אישה בת 41 יושבת בחדר המתנה של יחידת הפריה חוץ-גופית, לקראת מחזור הטיפול השלישי שלה השנה. היא לא משלמת שקל על התרופות, על שאיבת הביציות או על החזרת העוברים – סל הבריאות הציבורי מכסה הכול, עד ללידת שני ילדים. הנדיבות הזאת היא בדיוק מה שהופך את ישראל לשיאנית עולמית במספר מחזורי הטיפול לנפש. אבל אותה נדיבות עצמה, בלי תקן כוח אדם שגדל בהתאם, היא גם הסיבה לכך שדוח מבקר המדינה שפורסם בנובמבר 2024 תיאר את המערכת שמאחורי החיוך הזה כסובלת מ"כשל יסודי" בהיערכות לביקוש.
הסיפור של הפריה חוץ-גופית בישראל הוא לא רק סיפור של מדינה נדיבה. הוא סיפור של פרדוקס: מדיניות שמאפשרת כמעט לכל אישה להמשיך ולנסות, גם כ-15 שנה אחרי הגיל שבו טיפולי פוריות יעילים ביותר – ומערכת ציבורית שמנסה, ולא תמיד מצליחה, לספוג את התוצאה.
עד איזה גיל ולכמה ילדים מכסה סל הבריאות
החוק הישראלי, במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, מזכה כל אישה תושבת ישראל בטיפולי הפריה חוץ-גופית ממומנים במלואם עד ללידת שני ילדים מבן או בת הזוג הנוכחיים, או עד ללידת ילד לאישה המבקשת הורות יחידנית. הזכאות תקפה לנשים עד גיל 45, ואם משתמשים בתרומת ביצית – עד גיל 54. לשם השוואה: דוח מבקר המדינה בדק 21 מדינות שבהן קיים מימון ציבורי לפוריות – בהן בריטניה, גרמניה, צרפת, קנדה ושוודיה – ובכולן הגיל המרבי לקבלת מימון נמוך מזה שבישראל ונע בין 35 ל-43 (כך למשל בבריטניה מגביל שירות הבריאות הלאומי את המימון הציבורי לגיל 42, ולרוב למחזור בודד בלבד מגיל 40). הפער הזה הוא מה שהופך את המדיניות הישראלית לאחת המקלות ביותר בעולם מבחינת גיל.
המדיניות אינה חסרת גבולות לחלוטין: אישה שמלאו לה 42 שנים אינה יכולה לבצע יותר משלושה מחזורי טיפול עוקבים שלא הגיעו לשלב החזרת עוברים, לפני שנדרשת הערכה מחודשת. אבל בפועל, כל עוד יש עוברים או ביציות – ולעיתים גם בעזרת תרומת ביצית – הדלת נשארת פתוחה הרבה מעבר למה שמקובל במקומות אחרים בעולם.
למה ישראל מובילה עולמית במחזורי טיפול לנפש
התוצאה של המדיניות הזאת נמדדת במספרים שאין להם מקבילה בעולם. לפי דוח מבקר המדינה על הפריה חוץ-גופית שפורסם בנובמבר 2024, מספר מחזורי הטיפול בישראל טיפס ב-60% בין 2011 ל-2021, מכ-38 אלף לכ-61 אלף מחזורים בשנה – ובמונחי אוכלוסייה, ישראל מבצעת כ-27 מחזורי טיפול לכל 1,000 נשים בגיל הפוריות, לעומת כ-6 בלבד בבריטניה.
המדינה משלמת על כך מחיר תקציבי ישיר: מימון טיפולי הפוריות עולה למדינה כ-500 מיליון שקל בשנה, כ-2% מכלל תקציב הבריאות הציבורי. במונחי משפחות, מדובר בחיסכון עצום לכל זוג שעובר טיפול – עלות שהייתה יכולה להגיע לעשרות אלפי שקלים אילו היה עליהם לממן אותה באופן פרטי.
חלק מהגידול הזה נובע ישירות מהרחבת האפשרויות בקצה העליון של טווח הגיל: בין 2007 ל-2012 זינק מספר המטופלות בגילאי 45 עד 51 בכמעט פי שניים – עלייה שקשורה כמעט כולה ליכולת להשתמש בתרומת ביצית, כלומר בביצית של אישה צעירה יותר, גם כשגוף המטופלת עצמה כבר לא מייצר ביציות ברות-קיימא.
עקומת ההצלחה שיורדת בחדות עם הגיל
וכאן הפרדוקס נעשה מוחשי. לפי נתוני המרשם הלאומי להפריה חוץ-גופית, שמפרסמת האגודה הישראלית לחקר הפוריות (איל"ה), הסיכוי להיכנס להיריון ממחזור טיפול בודד עומד על כ-33% לאישה מתחת לגיל 35 – ויורד בהדרגה לכ-23% בגילאי 35-39, ל-16% בגיל 40, ל-11% בגיל 41, ל-8% בגיל 42, ל-5% בגיל 43 ולכ-3% בלבד בגיל 44. במילים אחרות: בין גיל 35 לגיל 44, הסיכוי להצלחה במחזור בודד צונח פי עשרה בקירוב.
הירידה הזאת אינה תיאורטית עבור המערכת הישראלית, כי גיל תחילת הטיפול בפועל רק עולה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו לרגל יום האישה הבין-לאומי 2024, גיל האם הממוצע בלידה בישראל עמד על 30.7 – עלייה של כשנה ושמונה חודשים לעומת גיל 29.0 בשנת 2000. כשנקודת הפתיחה של ההורות עצמה זזה קדימה, גם הפנייה לטיפולי פוריות, שלרוב מגיעה אחרי חודשים או שנים של ניסיון עצמאי, נדחית יחד איתה – ומגיעה למערכת בדיוק בשלב שבו העקומה הביולוגית כבר מתחילה לרדת בחדות. יש גם היבט מעודד באותה תמונה: לפי נתוני איל"ה, שיעור ההריונות המרובים (תאומים ויותר) בטיפולי הפריה חוץ-גופית בישראל ירד בהתמדה, מ-17.5% ב-2015 ו-16.4% ב-2016 לכ-13.8% ב-2017 – תוצאה של מדיניות שמעודדת החזרת עובר בודד ומפחיתה סיכוני היריון.
מדיניות נדיבה, עומס אמיתי: מה מצא מבקר המדינה
הפער בין ההבטחה הרפואית לבין יכולת המערכת לספוג אותה הוא בדיוק מה שמבקר המדינה בדק. הדוח, שפרסם מבקר המדינה מתניהו אנגלמן בנובמבר 2024, קבע כי קיים "כשל יסודי" בהיערכות הלאומית לגידול העצום בהיקף הטיפולים, וכי הבעיה הייתה ידועה למשרד הבריאות שנים לפני שטופלה. ממצא מרכזי אחד נוגע לפיצול בין המגזר הציבורי לפרטי: נכון ל-2021, כ-60% מכלל הפעולות בתחום ההפריה החוץ-גופית בישראל התרכזו בארבע יחידות פרטיות בלבד, שכל אחת מהן ביצעה בממוצע כ-15,250 פעולות באותה שנה – עלייה ממוצעת של כ-5,750 פעולות ליחידה פרטית מאז 2015, פי שבעה מהתוספת הממוצעת של כ-800 פעולות ליחידה שנרשמה באותה תקופה ביחידות הציבוריות – בעוד 21 היחידות הציבוריות חלקו ביניהן את יתרת 40% מהפעולות, בממוצע של כ-1,900 פעולות ליחידה בלבד.
הגידול המהיר בהיקף הפעילות לא לווה, לפי המבקר, בתוספת מקבילה בכוח אדם ובמנגנוני פיקוח. נכון לבדיקות משרד הבריאות מ-2018-2019, נמצא בכלל היחידות מחסור של 111 אמבריולוגים – כ-45% מהתקן הנדרש לפי טיוטת אמות המידה של משרד הבריאות (244 אמבריולוגים) – וב-10 מתוך 25 יחידות שנבדקו שיעור החוסר עמד על 50% ומעלה. הנוהל המחייב שעל פיו פועלות יחידות ההפריה עדיין מבוסס על מסמך מ-2014, מאחר שטיוטת אמות מידה מעודכנות מעולם לא הושלמה. מ-26 יחידות טיפול הפועלות בישראל, 14 לא דיווחו כנדרש למסד הנתונים הלאומי – מה שהשאיר למשרד הבריאות תמונה חלקית ובלתי אמינה של התחום שעליו הוא אמור לפקח. הבדיקות שביצע המשרד עצמו כבר ב-2018-2019 העלו את הליקויים האלה, אך לא הן ולא "אירוע ספטמבר 2022" – מקרה חמור של החלפת עוברים שאינם תואמים גנטית שנחשף ביחידת פוריות – הובילו לתיקון שיטתי, ורק אחרי החשיפה ההיא זינק מספר הדיווחים על אירועים חריגים במערכת.
התמונה הזאת, של מדיניות זכאות רחבה שמניעה ביקוש עצום מול תשתית שלא גדלה באותו הקצב, אינה זרה למי שעוקב אחרי מערכת הבריאות הציבורית הישראלית בכללותה. גם בתחומים אחרים, כמו העומס והתורים הארוכים במערכת האשפוז או זמני ההמתנה לטיפול נפשי, חוזרת אותה תבנית: זכות רחבה שנקבעת בחוק, בלי תקן כוח אדם ובקרה שיבטיחו שהיא תמומש בזמן סביר ובאיכות אחידה.
העלות שמעבר לסל, ותרומת ביציות
לא כל מה שקשור להפריה חוץ-גופית נכלל בסל. מטופלות שמיצו את הזכאות לשני הילדים המכוסים בסל, שרוצות טיפול מהיר יותר מהתור הציבורי, או שזקוקות להליכים שאינם כלולים בסל הבסיסי – פונות למגזר הפרטי. מחזור טיפול פרטי בישראל עולה בממוצע בין כ-20,000 ל-40,000 שקל, לא כולל עלות התרופות ההורמונליות, שיכולה להוסיף אלפי שקלים נוספים למחזור בודד. עבור מטופלת שעוברת כמה מחזורים ברצף, כפי שקורה לעיתים קרובות בגילאים המבוגרים יותר שבהם הסיכוי להצלחה נמוך, מדובר בהוצאה שיכולה להגיע במהירות לעשרות ואף מאות אלפי שקלים.
תרומת ביציות, שהיא הגורם המרכזי לעלייה במספר המטופלות בגילאי 45 ומעלה, מגלמת מבנה כלכלי משלה: המקבלת מחויבת בתשלום אגרה של כ-10,000 שקל לבית החולים (7,000 שקל בלבד למקבלות גמלת הבטחת הכנסה) – סכום שממנו משולם, בין היתר, הפיצוי לתורמת. תורמת מתנדבת מקבלת פיצוי של כ-20,000 שקל עבור מחזור שאיבת ביציות, בעוד תורמת שהיא עצמה מטופלת בטיפולי פוריות (המעבירה חלק מהביציות שנשאבו לה) מקבלת כמחצית מהסכום, כ-10,000 שקל. החוק מגביל תורמת לכל היותר שלושה מחזורי תרומה במהלך חייה, ולא יותר משלוש נתרמות בכל מחזור – הגבלה שנועדה למנוע ריבוי אחים גנטיים בין ילדים שאינם מכירים זה את זה.
השילוב הזה – סל נדיב עד גיל 45, תרומת ביציות עד 54, ומערכת שמתקשה לגדול באותו הקצב – מציב את ישראל בפני שאלה שהמדיניות עצמה טרם ענתה עליה: איך שומרים על נדיבות שהיא מקור גאווה לאומי, בלי להעמיס על מטופלות שממילא מתמודדות עם ההסתברות הסטטיסטית הקשה ביותר, ועל מערכת שכבר היום מתקשה לספוג את מי שממתינות בתור.
שאלות ותשובות
עד איזה גיל סל הבריאות מממן טיפולי הפריה חוץ-גופית בישראל? עד גיל 45 במימון עצמי, ועד גיל 54 כאשר משתמשים בתרומת ביצית. מגיל 42 חלה מגבלה של עד שלושה מחזורים עוקבים ללא הגעה לשלב החזרת עוברים, לפני הערכה מחודשת.
מה סיכויי ההצלחה של מחזור טיפול לפי גיל? לפי המרשם הלאומי הישראלי, הסיכוי להיכנס להיריון ממחזור בודד עומד על כ-33% מתחת לגיל 35, יורד לכ-23% בגילאי 35-39, לכ-16% בגיל 40, ולכ-3% בלבד בגיל 44.
כמה עולה למדינה מימון טיפולי הפוריות? כ-500 מיליון שקל בשנה, בערך 2% מתקציב הבריאות הציבורי הכולל – על רקע כ-60 אלף מחזורי טיפול שמבוצעים מדי שנה במערכת הישראלית.
מה מצא מבקר המדינה בבדיקת מערך ההפריה החוץ-גופית? דוח מנובמבר 2024 קבע כי קיים "כשל יסודי" בהיערכות הלאומית לגידול בהיקף הטיפולים: מחסור חמור באמבריולוגים, נהלים מיושנים משנת 2014, ודיווח חלקי ובלתי אמין למסד הנתונים הלאומי מצד כמעט מחצית מיחידות הטיפול.
מקורות
- הפריה חוץ גופית: מי זכאי, מהן ההגבלות, מתי ואיך מתחילים? – Ynet.
- מעצמת מבחנה: איך הפכה ישראל לשיאנית העולמית של טיפולי ההפריה? – Ynet.
- יותר הצלחות, פחות תאומים: נתוני ההפריות נחשפים – ישראל היום, 9 ביוני 2019, על בסיס נתוני איל"ה והמרשם הלאומי (2017-2018).
- הפריה חוץ-גופית בישראל - היבטי הסדרה ופיקוח – משרד מבקר המדינה, 19 בנובמבר 2024.
- דוח המבקר: מספר ההפריות זינק ב-60%, אך המדינה לא נערכה – גלובס.
- דוח חמור של המבקר: "כשל יסודי" בהפריה חוץ-גופית בישראל – Ynet.
- לקט נתונים לרגל יום האישה הבין-לאומי 2024 – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
- טיפולי הפריה חוץ-גופית עד שני ילדים - הזכויות שלך – שירותי בריאות כללית.
- הפריה חוץ-גופית (IVF) לילד ראשון או שני - תנאי הזכאות – מכבי שירותי בריאות.
- מדריך: כמה מרוויחה תורמת ביציות? – מאקו.
- קבלת תרומת ביצית (זכות) – כל-זכות.
- דמי התהליך: כמה עולה IVF באמת? – המרכז לפוריות.
- Age limit for fertility treatment in the UK – European Sperm Bank.