בשנת 1963, כימאי יליד בולגריה בשם רפאל משולם ישב במעבדה של האוניברסיטה העברית בירושלים ופרסם משהו שאף אחד עדיין לא הבין כמה הוא ישנה את העולם: המבנה המדויק של קנבידיול, ה-CBD. שנה אחר כך, יחד עם יחיאל גאוני וחביב אדרי, הוא בודד לראשונה בצורתו הטהורה את החומר הפסיכואקטיבי של הקנאביס, THC, וגם פענח את מבנהו. בלי המחקר הזה, כפי שמסכימים כיום רוב ההיסטוריונים של התחום, כנראה שלא הייתה קמה תעשיית הקנאביס הרפואי העולמית כפי שאנחנו מכירים אותה. משולם, שנפטר לפני כמה שנים, זכה לכינוי "סבא של מדע הקנאביס העולמי".
שישים ושלוש שנים אחרי, ישראל – המדינה שבה נולד המדע הזה – שוברת שיא ייצוא קנאביס רפואי חודש אחרי חודש. ובכל זאת, כשליש מכל מה שהחולים הישראלים בפועל צורכים עדיין מגיע מבחוץ, בעיקר מקנדה. זה הפרדוקס שבמרכז הסיפור: המדינה שהמציאה את המדע, שהיא בין שלוש היצרניות הגדולות בעולם, פשוט לא מצליחה לגדל מספיק בשביל עצמה.
מ-39 אלף מטופלים ל-140 אלף בתוך חמש שנים
תעשיית הקנאביס הרפואי הישראלית לא צמחה בבת אחת – היא נבנתה בהדרגה על גבי עשורים של מחקר, ואז התפוצצה. רפורמת הקנאביס הרפואי שנכנסה לתוקף ביולי 2019 הייתה נקודת המפנה: לפי נתוני היחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות, מספר בעלי הרישיון קפץ מכ-39,000 ב-2019 לכ-80,000 כבר ב-2020 – כמעט הכפלה בתוך שנה אחת בלבד. ואז, בתוך ארבע שנים נוספות, המספר כמעט והוכפל שוב: בינואר 2024 נרשם שיא של 140,483 בעלי רישיון פעיל – עלייה של פי שלושה וחצי לעומת 2019. משרד הבריאות מדווח כי נכון למרץ 2025 עמד המספר על כ-129,900 רישיונות פעילים, ותחזיות שוק צופות זינוק נוסף לכ-241,782 מטופלים עד 2027.
התמונה מהצד השני, של כמות המוצר בפועל, מרשימה לא פחות: כמות חבילות התפרחת המאושרות בחודש עלתה מכ-132,000 באוגוסט 2019 לשיא של כ-501,300 בינואר 2024 – עלייה של כ-279% בתוך פחות מחמש שנים. כל זה קרה בזמן שרוב העולם המערבי עדיין מתלבט אם ואיך להסדיר קנאביס רפואי בכלל. ישראל, בזכות עשרות שנות מחקר קליני ורגולציה שהתאימה את עצמה מוקדם יחסית, הפכה לאחת ממערכות הבריאות הבודדות בעולם שבה קנאביס רפואי הוא כמעט שגרתי.
שלישית בעולם בגידול, אבל "איחרה את הרכבת" בייצוא
הנתון שמפתיע הכי הרבה אנשים הוא שישראל, על אף כל זה, כמעט לא ייצאה קנאביס רפואי עד ממש לאחרונה. לפי נתוני הוועד הבין-לאומי לביקורת סמים של האו"ם (INCB), ישראל דורגה ב-2023 כיצרנית הקנאביס הרפואי השלישית בגודלה בעולם, עם כ-65.5 טונות שגידלה באותה שנה – כ-11.5% מהייצור העולמי, פחות רק מקנדה (160.8 טונות) ובריטניה (109.5 טונות). אבל באותה שנה בדיוק, ישראל לא הופיעה בכלל בחמישיית היצואניות הגדולות בעולם, שכללה את קנדה, בריטניה, פורטוגל, פינלנד והולנד.
