זיהום האוויר במפרץ חיפה: איך יעד הפינוי של בז"ן נמס משנה לשנה

בבוקר של פברואר 2026 מישהו בקריית חיים הרים טלפון וצילם עשן שחור סמיך מתמר מעל תחנת הכוח "בן גוריון" שבתוך מתחם בז"ן. איגוד ערים מפרץ חיפה פתח בבדיקה בחשד להפרת היתר פליטה. זו לא הייתה הפעם הראשונה שתושבי המפרץ מריחים משהו לא בסדר ומצלמים – זה כבר הפך לטקס. "הפכנו לבני ערובה של בתי הזיקוק. עשרות שנים אנחנו נושמים את הזיהום, סובלים ממחלות ריאות ומאסתמה", אמר תושב קריית ים שלומי בראמי לישראל היום כמה חודשים קודם לכן, בספטמבר 2025, אחרי שטיל איראני פגע במתחם הזיקוק במהלך המלחמה. תושבת קריית חיים הילה לאופר ניסחה את זה בצורה חדה עוד יותר: "מבטיחים לנו כבר שנים שיפנו את המפעלים המזהמים והמסוכנים האלה... אבל בפועל שום דבר לא באמת זז".

זה היה אמור להיגמר. במרץ 2022 קיבלה הממשלה את החלטה 1231, שקבעה יעד ברור: לפנות את התעשייה הפטרוכימית ובראשה בז"ן ממפרץ חיפה עד סוף 2029. ההחלטה נשענה על עשרות שנות מחקר אפידמיולוגי ישראלי – אולי המתועד והמפורט ביותר על זיהום תעשייתי ובריאות שהופק אי פעם בארץ. זה היה אמור להיות הרגע שבו המדע הישראלי, לא רק הרגש הציבורי, מכריע.

ארבע שנים אחר כך, נכון לאמצע 2026, שום בית זיקוק לא נסגר. היעד עצמו זחל מ-2029 ל"בערך 2032", חזר ל-2029, קפץ ל-2030, החליק ל-2031 – ובפברואר 2026 קרה משהו שלא היה צפוי בכלל: מבקר המדינה עצמו המליץ לבחון מחדש את כל ההחלטה, לא רק את התאריך שלה. הסיפור של מפרץ חיפה הוא לא רק סיפור על זיהום אוויר. הוא סיפור על מה קורה כשמדינה בונה תשתית מחקרית מהטובות בעולם, מקבלת עליה החלטה היסטורית – ואז, בפועל, לא עומדת בה.

מה באמת הובטח ב-2022 – ומה קרה מאז?

גם לפני ההחלטה הרשמית היו סימנים שהיעד לא ילך חלק. באפריל 2021 דיווח כלכליסט שהוועדה הבין-משרדית שגיבשה את ההחלטה נוטה להימנע מתאריך מחייב ולהסתפק בהצהרה ש"בתוך עשור תחל היערכות לסגירת המפעלים" – בפועל דחייה ליעד לא לפני 2032, לעומת יעד לא רשמי מוקדם יותר של 2025-2027. משרד האוצר, רשות מקרקעי ישראל, משרד המשפטים וגורמי ביטחון התנגדו לתאריך מחייב, בעיקר בגלל החשיפה לפיצויים. פרופ' אבי שמחון, אז יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, דחף ל-2027.

בסוף בחרה הממשלה ביעד של 2029. אבל מאז, לפי דיווח של גלובס ממרץ 2025, מתוך 101 "חבילות עבודה" שכוללת התוכנית, תוכננה פעילות ב-2024 רק ל-52 מהן – ומתוכן רק 33 עמדו בלוח הזמנים שנקבע, ו-19 התעכבו, בעיקר בגלל רשות מקרקעי ישראל ורשות הספנות והנמלים. שמחון, שעבר לעמוד בראש ועדת ההיגוי של מנהלת מפרץ חיפה, התעקש: "אנחנו עדיין שומרים על 2029 כיעד" – גם אם קצב ההתקדמות בפועל, לפי אותו דיווח של גלובס, הצביע כבר אז על השלמה ריאלית סביב אמצע 2030. במרץ 2026 דיווח כלכליסט, בהתבסס על דוח שנתי של המנהלת, שלוחות הזמנים ל"היערכות משק האנרגיה" לפינוי בית הזיקוק והתעשיות הפטרוכימיות מהאזור "הוארכו ל-2031" – דחייה נוספת. ראש המנהלת יובל אדמון ייחס את העיכובים בין השאר לבניית תשתיות חלופיות לייבוא ואחסון אנרגיה. שמחון, מצדו, האשים "ביורוקרטיה משוגעת מצד הפקידות והדרג המקצועי", וטען שבכל משרד ממשלתי "צריך לעבור עשרה יועצים משפטיים... ולכל אחד מהם יש מה להגיד ומה להעיר". אותו דוח שנתי מונה 99 חבילות עבודה, מהן כשליש דורשות מימון ממשלתי – וממנו, לפי כלכליסט, רק שבע חבילות "בשלות" לתקצוב.

![כך זחל היעד הרשמי לפינוי בז"ן ממפרץ חיפה, 2021-2026](/images/2026/08/haifa-bay-air-pollution-bazan-evacuation-delay-chart.svg "כך זחל היעד הרשמי לפינוי בז"ן ממפרץ חיפה, 2021-2026")

למה מבקר המדינה רוצה לעצור את הפינוי?

ואז, ב-17 בפברואר 2026, הגיע המהפך האמיתי. מבקר המדינה מתניהו אנגלמן פרסם דוח שממליץ "לבחון מחדש את הנחות היסוד" שעליהן נשענה החלטה 1231 – לא רק את התאריך, את עצם ההחלטה. הטיעון של המבקר: מלחמת "חרבות ברזל" והפגיעות האיראניות הוכיחו שבז"ן היא נכס אסטרטגי לביטחון האנרגטי, לא רק מפגע סביבתי. לפי הדוח, משרד האנרגיה לא עדכן את עקרונות המדיניות שלו לנוכח השינויים שחלו במשק החשמל מאז 2016, המעבר של האחריות על שוק הסולר מחברת החשמל לחברת נוגה טרם הושלם במלואו שנים אחרי שהוקמה לשם כך, ולישראל – בניגוד למדינות תעשייתיות אחרות – אין מאגר לאחסון גז טבעי אסטרטגי. בז"ן מספקת כ-44% מצריכת הגפ"ם (גז הבישול הביתי) הארצית, וסגירתה תגדיל את התלות בספק יבוא בודד עבור כ-80% מהצריכה. מאחורי המספרים היבשים עומד אירוע קונקרטי: בקיץ 2025, במהלך מלחמת ישראל-איראן, פגע טיל בליסטי איראני ישירות במתחם בז"ן, הרג שלושה עובדים והשמיד את תחנת הכוח של המפעל.

וכאן מתחיל הוויכוח הכי מעניין בסיפור הזה, וגם המפתיע ביותר: אותו אירוע בדיוק, אותה פגיעה איראנית, משמש שני צדדים כדי להגיע למסקנות הפוכות לחלוטין – אבל לא לצדדים שהייתם מנחשים. בז"ן עצמה קראה לדוח המבקר "פצצה אסטרטגית" שהונחה על סף דלתה של הממשלה, וטענה שהוא מוכיח את מה שהחברה מתריעה מפניו שנים: שההסתמכות על יבוא דלק זר במקום על זיקוק מקומי היא "הימור חסר אחריות". שמחון, לעומת זאת, סירב להצטרף לקריאה לעצור את הפינוי – והתייצב, להפתעת רבים, בדיוק בצד השני של המתרס: "המלחמה הוכיחה מה שכולם ידעו, שמתחם בתי הזיקוק הוא יעד לפגיעת האויב, ובלי הגנה מוחלטת סופו שייפגע ויחדל לתפקד לפרק זמן ממושך", אמר – וקרא דווקא להאיץ את יישום ההחלטה, ולעבור לייבוא מוצרי דלק מזוקקים שיאוחסנו במתקנים מוגנים ברחבי הארץ במקום המשך זיקוק מקומי. במילים אחרות: המפעל עצמו הוא שמנסה לעצור את פינויו, ואיש הכלכלה שאמור לדאוג ליוקר המחיה ולרציפות האנרגטית הוא שדוחף לסגור אותו מהר יותר. עד יולי 2026, לפי כלכליסט, היעד הרשמי על הנייר עדיין "סוף 2029", אך גורם בכיר במשרד ראש הממשלה תיאר את המצב במדויק: "החלטת הממשלה התבססה על עבודה שנעשתה לפני יותר מחמש שנים, ומאז פרצה מלחמה שבמהלכה בז"ן נפגעה כמה פעמים מטילים איראניים".

איך נראה ניטור זיהום האוויר במפרץ חיפה כיום?

בעוד הוויכוח הפוליטי-אסטרטגי מתנהל, רשת ניטור אמיתית ממשיכה למדוד. איגוד ערים מפרץ חיפה להגנת הסביבה מפעיל רשת של כ-19 תחנות ניטור משלו, ועד כ-25-26 תחנות כשסופרים גם תחנות ארציות וייעודיות לתחבורה באזור המטרופולין הרחב, ברמת דיוק המוסמכת בתקן ISO 17025. הנתונים מתפרסמים בזמן אמת באתר האיגוד ובפורטל הארצי של המשרד להגנת הסביבה. אבל יש כאן פער חשוב: רוב התחנות עוקבות רק אחרי ארבעה מזהמי "מדד" – אוזון, תחמוצות חנקן, תחמוצות גופרית וחלקיקים נשימים. שלוש תחנות בלבד עוקבות גם אחרי בנזן, טולואן, אתילבנזן וקסילן (BTEX) ומתכות כבדות – בדיוק החומרים שהיסטורית נחשבו למסוכנים ביותר מבחינה קרצינוגנית.

זה לא תמיד היה כך. דוח של עמותת אל"ס והקואליציה לבריאות הציבור מנובמבר 2014 מצא שרוב תחנות הרשת – שמנתה אז כ-26 תחנות – לא פעלו ברציפות; שלוש תחנות היו כבויות לגמרי או לא פרסמו נתונים במחצית הראשונה של אותה שנה, ותחנת קריית אתא לא ניטרה פחמן חד-חמצני 181 ימים. מאז חלה התקדמות משמעותית בחלק מהמדדים: הדוח השנתי של איגוד הערים לשנת 2024 מדווח שמפעלי מתחם בז"ן (בית הזיקוק, גדיב וכרמל אולפינים) אחראים כיום לכ-98% מפליטות הגופרית הדו-חמצנית באזור, אך גם שפליטות הגופרית מכלל המקורות במפרץ ירדו ב-2024 בכ-20% נוספים לעומת 2023 – בעיקר הודות להמרת מפעלי התעשייה מדלק כבד לגז טבעי. אבל באותו דוח עצמו יש גם הודאה שהמגמה היורדת של העשור הקודם הפכה בשנים האחרונות ל"מגמה מעורבת": פליטת החלקיקים המרחפים דווקא עלתה בכ-18% ב-2024 לעומת 2023, ותלונות ריח מתמשכות ממשיכות להגיע מקריית חיים ומשכונת בת גלים בחיפה – רק בשכונת בת גלים נרשמו ב-2024 למעלה מ-100 תלונות תושבים על מפגעי ריח. ומקור נפרד, המבוסס על נתוני מפל"ס הארציים, טוען שב-2024 פליטות רוב המזהמים באזור מפרץ חיפה עלו בין 3% ל-45% לעומת 2023 – גם אם בטווח הארוך יותר, מאז 2012, נרשמה ירידה מצטברת. שני הדיווחים האלה קשה ליישב, וזה בדיוק העניין: גם על "האם המצב משתפר" אין כיום הסכמה מלאה. בדצמבר 2025 שלח המשרד להגנת הסביבה לבז"ן התראה וזימון לשימוע בגין חריגות בהיתר פליטה, ולפי ynet, מתוך מאות דוחות סיור פנימיים של צוות החירום במפעל גדיב הפטרוכימי של בז"ן נמצאו 56 דוחות ללא הערכת פליטות בנזן וללא דיווח למפל"ס – תבנית של דיווח חלקי שמעוררת ביקורת.

