולענים, לעומת זאת, זינק פי כמה וכמה.
תעלת הימים והחלופות שנקברו
אי אפשר לומר שלא היו רעיונות. ב-2007 מיפה מוסד שמואל נאמן שבטכניון את החלופות: הזרמת מי ים ממפרץ אילת (תעלת ים סוף–ים המלח), הזרמה מהים התיכון, או "החלופה הטבעית" — הגדלה מסיבית של ההתפלה במישור החוף כדי להשיב לירדן את המים שנלקחו ממנו. החוקרים הזהירו כבר אז שחלופת ברירת המחדל — לא לעשות דבר — היא הגרועה מכולן: נזק שהוערך בזמנו בכ-90 מיליון דולר בשנה לתיירות, לתשתיות ולסביבה.
הרעיון שהגיע רחוק מכולם היה תעלת הימים. הבנק העולמי קידם בתחילת העשור הקודם בדיקת היתכנות מקיפה, ובדצמבר 2013 חתמו ישראל, ירדן וגורמים אזוריים נוספים על מזכר הבנות היסטורי: מתקן התפלה בעקבה, וצינור שיוביל אל ים המלח תערובת של מי ים ותמלחת מההתפלה — כ-235 מיליון מ"ק בשנה בשלב הראשון. הפרויקט גילם משהו נדיר: פתרון אזורי שגם מציל ים וגם מייצר מים ושיתוף פעולה מדיני.
ואז הוא מת בייסורים. שנים של עיכובים בישראל, ממשלות שהתחלפו, תקציבים שלא אושרו וספקות סביבתיים — עד שב-2021 הודיעה ירדן רשמית שהיא פורשת מהפרויקט ופונה לתוכנית התפלה לאומית משלה, ממתקן בעקבה צפונה לעמאן. תעלת הימים, שאמורה הייתה להיות תעודת הביטוח של ים המלח, ירדה מהשולחן בלי שממשלת ישראל קיבלה אי פעם החלטה מסודרת בעדה או נגדה.
זו התבנית שחוזרת על עצמה: כל חלופה נבחנת, נדונה, זוכה לכותרות — ונזנחת. לא בגלל החלטה מנומקת לוותר על הים, אלא בגלל היעדר החלטה בכלל. בינתיים ברירת המחדל, היקרה מכולן, מתממשת מעצמה: הים ממשיך לרדת, והחשבון — בחופים סגורים, בכבישים שזזים ובנכס לאומי שנמוג — ממשיך לתפוח. כמו בסיפור פסולת הפאנלים הסולאריים, גם כאן הרגולציה מגלה את הבעיה הרבה אחרי שהשטח כבר משלם עליה.
מה עוד אפשר להציל
נתחיל בחדשות המרגיעות: ים המלח לא ייעלם. האגן הצפוני עמוק מאות מטרים, וככל שהמפלס יורד, שטח הפנים מצטמצם והמים נעשים רוויים יותר, כך שהאידוי מאט. לפי ההערכות המדעיות, בעוד כ-200 שנה יתייצב הים — קטן, מרוכז ובמפלס נמוך בהרבה — אבל קיים.
השאלה האמיתית היא לא אם יהיה ים, אלא מה יישאר סביבו: האם עין גדי, המלונות, הכביש והחקלאות ישרדו את הירידה הזאת. וכאן דווקא יש חלון הזדמנויות, משני כיוונים.
הראשון הוא המים. החברה להגנת הטבע מקדמת תוכנית שיקום הדרגתית: הזרמה של 350 עד 400 מיליון מ"ק בשנה בצינור ייעודי מאזור אילת, ולצידה השבה של כ-150 מיליון מ"ק נוספים בשנה לירדן הדרומי, בהתבסס על עודפי ההתפלה של ישראל. זה לא יעצור את הירידה לגמרי, אבל יאט אותה משמעותית ויקנה לאזור עשורים של זמן.
השני הוא לוח השנה: זיכיון ים המלח פוקע ב-2030, והמדינה מגבשת בימים אלה ממש את תנאי הזיכיון הבא. זו הפעם הראשונה מאז 1961 שיש לישראל הזדמנות לקבוע מחדש כמה מים מותר לתעשייה לאדות, איזה חלק מהרווחים יוחזר לשיקום האזור, ומי יישא באחריות לבולענים. הזיכיון הנוכחי יחזיק מעמד כמעט שבעה עשורים — הזדמנות כזאת מגיעה פעם בדור, אם בכלל.
חמישה עשורים של נתונים מצטברים על גרף אחד שכיוונו ברור. אפשר להתווכח על הפתרון הנכון; אי אפשר להתווכח על מה שקורה כשלא בוחרים באף פתרון. התשובה פעורה בשטח, בור אחרי בור.
שאלות ותשובות
למה מפלס ים המלח יורד?
כי כמעט לא נכנסים אליו מים חדשים. נהר הירדן, שהזרים אליו בעבר יותר ממיליארד מ"ק בשנה, מספק היום כ-75 מיליון מ"ק בלבד בעקבות הטיית המים בישראל, בירדן ובסוריה — גורם שאחראי לכ-70% מהירידה לפי המכון הגיאולוגי. כ-30% הנוספים נזקפים לבריכות האידוי של מפעלי האשלג הישראליים והירדניים. התוצאה: גירעון של 600–800 מיליון מ"ק בשנה, ומפלס שצונח ביותר ממטר מדי שנה.
האם ים המלח ייעלם לגמרי?
לא. האגן הצפוני עמוק מאוד, וככל שהמפלס יורד, המים נעשים מלוחים וצפופים יותר והאידוי מאט. ההערכות המדעיות מדברות על התייצבות בעוד כ-200 שנה, במפלס נמוך בהרבה מהיום. הים יישאר — אבל קטן, נמוך ומנותק מהחופים, מהמלונות ומהתשתיות שנבנו סביבו.
האם מסוכן לטייל באזורי הבולענים?
כן, אם יוצאים מהשטחים המוסדרים. בולען יכול להיפער בפתאומיות, בלי סימן מקדים שנראה לעין, ולהגיע לעומק של 20 מטר. המכון הגיאולוגי ממפה את אזורי הסיכון, וחלק מהחופים — כמו חוף מינרל וחלקים מחוף עין גדי — נסגרו בדיוק מהסיבה הזאת. השורה התחתונה: מטיילים רק בחופים מוכרזים ובשבילים מסומנים, ולא חוצים גדרות שנועדו להרחיק מאזורי בולענים פעילים.
מקורות
- מפלס ים המלח משנת 1976 — נתוני רשות המים, מאגר המידע הממשלתי data.gov.il — https://data.gov.il/he/datasets/water_authority/https-www-data-gov-il-dataset-683
- תופעת הבולענים בים המלח ודרכי ההתמודדות עמה — מרכז המחקר והמידע של הכנסת, יוני 2015 — https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/dbf133d5-3177-e511-80cf-00155d6ffed6/2_dbf133d5-3177-e511-80cf-00155d6ffed6_11_9844.pdf
- הרבה מלח – מעט מפלס — רשות הטבע והגנים — https://www.parks.org.il/new/%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%94-%D7%9E%D7%9C%D7%97-%D7%9E%D7%A2%D7%98-%D7%9E%D7%A4%D7%9C%D7%A1/
- הצעד הראשון להצלת ים המלח — החברה להגנת הטבע, יוני 2022 — https://www.teva.org.il/news/sea/14827
- ניהול זיכיון ים המלח והפיקוח עליו — מבקר המדינה, דוח מיוחד, מרץ 2025 — https://fs.knesset.gov.il/25/Committees/25_cs_bg_6714092.pdf
- חיזוי בולענים מהחלל — כתב העת אקולוגיה וסביבה, 2017 — https://magazine.isees.org.il/?p=16247
- מובל הימים ממפרץ אילת לים המלח — מבדיקת היתכנות ליישום — כתב העת אקולוגיה וסביבה, 2017 — https://magazine.isees.org.il/?p=16245
- ים המלח מתייבש והבולענים מתרבים — גלובס, פברואר 2018 — https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001223547
- תעלת הימים — ויקיפדיה — https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A2%D7%9C%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D