איך זה ייתכן שיצרנית ענקית כמעט לא מייצאת? התשובה טמונה בעיכוב בירוקרטי שכלכליסט כינה בזמנו "איחרנו את הרכבת": בינואר 2019 אישרה הממשלה בהחלטת קבינט את עקרון ייצוא הקנאביס הרפואי מישראל. אבל בשנים שאחרי זה, ישראל עברה כמה מערכות בחירות רצופות ותקופות ארוכות ללא ממשלה מתפקדת במלואה, ואז הגיע גם משבר הקורונה העולמי. התהליך הרגולטורי המעשי שהיה נחוץ כדי להתחיל בפועל בייצוא מסחרי של תפרחות קפא, בעוד חקלאים ויזמים שכבר השקיעו עשרות מיליוני שקלים בציפייה לפתיחת השוק העולמי נותרו תקועים בשוק מקומי מוגבל מדי בשבילם.
התפנית: איך תוך שנה החברות הישראליות "תפסו את הרכבת" בכל זאת
ואז, בשנתיים-שלוש האחרונות, המספרים התהפכו במהירות. ב-2024 כולה ייצאה ישראל כ-4.8 טונות של קנאביס רפואי – שיא שנתי חדש. אבל השיא הזה כבר נשבר תוך פחות משנה: בתשעת החודשים הראשונים של 2025 בלבד ייצאה ישראל כ-7.47 טונות, יותר מהיקף הייצוא של כל שנת 2024 בשלמותה. יולי 2025 היה החודש החזק ביותר עד כה, עם כ-2.75 טונות ייצוא, ואחריו אוגוסט 2025 עם כ-2.19 טונות.
עדיין, גם עם הזינוק הדרמטי הזה, הייצוא נשאר קטן ביחס לגידול המקומי הכולל: נכון לספטמבר 2025 הוא היווה רק כ-10% מכלל הקנאביס הרפואי שגודל בישראל. כלומר, גם החברות שהובילו את פריצת הדרך בייצוא עדיין מפנות את רוב התוצרת שלהן לשוק המקומי – שוק שממשיך לגדול מהר יותר משהתעשייה המקומית מצליחה להזין אותו לבדה.
הפרדוקס האמיתי: שליש מהתצרוכת עדיין מיובא
וכאן מגיע הפרדוקס המרכזי. גם עם כל הגידול הביתי וכל שיאי הייצוא, כשליש מכלל תוצרי הקנאביס הרפואי שצורכים חולים בישראל עדיין מיובאים מבחוץ. ב-2022, שנת שיא בייבוא, יובאו לישראל כ-33 טון קנאביס רפואי. ב-2024 יובאו מקנדה לבדה כ-20 טון, שהיוו כ-80% מכלל היבוא הישראלי באותה שנה; ב-2023 הגיע החלק הקנדי מהייבוא הכולל לכ-90%.
ההסבר טמון בפער בין קנה מידה לבין גמישות. הגידול המקומי בישראל, גם כשהוא ענק בטונות, נבנה סביב זנים, פורמולציות ותהליכי ייצור שקשה להתאים במהירות ובגמישות לקצב שבו גדל מספר המטופלים – עלייה של 279% בכמות החבילות המאושרות בתוך חמש שנים היא קצב שקשה לכל תעשייה חקלאית לעמוד בו. במקביל, קנדה, שהפכה בעצמה קנאביס לחוקי לשימוש פנאי ב-2018, מצאה את עצמה עם עודף ייצור אדיר ביחס לביקוש המקומי שלה – והיצוא לישראל, בהיעדר חלופה מקומית מספקת, הפך לפתרון זול וזמין לשני הצדדים בבת אחת.
מלחמת הסחר הקטנה עם קנדה, שעדיין לא הוכרעה
הפער הזה בין מחיר היבוא הזול לבין עלויות הגידול המקומי הוא בדיוק מה שהצית, בתחילת 2024, סאגה רגולטורית שעדיין לא נגמרה. חמש חברות ישראליות פנו למשרד הכלכלה והתעשייה בטענה שהיבוא הזול מקנדה נמכר בישראל במחירים נמוכים משמעותית מהמחיר בקנדה עצמה, וגרם לצניחה של עשרות אחוזים במכירותיהן, עד כדי מכירה בהפסד. בדיקה ראשונית של משרד הכלכלה, ביולי 2024, מצאה שאכן נגרם נזק לתעשייה המקומית מהיצף היבוא. בנובמבר אותה שנה גיבש הממונה על היטלי סחר המלצה סופית להטלת היטל של עד 175%.
באפריל 2025, סמוך לפסח, הודיע שר הכלכלה ניר ברקת על החלטתו לאמץ את המלצת הוועדה ולהטיל היטל היצף מדורג על קנאביס רפואי מיובא מקנדה, לתקופה של ארבע שנים: 12% על תוצרת חברת Décibel, 28% על Village Farms, 53% על Organigram, 70% על Tilray Brands, ו-165% על כל שאר החברות הקנדיות. "מדובר בפרקטיקה שראויה לגינוי ולפעולה, בהתאם לחוק הישראלי ולהסכמי ארגון הסחר העולמי", אמר ברקת. ההחלטה נזקקה עדיין לאישור משרד האוצר ועדת הכספים בכנסת.
ההתנגדות הייתה חריפה ובאה משני כיוונים בו-זמנית. איגודי סוחרים – בהם התאחדות לשכות המסחר, האגודה לקנאביס בישראל וארגון נכי צה"ל – יחד עם יבואניות כמו קנדוק (מקבוצת אינטרקיור) ושיח מדיקל, טענו שההיטל ייצור מונופול לגידול הישראלי, יעלה מחירים לחולים ועלול לדחוף חלקם לשוק השחור. אפילו משרד הבריאות ורשות התחרות, בראשות מיכל כהן, הביעו חשש שהיטל כזה סותר את מדיניות הממשלה להקלה על תנאי המטופלים. בפועל, לפי דיווחים, החלטה משפטית של היועצת המשפטית לממשלה ביוני 2025 עצרה את יישום ההיטל.
הסיפור לא נגמר שם. ב-28 במאי 2026 הגישו יצרנים ישראליים תלונה חדשה, ומשרד הכלכלה פתח מחדש, ב-29 ביוני 2026, בחקירת היצף – הפעם סביב הנזק שנגרם בין 2023 ל-2025. הממונה על היטלי סחר כבר מצא שיעור היצף ראשוני של כ-125% ביבוא הקנאביס הרפואי מקנדה. המועד האחרון להגשת עמדות הצדדים נקבע ל-29 ביולי 2026, והחלטה ראשונית צפויה בשבועות הקרובים – לפני הבחירות הכלליות הצפויות באוקטובר. נכון לכתיבת שורות אלה, ההחלטה עדיין לא נפלה.
מי שולט בשוק הישראלי כיום
תוך כדי כל הדרמה הרגולטורית, מפת השחקנים בתעשייה המקומית השתנתה גם היא. תיקון עולם, שהייתה פעם החברה הדומיננטית בשוק הישראלי עם נתח שוק של כ-40%, ירדה לפי הערכות שוק לנתח של כ-6% בלבד לקראת רפורמת 2024 – סימן לכמה השוק התפצל ונהיה תחרותי מאז. לפי אותן הערכות, BOL Pharma הובילה עם נתח של כ-10%, ואינטרקיור (שמפעילה את מותג קנדוק) עם כ-8%; לצידן פועלת גם החברה הציבורית IM Cannabis.
הפרדוקס הישראלי לא נובע מכישלון מדעי או חקלאי – ההפך הגמור. הוא נובע מכך שהמדע רץ הרבה יותר מהר מהתעשייה שהייתה אמורה להיבנות סביבו, ושהתעשייה עצמה רצה הרבה יותר מהר מהמדינה שהייתה אמורה להסדיר אותה. משולם פרסם את מבנה ה-CBD כשישראל עוד לא חשבה על עצמה כמעצמת קנאביס רפואי בכלל. שישים ושלוש שנים אחר כך, המדינה עדיין מנסה להדביק את הפער בין המדע שהיא המציאה לבין התעשייה שהיא בונה סביבו.
שאלות ותשובות
למה לישראל בכלל יש תעשיית קנאביס רפואי כל כך מפותחת? הבסיס המדעי נבנה עוד בשנות ה-60, כשפרופ' רפאל משולם מהאוניברסיטה העברית פענח לראשונה את המבנה הכימי של CBD ו-THC. עשרות שנות מחקר קליני שהמשיכו אחריו, יחד עם רגולציה יחסית מוקדמת, הפכו את ישראל לאחת ממדינות המערב הראשונות שבהן קנאביס רפואי היה זמין באופן נרחב לחולים.
אם ישראל מגדלת ומייצאת כל כך הרבה קנאביס רפואי, למה היא עדיין מייבאת כל כך הרבה? כי הביקוש המקומי גדל מהר יותר מיכולת ההיצע המקומי להתאים את עצמה אליו. מספר בעלי הרישיון בישראל עלה פי שלושה וחצי בין 2019 ל-2024 בלבד, וגם עם גידול ענק בטונות, קשה לגידול חקלאי מקומי להתאים את עצמו במהירות כזו לצרכים המדויקים והמשתנים של כל כך הרבה מטופלים. יבוא זול, בעיקר מקנדה, ממלא את הפער.
מה זה "היטל היצף" ולמה מטילים כזה על קנאביס מקנדה? היטל היצף הוא מס מיוחד שמוטל על יבוא כשמדינה קובעת שמדינת מקור מוכרת מוצר במחיר נמוך מהמחיר במדינת המקור עצמה, באופן שפוגע ביצרנים המקומיים. משרד הכלכלה הישראלי מצא שקנאביס רפואי קנדי נמכר בישראל במחירים נמוכים באופן חריג ביחס למחיר בקנדה, ופתח בחקירה שהובילה להיטל מוצע של עד 165%-175%, בהתאם ליצרן.
האם ההיטל המוצע יעלה את המחיר לחולים? זו בדיוק נקודת המחלוקת המרכזית. מתנגדי ההיטל – כולל משרד הבריאות, רשות התחרות וארגוני יבואנים וחולים – טוענים שהוא ייצור מונופול לגידול המקומי ויעלה מחירים. תומכי ההיטל, ובהם חמש חברות הגידול הישראליות שהגישו את התלונה, טוענים שבלעדיו התעשייה המקומית לא תוכל לשרוד תחרות מול יבוא שנמכר במחיר הפסד.
מקורות
- Israel's Cannabis Market: 302,000 Imported Flower Packages 2025 – GrowerIQ, אפריל 2026
- Top countries producing & exporting medical cannabis, according to the INCB – נתוני הוועד הבין-לאומי לביקורת סמים של האו"ם (INCB), 2023
- יצוא מסחרי של תפרחות קנאביס? איחרנו את הרכבת – כלכליסט
- שיא חדש בייבוא וייצוא קנאביס רפואי אל ומישראל – אתר "הקנאביס"
- Israel Reopens Dumping Investigation into Canadian Medical Cannabis – StratCann, יולי 2026
- Israel: New investigation launched against import of medical cannabis from Canada – MMJ Daily
- ברקת החליט: היטל של עד 165% על קנאביס רפואי המיובא מקנדה – כלכליסט, אפריל 2025
- יבואניות קנאביס בקרב בלימה נגד היטל עליהן: "המחירים יזנקו, החולים ייפגעו" – כלכליסט
- Israel's 165% Tariffs on Canadian Cannabis Imports Approved by Ministry of Health – Business of Cannabis
- רפאל משולם – ויקיפדיה – אנציקלופדיה מקוונת, סיכום פרסומיו המדעיים המכוננים של 1963-1964
- פרופ' רפאל משולם מסכם קריירה: "המחקר בישראל היה תענוג גדול" – מאקו
- הקפיצה המטאורית של כמות מטופלי הקנאביס בישראל – מאקו, נתוני היחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות