באפריל 2026 הודיע ה-FDA האמריקאי שהוא בוחן מהלך היסטורי: להרחיב את ההתוויה הרשמית לטיפול בטסטוסטרון, ואולי אפילו להוציא אותה מרשימת החומרים המבוקרים – צעד נוסף בסדרה שכבר כללה, כשנה קודם לכן, הסרת אזהרת לב מחמירה שליוותה את התרופה כעשור. בישראל, כשכתבי בריאות שאלו רופאים מה דעתם על המהפכה האמריקאית, התשובה הייתה כמעט משועממת. "ההגבלה על טיפול בטסטוסטרון מעולם לא הייתה קיימת בארץ," אמר ד"ר נועם כתרי, מנהל היחידה לאורולוגיה תפקודית ואנדרולוגיה בבית החולים שיבא. פרופ' יונה גרינמן, מנהלת המכון לאנדוקרינולוגיה באיכילוב, הוסיפה משלה: "אני חושבת שזה מהלך נכון." במילים אחרות: ישראל כבר הייתה שם.
אבל דווקא בגלל זה, קשה יותר לדעת מה בכלל קורה כאן. בזמן שארצות הברית עוברת דיון ציבורי סוער על מי זכאי לטיפול, בישראל אין אפילו מספר רשמי אחד שאומר כמה גברים מטופלים בטסטוסטרון, כמה מהם עומדים בקריטריונים הרפואיים המקובלים – וכמה פשוט מצאו מרפאה פרטית שמוכנה לרשום. ומסתבר שגם בתוך המערכת הרפואית עצמה, אין הסכמה על מה בכלל נחשב "נמוך מדי".
שתי הגדרות באותה קופה
הקו המנחה הרשמי בישראל, שגובש עוד ב-2018 בראשות ד"ר אריק שכטר מכללית, קובע רף ברור: רמת טסטוסטרון מתחת ל-8 ננומול לליטר מאשרת מחסור המצדיק טיפול; בין 8 ל-12 ננומול זהו טווח גבולי שמצדיק ניסיון טיפול של שלושה עד שישה חודשים; מעל 12 ננומול הרמה נחשבת תקינה. ד"ר שכטר תיאר אז תת-אבחון "ניכר מאוד" של הבעיה.
אלא שדף המידע העדכני של מכבי לחברי הקופה, שעודכן ביוני 2026, מציג רף שונה לגמרי: כ-300 ננוגרם לד"ל – שווה ערך לכ-10.4 ננומול לליטר – כערך הגבול התחתון, ומחייב לצד זה גם תסמינים קליניים וגם שתי בדיקות דם חוזרות בבוקר. הפער בין 8 ל-10.4 ננומול נשמע טכני, אבל הוא בדיוק הפער שקובע מי "חולה" ומי לא: ככל שהרף גבוה יותר, כך גדל מספר הגברים שנכנסים להגדרה. שתי גישות שונות באמת, בתוך אותה מערכת בריאות, ואף אחת מהן לא בהכרח "טעות" – הן פשוט לא מסונכרנות.
הפער בשכיחות שאף אחד לא סגר
מכאן נובעת גם מחלוקת שנייה, אולי חשובה יותר: כמה גברים בישראל בכלל סובלים ממחסור אמיתי בטסטוסטרון? הערכות שונות, המצוטטות לצד אזהרותיו של ד"ר ענאן חוסיין, אורולוג בכיר במרכז הרפואי העמק, נותנות טווח לפי גיל: כ-2% מכלל הגברים, אך השיעור עולה בהדרגה עם הגיל – מ-4% עד 12% בגילי 50-59, מ-9% עד 23% בגילי 60-69, ומ-28% עד 49% בגילי 70 ומעלה.
