רדון בבית: הגז הרדיואקטיבי שגורם לסרטן ריאות בלי שאף גוף בישראל מחייב לבדוק אותו

בדצמבר 1995 נבדקו חדרים בבית ספר יסודי בשכונת ארמון הנציב בירושלים, לאחר ששני עובדים שעבדו שנים במרתף המבנה חלו בסרטן. המבנה, שנבנה על גבעה עשירה בזרחן, הסתיר בחדר מחסה ממוגן במרתף ריכוז רדון שחצה את 10,000 בקרל למ"ק – ובפתח צנרת באותו חדר נמדד ריכוז שעבר את 100,000 בקרל למ"ק. את הממצא גילה לא חוקר ביטחון, אלא פיזיקאי בריאות שבדק את המבנה בעקבות החשד. התוצאות פורסמו שנתיים לאחר מכן בכתב העת המקצועי Environmental Health Perspectives, בעבודה החתומה בין היתר על ידי החוקר הישראלי אליעזר ריכטר – ומאז, כך עולה מהעדויות שנאספו עבור הכתבה הזו, ישראל לא פרסמה סקר ארצי נוסף בנושא מעבר לסקר חד-פעמי אחד שבוצע ב-2002.

רדון הוא גז רדיואקטיבי טבעי, חסר ריח וחסר צבע, שנוצר מהתפרקות של אורניום ורדיום בקרקע ובסלע. הוא חודר לבניינים בעיקר דרך סדקים ביסודות, פתחי צנרת ושוחות ביוב, ומצטבר בחללים סגורים ופחות מאווררים – מרתפים, קומות קרקע, חדרים אטומים. ארגון הבריאות העולמי (WHO) קבע עוד בהודעה רשמית מספטמבר 2009 שרדון הוא הגורם השני בחשיבותו לסרטן הריאות בהרבה מדינות, אחרי עישון – והגורם המוביל לסרטן ריאות בקרב מי שמעולם לא עישן. לפי דף עובדות מעודכן יותר שפרסם הארגון בינואר 2023, הסיכון לסרטן ריאות עולה בכ-16% על כל עלייה של 100 בקרל למ"ק בריכוז הרדון הממוצע לאורך זמן, ללא סף בטוח ידוע; ובהתאם לריכוזי הרדון הממוצעים ושיעור העישון במדינה נתונה, רדון אחראי על בין כ-3% ל-14% ממקרי סרטן הריאות בה. ארגון הבריאות העולמי ממליץ שהריכוז הממוצע השנתי בבתים לא יעלה על 100 בקרל למ"ק, ובכל מקרה לא יותר מ-300 בקרל למ"ק אם 100 אינו בר-השגה. מעשנים החשופים לרדון נמצאים, לפי אותו מקור, בסיכון גבוה פי כ-25 מהסיכון של מי שלא מעשן ונחשף לאותו ריכוז – אפקט סינרגטי בין שני גורמי הסיכון.

כמה רדון יש בבתים בישראל – מה החוקרים מצאו בפועל?

למרות הרושם שאין בכלל נתונים על רדון בישראל, יש בפועל כמה מחקרים ישראליים ישנים אך רציניים. הראשון שבהם, מ-1991, בדק כ-1,100 בתים ומקומות עבודה וכ-400 כיתות לימוד בכ-90 יישובים בשיטת גלאי פחם לשבוע, ומצא ממוצע גיאומטרי ארצי של 38 בקרל למ"ק, עם ממוצעי ערים שנעו בין 6 ל-77 בקרל למ"ק – פער של יותר מעשר פעמים בין יישוב ליישוב, שמעיד על הבדלים אמיתיים ברמת הסיכון בין אזורים. הקריאה הבודדת הגבוהה ביותר שנמצאה באותו מחקר עמדה על 9,100 בקרל למ"ק. החוקרים הדגישו בעצמם שהמדגם היה "בחירה עצמית" – תושבים או רשויות שבחרו לבדוק – ולא מדגם מקרי ומייצג של האוכלוסייה, כך שהוא לא משקף בהכרח את המצב הארצי האמיתי.

