בקיבוץ עין גדי יש היום ספא נטוש. לא הרוס במלחמה ולא ננטש בגלל פשיטת רגל – פשוט ננטש, כי הים שבשבילו הוא נבנה כבר לא שם. מבנה הטיפולים הישן עמד פעם צעדים ספורים מקו המים; היום הוא ניצב מול שדה בולענים, קילומטרים מהחוף הקרוב ביותר, וההנהלה כבר מזמן העתיקה את הפעילות למתקן חדש גבוה יותר על ההר. במרחק נסיעה של פחות משעה דרומה, בעין בוקק, קורה בדיוק ההפך: מנופים בונים עכשיו את הגל הבא של מלונאות ים המלח, בתוכנית אב שמיועדת להוסיף לו כ-8,300 חדרים חדשים – יותר משילוש מלאי חדרי המלון הקיים. אותו ים. אותה תעשייה בדיוק אחראית לשני הגורלות. ושתי המציאויות הללו קורות בו-זמנית, במרחק נסיעה קצר זו מזו.
זה לא סיפור על אסון טבע רחוק. זה סיפור על מדינה שיודעת בדיוק מה קורה לים המלח שלה, מיפתה אותו, כתבה עליו דוחות – ולפי מבקר המדינה עצמו, עדיין לא קיבלה על כך אף החלטת ממשלה מחייבת אחת. וזה קורה בדיוק כשמשרד האוצר מכין תזכיר חוק שיקבע מי יחכור את הים לעשרים השנה הבאות.
כמה בולענים יש בים המלח, ואיך בכלל נוצר בולען
התהליך הפיזי ידוע היטב לגיאולוגים: מתחת לקרקעית ים המלח מונחת שכבת מלח עתיקה שהצטברה לאורך עשרות אלפי שנים. כל עוד מי התהום סביבה רוויים במלח, השכבה יציבה – מים רוויים אינם ממיסים מלח נוסף. הבעיה מתחילה כשמפלס הים יורד: מי תהום מתוקים יחסית, שמגיעים מנגר גשמים ומנחלים סמוכים, חודרים למגע עם שכבת המלח שנחשפה וממיסים אותה מלמטה. כך נוצרים חללים תת-קרקעיים – "מערות מלח" – שגדלים בהדרגה, עד שתקרתם קורסת בבת אחת. זהו הבולען.
בשנת 1990 נמנו סביב ים המלח מעט יותר ממאה בולענים בלבד. מאז המספר רק גדל: מחקר של אוניברסיטת בן-גוריון משנת 2017 מנה כבר אז כ-5,500 בולענים, וכתבה נפרדת מאותה שנה דיווחה על חציית רף ה-6,000, כשכ-500 מהם נפערו בשנה אחת בלבד. המכון הגיאולוגי לישראל, שממפה את התופעה מאז שנות ה-80, מציין ש-2015 הייתה שנת שיא עם כ-700 בולענים חדשים בשנה בודדת. אין נכון להיום מספר רשמי, מעודכן ומוסכם לשנת 2026 – התופעה פשוט מתפתחת מהר יותר משהיא נספרת – אבל המגמה ברורה לחלוטין: עלייה מתמשכת, ללא סימני האטה.
מי בעצם אשם בירידת המפלס
מפלס ים המלח עמד נכון לסוף אוגוסט 2026 על 441.33- מטר מתחת לפני הים, לעומת כ-399- מטר באוקטובר 1976 – צניחה מצטברת של כ-42 מטר בתוך חמישה עשורים, לפי נתוני רשות המים. בשנה שהסתיימה באוגוסט 2025 נמדדה הירידה השנתית החדה ביותר מאז 2015: 1.31 מטר בשנה אחת, כ-30% מעל הקצב הממוצע של העשור האחרון.
שלושה גורמים אחראים לכך, וכל המקורות מסכימים על הרשימה אך חלוקים על החלוקה: הטיית מי נהר הירדן על ידי ישראל, ירדן וסוריה לחקלאות ולשתייה (כיום מגיע לים רק כ-5% מהזרימה ההיסטורית של כ-1.3 מיליארד מטרים מעוקבים בשנה); שאיבת מים תעשייתית להפקת אשלג, ברום ומגנזיום על ידי מפעלי ים המלח בישראל וחברת האשלג הערבית בירדן; והתחממות אקלימית שמאיצה התאדות. חלקה המדויק של התעשייה שנוי במחלוקת: דוח מבקר המדינה מייחס לה כ-30% מהירידה, בעוד הערכה אחרת – שמתייחסת גם לדליפות בלתי מדווחות מבריכות האידוי – מדברת על עד כ-40%. חברות הכרייה עצמן טוענות שרוב האחריות נופלת על גורמים שאינם בשליטתן.