הטווחים הרחבים האלה הם לא רשלנות מחקרית – הם תוצאה ישירה של אותה בעיית הגדרה: מחקר שמשתמש ברף של 8 ננומול ימצא הרבה פחות "חולים" ממחקר שמשתמש ברף של 10.4. ד"ר חוסיין הזהיר גם מהצד השני של המשוואה: "שימוש לא מבוקר גורם נזק אמיתי," ומנה סיכונים שכוללים אירועים לבביים, תסחיף ריאתי, פגיעה בכבד ובכליות, ועצירה מוחלטת של ייצור זרע.
המספר שאף אחד לא מפרסם
בזמן שהוויכוח האקדמי נמשך, ענף שלם של מרפאות פרטיות ו"רפואת גברים" צמח מסביב לנושא – חלקו מונע מתרבות ה"ביוהאקינג" והפודקאסטים על אריכות ימים שהפכו את הטסטוסטרון לנושא שיחה יומיומי. מרפאות כמו Comeback בתל אביב מציעות בדיקות דם ללא צורך בהפניה, עם תוצאות תוך כרבע שעה, ופותחות דיון על "אופטימיזציה הורמונלית" גם למי שלא בהכרח עומד בקריטריונים הרפואיים המקובלים.
הבעיה: אף גורם – לא משרד הבריאות ולא אחת מקופות החולים – פרסם נתון על כמה גברים ישראלים מטופלים כיום בטסטוסטרון, כמה מהם עומדים בקריטריונים הרפואיים, וכמה פונים למרפאות הפרטיות בלי אבחנה תקנית. זהו בדיוק סוג הפער השקוף שגם בארצות הברית מזין את הביקורת על הענף: לפי נתוני IQVIA, מספר מרשמי הטסטוסטרון בארצות הברית זינק מ-7.3 מיליון ב-2019 ליותר מ-11 מיליון ב-2024, ולפי סקירה של STAT News מספר המרפאות המקוונות שמוכרות אותו קפץ מ-223 שזוהו ב-2023 למאות נוספות שנפתחו מאז, עד כדי אלפים בהערכה גסה. בישראל, בהיעדר נתון מקביל, אי אפשר לדעת אם מדובר במגמה דומה בסדר גודל קטן יותר, או בתופעה שונה לגמרי.
כשקופת חולים אומרת לא
מי שכן עומד בקריטריונים הרפואיים לא תמיד מקבל מימון בקלות. תרופת הזרקה ארוכת-טווח לטיפול בטסטוסטרון, נבידו, נכללת רשמית בסל הבריאות – אך בפועל מדווח על מקרים שבהם קופת חולים סירבה לממן אותה. גורם בקופה נימק סירוב כזה בפני מטופל צעיר במילים ברורות: "אי אפשר לרכוש את התרופה הזו לכל החולים, כי המדינה פוגעת בתקציב הבריאות." האורולוג המטפל באותו מקרה לא הסתיר את דעתו: "הסיבה היא כלכלית באופן מובהק. אין שום סיבה רפואית להחלטה." כלומר, אותה מערכת שמתקשה להגדיר מי בכלל "חולה" (ראו למעלה) מתקשה לא פחות לממן את מי שכבר קיבל אבחנה מוסכמת.
מה TRAVERSE באמת סגר – ומה נשאר פתוח
מאחורי כל הדיון הזה עומדת שאלת בטיחות שהעסיקה את הרפואה עשרים שנה: האם טיפול בטסטוסטרון מסוכן ללב? התשובה המחקרית המקיפה ביותר עד כה הגיעה ממחקר TRAVERSE, שפורסם ב-2023 בכתב העת New England Journal of Medicine ועקב אחרי 5,246 גברים עם רקע של מחלת לב או גורמי סיכון. התוצאה: אירועי לב חמורים אירעו אצל 7.0% מקבוצת הטיפול לעומת 7.3% בקבוצת הפלצבו – בעצם, ללא הבדל משמעותי. בעקבות הממצאים האלה המליץ ה-FDA במרץ 2025 להסיר את אזהרת הלב המחמירה שהופיעה על גבי כל אריזות הטסטוסטרון, ובדצמבר 2025 המליץ פאנל מומחים מטעמו להרחיב את ההתוויה הרשמית ולשקול מחדש את הסיווג המבוקר של התרופה.
