משרד הבריאות מעריך, בדף מידע שעודכן ב-3 במאי 2026, כי בין 150 אלף ל-250 אלף ישראלים בוגרים סובלים מהתמכרות להימורים – כ-1.5% עד 4% מהאוכלוסייה הבוגרת במדינה. זהו אחד המספרים העדכניים היחידים שקיימים בנושא. על ההיקף הכספי של השוק הבלתי חוקי אין באמת מספר ממשלתי מוסכם ועדכני: האומדן המוכר ביותר, כ-11 עד 12 מיליארד שקל בשנה, מבוסס על בדיקות של מפעל הפיס והמועצה להסדר ההימורים בספורט משנת 2007. ההערכה הפומבית המאוחרת יותר הגיעה דווקא מיו"ר מפעל הפיס עצמו, אביגדור יצחקי, שאמר בדיון סוער בוועדת הכלכלה של הכנסת בדצמבר 2021 כי כ-60% מכלל שוק ההימורים בישראל הוא בלתי חוקי. גם ההערכה הזו הגיעה מגורם שיש לו עניין ישיר בתיאור השוק הבלתי חוקי כגדול ומאיים – לא מגוף ממשלתי בלתי תלוי – וגם היא כבר בת חמש שנים, בלי עדכון רשמי נוסף מאז.
זה לא מקרה של חוסר עניין. זו תוצאה ישירה של שרשרת כשלים מתמשכת: תקציב אכיפה שאושר ונשכח, הצעות חוק שלא עברו, ופסיקה של בית המשפט העליון שהוציאה מהמשטרה בדיוק את הכלי שהיה אמור לעצור את התופעה מלכתחילה.
מי בכלל רשאי להפעיל הימורים בישראל
חוק העונשין אוסר על עריכת משחקי מזל, הגרלות והימורים בישראל, ומעניק פטור מפורש לשני גופים בלבד: מפעל הפיס, בעל הזיכיון הבלעדי ללוטו ולהגרלות, והמועצה להסדר ההימורים בספורט – המפעילה את הטוטו ואת אתר ההימורים המקוון "וינר". כל אתר הימורים אחר שפונה לישראלים – קזינו מקוון, פוקר, הימורי ספורט זרים – פועל שלא כדין, גם אם הוא רשום ומורשה במדינה אחרת. מבחינת החוק הישראלי, ההבדל בין "אתר הימורים" ל"אתר הימורים חוקי" הוא לא איכות הרישוי במדינת המקור, אלא רשימה סגורה של שני שמות בלבד.
הבעיה היא שהאיסור הזה כמעט ואינו נאכף. כל ישראלי עם כרטיס אשראי וחיבור אינטרנט יכול היום להירשם תוך דקות לאתר הימורים זר, ולהתחיל להמר – בדיוק כפי שיכול היה לעשות זאת כבר לפני כמעט שני עשורים, כשפורסם האומדן הממשלתי הראשון על היקף השוק.
יש בזה גם עניין מבני, לא רק אכיפתי. מפעל הפיס והמועצה להסדר ההימורים בספורט לא מכסים את כל סוגי ההימור: מפעל הפיס מתמקד בלוטו ובהגרלות, והמועצה מפעילה בעיקר הימורי ספורט – טוטו ו"וינר". מי שמחפש קזינו מקוון, פוקר או מכונות מזל דיגיטליות פשוט לא ימצא אף אפיק חוקי בישראל, יהיה אשר יהיה סוג ההימור שיבחר. הביקוש לסוגי ההימור הללו לא נעלם רק כי אין להם כתובת חוקית – הוא עובר במלואו לאתרים הזרים, בלי שום מסגרת פיקוח מקבילה לזו שחלה על שני הגופים המורשים.
למה המשטרה לא חוסמת את האתרים האלה
לא בגלל חוסר רצון. עוד ב-2010 עתר איגוד האינטרנט הישראלי לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב נגד צווים שהוציאה משטרת ישראל לספקיות אינטרנט, שחייבו אותן לחסום גישה לאתרים – ובהם אתרי הימורים – החשודים בביצוע עבירות. הערכאה הראשונה קיבלה את העתירה כבר ב-2 באפריל 2012, ובית המשפט העליון, בשבתו כערכאת ערעור מינהלי, דחה ב-24 במרץ 2013 את ערעור המשטרה על אותה קביעה (עע"מ 3782/12) וקבע שלמשטרה אין סמכות חוקית להורות על חסימת אתרים בלי הסמכה מפורשת בחקיקה. הנמקת בית המשפט הייתה עקרונית: אתר אינטרנט, כך נקבע, אינו "מקום" שאפשר לסגור כמו בית עסק, אלא אוסף שכבות של תוכן מוגן – קוד, עיצוב, טקסט, משחקים – וחסימתו מראש, בלי הליך פלילי, פוגעת בחופש הביטוי.