המבנה התפעולי חשוב להבנת הפרדוקס: מפעלי ים המלח שואבים מים מהאגן הצפוני – שם נמצאים עין גדי, עין בוקק ההיסטורית ורוב האתרים המוכרים – אל בריכות אידוי ענקיות בדרום, שם מופקים המינרלים. המים שמגיעים לבריכות האלה אינם חוזרים לעולם לאגן הצפוני. כל שאיבה כזו היא הפסד נטו מבחינת הים ה"אמיתי" שבו גדלים הבולענים – אבל בדיוק אותה שאיבה היא זו שיוצרת בדרום גוף מים תעשייתי יציב, שעליו נשענת כל תעשיית המלונאות של עין בוקק.
עין גדי: הקיבוץ שהים נטש אותו
באגן הצפוני התוצאה של כל זה נראית כמו סרט אסונות איטי. חופי הרחצה הציבוריים ההיסטוריים "עין גדי" ו"מינרל ביץ'" נסגרו לצמיתות בעקבות התרחקות קו המים והתרבות הבולענים בסביבתם. ספא עין גדי המקורי, שעמד פעם צעדים מהחוף, ננטש והועתק למתחם חדש בהר הסמוך – מהלך שנדרש כי המתקן הישן הפך למסוכן ובלתי כלכלי לתחזוקה. כביש 90, הציר התחבורתי היחיד לאורך חוף ים המלח המערבי, נסגר שוב ושוב: באוגוסט 2025 נסגר קטע שלם בין מצפה שלם לעין גדי אחרי שבולען שהתגלה בסיור שוטרים הידרדר במהלך הלילה, ולפי דוח מבקר המדינה האחרון הכביש נסגר "עשרות ימים בשנה" בשל בולענים והצפות. ד"ר גדי בר מהמכון הגיאולוגי לישראל מזהיר שהאיום על הכביש אינו רק הבולענים עצמם, אלא גם נחלים שמעמיקים ומתדרדרים ככל שקו המים נסוג – תופעה נפרדת שדורשת תחזוקה שוטפת בכ-13 נקודות חציית נחל-כביש לאורך הציר.
עין בוקק: אותה תעשייה, מלונאות שמשלשת את עצמה
עשרים דקות נסיעה דרומה, במקביל, יש באזור עין בוקק וחמי זוהר 33 מלונות עם כ-3,865 חדרי אירוח, מהם 15 בלבד פעילים כיום – ורשות מקרקעי ישראל, יחד עם משרד התיירות, מקדמים תוכנית אב שאמורה להוסיף להם עוד כ-8,300 חדרים חדשים, ואף עד כ-9,000 עם תמריצי בנייה ירוקה, כך שמלאי החדרים הכולל באזור יטפס לכ-12,900 – יותר משילוש המלאי הקיים. המועצה האזורית תמר מדווחת במקביל על אלף חדרי אירוח נוספים ועשרה מלונות חדשים בהליכי רישוי מתקדמים. במילים אחרות: בדיוק כשהאגן הצפוני מתפרק, האגן הדרומי מקבל השקעה של מאות מיליוני שקלים על בסיס בריכות אידוי שהתעשייה עצמה בנתה כדי לייצב אותו באופן מלאכותי.
עשרים שנה של דוחות בלי החלטת ממשלה
ב-30 ביוני 2026 פרסם מבקר המדינה מתניהו אנגלמן את הביקורת השלישית בשש שנים על התמודדות הממשלה עם משבר האקלים, עם פרק ייעודי לים המלח – ומצא ממצא שקשה לעקוף: יותר מעשרים שנה אחרי שהמדינה הכירה רשמית בצורך לגבש מדיניות לייצוב מפלס ים המלח, טרם התקבלה החלטת ממשלה מחייבת בנושא. אחד-עשר מתוך שנים-עשר פרויקטים לפיתוח תיירותי בבקעה הצפונית עדיין לא הושלמו – רק אחד הושלם חלקית – וכ-98 מיליון שקל שהוקצו לכך כבר ב-2018 נותרו כמעט בלתי מנוצלים. חברות ביטוח, לפי הדוח, מסרבות לבטח נזקי בולענים, מה שחוסם כל פיתוח חוף חדש באזור עין גדי מלכתחילה. דוח נפרד של מבקר המדינה ממרץ 2025 מצא שבעשור האחרון לא נגבו ממפעלי ים המלח כ-90-135 מיליון שקל בהיטלי קבורת פסולת וכ-120 מיליון שקל נוספים בדמי משאבים – ושכ-25% מהמים הנשאבים לבריכת האידוי הגדולה דולפים בלי דיווח.
מי יחכור את הים הבא
הפתרון ההנדסי הגדול היחיד שיכול היה לשנות את התמונה – תעלת ים סוף-ים המלח, שאמורה הייתה להזרים מים חדשים לאגן ולנצל את הפרש הגבהים לחשמל – ירד בפועל מהפרק כבר ב-2021, אחרי שירדן זנחה אותו ופנתה לפרויקט התפלה משלה. מאז, מוקד הפעילות הרגולטורית עבר לזירה אחרת לגמרי: זיכיון הכרייה של חברת כי"ל, שפוקע במרץ 2030. משרד האוצר פרסם בדצמבר 2025 תזכיר חוק המציע לצמצם את שטח הכרייה בכ-50% ולהעביר למדינה כמחצית מהרווח התפעולי – שינוי מרחיק לכת ביחסי המדינה עם המפעל שהיא עצמה מכירה בכך שאחראי לחלק ניכר מהבעיה. ארגוני סביבה, בהם החברה להגנת הטבע, הגישו בינואר 2026 הערות ביקורתיות לתזכיר, בטענה שהוא "מפספס הזדמנות היסטורית" – משום שאינו כולל שום מנגנון שיחייב שיקום פועל של ים המלח כתנאי לזיכיון החדש.
