ישראלי ממוצע עובד כ-2,000 שעות בשנה – בין השיעורים הגבוהים ביותר במדינות המפותחות, מקום שישי מתוך 38 מדינות ה-OECD. אפשר לצפות שכל השעות האלה יתורגמו לתוצר גבוה בהתאם. הן לא. לפי ניתוח של נתוני OECD שפורסם ביולי 2025, התוצר לשעת עבודה בישראל – המדד המקובל לפריון – נמוך בכ-14.3% מממוצע הארגון, נכון לנתוני 2023. במילים פשוטות: בעוד שהישראלי הממוצע נמצא בעבודה יותר שעות משכניו ב-OECD, כל שעה כזאת מניבה פחות תוצר. זה לא פרדוקס תרבותי של "עובדים קשה אבל לא חכם" – זו תוצאה של מבנה כלכלי כפול, שבו מגזר הייטק קטן ומייצא מצליח להסתיר עד כמה שאר המשק פשוט לא מתקדם.
כמה גדול באמת הפער בפריון, ולמה הוא לא נסגר?
הפער הזה לא קבוע לאורך זמן, אבל הוא גם לא נעלם. ב-2019 פריון ה-OECD עמד על כ-20% מעל הפריון הישראלי. בשנות הקורונה, כשהתוצר במדינות רבות קרס זמנית יותר מאשר בישראל, הפער הצטמצם זמנית לכ-12%. אבל ב-2023, אחרי שהתוצר לשעת עבודה בישראל ירד בעוד שממוצע ה-OECD עלה בכ-0.6%, הפער התרחב מחדש לכ-14.3%. מגמת הירידה הארוכה יותר, לפי אותו ניתוח, החלה כבר באמצע שנות האלפיים – כלומר מדובר בבעיה מבנית בת כעשרים שנה, לא תוצאה חולפת של מלחמה או משבר.
דוח מצב המדינה 2025 של מרכז טאוב, שפורסם בתחילת ינואר 2026, מוסיף נדבך עדכני יותר ומדאיג לא פחות: בעוד שהישראלים עבדו בממוצע אותו מספר שעות בשנת 2025 כמו ב-2024 (כ-35 שעות שבועיות), השכר הריאלי בפועל ירד ב-0.8% במחצית הראשונה של 2025 – הירידה הראשונה מסוג הזה אחרי שנתיים של עליות שכר. לפי החוקרים במרכז, הירידה בתוצר לשעת עבודה הייתה אפילו חדה יותר מהירידה בשכר, כלומר הפריון במשק ממשיך לרדת ולא רק לקפוא במקום. הדוח מציין גם פער תעסוקה מדאיג: שיעור התעסוקה של גברים בגילי 15-65 בישראל נמוך ב-8% משיעורו הממוצע במדינות המפותחות – לעומת פער של 3% בלבד לפני עשור. במרכז טאוב מדגישים שעדיין "מוקדם לקבוע" האם מדובר בתופעה מבנית קבועה או בתוצאה זמנית של שירות מילואים ממושך ועקירת תושבים מהצפון והדרום.
איך הייטק קטן מצליח להסתיר משק גדול שכמעט לא מתקדם?
כאן נכנס החלק המעניין באמת: הפריון הלאומי הממוצע מסתיר שני משקים שונים לגמרי. בהשוואה לתעשייה המסורתית – הענפים שמעסיקים את רוב כוח העבודה הישראלי, ושבהם הפריון נותר כמעט ללא שינוי – ענף ההייטק וענפי המידע והתקשורת הצמודים אליו מניבים פריון גבוה משמעותית, שעלה בהתמדה. הפער הזה מתבטא גם בשכר, ובצורה בוטה: נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ליוני 2026 מראים שהשכר הממוצע בענף ההייטק עמד על 36,584 שקל בחודש, לעומת שכר ממוצע של 15,218 שקל בלבד בכלל המשק – כלומר פי 2.4 בקירוב. בתוך שנה אחת בלבד, מיוני 2025 (32,739 שקל) ליוני 2026, זינק השכר הממוצע בהייטק ב-11.7%, הרבה מעבר לקצב עליית השכר הכללי במשק – כך שהפער ממשיך להתרחב ולא להצטמצם.