מחקר מאוחר יותר, שפורסם ב-2014 בכתב העת Radiation Protection Dosimetry ושילב סקר מ-2006 בבתים צמודי קרקע עם סקר מ-2011 בבניינים רב-קומתיים, מצא נתון מטריד לכאורה: ממוצע גיאומטרי של כ-47.3 בקרל למ"ק בבתים צמודי קרקע, לעומת כ-22.9 בקרל למ"ק בדירות בבניינים ישנים – אבל כ-41.3 בקרל למ"ק בדירות בבניינים חדשים. כלומר, דווקא הבנייה החדשה והאטומה יותר, שנועדה לחסוך באנרגיה ולשפר בידוד, הראתה ריכוזי רדון גבוהים יותר מבנייה ישנה פחות אטומה – כנראה בשל חילופי אוויר מופחתים. מחקר נפרד של אותה קבוצת חוקרים, שפורסם ב-2017, מצא שרדון הוא התורם הבודד הגדול ביותר לחשיפה של ישראלים לקרינה טבעית מהסביבה, ומהווה כ-60% מהחשיפה הזו, עם מנת שאיפה שנתית ממוצעת של כ-1.2 מיליסיוורט.

מה בעצם קובעת הרגולציה הישראלית – ולמה יש בה חור גדול?

בניגוד למה שנדמה לרוב הציבור, לישראל יש בפועל כמה כללים רשמיים על רדון – רק שהם מצומצמים מאוד. תקנות התכנון והבנייה מחייבות בקשות להיתר בניה באזורים שהוגדרו כבעלי פוטנציאל רדון גבוה להתייחס להגנה מפני רדון בתכנון הבניין, ומתנות את קבלת טופס 4 (אישור אכלוסין) באותם אזורים בעמידה בדרישה. סף הפעולה שנקבע למבני מגורים הוא 200 בקרל למ"ק לפי מדידה ארוכת טווח של כשלושה חודשים, כאשר מדידה קצרה של שלושה עד שבעה ימים שחוצה את הסף מחייבת צעדי שיפור מיידיים; במקומות עבודה חל, לפי המשרד להגנת הסביבה, סף מחמיר פחות – 500 בקרל למ"ק, שמקורו בהנחיית משרד הכלכלה. מדידה רשמית לצורך קבלת היתר צריכה להתבצע לפי תקן ישראלי 4175 חלק 1, על ידי גורם בעל הרשאה ממונה הקרינה במשרד להגנת הסביבה – מדידה עצמית של דייר, גם אם היא מדויקת טכנית, לא מוכרת לצורכי אישור רגולטורי.

אבל הכללים האלה חלים רק על בנייה חדשה באזורים ממופים, ולא על בתים קיימים, לא על דירות יד שנייה ולא על בתי ספר באופן גורף. התקן המקביל שאמור להגביל רדיואקטיביות בחומרי בנייה עצמם, ת"י 5098 ("תכולת יסודות רדיואקטיביים טבעיים במוצרי בנייה"), עבר דרך פתלתלה: תחקיר שפרסם Ynet בספטמבר 2004 תיאר אותו כתקן וולונטרי "קפוא" במכון התקנים בשל חילוקי דעות מקצועיים, שנאכף בפועל רק על בלוקי בטון. אבל לפי דף התקן הרשמי באתר מכון התקנים הישראלי, גרסה מעודכנת של התקן פורסמה סופית ב-31 בדצמבר 2009, פורסמה ברשומות בינואר 2010 (מחליפה את גרסת 2007 שבוטלה), ואושרה מחדש ב-2018 – כך שבפועל, מאז 2010 יש תקן עדכני ופעיל יותר ממה שהתחקיר הישן משתמע. מה שלא נמצא, גם בחיפוש במאגר הפרסומים הרשמי של משרד הכלכלה ובדף התקן עצמו, הוא אכרזה נפרדת שמכריזה על ת"י 5098 כ"תקן רשמי" מחייב בחתימת השר – כפי שחוק התקנים מחייב כדי שתקן יהפוך ממסמך מקצועי להוראה מחייבת בחוק. בלי אכרזה כזו שאותרה, לא ניתן לקבוע בוודאות אם התקן המעודכן מחייב כיום או נותר וולונטרי – כלומר גם כאן, בדיוק הפער בין קיומו של תקן לאכיפתו בפועל הוא הסיפור. במילים אחרות: ישראל לא חסרת רגולציה על רדון, אבל הרגולציה שיש לה מצומצמת לפינה אחת של הבעיה – בניה חדשה באזורים ממופים – ומשאירה מחוץ לתמונה את מלאי הדירות הקיים ורוב בתי הספר ומוסדות הציבור.

גם כשמשרד להגנת הסביבה ניסה לבדוק את התמונה הארצית, התוצאה הייתה חד-פעמית: סקר שבוצע ב-2002 ופורסם בדוח "בריאות סביבתית בישראל" ב-2014 מדד רדון בממדים ("חדרים אטומים") ברחבי הארץ ובמרחבים מוגנים בגבול הצפון, ומצא ריכוזים גבוהים במדידות קצרות טווח – אך מסקנת המשרד הייתה שהם נותרים מתחת לסף ה-200 בקרל למ"ק מכיוון שאין ציפייה שאדם ישהה בממ"ד יותר משש שעות רצופות. זהו, למיטב הידוע כעת, הסקר הארצי האחרון שמשרד ממשלתי בישראל ביצע בנושא – כלומר הנתון הרשמי המרכזי שעליו מתבססת המדיניות הישראלית מתייחס למצב שהיה לפני יותר משני עשורים.

למי בכלל קוראים לבדוק – ומי בכלל יכול?

חיפוש שביצענו העלה גורם מסחרי אחד בלבד שמציע בדיקת רדון והתקנת מערכות מיגון לציבור הרחב בישראל, בעל היתר מהמשרד להגנת הסביבה ושירות המוצהר כפונה גם למגזר הפרטי. זו עדות לכך שהתשתית המקצועית לביצוע בדיקות קיימת – אך זה שוק זעיר וכמעט לא מוכר, לא ענף שלם כפי שקיים במדינות שבהן יש תרבות בדיקה מבוססת, כמו ארצות הברית, בריטניה, קנדה ומדינות סקנדינביה, שבהן פועלות עשרות עד מאות חברות בדיקה ומיגון. השיטה הטכנית שמשמשת למיגון – דה-פרסוריזציה תת-רצפתית, שבה צנרת ומאוורר שואבים את הרדון מתחת ליסודות הבניין ומוציאים אותו דרך הגג לפני שהוא נכנס לחלל המגורים – הוכחה כיעילה גם על קרקע ישראלית: באותו בית ספר בירושלים, איטום וסינון אוויר בלבד לא הספיקו להוריד את הריכוזים, ורק הוספת מערכת שאיבה תת-רצפתית הצליחה להביא את הריכוזים לרמה שמתחת ל-75 בקרל למ"ק, שאותה המליצו החוקרים כסף יעד לבתי ספר.

מאז 2018 פועל בטכניון פרויקט מחקר של המכון הארצי לחקר הבנייה שבוחן שינויים עונתיים ברמות הרדון במבנים בישראל, ושואף לפתח שיטת מדידה מסיבית באמצעות אפליקציית סמארטפון וגלאים פשוטים, כדי להעריך את החשיפה הממוצעת של האוכלוסייה. במסגרת פרויקט אירופי קשור שבו מעורב פרופ' קונסטנטין קובלר מהטכניון, תלמידי בית ספר ישראלים גייסו בעצמם גלאים כחלק מפרויקט מדע-אזרחים; קובלר ציין בכתבה שפרסם האיחוד האירופי למחקר (CORDIS) כי רמות רדון במבנים עלולות, במקרים מסוימים, להיות דומות לרמות הנמדדות במכרות תת-קרקעיים – ובהמשך אותה כתבה מתוארת בדיוק הבעיה הזו גם בחלק מהמבנים בישראל שנבדקו בפרויקט. הפרויקט, שפעל ביותר מ-14 בתי ספר ברחבי הארץ וכלל מעל 400 מדידות, כבר הניב תוצר ציבורי מוחשי: מערכת מקוונת חינמית למדידת רדון ומפת רדון ארצית שמבוססת על נתוני מדע-האזרחים שנאספו. אבל פרסום אקדמי מקיף שיתרגם את הנתונים האלה להערכת חשיפה ארצית של האוכלוסייה טרם יצא – כך שהבעיה כבר מוכרת לקהילה המדעית בישראל, ואף הונחה תשתית ראשונית למיפוי שלה, אבל המענה הרגולטורי והציבורי הרחב עדיין לא השלים את הפער.