עד שתתקבל החלטה – בין שתהיה זו קרן שיקום ייעודית, זיכיון מצומצם, או המשך המצב הקיים – הים ימשיך לספר את עצמו בשתי גרסאות סותרות: חוף אחד שנעלם מתחת לרגליים, וחוף אחר שממשיך לגדול על חשבונו.
שאלות ותשובות
כמה בולענים יש כיום בים המלח?
אין מספר רשמי ומעודכן לשנת 2026. מחקר של אוניברסיטת בן-גוריון מ-2017 מנה כ-5,500 בולענים, וכתבה אחרת מאותה שנה דיווחה על חצייה של רף 6,000. המגמה ברורה – עלייה מתמשכת מדי שנה – אך מספר מדויק ל-2026 לא פורסם במקורות רשמיים.
למה מפלס ים המלח יורד, ומי אשם?
שילוב של שלושה גורמים: הטיית מי נהר הירדן (שהצטמצמה לכ-5% מהזרימה ההיסטורית), שאיבת מים תעשייתית להפקת מינרלים, והתאדות מוגברת עקב שינויי אקלים. חלקה היחסי של התעשייה שנוי במחלוקת בין הערכות שונות – בין כ-30% לכ-40% – ולכן מדובר בטווח שנוי במחלוקת, לא במספר סופי ומוסכם.
למה בעין בוקק דווקא מרחיבים מלונאות, בזמן שעין גדי קורסת?
כי בריכות האידוי התעשייתיות בדרום מייצבות באופן מלאכותי את מפלס המים המקומי, בעוד האגן הצפוני – שממנו נשאבים אותם המים – ממשיך לרדת בלי תחליף. אותה תעשייה יוצרת בו-זמנית את התנאים לקריסה בצפון ואת התנאים לשגשוג בדרום.
האם פרויקט תעלת ים סוף-ים המלח עוד רלוונטי?
לא. ירדן זנחה אותו בפועל כבר ב-2021 ופנתה לפרויקט התפלה פנימי משלה. נכון לספטמבר 2026 אין תוכנית מקרו-הנדסית פעילה חלופית שיכולה להזרים מים בהיקף שיציב מחדש את מפלס ים המלח.
מקורות
- דוח מבקר המדינה על התמודדות הממשלה עם משבר האקלים, פרק ים המלח. מבקר המדינה, הודעה לעיתונות. 30.6.2026. קישור
- דוח מבקר המדינה על ניהול מפעלי ים המלח. The Times of Israel, "State has failed for years to properly manage Dead Sea Works." 11.3.2025. קישור
- נתוני מפלס ים המלח, רשות המים. deadsea.com, "Dead Sea Water Level." אוגוסט 2026. קישור
- זמן ישראל. "הבור בכביש 90 הזכיר לתושבי אזור ים המלח על איזה קרום דק הם מתהלכים." 4.8.2025. קישור
- כלכליסט. "פורסם תזכיר החוק לזיכיון ים המלח: שטח הכרייה יקוצץ בחצי, 50% מהרווחים יועברו למדינה." 3.12.2025. קישור
- מעריב. "רמ"י משווקת 825 חדרי אירוח חדשים במתחם התיירות בים המלח." 12.3.2025. קישור
- The Times of Israel. "As the Dead Sea dries, its collapsing shores force a return to nature." 13.2.2017. קישור
- The Jerusalem Post. "A sinking feeling: The beautiful tragedy of Israel's Dead Sea." 11.3.2023. קישור
- The Times of Israel. "After years of delays, Jordan said to nix Red Sea-Dead Sea canal with Israel." 2021. קישור
- The Jerusalem Post. "Dead Sea sinkholes turn environmental disaster into tourism." 27.1.2026 (עודכן 19.2.2026). קישור
- TheMarker. "הבולען ה-6,001: היישוב הראשון בישראל שעלול ליפול בגלל אסון אקולוגי." 1.5.2017. קישור
- הארץ. "רישיון להרוס. מפעלי ים המלח רשאים לשנות את הטבע - כך זה נראה." 11.8.2022. קישור
- ynet. "לים המלח אין עוד 20 שנה לחכות." קישור
- מעריב. "כביש 90 נסגר לתנועה ממצפה שלם לעין גדי בעקבות בולען בכביש." 2.8.2025. קישור
- PassportNews. "מהפכת התיירות של ים המלח יוצאת לדרך: כך עין בוקק והסביבה ישודרגו." 6.5.2025. קישור