האם תושבי המפרץ באמת חולים יותר בסרטן?

זו השאלה שמניעה את כל הסיפור, וכאן המחקר הישראלי בשל במיוחד. מחקר עוקבה של ד"ר קרן אגיא-שי מהפקולטה לרפואה ע"ש עזריאלי באוניברסיטת בר-אילן, יחד עם ד"ר אביעד זיק מהדסה והאוניברסיטה העברית ודוקטורנטית אינעאס חייל-טראבייה, שבחן תושבי מפרץ חיפה בין 1995 ל-2015 ופורסם בכתב העת Environmental Research בסיוע קרן המחקר של האגודה למלחמה בסרטן, מצא עלייה של 9% בשיעור התחלואה הכללית בסרטן, 14% בסרטן הריאה, 11% בסרטן שלפוחית השתן, 22% בסרטן העור ו-10% בסרטן המעי הגס – ובקרב תת-האוכלוסייה הערבית-מוסלמית באזור, עלייה חדה עוד יותר של 29% בכלל הסרטנים. מחקר נפרד ורחב עוד יותר, בהובלת פרופ' בוריס פורטנוב מאוניברסיטת חיפה עם פרופ' ליטל קינן-בוקר, סגנית מנהלת המרכז הלאומי לבקרת מחלות, עקב במשך 45 שנה אחרי יותר מ-2.19 מיליון תושבים צעירים שגדלו בסביבת חיפה בין 1967 ל-2012, בשיתוף משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, צה"ל ובתי חולים – ומצא עלייה של 6% עד 17% בסיכון לחלות בסרטן בכלל, בהתאם לרמת החשיפה. מחקר שלישי, בהובלת פרופ' לנה נובק מאוניברסיטת בן-גוריון ומרכז רפואי סורוקה וד"ר אליעזר יפה ממרכז שירותי הדם של מגן דוד אדום, בדק מתכות בדם של תורמי דם ומצא רמת עופרת ממוצעת של 7.10 מיקרוגרם לדציליטר במפרץ חיפה, לעומת 5.92 בגוש דן ו-6.87 בירושלים – עלייה סטטיסטית מובהקת ברמות עופרת וכרום בהשוואה לאזורים אחרים בארץ.

אז למה הניטור "נקי" והתחלואה גבוהה?

הנה הפרדוקס שאף אחד לא פתר לגמרי, והוא המשפט הכי חשוב בכתבה הזאת. פרופ' דיוויד ברודי מהטכניון בדק כמעט עשרים שנה של נתוני ניטור אוויר במפרץ חיפה, ופרסם את הממצאים בכתב העת "אקולוגיה וסביבה" ב-2020: ריכוזי הגופרית הדו-חמצנית לא חצו את התקן הסביבתי השנתי אף פעם מאז 2007 – בעיקר הודות למעבר תחנת הכוח חיפה לשימוש בגז טבעי ב-2009. תחמוצות החנקן לא חצו את התקן השנתי באף תחנת ניטור כללית בין 2001 ל-2018. וריכוזי חלקיקים נשימים עדינים (PM2.5) נשארו לאורך כל התקופה מתחת לתקן – ברמות נמוכות משמעותית מהיעד של ארגון הבריאות העולמי אך דומות, ולעיתים אף נמוכות יותר, מתל אביב. במילים אחרות: לפי כל המזהמים ה"רשמיים" שהמדינה מודדת בקביעות, מפרץ חיפה לא היה חריג במיוחד כבר יותר מעשור. ובאותה תקופה בדיוק, שני מחקרי העוקבה הגדולים ביותר שנעשו אי פעם על האזור מצאו תחלואה מוגברת משמעותית.

איך זה יכול להיות? יש שלושה הסברים אפשריים, ואף אחד מהם לא הוכח סופית. ראשית, ייתכן שהחומרים שמניעים את עודף התחלואה בכלל לא נמצאים בין המזהמים שנמדדים באופן שגרתי – רק שלוש מתוך כעשרים תחנות עוקבות אחרי בנזן ומתכות כבדות, החומרים החשודים ביותר מבחינה קרצינוגנית. שנית, שני מחקרי העוקבה הגדולים בדקו חלונות חשיפה היסטוריים – עד 2015 ועד 2012 בהתאמה – כך שהם עשויים לשקף בעיקר זיהום מהעשורים שקדמו לשיפורים הטכנולוגיים האחרונים, לא את המצב הנוכחי. שלישית, ייתכן שמדובר באירועי חריגה נקודתיים – כמו 56 דוחות הבנזן הבלתי-מכומתים מגדיב, או אירוע העשן השחור מפברואר 2026 – שפשוט לא נתפסים בממוצעים השנתיים אבל צוברים נזק מצטבר. אף מקור לא הכריע איזה הסבר נכון, וזה בדיוק מה שהופך את מפרץ חיפה למקרה מבחן כל כך נדיר: לא חסר מידע, חסרה הסכמה על איך לקרוא אותו.

מה עם תוכנית המתאר שאמורה לאפשר את הפינוי?

יש עוד שכבה אחת בסיפור, פחות מדוברת: תוכנית המתאר הארצית תמ"א 75 "שער המפרץ", זו שאמורה לתת מסגרת תכנונית לפינוי ולפתח את השטח שיתפנה. הוועדה המשרדית לענייני פנים ותכנון, בראשות שר הפנים משה ארבל, אישרה אותה ב-11 בדצמבר 2023, ומנכ"ל מינהל התכנון רפי אלמליח תיאר את זה כרגע ש"הופך את פינוי המפעלים ממפרץ חיפה לעובדה מוגמרת". התוכנית מאפשרת בפוטנציה 100,000 עד 130,000 יחידות דיור, כ-5.5 מיליון מ"ר שטחי תעסוקה, 3 מיליון מ"ר מסחר, 2,500 חדרי מלון ופארק מטרופוליני של 5,300 דונם, על פני שטח תכנון של 45,000 דונם המשתרע על חיפה, נשר והקריות. אבל יש כאן פרט מכריע שנעלם מרוב הכותרות הנלהבות: התוכנית עצמה לא קובעת שום תאריך מחייב לסיום התעשייה המזהמת. בז"ן עצמה הבהירה בהודעה לבורסה: "תמ"א 75 אינה מציינת מועד להפסקת פעילות החברה", ושאין בתוכנית כדי לפגוע בפעילות הקיימת.

יש בזה אירוניה שמסגירה את כל הסיפור. ב-24 ביוני 2019, שבע שנים לפני שהמליץ המבקר לבחון מחדש את סגירת בז"ן, פרסם משרד מבקר המדינה דוח אחר לגמרי – שבחן את פעולות הממשלה בנושא זיהומים סביבתיים במפרץ חיפה וקרא לפעולה נמרצת יותר להגנת הבריאות הציבורית. אותו מוסד מדינתי, בפרק זמן של שבע שנים בלבד, עבר מהאשמת הממשלה בחוסר מעש סביבתי להמלצה לבחון מחדש את ההחלטה הסביבתית המרכזית ביותר שהתקבלה מאז. זו לא סתירה טכנית – זו התמונה המדויקת של מדינה שכל מוסדותיה יודעים לכתוב דוחות מצוינים, ומתקשה להחליט מה חשוב יותר: הריאות של תושבי הקריות, או הגפ"ם שמחמם את הבית שלהם בחורף.

שאלות ותשובות

האם בז"ן ובתי הזיקוק במפרץ חיפה עומדים להיסגר בקרוב? לא בטווח המיידי. החלטת ממשלה 1231 ממרץ 2022 קבעה יעד של סוף 2029, אך התאריך נדחה בדיווחים שונים ל-2030 ואף 2031, ובפברואר 2026 המליץ מבקר המדינה לבחון מחדש את כל ההחלטה. נכון ליולי 2026 היעד הרשמי על הנייר עדיין "סוף 2029", אך בפועל הוא שנוי במחלוקת פעילה.

האם מדדי זיהום האוויר במפרץ חיפה חורגים מהתקן? לפי ניתוח של חוקרי הטכניון על כמעט עשרים שנה של נתונים, המזהמים הנמדדים באופן שגרתי – גופרית דו-חמצנית, תחמוצות חנקן וחלקיקים נשימים – לא חרגו מהתקנים הסביבתיים השנתיים מאז 2007-2009 ברוב התחנות. אך רק שלוש תחנות מתוך כעשרים עוקבות אחרי בנזן ומתכות כבדות, כך שהתמונה חלקית.

למה יש עדיין תחלואה מוגברת בסרטן במפרץ חיפה אם הניטור "נקי"? זו שאלה פתוחה מדעית. מחקרים עוקבתיים גדולים של אוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת חיפה מצאו עלייה של 6% עד 29% בסוגי סרטן שונים בקרב תושבי המפרץ, לצד נתוני ניטור תקינים ברוב המזהמים. ההסברים המובילים: חשיפה היסטורית מלפני השיפורים הטכנולוגיים, חומרים שאינם נמדדים באופן שגרתי, ואירועי זיהום נקודתיים שלא נלכדים בממוצעים השנתיים.

כמה בני אדם מתים בישראל בכלל מזיהום אוויר בשנה? לפי דוח משותף של משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה מינואר 2025, זיהום אוויר גרם ל-5,510 מקרי מוות מוקדם בישראל ב-2023 – כ-66,576 שנות חיים אבודות, ונזק כלכלי לאומי מוערך ב-22.5 מיליארד שקל. זהו נתון ארצי, לא ייחודי למפרץ חיפה, אך הוא הבסיס להערכת היקף הבעיה.

מקורות

1. מסתמן: פינוי מפרץ חיפה יידחה בעשור – כלכליסט, 25.4.2021
2. החלטת ממשלה 1231 – אסטרטגיה לפיתוח וקידום מפרץ חיפה – gov.il, 6.3.2022
3. פינוי בז"ן ממפרץ חיפה נדחה, אבל שמחון מתעקש: נעמוד ביעד המקורי – גלובס, 13.3.2025
4. עננים של אסון שמאיים להתרחש: מפעל כימי נפגע בדרום, במפרץ חיפה ימשיכו לחכות לפינוי – כלכליסט, 30.3.2026
5. "אנחנו חיים כאן מנס לנס": תושבי חיפה קוראים לסגור את בתי הזיקוק – ישראל היום, 7.9.2025
6. מבקר המדינה: לבחון מחדש את התוכנית לסגירת בזן – כלכליסט, 17.2.2026
7. מפרץ חיפה בסימן שאלה: המלחמה באיראן טרפה את הקלפים – כלכליסט, 20.7.2026
8. דוח: כשלים בהליך ניטור זיהום האוויר באזור חיפה – וואלה, 2.11.2014
9. דוח שנתי 2024 – איגוד ערים מפרץ חיפה להגנת הסביבה – איגוד ערים מפרץ חיפה, 2024
10. זיהום אוויר, איכות חיים ושווי נכסים – המקרה של חיפה והקריות – etkin.co.il
11. דוח: עלייה בפליטת גזי חממה ב-2024, אלו המפעלים שתרמו לזיהום – ynet, 28.8.2025
12. המחקרים על הסכנה במפרץ: "מי שגר בחיפה חולה יותר בסרטן" – ynet
13. זיהום אוויר במפרץ חיפה בעשרים השנים האחרונות – אקולוגיה וסביבה, פרופ' דיוויד ברודי, 29.10.2020
14. מחקר ממשלתי: זיהום האוויר במפרץ חיפה קשור לסיכון מוגבר לחלות בסרטן בגיל צעיר – הארץ, 1.8.2022
15. 5,510 מקרי מוות מוקדם ב-2023 עקב זיהום אוויר – ynet, ינואר 2025
16. "יום היסטורי לתושבי המפרץ": אושרה סופית תמ"א 75 – Nadlan Center, 11.12.2023
17. עד 130 אלף דירות, ללא תאריך פינוי: אושרה סופית תוכנית מפרץ חיפה – ynet
18. חשד להפרת היתר הפליטה בבתי הזיקוק: איגוד ערים מפרץ חיפה פתח בבדיקת אירוע העשן השחור – nws.report, 2026
19. היבטים בפעולות הממשלה בנושא זיהומים סביבתיים במפרץ חיפה – משרד מבקר המדינה, 24.6.2019