מה עושות מדינות אחרות?

ההשוואה הבין-לאומית חושפת כמה מודלים אפשריים. בארצות הברית, הסוכנות להגנת הסביבה (EPA) מפרסמת מפת אזורי סיכון ארצית ברמת מחוז, אך מדגישה שהמפה נועדה לתעדוף משאבים בלבד ולא כתחליף לבדיקה – ההנחיה הרשמית היא שכל בית צריך להיבדק, בלי קשר לאזור. סף הפעולה האמריקאי הוא 4 פיקוקירי לליטר, שווה-ערך לכ-150 בקרל למ"ק. בבריטניה, מפות "פוטנציאל רדון" של הסוכנות הבריטית לבריאות הציבור ושל הסקר הגיאולוגי הבריטי מוגדרות ל"אזורים מוכרזים" כשיש סיכוי של 1% ומעלה שבית באזור יחרוג מסף הפעולה של 200 בקרל למ"ק – והנתון הזה משולב ישירות בבדיקת הנכס הסטנדרטית (CON29) שמבצעים עורכי דין בעסקאות מכירת דירות באנגליה ובוויילס, כך שקונה פוטנציאלי רואה את הסיכון לפני שהוא חותם. זהו מנגנון חשיפה בנקודת המכירה שישראל פשוט לא מכירה.

הרפובליקה הצ'כית, שסובלת מגיאולוגיה דומה לזו של חלקים מישראל, החלה כבר ב-1991 בתקנת בריאות ראשונה שקבעה סף רדון, והרחיבה אותה ב-1999 לתוכנית לאומית מלאה, שבה סקר רדון בקרקע באתר הבנייה עצמו מהווה, לפי ההגדרה הרשמית של המכון הלאומי הצ'כי להגנה מקרינה, "חלק בלתי נפרד מהליך קבלת היתר הבנייה" – כך שאמצעי המיגון משולבים כבר בשלב התכנון, הרבה לפני שהמבנה בכלל קיים. בגרמניה, בעקבות חוק הגנת הקרינה הפדרלי שנחתם ביוני 2017 ונכנס לתוקף בסוף דצמבר 2018 יחד עם תקנת ההגנה הנלווית לו מנובמבר 2018, כל אחת מ-16 המדינות הפדרליות מחויבת למפות "אזורי מניעת רדון" משלה. מדינת בוואריה, למשל, פרסמה ב-13 בינואר 2021 הכרזה על מחוז וונזידל כאזור כזה, שנכנסה לתוקף ב-11 בפברואר 2021; מעסיקים באזור שהוכרז מחויבים מאז במדידת רדון במקומות עבודה שבקומת הקרקע ומתחתיה, בנוסף לדרישות שחלות על כל בוואריה. באיחוד האירופי בכללותו, דירקטיבה מ-2013 (2013/59/יורטום) מחייבת כל מדינה חברה לקבוע רמת התייחסות ארצית שלא תעלה על 300 בקרל למ"ק, גם למגורים וגם למקומות עבודה – סף שארגון הבריאות העולמי ממליץ, כזכור, לשאוף לרמה נמוכה ממנו בהרבה, 100 בקרל למ"ק.

התמונה שמתקבלת היא לא של ישראל כמדינה שמתעלמת לגמרי מרדון: יש לה סף פעולה, יש לה תקנה לבנייה חדשה באזורים ממופים, ויש לה קבוצת מחקר פעילה בטכניון. אבל בהשוואה לבריטניה, שמשלבת את הסיכון בכל עסקת נדל"ן, לגרמניה שממפה ומחייבת מדידה במקומות עבודה, ולצ'כיה שבודקת את הקרקע לפני שמניחים אבן יסוד – ישראל נותרה עם מפה מ-2008, סקר ארצי מ-2002, ותקן חומרי בניין שנותר וולונטרי לפי הדיווח האחרון שנמצא על כך. הפער הזה הוא לא היעדר מדע או היעדר מודעות מקצועית – שני אלה קיימים, כפי שמוכיחים המחקרים והפרויקט בטכניון – אלא פער בין מה שידוע לקהילה המדעית למה שהגיע בפועל לציבור, לשוק הדירות ולבתי הספר.

שאלות ותשובות

האם חייבים לבדוק רדון בדירה או בבית פרטי בישראל? לא. החובה החוקית חלה רק על בקשות להיתר בנייה חדשה באזורים שהוגדרו ב-2008 כבעלי פוטנציאל רדון גבוה, ומתנה עליהן את קבלת טופס 4. אין חובה לבדוק דירות קיימות, דירות יד שנייה או בתי ספר קיימים.

איך בודקים אם יש רדון בבית? המדידה הרשמית, לפי תקן ישראלי 4175 חלק 1, חייבת להתבצע על ידי גורם בעל הרשאה ממונה הקרינה במשרד להגנת הסביבה – מדידה עצמית של הדייר אינה מוכרת לצורכי אישור רגולטורי, גם אם הגלאי מדויק. בפועל, לא אותר בישראל שוק מסחרי רחב שמציע שירות כזה לציבור, בשונה ממדינות כמו ארצות הברית ובריטניה.

האם רדון מסוכן גם למי שלא מעשן? כן, ובמובן מסוים הוא מסוכן יותר עבור מי שלא מעשן, כי הוא נחשב לגורם המוביל לסרטן ריאות באוכלוסייה זו, לפי ארגון הבריאות העולמי. עם זאת, הסיכון המוחלט הגבוה ביותר הוא בקרב מעשנים שחשופים גם לרדון – קבוצה שנחשבת בסיכון גבוה כ-25 פעמים מהסיכון של מי שלא מעשן באותו ריכוז חשיפה.

מה עושים אם נמדד ריכוז רדון חריג בבניין? השיטה שהוכחה כיעילה, כולל במקרה הישראלי התיעודי של בית הספר בירושלים, היא דה-פרסוריזציה תת-רצפתית – שאיבת האוויר מתחת ליסודות הבניין והוצאתו דרך הגג באמצעות צנרת ומאוורר, כך שהרדון לא מגיע כלל לחלל הפנימי. איטום סדקים וסינון אוויר רגיל, לבדם, לא הספיקו באותו מקרה להוריד את הריכוז לרמה בטוחה.

מקורות

1. Richter ED, Ne'eman E, et al. – "Radon exposures in a Jerusalem public school", Environmental Health Perspectives, 1997. https://doi.org/10.1289/ehp.97105s61411
2. Westin JB, Cramer Z, Richter ED, Shani J, Ne'eman E, Elyakim O, Tal Y – "Radon in a self-selected sample of Israeli homes, schools, and workplaces", Public Health Reviews, 1991. https://cris.huji.ac.il/en/publications/radon-in-a-self-selected-sample-of-israeli-homes-schools-and-work/
3. Epstein L, Koch J, Riemer T, Orion I, Haquin G – "Radon concentrations in different types of dwellings in Israel", Radiation Protection Dosimetry, 2014. https://doi.org/10.1093/rpd/nct346 ; Epstein L, Koch J, Riemer T, Haquin G, Orion I – "An estimation of the exposure of the population of Israel to natural sources of ionizing radiation", Radiation Protection Dosimetry, 2017. https://doi.org/10.1093/rpd/ncx005
4. Kovler K, Haquin G, Manasherov V, Ne'eman E, Lavi N – "Natural radionuclides in building materials available in Israel", Building and Environment, 2002. https://doi.org/10.1016/S0360-1323(01)00048-8
5. ארגון הבריאות העולמי (WHO) – "Radon and health", דף עובדות, 25 בינואר 2023. https://www.who.int/news-room/fact-sheets/detail/radon-and-health ; הודעה רשמית – "WHO calls for tighter standards on indoor radon", 21 בספטמבר 2009. https://www.who.int/news/item/21-09-2009-who-calls-for-tighter-standards-on-indoor-radon
6. הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (EPA) – "EPA Map of Radon Zones" ו"What EPA's Action Level for Radon Is", עמודי הדרכה, עודכנו 2025. https://www.epa.gov/radon/epa-map-radon-zones
7. המשרד להגנת הסביבה, אגף מניעת רעש וקרינה – "הנחיה 1: מדיניות המשרד בנוגע לטיפול בממצאי בדיקות ראדון", גרסה 3, 17 בינואר 2017. https://www.gov.il/BlobFolder/guide/radon/ar/radiation_ionizing_hanchaya_a_radon.pdf
8. משרד להגנת הסביבה – "בריאות סביבתית בישראל 2014", פרק רדון וקרינה מייננת (סקר הממ"דים מ-2002 וסף הפעולה למגורים, 200 בקרל למ"ק). https://dmag.co.il/pub/ehf/ehf2014en/21/
9. Globes, דניאל מורגנשטיין – תחקיר על מעמד תקן ישראלי 5098, 3 בנובמבר 2002 (https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=631341); Ynet – תחקיר המשך על אכיפת התקן, 1 בספטמבר 2004 (https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2971534,00.html); מכון התקנים הישראלי – דף התקן הרשמי ת"י 5098, מהדורת 2009, עם אישור מחודש מ-2018. https://www.sii.org.il/he/lobby/standardization/standard-page?id=6312
10. המכון הארצי לחקר הבנייה (NBRI), הטכניון – דף פרויקט מדידת רדון, החל מ-2018 (https://nbri.net.technion.ac.il/?p=1863); CORDIS (האיחוד האירופי) – כתבה על פרויקט RadonACCURACY ומדע אזרחים בבתי ספר בישראל. https://cordis.europa.eu/article/id/429248-the-schoolchildren-tracking-down-pockets-of-radioactive-gas
11. דירקטיבת האיחוד האירופי 2013/59/יורטום, סעיפים 54 ו-74. https://eur-lex.europa.eu/legal-content/EN/TXT/?uri=CELEX:32013L0059 ; משרד הגנת הקרינה הגרמני (BfS) – מידע כללי על רדון, 2025. https://www.bfs.de/EN/topics/ion/environment/radon/radon_node.html ; משרד הסביבה של מדינת בוואריה (LfU) – הכרזת מחוז וונזידל כאזור מניעת רדון, 13 בינואר 2021, בתוקף מ-11 בפברואר 2021. https://www.lfu.bayern.de/pressemitteilungen/archiv/c/1570616/19-21-radon-vorsorgegebiet-landkreis-wunsiedel ; פרסום רשמי, Bayerisches Ministerialblatt 2021 מס' 63, 27 בינואר 2021. https://www.verkuendung-bayern.de/baymbl/2021-63/
12. א.מ.נ. המכון לבדיקות קרינה ובריאות סביבתית בע"מ – אתר החברה, שירותי בדיקת רדון ומיגון בעלי היתר מהמשרד להגנת הסביבה. https://www.radon.co.il
13. UKHSA ו-BGS (הסקר הגיאולוגי הבריטי) – מאגר "Radon Potential for Great Britain", המשמש גם למענה לסעיף 3.13 בבדיקת הנכס התקנית (CON29) באנגליה ובוויילס. https://www.data.gov.uk/dataset/883fc284-637a-4e42-8556-80c4c0ef5a4f/radon-potential-for-great-britain-version-34
14. Rovenská K. – "Radon programme of the Czech Republic", מצגת כנס IRPA, פראג, ספטמבר 2019 (על תוכנית הרדון הלאומית הצ'כית מאז 1991). https://sfrp.asso.fr/wp-content/uploads/2021/11/K-ROVENSKA.pdf ; SÚRO (המכון הלאומי הצ'כי להגנה מקרינה) – עמוד תוכנית הרדון, "the assessment of radon in soil is an integral part of building permission". https://www.suro.cz/en/prirodnioz/rnprogram