בעשרים וששה באפריל 2018 יצאה קבוצת חניכים ממכינה קדם-צבאית לטיול בנחל צפית שבמדבר יהודה, סמוך לים המלח. מעל הנחל עצמו השמיים היו בהירים; הגשם ירד אי-שם רחוק, בראש אגן ההיקוות, קילומטרים משם. תוך דקות ספורות הפך אפיק שקט וחרב לקיר מים גועש. עשרה בני נוער – תשע נערות בנות 18 ונער אחד – טבעו במקום, במה שהפך לאסון השיטפון הקטלני ביותר בתולדות ישראל. ניתוח מדעי מאוחר יותר של האירוע מצא שעוצמות הגשם באזור חצו סף של אירוע אחת ל-75 שנה, בתחנות מדידה סמוכות נמדדו עוצמות שמתרחשות פעם ב-100 שנה, וסך המשקעים – כ-40 עד 50 מ"מ – היה כמעט פי עשרה מהממוצע החודשי הרגיל של האזור.
הבעיה היא שהאסון בנחל צפית לא היה חריג סטטיסטי חד-פעמי. הוא היה הביטוי הקיצוני ביותר של תופעה שמחקר ישראלי מבוסס-נתונים, שפורסם ב-2021 בכתב העת המדעי Climatic Change, כבר תיעד בבירור: כמות הגשם השנתית הכוללת בישראל כמעט לא השתנתה מאז 1975 – אבל האופן שבו היא מגיעה השתנה מהיסוד. פחות ימי גשם, שמביאים איתם יותר גשם בכל יום כזה. עונת הגשמים עצמה מתכווצת לחלון זמן צר יותר. במילים אחרות: פחות או יותר אותה כמות מים, אבל דחוסה לפרצים חזקים ואלימים יותר. וזה בדיוק הדפוס שהופך אפיקי מדבר שקטים למלכודות מוות, ורחובות עירוניים לנהרות זמניים.
אותו גשם, פחות ימים: מה מצא המחקר הישראלי
החוקרים רון דרורי, ברוך זיו, הדס סרוני, עדי אטקין ואפרת שפר בדקו נתוני גשם על פני 45 שנה, בין 1975 ל-2020, ומצאו שתי מגמות מנוגדות שמבטלות זו את זו כשמסתכלים רק על הסכום השנתי: מספר ימי הגשם יורד בכ-2% לעשור, בעוד עוצמת הגשם היומית עולה בכ-2% לעשור – בדיוק באותו קצב בערך. מי שבודק רק את הסך הכולל רואה כאילו כלום לא השתנה. אבל מתחת לפני השטח, מבנה העונה כולה זז: פרק הזמן שבו יורדים 80% מהגשם השנתי (בין העשירון התחתון לעליון) התכווץ בכשבעה ימים, מתוך ממוצע של 112 יום. גם ההתפלגות בתוך העונה השתנתה – גשמי החורף התחזקו, בעוד גשמי הסתיו והאביב נחלשו. בפועל, החורף הישראלי מצטופף יותר סביב ינואר-פברואר, ומגיע בעוצמה חזקה יותר כשהוא כבר כאן.
נתוני השירות המטאורולוגי תומכים בממצא הזה מכיוון תפעולי לגמרי שונה. לפי ניתוח של השירות, עוצמת הגשם באירועי מטר קצרים של 30 עד 60 דקות עלתה בכ-40% תוך כמה עשורים: אם בין שנות ה-30 לשנות ה-90 של המאה הקודמת מטחי הגשם החזקים ביותר הגיעו לכ-54 מ"מ בשעה, בעשורים האחרונים הם מגיעים כבר לכ-76 מ"מ בשעה. לפי המודלים האקלימיים, השירות המטאורולוגי מעריך שהמגמה תימשך ואף תואץ ככל שההתחממות הגלובלית נמשכת.
התמונה הזו מתחברת לדפוס רחב יותר שה-IPCC, הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים, מזהה באגן הים התיכון כולו. לפי הדוח המקיף האחרון של הארגון, אגן הים התיכון הוא "נקודה חמה" של שינויי אקלים שמתחממת מהר יותר מהממוצע העולמי: כמות המשקעים הכוללת צפויה להמשיך ולרדת ככל שההתחממות הגלובלית מחריפה – בסדר גודל של כ-4% ירידה על כל מעלה צלזיוס נוספת, בעיקר בחלקו הדרומי והמזרחי של האגן שבו נמצאת ישראל – ובמקביל "סביר מאוד" שעוצמות הגשם הקיצוניות דווקא יתחזקו. ההסבר הפיזיקלי פשוט יחסית: אטמוספירה חמה יותר מסוגלת להחזיק בערך 2% עד 3% יותר לחות עבור כל מעלה צלזיוס של התחממות, כך שכשכבר יורד גשם, יש לו יותר "דלק" להיות עז יותר – גם באזור שמתייבש בממוצע. מחקר ישראלי נפרד, בהובלת ד"ר ריי חמקה ממכון ויצמן למדע, שפורסם במאי 2022 בכתב העת Nature Climate Change, מצא שסופות החורף בחצי הכדור הדרומי כבר התחזקו ב-12% תוך ארבעה עשורים – קצב שמודלים אקלימיים חזו רק לשנת 2080. המחקר לא עוסק ישירות בגשמי ישראל, אבל הוא מוסיף נדבך לטענה הרחבה יותר: שוב ושוב, המודלים האקלימיים מתגלים כשמרניים מדי ביחס למהירות שבה קיצוניות מזג האוויר בפועל מתגברת.
כשגשם רחוק הופך למלכודת מוות בנחל צר
הסכנה הגדולה של שיטפון פתאומי במדבר היא שהוא כמעט אף פעם לא מתחיל במקום שבו הוא הורג. גשם שיורד בראש אגן ניקוז, לפעמים עשרות קילומטרים משם, זורם במורד שיפועים תלולים וקרקע אטומה, ומתכנס תוך דקות לאפיק צר אחד – שרגע קודם לכן היה יבש לגמרי ומוצף שמש. באסון נחל צפית, מכינת "בני ציון" יצאה לטיול כשלא ירדה טיפת גשם באזור עצמו; רק ניתוח מאוחר יותר של חוקרי אקלים גילה שהסופה שהזינה את השיטפון נשאה את החתימה החזקה ביותר מבין 12 סופות דומות שנבדקו על פני 33 שנה. בעקבות האסון הועמדו לדין שני אנשי צוות בכירים במכינה – מנהלה והמנהל החינוכי שלה – והורשעו בהריגה; בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר על כל אחד מהם שבע שנות מאסר. בבדיקה ממשלתית משותפת של משרדי החינוך והביטחון שנערכה בעקבות האסון, לא הומלצה החמרה גורפת בפיקוח משרד החינוך על טיולי מכינות קדם-צבאיות, וההחלטה על ביטול או אישור טיולים כאלה נותרה בסמכות ראשי המכינות עצמם.
האסון בנחל צפית לא היה המקרה האחרון. ב-10 באפריל 2023 טבעו האחים מעיין (24) וסהר (17) עשור מטבריה, אחרי ששיטפון פתאומי סחף את רכבם בכביש 40 סמוך לנחל ציחור שבערבה; בת זוגו של מעיין, שי דהאן בת ה-20, אותרה בחיים ובמצב טוב לאחר מבצע חיפוש שנמשך כחצי יממה. במאי 2025 הציף שיטפון פתאומי את שמורת עין גדי שבמדבר יהודה, אחרי שכ-35 מ"מ גשם ירדו על אגן ההיקוות בפרץ קצר; רשות הטבע והגנים תיארה את הנזק כ"חסר תקדים בהיקפו בשנים האחרונות" – שבילים נהרסו, אתר בית הכנסת העתיק הוצף, ותשתיות חשמל, ביוב ומים נפגעו. ובסוף דצמבר 2025, ימים ספורים אחרי שסופת "ביירון" הביאה במקומות עד 150 מ"מ גשם – יותר מהממוצע הרגיל לחודש דצמבר כולו – טבע תמיר א-זגארנה, תושב חורה, בניסיון לחלץ אדם שרכבו נתקע בנחל באר שבע. כוחות החילוץ שאיתרו את גופתו למחרת, בסמוך לשכונת נווה נוי, תיארו את הנחל, שבדרך כלל יבש ברובו, כשהוא זורם בעומק של כשלושה מטרים וברוחב של כמאה מטר – תופעה שלא נראתה כמותה שנים.