התופעה הזאת לא נשארת רק בתוך ענף ההייטק עצמו. כתבה ב-TheMarker מיולי 2026 תיארה איך תפקידי תמיכה כמו שיווק, עיצוב וכתיבה – תפקידים שקיימים גם בתוך חברות הייטק וגם מחוצה להן – מניבים "פער של מאות אחוזים" בשכר, תלוי רק אם המעסיק הוא חברת הייטק או לא. במילים אחרות: אותו בן אדם, אותה עבודה בפועל, שכר שונה לגמרי – תלוי אם הוא נמצא בתוך "המשק המהיר" או מחוצה לו. זהו בדיוק הדפוס שמוביל כלכלנים לתאר את ישראל כ"משק דו-מהיר": בקצה אחד תעשיות יצוא משגשגות עם פריון גבוה ועולה מהר, ומנגד – רוב המגזר, שבו הפריון כמעט לא זז. (על הפער המגדרי הנוסף שקיים בתוך ההייטק עצמו, ראו גם את הכתבה שלנו על פערי השכר והניהול של נשים בהייטק הישראלי.)
מה באמת גורם לפער, ולמה הוא כל כך עמיד?
דוח מיוחד של חטיבת המחקר בבנק ישראל, שבחן את שאלת הפריון הנמוך לעומק, מצביע על כמה גורמים משולבים ולא על הסבר יחיד. ראשית, רמת המיומנויות הבסיסיות של חלק גדול מכוח העבודה נחשבת נמוכה, בעיקר בשל כך שהישגי התלמידים במערכת החינוך מתפזרים על פני טווח רחב מאוד בין קבוצות אוכלוסייה שונות – לא רק עניין של רמת ההוראה הכוללת. שנית, המגזר העסקי מחוץ להייטק סובל ממחסור כרוני במכונות, בציוד ובתשתית טכנולוגית, כך שהעובד הממוצע שם פשוט עובד עם פחות הון פיזי תומך בהשוואה לעמיתיו בחו"ל. שלישית, ריבוי הליכי רישוי והתניות בירוקרטיות מעכב את קצב ההתחדשות הטכנולוגית ואת השיפור בתהליכי העבודה בענפים המסורתיים. אלה בדיוק אותם מנגנוני ריכוזיות ורגולציה כבדה שכבר נסקרו כאן בהקשר אחר – יוקר המחיה הגבוה בישראל – ולא במקרה: שוק מרוכז עם מעט תחרות לא רק מייקר מוצרים לצרכן, הוא גם מקהה את התמריץ של עסקים להשקיע בייעול ובטכנולוגיה כדי להתחרות.
מה בנק ישראל ממליץ לעשות עם זה בפועל?
ההמלצות האלה אינן ניתוח תיאורטי בלבד: חטיבת המחקר גיבשה אותן על בסיס הדיונים של "ועדת הפריון", שבראשה עמד מנכ"ל משרד האוצר, ולאחר ששמעה עמדות של אנשי מקצוע מהמגזר הציבורי, מהעולם העסקי ומהאקדמיה. בפועל, המלצות כאלה נוטות להתפרק לשלושה מסלולים מקבילים, שכל אחד מהם איטי בהגדרתו: שיפור מערכת החינוך כדי לצמצם את הפערים בתוצאות הלימודיות בין אוכלוסיות שונות – תהליך שתוצאותיו נמדדות בעשורים, לא בשנים; הגדלת ההשקעה הציבורית והפרטית בתשתיות ובציוד הון מחוץ להייטק, כדי שעובד בתעשייה המסורתית או בשירותים יוכל לייצר יותר באותה שעת עבודה; והקלה ברגולציה ובבירוקרטיה שמעכבת הקמת עסקים חדשים ואימוץ טכנולוגיה בענפים שאינם יצואניים. שלושת המסלולים האלה חוזרים כמעט מילה במילה בכל דוח פריון שפרסם בנק ישראל בעשור האחרון – סימן נוסף לכך שהבעיה מזוהה היטב, אבל הפתרון לה תקוע בעיקר ביישום, לא באבחון.
בינתיים, חלקו היחסי של ההייטק בכוח העבודה הכולל נשאר קטן למדי, סביב 11%-12% בלבד, בעוד שתרומתו לתוצר וליצוא נשארת גדולה פי כמה וכמה מכך. סקר של רשות החדשנות וחברת צבירן מאוגוסט 2026, בקרב כ-210 חברות טק המעסיקות כ-130 אלף עובדים, מצא שהתעסוקה בענף נותרה יציבה פחות או יותר במחצית הראשונה של 2026 – חברות התוכנה התייעלו במהירות על רקע מהפכת הבינה המלאכותית, בעוד שחברות החומרה המשיכו להתרחב ולגייס. הפער הזה בין נתח התעסוקה לנתח התוצר הוא בדיוק מה שהופך את ההייטק לבעיה סטטיסטית מטעה: ענף שמהווה נתח מצומצם יחסית מהמועסקים אחראי לנתח גדול בהרבה מהתוצר ומהייצוא, ולכן ממוצע הפריון הלאומי "נראה" טוב יותר ממה שהמשק הרחב באמת חווה.
האם נטל המלחמה מחריף את הפער?
יש גם ממד עדכני, שקשור ישירות לשנים האחרונות: מרכז טאוב מתאר את המחסור בכוח אדם שנוצר בעקבות שירות מילואים ממושך ועקירת תושבים מאזורי העימות כ"מחסור בהיצע" ולא עודף ביקוש – כלומר לא סימן לכלכלה חמה מדי, אלא לכלכלה שפשוט חסרים לה ידיים עובדות זמינות בענפים שאינם הייטק. זה מצב שבו אבטלה נמוכה היסטורית (שפל של חמישים שנה, לפי אותו דוח) ושכר ממוצע שיא מתקיימים יחד עם ירידה בפריון – שילוב בלתי אינטואיטיבי שמעיד על כך שהמשק "עובד קשה יותר" כדי לייצר את אותה כמות תוצר, ולא על התאוששות אמיתית. כשמוסיפים לכך את הנטל התקציבי הגובר של הוצאות הביטחון, שממילא דוחק משאבי השקעה אזרחיים אחרים, קל להבין למה בבנק ישראל ובמרכז טאוב כאחד מתארים את סגירת פער הפריון – ולא רק את האיזון התקציבי – כאתגר הכלכלי המרכזי של ישראל לעשור הקרוב.
שאלות ותשובות
כמה נמוך פריון העבודה בישראל בהשוואה לממוצע ה-OECD?
נכון לנתוני 2023, התוצר לשעת עבודה בישראל נמוך בכ-14.3% מממוצע מדינות ה-OECD. הפער עמד על כ-20% ב-2019 וצומצם זמנית לכ-12% בשנות הקורונה, לפני שחזר והתרחב.
למה ישראלים עובדים הרבה שעות אבל מייצרים פחות לשעה?
כי שעות עבודה ארוכות לא שוות ערך לפריון גבוה. ישראל מדורגת שישית מתוך 38 מדינות ה-OECD בשעות עבודה שנתיות (כ-2,000 שעות), אך הפריון לשעה נמוך מהממוצע – מה שמעיד על עומס עבודה גבוה יחסית לתפוקה בפועל, בעיקר מחוץ לענפי ההייטק.
מה זה "המשק הדו-מהיר" של ישראל?
זהו תיאור של הפער בין ענפי ההייטק והייצוא, שבהם הפריון גבוה ועולה במהירות והשכר הממוצע עומד על כ-36,584 שקל בחודש (יוני 2026), לבין רוב המשק, שבו הפריון כמעט לא זז והשכר הממוצע הכולל עומד על כ-15,218 שקל בלבד – נמוך פי 2.4 מהשכר בהייטק.
מה הגורמים המרכזיים לפער הפריון לפי בנק ישראל?
דוח מיוחד של חטיבת המחקר בבנק ישראל מצביע על מיומנויות יסוד נמוכות ופערי השכלה בין קבוצות אוכלוסייה, פיגור בהשקעה בתשתיות ובהון עסקי מחוץ להייטק, ונטל רגולציה ובירוקרטיה שמאט אימוץ טכנולוגיות חדשות בענפים המסורתיים.
מקורות
- ICE, ניתוח דוח OECD על פריון העבודה בישראל לעומת ממוצע הארגון, נתוני 2023 (פורסם 14 ביולי 2025). קישור
- מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, פרק שוק העבודה, "דוח מצב המדינה 2025", בדיווח N12/מאקו מאת ליאור בקלו (פורסם 6 בינואר 2026). קישור
- בנק ישראל, חטיבת המחקר, דוח מיוחד "העלאת רמת החיים בישראל באמצעות הגדלת פריון העבודה". [קישור](https://boi.org.il/publications/pressreleases/%D7%93%D7%95%D7%97-%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93-%D7%A9%D7%9C-%D7%97%D7%98%D7%99%D7%91%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%90%D7%AA-%D7%A8%D7%9E%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%91%D7%90%D7%9E%D7%A6%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%92%D7%93%D7%9C%D7%AA-%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94/
- הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתוני שכר ממוצע בענף ההייטק לעומת כלל המשק, יוני 2026 לעומת יוני 2025, בדיווח ICE. קישור
- TheMarker, סיון קלינגבייל, "אותה עבודה, פער של מאות אחוזים בשכר. ההייטק יצר בישראל שני שוקי עבודה" (פורסם 16 ביולי 2026). קישור
- רשות החדשנות וחברת צבירן, סקר תעסוקה בהייטק, אוגוסט 2026.