Skip to content
בריאות

מגיל אפס עד גיל 72: חמישים שנה שבהן סל הבריאות לא מכיר בשיניים שלכם

ילדים מכוסים עד גיל 18, קשישים מגיל 72 ומעלה – ומי שביניהם משלם הכל מהכיס. כך נראה הפער השקט בסל הבריאות הישראלי לרפואת שיניים, ולמה איש לא ממהר לסגור אותו.

מאת: מערכת ישראל טיימס
מגיל אפס עד גיל 72: חמישים שנה שבהן סל הבריאות לא מכיר בשיניים שלכם

חוק ביטוח בריאות ממלכתי מבטיח לכל תושב ישראל טיפול רפואי – למעט באיבר אחד. משנת 1995 ועד היום, מי שנולד בישראל וחי בה חייו הבוגרים לא זכה לשום כיסוי ציבורי לטיפולי שיניים, מגיל 19 ועד גיל 72. לא בדיקה שנתית, לא סתימה, לא טיפול שורש. שני קצוות החיים מכוסים – הילדות והזקנה – והאמצע, שנות העבודה שבהן דווקא אין הרבה כסף פנוי לרפואת שיניים פרטית, נשאר מחוץ לסל.

זה לא מקרה של מדינה ענייה שלא יכולה להרשות לעצמה יותר. ישראל בנתה, בעשור וחצי האחרון, שתי רפורמות דנטליות משמעותיות – אחת לילדים ואחת לקשישים – והצליחה להטמיע אותן בהדרגה עד שהן מכסות כמעט שלוש מיליון איש. אבל בין שתי הרפורמות האלה נפער פער שאף אחד לא סגר, וגם מה שכן קיים על הנייר לא תמיד מגיע בפועל למי שזכאי לו.


מה באמת מכוסה לילדים בסל הבריאות?

הרפורמה הדנטלית לילדים החלה ב-2010, כתיקון לחוק ביטוח בריאות ממלכתי שהעניק לראשונה כיסוי אוניברסלי לטיפולי שיניים לילדים. ההטמעה נעשתה בהדרגה, לפי גיל: מלידה ועד גיל 8 ב-2010-2011, הרחבה לגיל 12 ב-2012, לגיל 14 ב-2016, ולגיל 18 באופן מלא ב-2019. מחקר שפורסם ב-Israel Journal of Health Policy Research ב-2024 עקב אחרי ההטמעה ומצא שמספר הילדים המבוטחים בתוכנית קפץ מ-1,546,857 בשנת 2011 ל-3,178,238 בשנת 2022 – פי שניים בעשור אחד. הכיסוי כולל טיפול מונע (בדיקה שנתית, הדרכת היגיינה, פלואוריד, איטום חריצים) וטיפול משקם (סתימות, טיפולי מוך, כתרים, עקירות ושומרי מרווח), והוא ניתן דרך ארבע קופות החולים.

בתחילת 2026 הורחב הסל עוד: ועדת הסל הציבורית שהחליטה על הוספת טכנולוגיות לסל 2026 אישרה כיסוי הרדמה כללית לניתוחי שיניים אצל ילדים עד גיל 18 – למשל עקירת שן טמונה או שן מאונקלת – בכפוף להמלצת מומחה כירורגיה פה ולסת. זה תוספת ממשית, אבל היא עדיין מדברת רק על הקצה הצעיר של האוכלוסייה.

ומה קורה בגיל 72?

בצד השני של סולם הגילאים, מ-1 ביולי 2022 הוריד משרד הבריאות את סף הזכאות לטיפולי שיניים מסובסדים לגיל 72. מאותו תאריך, כל מי שמעל לגיל הזה זכאי לטיפול מונע ומשקם מלא: טיפול דחוף, בדיקות תקופתיות, צילומי רנטגן ופנורמיים, ניקוי אבנית, טיפול פריודונטלי, עקירות וטיפולי שורש. זו הרחבה משמעותית לעומת הסף הגבוה יותר שהיה קיים קודם לכן.

אבל רפורמה שקיימת על הנייר לא בהכרח מגיעה לשטח. דוח מבקר המדינה שפורסם במאי 2023, על תקופת ביקורת שנמשכה מדצמבר 2021 עד ספטמבר 2022, מצא שרק כ-30 אחוזים מההורים בפועל מנצלים את הזכאות לטיפול שיניים חינם לילדיהם, וכשליש מההורים כלל לא ידעו שהיא קיימת. דוח שוויוניות מקיף יותר של משרד הבריאות מאפריל 2025 מצא שיעור ניצול דומה – כ-30 אחוזים – לאורך השנים 2017-2021. המבקר גם ציין שסף הגיל הגבוה של 72 הוא עצמו חסם, והמליץ להוריד אותו.

מי בדיוק נשאר בחוץ?

הפער בין הילדות לזקנה לא נעלם משדה הראייה של קובעי המדיניות. ב-2021-2022 נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעה להכניס גם מבוגרים לסל – עם תמחור של כ-160 מיליון שקל לגרסה המלאה, וגרסה מצומצמת יותר (טיפולים משמרים ומשקמים למאות אלפי מבוגרים) שתומחרה בכ-92.5 מיליון שקל. אין עדות לכך שההצעה יושמה בפועל: בכל מחזורי עדכון הסל שאחריה, כולל סל 2026, מבוגרים בגילי 19 עד 71 עדיין אינם מופיעים כאוכלוסיית זכאות לטיפולי שיניים.

ההוכחה החדה ביותר לכך שרפואת השיניים עדיין נמצאת בתחתית סדר העדיפויות הגיעה דווקא ממקום לא צפוי. באותו מחזור עדכון סל 2026 שהוסיף כיסוי הרדמה לניתוחי שיניים לילדים, הוועדה הציבורית דחתה בקשה נפרדת – וממוקדת הרבה יותר – לכיסוי טיפולי שיניים לחולי סרטן המטופלים בתרופות ביספוספונט ודנוסומאב, תרופות שנושאות סיכון ידוע לנמק בלסת. גם כשהקשר הרפואי ישיר וברור, רפואת השיניים עדיין לא עברה את הרף.

כמה זה עולה בפועל, ולמה כל כך הרבה מוותרים

מחקר שפורסם ב-2019 בקרב יותר מ-600 מבוגרים בגילי 50-75 מצא שרק 47.2 אחוזים ביקרו אצל רופא שיניים לבדיקה שגרתית לפחות פעם בשנה, ו-52.8 אחוזים – יותר ממחצית – ביקרו בתדירות נמוכה יותר או לא ביקרו כלל, כשהמחיר הוא הסיבה המדווחת המובילה. התוצאה הזאת לא נעצרת בגיל העבודה: מחקר מרכז מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל ואגף בריאות השן במשרד הבריאות, שכלל סקר טלפוני מייצג של 512 מבוגרים בני 65 ומעלה בשנת 2020, מצא ש-24 אחוזים מהם חסרי שיניים לחלוטין. הפער הכלכלי בתוך הנתון הזה חד במיוחד: בקרב קשישים שהתקשו לכסות את ההוצאות החודשיות שלהם, 39 אחוזים היו חסרי שיניים – פי שניים בערך מהשיעור, 19 אחוזים, בקרב מי שיכלו לכסות את ההוצאות בנוחות.

מי שאינו זכאי לכיסוי הציבורי לא מוצא גם רשת ביטחון פשוטה. הביטוח הלאומי מסבסד טיפולי שיניים רק לאוכלוסיות ייעודיות וצרות: נכים בשיעור נכות מיוחד או נכות ראש בשיעור גבוה, נפגעי פעולות איבה, ובני זוג וילדים של נעדרים ושבויים. מי שאינו נמנה עם אחת הקבוצות האלה תלוי בסיוע מוגבל ומותנה תקציב של מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות, או בעמותות כמו יד שרה ורופאי שיניים מתנדבים. במילים אחרות: אין בישראל מסלול סיוע אחיד ופשוט למבוגר בעל הכנסה נמוכה שאינו נכה, נפגע פעולת איבה או מוכר כנזקק רווחה - הפער הכלכלי שתואר למעלה נשאר, עבור רוב האוכלוסייה שבו, פער בלי כתובת.

תרשים עמודות: שיעור בני 65 ומעלה חסרי שיניים טבעיות לחלוטין – 39% בקרב קשישים המתקשים לכסות הוצאות חודשיות לעומת 19% בקרב מי שאינם מתקשים

התמונה הזאת מתיישבת עם מבנה המימון הכללי של מערכת הבריאות בישראל. לפי ניתוחים המבוססים על נתוני חשבונות הבריאות הלאומיים, כ-63 עד 64 אחוזים בלבד מסך ההוצאה הלאומית על בריאות בישראל ממומנים ציבורית, לעומת ממוצע OECD של כ-74 אחוזים – כלומר נטל התשלום הפרטי בישראל גבוה משמעותית מהממוצע הבינלאומי. רפואת שיניים מוזכרת שוב ושוב כגורם המרכזי לפער הזה, בדיוק משום שרוב הטיפול למבוגרים יושב כולו מחוץ לסל הציבורי. בסך הכל, הוצאת הבריאות הכוללת של ישראל עומדת על כ-7 אחוזים מהתמ"ג – נמוך משמעותית מגרמניה (כ-12.3 אחוזים) ומארצות הברית (כ-17.2 אחוזים).

המרכז מול הפריפריה: אותה זכאות, לא אותה גישה

גם איפה שהזכאות קיימת על הנייר, הגישה בפועל לא שווה. לפי דוח כוח אדם במקצועות הבריאות של משרד הבריאות מ-2025, לישראל יש 0.84 רופאי שיניים מועסקים לכל 1,000 תושבים – יחס שגבוה מהממוצע של ה-OECD, העומד על 0.71 לאלף. אבל הממוצע הארצי מסתיר פערים אזוריים גדולים: במחוזות ירושלים ותל אביב היחס עומד על 1.1 רופאי שיניים לאלף תושבים, לעומת 0.8 במחוז המרכז, 0.7 במחוז חיפה, ורק 0.5 – פחות ממחצית מהמרכז – במחוז הדרום. פער של פי 2.2 בין האזור המשופע ביותר לאזור הדל ביותר.

הפער הזה לא נשאר תיאורטי. מחקר שהוצג בכנס המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות מצא שקשישים בפריפריה מגיעים עם פחות שיניים טבעיות, בריאות פה גרועה יותר וגישה נמוכה יותר לטיפול מונע מאשר קשישים במרכז – חרף העובדה שלשני הצדדים יש בדיוק את אותה זכאות פורמלית בסל הבריאות. זכאות שווה על הנייר לא מייצרת גישה שווה בשטח, כשמרפאות השיניים עצמן מרוכזות במרכז הארץ.


שאלות ותשובות

האם למבוגרים בישראל יש כיסוי כלשהו לטיפולי שיניים בסל הבריאות? לא, פרט למקרים חריגים. סל הבריאות הממלכתי מכסה טיפולי שיניים לילדים עד גיל 18 (מדורג משנת 2010) ולקשישים מגיל 72 (מיולי 2022), אך מבוגרים בגילי 19-71 אינם נכללים בכיסוי הכללי. הצעה להרחיב את הכיסוי למבוגרים נדונה ב-2021-2022 בעלות מוערכת של 92.5-160 מיליון שקל, אך אין עדות שיושמה – וגם סל 2026 לא כלל כיסוי דנטלי כללי למבוגרים.

מגיל כמה מכוסה טיפול שיניים לקשישים בישראל? מגיל 72, החל מ-1 ביולי 2022. הכיסוי כולל טיפול מונע ומשקם מלא: בדיקות, צילומים, ניקוי אבנית, טיפול פריודונטלי, עקירות וטיפולי שורש. עם זאת, מבקר המדינה מצא שסף הגיל הגבוה עצמו מהווה חסם ולכן המליץ להורידו.

כמה מהזכאים בפועל משתמשים בטיפולי השיניים החינמיים לילדים? כ-30 אחוזים בלבד, לפי דוח מבקר המדינה ממאי 2023 ולפי דוח שוויוניות של משרד הבריאות מאפריל 2025 שבדק את השנים 2017-2021. לפי המבקר, כשליש מההורים כלל אינם מודעים לזכאות.


מקורות

  1. The child dental care reform in Israel – service uptake from 2011 to 2022 – Israel Journal of Health Policy Research, 2024.
  2. דוח מבקר המדינה – בריאות השן בישראל – משרד מבקר המדינה, מאי 2023.
  3. משרד הבריאות יוזם: הזכאות לטיפולי שיניים מסובסדים תורחב לגיל 72 ומעלה – דבר.
  4. Oral Health of the 65+ Age Group in Israel-2020 – Israel Journal of Health Policy Research, 2021 (מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל ואגף בריאות השן, משרד הבריאות).
  5. מעל 50% בישראל לא מטפלים בשיניים – בגלל המחיר – ynet, 2019.
  6. כוח אדם במקצועות הבריאות 2023 – משרד הבריאות, מרץ 2025.
  7. דו"ח שוויוניות בבריאות: מדדים, פערים והמלצות מדיניות – משרד הבריאות, אפריל 2025.