לא רק גשם – גם אספלט: הבעיה השנייה של הערים הישראליות
האקלים הוא רק חצי מהסיפור. החצי השני הוא איך הערים הישראליות בנויות. ארגון אדם טבע ודין, ארגון הסביבה הוותיק בישראל, ניסח את זה בחדות בעקבות הצפה בנתניה באוגוסט 2023, כשיותר מ-20 מ"מ גשם בפחות משעה הציפו רחובות וסחפו כלי רכב: "ישראל, ומערכות הניקוז שלנו, כלל לא מוכנות להתמודד עם כמויות משקעים גבוהות, שיובילו להצפות מסכנות חיים". הארגון ציין שבמקרה הספציפי הזה חלק מהבעיה לא היה קשור כלל לשינויי אקלים: תעלות ניקוז שנסגרות מדי קיץ כשגרה לא נפתחו מחדש בזמן לפני גשמי הסתיו הראשונים – כשל ניהולי, לא אקלימי. וככל שהערים מתרחבות ומוסיפות עוד ועוד שטח אטום – כבישים, מגרשי חניה, גגות – פחות מים חודרים לקרקע, ויותר מהם זורמים כנגר עילי, במהירות רבה יותר ובעומס גבוה יותר על אותה תשתית ניקוז ישנה, שתוכננה לעולם עם פחות בטון ופחות גשם קיצוני.
כמה זה עולה: מהביטוח ועד לחקלאות
המחיר של המגמה הזאת נמדד גם בשקלים, לא רק בחיי אדם. בסופה של תחילת ינואר 2020, שבה ירדו יותר מ-10 סנטימטר גשם בצפון הארץ ו-7.8 סנטימטר תוך שעתיים בלבד באזורים מרכזיים, הוגשו לחברות הביטוח למעלה מ-50,000 תביעות בהיקף כולל של כ-2 מיליארד שקל: כ-900 מיליון שקל על יותר מ-25,000 כלי רכב שניזוקו, כ-400 מיליון שקל על נזקי דירות, ועוד כ-200 מיליון שקל על נזקי עסקים. ליאור רוזנפלד, יו"ר לשכת סוכני הביטוח, ציין אז נקודה שנותרה רלוונטית: בזמנו לא הייתה בישראל שום מסגרת חוקית שמפצה בעלי רכוש פרטי לא מבוטחים על נזקי סערה – כך שרק מי שהיה מבוטח כיסה בפועל את ההפסד.
בענף החקלאות המגמה נראית עוד יותר ברורה. קרן קנט, הקרן הממשלתית לביטוח נזקי טבע בחקלאות, פיצתה חקלאים ישראלים ב-390 מיליון שקל בשנת 2023 – עלייה של כ-13% לעומת 2022, והסכום הגבוה ביותר שנרשם בשמונה השנים הקודמות. יותר מ-12,200 תביעות הוגשו לקרן באותה שנה, בעיקר בגין נזקי ברד, חום קיצוני, מחלות – וגם, בהיקף משמעותי, אירועי גשם וסערה חריגים בעוצמתם. מגדלי פירות פוצו בכ-130 מיליון שקל, ומגדלי ירקות בכ-79 מיליון שקל נוספים.
מה המדינה עושה כדי להתכונן
התשובה הממסדית לתופעה מתחילה להתגבש, גם אם באיטיות. בגוש דן, רשות ניקוז הירקון מקימה מאז 2021 פרויקט ענק לוויסות שיטפונות בשטח פארק אריאל שרון, בהיקף השקעה של כ-1.5 מיליארד שקל – הרחבה של תוכנית אב מ-2013 שעמדה על מיליארד שקל בלבד. שישה מאגרי ויסות מתוכננים בפרויקט, ביכולת אגירה כוללת של עד 6 מיליון מטרים מעוקבים ממי נחלי האיילון, שפירים, כפר ואזור; שניים מהם כבר הופעלו לראשונה בינואר 2026. מהנדסי הרשות תיארו את הצורך בפרויקט במונחים ברורים: הבנייה המואצת במטרופולין גוש דן הפכה פתרונות ויסות כאלה מ"נחמד שיהיה" ל"הכרחי". במקביל, המשרד להגנת הסביבה פרסם בינואר 2024 את מפת הסיכונים האקלימית הלאומית הראשונה, שממפה סיכוני הצפה, חום קיצוני וסופות חוף לפי יישוב; ובתוכנית ההיערכות הלאומית לשינויי אקלים שהוגשה במסגרת האמנה הבינלאומית למניעת שינויי אקלים ב-2025, צמצום נזקי שיטפונות הוגדר כיעד מרכזי בתחום התכנון והבנייה.
בשורה התחתונה, ישראל לא הופכת למדינה גשומה יותר – היא הופכת למדינה שבה פחות או יותר אותה כמות גשם יורדת בפחות זמן, בפחות ימים, ובעוצמה חזקה יותר. זה נשמע כמו הבדל טכני, אבל בשטח הוא ההבדל בין אפיק מדבר יבש לקיר מים שגובה חיים תוך דקות, ובין רחוב עירוני רגיל להצפה שסוחפת מכוניות. המחקר האקלימי כבר מיפה את המגמה בבירור; התשתית והמדיניות עדיין רודפות אחריה.
שאלות ותשובות
האם באמת יורד יותר גשם בישראל? לא בהכרח. מחקר שבדק נתוני גשם בין 1975 ל-2020 לא מצא שינוי מובהק בכמות הגשם השנתית הכוללת. מה שכן השתנה הוא ההתפלגות: פחות ימי גשם, אבל כל יום כזה מביא איתו יותר מים, ועונת הגשמים מצטמצמת לחלון זמן קצר יותר.
למה נחלי הנגב ומדבר יהודה כל כך מסוכנים בזמן גשם? כי גשם שיורד רחוק במעלה האגן – לפעמים עשרות קילומטרים משם, בלי שום סימן מקומי לכך – זורם במורד שיפועים תלולים ומתכנס תוך דקות לאפיק צר שהיה יבש רגע קודם. השילוב של קרקע אטומה, שיפוע חד ומרחק מהמקור הופך שיטפון פתאומי לאירוע כמעט בלתי צפוי מקומית, גם כשידוע מראש שיש התרעה על גשם באזור.
מי אחראי על אזהרות שיטפון בישראל? עבור אפיקי מדבר ושמורות טבע, המשטרה ורשות הטבע והגנים הן הגורמים שסוגרים בפועל כבישים ומסלולים, על בסיס תחזיות ונתונים הידרולוגיים של השירות המטאורולוגי ושירות ההידרולוגיה ברשות המים. ברשויות המקומיות, האחריות על ניקוז עירוני ופתיחת תעלות עונתיות מוטלת על העירייה עצמה.
מקורות
- Drori, R., Ziv, B., Saaroni, H., Etkin, A., Sheffer, E. – "Recent changes in the rain regime over the Mediterranean climate region of Israel," Climatic Change, Vol. 167, יולי 2021. קישור
- Dayan, U., Lensky, I.M., Ziv, B., Khain, P. – "Atmospheric conditions leading to an exceptional fatal flash flood in the Negev Desert, Israel," Natural Hazards and Earth System Sciences, מאי 2021. קישור
- גשמים עוצמתיים, הצפות ושלג: כך ישפיע אל ניניו על ישראל – ynet, בהתבסס על נתוני השירות המטאורולוגי. קישור
- IPCC – AR6 WGII, Cross-Chapter Paper 4: Mediterranean Region, 2022. קישור
- מכון ויצמן למדע – מחקרם של ד"ר ריי חמקה, ד"ר יי מינג (פרינסטון) וד"ר יאני יובל (MIT) על התחזקות סופות החורף, Nature Climate Change, מאי 2022. קישור
- The Times of Israel – סיקור אסון נחל צפית והרשעת אנשי הצוות של מכינת בני ציון. קישור
- The Times of Israel – שיטפון פתאומי בכביש 40 בדרך לאילת, אפריל 2023. קישור
- Ynetnews – נזק חסר תקדים בשמורת עין גדי, מאי 2025. קישור
- N12/מאקו – סיקור סופת "ביירון" ושיטפונות בדרום, דצמבר 2025. קישור
- Ynet / B7NET – שיטפון בנחל באר שבע והיעדרו של תמיר א-זגארנה, דצמבר 2025. קישור
- Calcalist/CTech – "In Israel, Stormy Week Caused More Than $580 Million in Damages," ינואר 2020. קישור
- אדם טבע ודין – הצפות בנתניה וחוסר היערכות מערכות הניקוז, אוגוסט 2023. קישור
- Ynet – הפעלת שני מאגרי הוויסות הראשונים בפרויקט הניקוז בפארק אריאל שרון, ינואר 2026. קישור
- The Times of Israel / מאקו – עלייה של כ-13% בפיצויי קרן קנת לחקלאים ב-2023. קישור
- The Times of Israel – מפת הסיכונים האקלימית הלאומית של ישראל, ינואר 2024. קישור
- UNFCCC – תוכנית ההיערכות הלאומית של ישראל לשינויי אקלים (National Adaptation Plan), 2025. קישור