הפסיקה הזו לא הייתה חדשה כשהיא נפלה – יוזמות חקיקה שביקשו לתת למדינה כלים חלופיים כבר היו על השולחן קודם לכן. עוד ב-2004 הגיש חבר הכנסת דאז רוני בר-און הצעת חוק לתיקון חוק העונשין שביקשה לקבוע עונש מאסר על פרסום כתובת של אתר הימורים אסור בישראל, כדי לחתוך את הגישה של המפעילים הזרים לקהל הלקוחות שלהם ואת התמריץ הכלכלי מאחורי הפעילות. גם יוזמות כאלה, שקדמו לפסיקת 2013 בשנים, לא הבשילו לחוק מלא שמסמיך את המשטרה לחסום אתרי הימורים – ומאז ועד היום, כל ניסיון עתידי לעשות זאת חייב לעבור דרך חקיקה ראשית מפורשת בכנסת, לא סמכות מנהלית.
20 מיליון שקל שהוקצו – ונעלמו
הממשלה כן ניסתה להתמודד עם הבעיה בכלים אחרים. בהחלטת ממשלה מ-11 באוגוסט 2016 נקבע כי החל מ-2017 יוקצו 20 מיליון שקל בשנה, כולל תוספת תקנים, למשטרת ישראל ולפרקליטות, כדי להקים יחידת אכיפה משולבת ייעודית למאבק בשוק ההימורים הבלתי חוקי. בפועל, לפי דיונים בוועדת הכלכלה של הכנסת, הכסף הוקצה – אבל היחידה לא קמה כפי שתוכנן. בדצמבר 2021, יותר מחמש שנים אחרי ההחלטה המקורית, שאל יו"ר ועדת הכלכלה דאז, ח"כ מיכאל ביטון, בדיון רשמי מדוע ההחלטה מעולם לא יושמה במלואה. גם הדיון הזה לא חולל מהפכה: נכון להיום אין גוף ממשלתי שמפרסם דוח פעילות שוטף על יחידת אכיפה כזו, בניגוד לרשות האכיפה והגבייה, למשל, שמפרסמת דוח שנתי מפורט על ההוצאה לפועל.
הכלי היחיד שכן פעיל בשגרה נמצא, באופן לא מפתיע, אצל הרגולטור הכי פחות "משטרתי" מבין כולם: הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל. ההוראות הבנקאיות אוסרות על חברות כרטיסי האשראי לאשר עסקה כשיש חשד שמדובר בתשלום לאתר הימורים או הגרלות בלתי חוקי, ואוסרות עליהן להתקשר עם עסקים בתחום זה אלא אם הן בטוחות שהפעילות חוקית במדינת היעד. בנק ישראל אף מפרסם רשימה פומבית של אתרים שזוהו כחשודים בהפעלת הימורים בלתי חוקיים. זהו כלי אכיפה אמיתי – אבל הוא פועל בצד הפיננסי בלבד, ולא נוגע לפרסום, לנגישות או להיקף התופעה עצמה.
מה קורה למי שכבר מכור
בעוד שהיקף השוק השחור נשאר עלום, מהצד הטיפולי יש למשרד הבריאות תמונה עדכנית יותר. לפי דף המידע שעודכן במאי 2026, כ-70% עד 75% מהמטופלים במסגרות טיפול בהתמכרות להימורים מצליחים להימנע מהימורים לאורך תקופת הטיפול עצמה. הבעיה מתחילה אחרי הסיום: לפי אותו מקור, למעלה מ-70% מהמטופלים חוזרים להימר בתוך פרק זמן מסוים לאחר סיום הטיפול. במילים אחרות, הטיפול עובד היטב כל עוד הוא נמשך – אבל ברגע שהוא נגמר, רוב המטופלים חוזרים לדפוס הישן.
משרד הבריאות מדגיש שהתמכרות להימורים חולקת מנגנונים נוירוביולוגיים דומים להתמכרות לחומרים – דחף עולה, חשיבה טורדנית, ניסיונות כושלים לצמצם – אבל בלי מרכיב של תלות פיזית, מה שהופך את הזיהוי המוקדם לקשה יותר: אין "גמילה" גופנית שמאלצת התייחסות. כל אחת מקופות החולים מפעילה קו טלפון ייעודי לפניות בנושא: כללית ב-*8703, מכבי ב-*3555, מאוחדת ב-*3833 ולאומית ב-*507 – אבל הגעה לקווים האלה תלויה ביוזמת המטופל או בני משפחתו, ולא בשום מנגנון איתור יזום.
התמונה המלאה: שלוש מערכות שלא מדברות זו עם זו
מה שמצטייר הוא לא כישלון אחד גדול, אלא שלוש מערכות נפרדות שכל אחת עושה את שלה בלי לדבר עם השתיים האחרות. משרד הבריאות עוקב אחרי ההתמכרות ומטפל בה, אבל לא אחרי היקף השוק שמזין אותה. האכיפה הפלילית איבדה בבית המשפט את הכלי המרכזי שלה ולא קיבלה תחליף חקיקתי מלא. ובנק ישראל מחזיק כלי פיננסי יעיל, אבל ממוקד וצר – הוא יכול לחסום עסקה בודדת, לא לצמצם את הביקוש או את הפרסום שמזינים אותו. אף אחד מהשלושה לא אחראי, לבד, על מדידת התופעה כולה – וכך, חמש שנים אחרי ההערכה הפומבית האחרונה שכן ניתנה, ומפי גורם שאינו בלתי תלוי, עדיין אין בישראל תשובה עדכנית ובלתי תלויה לשאלה הפשוטה ביותר: כמה כסף ישראלים מהמרים בו היום, ובאיזה קצב הבעיה גדלה.
שאלות ותשובות
האם אסור באופן מוחלט להמר באינטרנט בישראל? כן, למעט שני חריגים בחוק: מפעל הפיס (לוטו והגרלות) והמועצה להסדר ההימורים בספורט (טוטו ואתר "וינר"). כל אתר הימורים מקוון אחר, כולל אתרים זרים מורשים במדינות אחרות, אסור בהפעלתו כלפי ישראלים.
אם זה אסור, למה אתרי הימורים זרים עדיין נגישים בישראל? כי מאז פסיקת בית המשפט העליון בעע"מ 3782/12 (2013), למשטרה אין סמכות מנהלית לחסום גישה לאתרים כאלה בלי חקיקה ראשית מפורשת שמסמיכה אותה לכך – וחקיקה כזו טרם עברה במלואה בכנסת.
מה אפשר לעשות היום אם מישהו מזהה אצל עצמו או קרוב משפחה בעיה של הימורים? לפנות לקו הייעודי של קופת החולים: כללית *8703, מכבי *3555, מאוחדת *3833, לאומית *507. משרד הבריאות ממליץ לפנות מוקדם ככל האפשר, שכן הסיכויים להיגמל בזמן הטיפול גבוהים משמעותית מהסיכוי שלא לחזור אחריו.
האם מפעל הפיס והמועצה להסדר ההימורים בספורט מחזיקים באותו סוג רישיון? לא בדיוק. מפעל הפיס הוא בעל הזיכיון הבלעדי להגרלות וללוטו, ואילו המועצה להסדר ההימורים בספורט מתמקדת בהימורי ספורט – טוטו ואתר ההימורים המקוון "וינר". שני הגופים פועלים מכוח חריגים נפרדים בחוק העונשין, ואף אחד מהם אינו מציע קזינו מקוון או משחקי פוקר – סוגי הימור שאין להם כיום שום מסגרת חוקית בישראל.
מקורות
- משרד הבריאות – "התמכרות להימורים", דף מידע ועדכונים, עודכן 3.5.2026 – me.health.gov.il
- עע"מ 3782/12, מפקד מחוז תל אביב-יפו במשטרת ישראל נ' איגוד האינטרנט הישראלי, פסק דין מיום 24.3.2013 – supremedecisions.court.gov.il
- פרוטוקולי ועדת הכלכלה של הכנסת בנושא שוק ההימורים הבלתי חוקיים, ותיעוד החלטת ממשלה מ-11.8.2016 בעניין תקציב אכיפה
- TheMarker, "הימורים בלתי חוקיים – השוק הנסתר שמגלגל יותר מ-11 מיליארד שקל בשנה", 19.1.2007
- אייס (ice.co.il), "מפעל הפיס נגד הכנסת", ציטוט יו"ר מפעל הפיס אביגדור יצחקי בדיון ועדת הכלכלה, דצמבר 2021
- הוראות הפיקוח על הבנקים, בנק ישראל, בעניין איסור אישור עסקאות אשראי באתרי הימורים והגרלות בלתי חוקיים