אבל המחקר לא ניקה את התמונה כליל: באותה קבוצת טיפול תועד שיעור גבוה יותר של הפרעות קצב לב שאינן קטלניות, ובראשן פרפור פרוזדורים. כלומר, הסיפור הרשמי – "TRAVERSE הוכיח שזה בטוח" – הוא פישוט יתר. מה שהמחקר באמת הראה הוא שהסיכון הכללי לאירוע לבבי חמור לא עלה, אבל סיכון ספציפי אחר כן – בדיוק סוג הניואנס שקל לאבד כשכותרת מסחררת מתחרה בו.
זו לא הפעם הראשונה שרפואת הורמונים עוברת תפנית כזאת: אזהרה חמורה נשארה על קופסאות הטיפול ההורמונלי לנשים בגיל המעבר במשך כעשרים ושתיים שנה, עד שה-FDA הודה שהיא הייתה מוגזמת – סיפור מקביל, בכיוון ההפוך של המחקר ההורמונלי, על כמה זמן לוקח למערכת הרפואית לעדכן פחד ישן.
כשבני נוער מחפשים טסטוסטרון
הצד הכי מטריד של הביקוש הגובר הוא זה שמגיע בלי כל השגחה רפואית. דניאל ברמן דרור תיאר איך בגיל 17 השתמש בסטרואידים אנבוליים – לא טיפול רפואי, אלא חומרים שהושגו מחוץ למערכת הבריאות – ופיתח אקנה, תנודות מצב רוח ורמות אנזימי כבד גבוהות. "יכולתי לשלם על זה בחיים," אמר בדיעבד. ד"ר דניאל הרשטיין, מנכ"ל הסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט, מזהיר שהשימוש הלא-מפוקח הזה עלול לגרום לניוון האשכים, אין-אונות, פגיעה בפוריות, סיכון מוגבר לסרטן, אוטמי לב כבר בגילי 30-50, וסגירה מוקדמת של לוחות הגדילה אצל מתבגרים – נזק בלתי הפיך לגובה הסופי.
זו בדיוק הנקודה שבה שני חלקי הסיפור נפגשים: מבוגרים שמחפשים "אופטימיזציה" במרפאות פרטיות בלי הגדרה אחידה של מה זה בכלל אומר, ובני נוער שמחפשים תוצאה מהירה בלי כל מסגרת רפואית. בשני המקרים, הביקוש הקדים בהרבה את התשתית שאמורה לענות עליו בבטחה.
חלק ניכר מהביקוש הזה לא נולד במרפאה, אלא בפודקאסט. תרבות ה"ביוהאקינג" שהפכה פופולרית בשנים האחרונות – שיחות ארוכות על אופטימיזציה הורמונלית, שינה ואריכות ימים בפורמט של ראיונות מקוונים – הזרימה לשיח הציבורי מונחים רפואיים שהיו פעם שמורים לחדר הבדיקות בלבד. התוצאה היא גבר בן שלושים ומשהו שמגיע למרפאה פרטית כבר עם "אבחנה עצמית" ובקשה ספציפית לתרופה מסוימת, עוד לפני שנבדקה רמת ההורמון שלו בפועל – תופעה שמקשה על רופאים להבחין בין מטופל עם מחסור אמיתי לבין מי שפשוט רוצה להרגיש כמו הגרסה הכי טובה של עצמו.
מה שנשאר לגלות
התמונה שמצטיירת מכל הנתונים האלה היא לא של תרופה מסוכנת שצריך להיזהר ממנה, ולא של פריצת דרך שכולם צריכים לרוץ אליה. היא תמונה של תחום שגדל מהר יותר מהיכולת של המערכת למדוד אותו: שני רפי אבחון שונים באותה מדינה, טווח שכיחות שנע פי עשרים וחמישה בין קצוות הגיל, ואפס נתונים רשמיים על כמה אנשים בכלל מעורבים בסיפור. עד שמישהו – משרד הבריאות, קופות החולים, או גוף אקדמי בלתי תלוי – יחליט לפרסם מספר אחד ברור, כל דיון על "בום הטסטוסטרון" בישראל יישאר בעיקרו ניחוש מושכל.
שאלות ותשובות
איך יודעים אם יש מחסור אמיתי בטסטוסטרון, ואילו בדיקות נדרשות? האבחון מבוסס על שילוב של תסמינים קליניים ובדיקת דם, בדרך כלל בשעות הבוקר ובשתי בדיקות נפרדות. אלא שגם הרף המספרי עצמו שנוי במחלוקת בישראל: קו מנחה מ-2018 קבע רף של מתחת ל-8 ננומול לליטר, בעוד דף מידע עדכני של מכבי מ-2026 מציג רף גבוה יותר, כ-10.4 ננומול לליטר.
קופות החולים מממנות טיפול בטסטוסטרון – ובאילו תנאים? תרופות מסוימות, כמו נבידו, כלולות רשמית בסל הבריאות עבור מחסור מאובחן, אך מדווח על מקרים שבהם קופת חולים סירבה לממן אותן מטעמים תקציביים ולא רפואיים – מה שיוצר פער בין הזכאות הפורמלית לזמינות בפועל.
האם טיפול בטסטוסטרון בטוח ללב? מה הראה מחקר TRAVERSE? מחקר TRAVERSE מ-2023, שעקב אחרי למעלה מ-5,000 גברים עם סיכון לבבי, מצא שאירועי לב חמורים לא היו שכיחים יותר בקבוצת הטיפול. עם זאת, נמצא שיעור גבוה יותר של הפרעות קצב לב שאינן קטלניות, ובעיקר פרפור פרוזדורים – ממצא שממתן את המסקנה החד-משמעית "זה בטוח לגמרי".
מה הסיכון בשימוש לא מפוקח בטסטוסטרון או בסטרואידים, במיוחד אצל צעירים? רופאים מדווחים על נזקים שכוללים פגיעה בכבד ובכליות, ניוון אשכים, פגיעה בפוריות, אירועי לב מוקדמים, וכן סגירה מוקדמת בלתי הפיכה של לוחות הגדילה אצל מתבגרים שמשתמשים בסטרואידים לפני שהגוף סיים להתפתח.
מקורות
- Ynet, "לא רק בעיות זקפה: מהפכת טסטוסטרון בארה"ב – אחרי ישראל", ציטוטי פרופ' יונה גרינמן וד"ר נועם כתרי, 5.5.2026.
- Federal Register, הודעת ה-FDA על הרחבת אפשרית של ההתוויה לטיפול בטסטוסטרון, 20.4.2026.
- Healio, המלצת פאנל מומחי ה-FDA להרחבת האוכלוסייה הזכאית לטיפול, 10.12.2025.
- Healio, המלצת ה-FDA להסרת אזהרת הסיכון הלבבי מתוויות תרופות הטסטוסטרון, 3.3.2025.
- Ynet, קו מנחה קליני לאבחון וטיפול במחסור בטסטוסטרון בראשות ד"ר אריק שכטר, 12.2.2018.
- מכבי שירותי בריאות, דף מידע לחברים על טסטוסטרון וגיל המעבר הגברי, עודכן 15.6.2026.
- Ynet, "תוספי טסטוסטרון – השוק פרוץ ומסוכן", ציטוט ד"ר ענאן חוסיין, המרכז הרפואי העמק.
- Ynet, סירוב קופת חולים למימון נבידו וציטוט הרופא המטפל.
- STAT News, זינוק במספר המרפאות המקוונות המוכרות טסטוסטרון בארצות הברית, 21.11.2025.
- CNBC, זינוק במרשמי הטסטוסטרון בארצות הברית, נתוני IQVIA, 20.7.2026.
- New England Journal of Medicine, מחקר TRAVERSE, Bhasin et al., 16.6.2023.
- Ynet, עדות דניאל ברמן דרור וציטוט ד"ר דניאל הרשטיין, הסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט.