במשך שנים היא קראה לזה "כאב ראש חזק". פעם בשבועיים, לפעמים יותר, הגיע יום שבו האור בחדר נעשה חד מדי, הבחילה עלתה, וכל שנותר היה לשכב בחדר מוחשך ולחכות שזה יעבור. בעבודה אמרו לה שזה מתח, בבית אמרו שזו עייפות, והיא עצמה כבר התרגלה לבלוע כדור מהמדף ולהמשיך הלאה. רק אחרי שנים, כשמישהי הציעה לה לספור את הימים ביומן, התברר שמדובר בהפרעה עם שם, עם מנגנון, ועם טיפול – מיגרנה.
הסיפור הזה נפוץ הרבה יותר משנדמה, והוא חושף פער כפול. ראשית, מיגרנה עדיין נתפסת אצל רבים כ"כאב ראש חזק" בלבד, בעוד שמבחינה רפואית מדובר בהפרעה נוירולוגית ראשונית עם מנגנון מוכר ועם נטל תחלואה כבד. שנית, גם כשהיא מוכרת, חלק גדול מהחולים כלל לא מאובחן, או מאובחן רק אחרי שנים ארוכות של סבל. זו אינה כתבה על איך לטפל במיגרנה, ובוודאי לא ייעוץ רפואי – אלא ניסיון להבין מדוע מחלה כה נפוצה נשארת אצל רבים מתחת לרדאר, ולמה הנטל שלה מוטה כל כך לכיוון אחד: נשים.
מתי כאב ראש הוא בעצם מיגרנה, ואיך מבדילים?
מיגרנה אינה סתם כאב ראש חזק. לפי ארגון הבריאות העולמי, מדובר בהפרעת כאב ראש ראשונית – כלומר כאב שאינו נובע ממחלה או ממצב רפואי אחר – שברוב המקרים היא אפיזודית, נמשכת בין 4 ל-72 שעות, ומלווה בבחילות, בהקאות וברגישות מוגברת לאור ולקול. לעיתים קרובות הכאב חד-צדדי ופועם, ומחמיר בזמן מאמץ גופני. כשליש מהחולים חווים לפני ההתקף "אאורה" – תסמינים חולפים, לרוב חזותיים, כמו הבזקי אור או כתמים בשדה הראייה.
ההבחנה החשובה היא בין מיגרנה אפיזודית למיגרנה כרונית. לפי הסיווג הבין-לאומי של הפרעות כאב ראש, מיגרנה כרונית מוגדרת ככאב ראש ב-15 ימים בחודש ומעלה במשך יותר משלושה חודשים, מתוכם לפחות 8 ימים שבהם לכאב יש מאפיינים של מיגרנה. סקירה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מיוני 2023 מעריכה כי כ-8% מחולי המיגרנה סובלים מהצורה הכרונית, בעוד שהרוב סובלים מהצורה האפיזודית, שבה מספר ימי הכאב בחודש נמוך יותר.
ההבדל אינו סמנטי. לפי ארגון הבריאות העולמי, המיגרנה מדורגת שלישית בעולם בנטל התחלואה הנוירולוגית לפי שנות חיים מתוקננות לנכות (DALYs) לשנת 2021, אחרי שבץ מוחי ואנצפלופתיה של יילודים. מיגרנה פוגעת בתפקוד היום-יומי – בעבודה, בהורות ובחיי הזוגיות – ודווקא משום שהיא "בלתי נראית" מבחוץ, קל לפטור אותה כתלונה שגרתית. כאן מתחיל הפער: כשכאב ראש חוזר ומשבש את החיים נתפס כמטרד ולא כמחלה, הדרך לאבחון ולטיפול מתארכת.
למה נשים סובלות ממיגרנה פי שלושה מגברים?
המאפיין הבולט ביותר של המיגרנה הוא ההטיה המגדרית החדה. מחקר רטרוספקטיבי שהתפרסם בכתב העת The Journal of Headache and Pain בפברואר 2025, המבוסס על נתוני כ-730 אלף מבוטחי לאומית שירותי בריאות, מצא כי בשנת 2022 עמדה שכיחות המיגרנה המשמעותית-קלינית על כ-8% בנשים לעומת 2.4% בלבד בגברים – יותר מפי שלושה. השיא נרשם בנשים בגילי הביניים: כ-11.5% בקבוצת הגיל 40-49, וכ-11.7% בקבוצת הגיל 50-59.
התמונה עקבית גם במחקר נפרד. עבודה שנערכה על נתוני שירותי בריאות כללית במחוז דרום, שפורסמה באותו כתב עת ב-2022, מצאה שכיחות מיגרנה של 7.65% באוכלוסייה – 11.43% בנשים לעומת 3.75% בגברים. שני מסדי נתונים גדולים ובלתי תלויים, שתי קופות שונות, ותוצאה דומה: הנשים סובלות ממיגרנה בשיעור גבוה בהרבה. הפער הזה אינו ייחודי לישראל. ארגון הבריאות העולמי מציין שהמחלה שכיחה יותר בנשים, ככל הנראה בשל השפעות הורמונליות, ושהיא מופיעה לרוב סביב גיל ההתבגרות ופוגעת בעיקר בבני 35 עד 45.
גם ההיארעות – מספר המקרים החדשים בשנה – מספרת את אותו סיפור. באותו מחקר על מבוטחי לאומית, ההיארעות השנתית ב-2022 עמדה על 43 מקרים חדשים לכל 10,000 מבוגרים, כ-75% מהם נשים, בגיל ממוצע של 36.5 שנים במועד האבחון. במחקר על מחוז דרום, שיעור הנשים בקרב המאובחנים היה כמעט זהה – 75.8% – והגיל הממוצע באבחון עמד על כ-37. כלומר, המחלה מתגלה לרוב בשנים הפוריות והפעילות ביותר מבחינה מקצועית ומשפחתית, ודווקא אצל נשים.
כמה ישראלים מאובחנים עם מיגרנה, והאם המספר עולה?
לפי המחקר על מבוטחי לאומית, שכיחות המיגרנה המשמעותית-קלינית עלתה מ-4.5% בשנת 2017 ל-5.2% בשנת 2022. חשוב להבין מה המספרים האלה מודדים ומה לא. הם מבוססים על קופה אחת ועל קריטריונים מחמירים לזיהוי חולה, ולכן הם רצפה ולא תקרה – ייתכן שהשכיחות האמיתית באוכלוסייה גבוהה יותר. ואכן, סקרי הבריאות הלאומיים שנסקרו במסמך הכנסת העלו שיעור חולים גבוה יותר, בטווח של 6.8% עד 9.9% בקרב בני 21 ומעלה, ואילו אומדנים עולמיים מעמידים את השכיחות על כ-14% מכלל האוכלוסייה. אלו מדדים שונים שאין לערבב ביניהם: הגדרה מחמירה בקופה אחת אינה זהה לדיווח עצמי בסקר או לאומדן גלובלי.
בכל מקרה, מדובר במאות אלפי ישראלים. מנתוני ארבע קופות החולים שריכז מרכז המחקר של הכנסת עולה כי נכון לנובמבר 2022 היו רשומים כ-383,300 מאובחנים עם מיגרנה בכל הגילים, כ-4.1% מכלל המבוטחים, ומדי שנה מתווספים בממוצע כ-35,000 חולים חדשים. גם כאן ההטיה המגדרית ברורה: בקרב המבוגרים, כ-80% מהמאובחנים הן נשים וכ-20% גברים. לגבי מגמת העלייה בשכיחות בין 2017 ל-2022, ראוי לזכור שהיא מדד לתקופה נתונה ולא תחזית: עלייה בשיעור המאובחנים יכולה לשקף לא רק יותר חולים, אלא גם מודעות טובה יותר ואבחון מדויק יותר.
למה חלק גדול מהחולים כלל לא מאובחן ברפואת המשפחה?
כאן נמצא לב הפער. מאותו מחקר על מבוטחי לאומית עולה שרק כ-19% מהחולים החדשים אובחנו אצל רופא משפחה, בעוד שכשני שלישים אובחנו אצל נוירולוג. החוקרים ציינו כי הנתון הזה מנוגד למחקרים קודמים, שבהם רוב אבחנות המיגרנה נעשו דווקא ברפואה הראשונית. חשוב לסייג: הקריטריונים המחמירים של המחקר נוטים לזהות מקרים משמעותיים יותר, שממילא הגיעו לנוירולוג או לטיפול ייעודי, ולכן אין לקרוא את המספר כאילו רופאי המשפחה מפספסים ארבעה מכל חמישה חולים. אך הכיוון ברור: חלק ניכר מהחולים אינו מקבל אבחנה מסודרת בשלב הראשון, הזמין והקרוב ביותר אליו.
התופעה הזאת מתועדת גם ברמה העקרונית. ארגון הבריאות העולמי קובע כי בעולם כולו רק מיעוט מהסובלים מהפרעות כאב ראש מאובחנים ומטופלים כראוי, וכי כמחצית מהם מטפלים בעצמם; החסם הקליני המרכזי, לפי הארגון, הוא היעדר ידע מספק בקרב אנשי הרפואה. סקירת הכנסת מנסחת זאת בבהירות: המיגרנה היא מחלה נפוצה, "אולם היא מתאפיינת בתת-אבחון ובתת-טיפול", והערכת החסר נובעת בין השאר מהקשיים באבחון ומהיעדר מודעות מספקת בקרב רופאים והציבור הרחב. מכיוון שאין בדיקת מעבדה שמאתרת מיגרנה, האבחנה נשענת כולה על תיאור התסמינים – ולכן היא רגישה במיוחד למודעות של הרופא ולזמן שהוא יכול להקדיש לחולה.
לתשתית הזאת מצטרף מחסור מבני. לפי נתוני משרד הבריאות שהובאו בסקירת הכנסת, נכון ל-2021 היו בישראל כ-3.9 נוירולוגים ל-100,000 נפש – שיעור שנותר כמעט ללא שינוי מאז 2010, ונמוך בהרבה מהממוצע באיחוד האירופי, שעמד על 8.3 ל-100,000. מרפאות ייעודיות לכאב ראש קיימות רק בבתי חולים ולא בקהילה, וזמני ההמתנה אליהן, לפי החברה הישראלית לכאב ראש, נעים בין חצי שנה לשנה. כשהאבחון "המשמעותי" עובר דרך הנוירולוג, אך הנוירולוגים מעטים והתורים ארוכים, נוצר בדיוק אותו צוואר בקבוק שתיארנו בהקשר אחר בכתבה על הנגישות לטיפול נפשי במערכת הבריאות. המחלה שכיחה, ההכרה בה קיימת, אך הדרך לאבחון מסודר ארוכה. זהו אותו דפוס של פער שקט שמוכר גם מתחומים אחרים, כמו תת-האבחון של טרום-סוכרת בישראל.
אילו טיפולים למיגרנה נגישים בקופה ומה הקריטריונים?
לפי גישת משרד הבריאות שתוארה בסקירת הכנסת, הטיפול במיגרנה מדורג: תחילה אמצעים שאינם תרופתיים, כמו פעילות גופנית וטיפול בגורמי מתח; אחריהם תרופות ללא מרשם, כמו פרצטמול; ובהמשך תרופות מרשם לשיכוך התקף, ובראשן הטריפטנים. במקביל קיים טיפול מונע, שנועד להפחית את תדירות ההתקפים וחומרתם, ומיועד למי שסובל מפגיעה משמעותית חרף טיפול אקוטי מיטבי. בין התרופות המשמשות למניעה יש כאלה שאינן ייעודיות למיגרנה, כמו חוסמי בטא ותרופות נוגדות אפילפסיה.
בשנים האחרונות נכנסו לתמונה טיפולים ייעודיים למניעה. נוגדי CGRP – נוגדנים חד-שבטיים שחוסמים פפטיד המעורב במנגנון המיגרנה – פותחו במיוחד למניעת התקפים וניתנים בזריקה, לרוב אחת לחודש או אחת לשלושה חודשים. הזרקות של רעלן הבוטולינום (בוטוקס) הן טיפול מונע שאושר ספציפית למיגרנה כרונית, ולפי הספרות המקצועית הן ונוגדי ה-CGRP הם הטיפולים המונעים הייעודיים העיקריים למצב זה. הטיפולים האלה ניתנים ומנוהלים בדרך כלל על ידי נוירולוג המתמחה בכאבי ראש.
כאן חשוב לדייק ולהימנע מהתיישנות של המידע. נכון לסקירת הכנסת מיוני 2023, התרופות הייעודיות החדשות למיגרנה טרם נכללו בסל הבריאות הממלכתי, והוצעו בעיקר במסגרת תוכניות השירותים הנוספים (השב"ן) של הקופות ובכפוף לתנאי זכאות – ובכך לא היו נגישות לכלל האוכלוסייה. סל הבריאות מתעדכן מדי שנה, ולכן מי שרלוונטי עבורו טיפול כזה צריך לברר מול הקופה ומול משרד הבריאות מהו הסטטוס העדכני, אילו תרופות כלולות בסל ומהם הקריטריונים לזכאות, שכן אלה עשויים להשתנות. ראוי לזכור גם סיכון הפוך: שימוש מופרז בתרופות לשיכוך כאב עלול לגרום ל"כאב ראש משימוש יתר בתרופות", שלפי ארגון הבריאות העולמי הוא הפרעת כאב הראש המשנית הנפוצה ביותר. כל החלטה טיפולית צריכה להתקבל בהתייעצות עם רופא, ולא על סמך כתבה.
הדרך מ"כאב ראש חזק" לאבחנה של מיגרנה עוברת, אצל רבים מדי, בשנים של סבל שקט, בלילות בחדר מוחשך ובכדור מהמדף. המספרים מציירים תמונה ברורה: מחלה נוירולוגית נפוצה, מוטה מגדרית באופן חד, שרבים מהחולים בה אינם מאובחנים בזמן ובמקום הנכון. ההכרה בכך שכאב ראש חוזר ומשבש חיים אינו מטרד אלא מצב רפואי בר-אבחון ובר-טיפול היא הצעד הראשון – עבור החולה, אך גם עבור מערכת שעדיין מתקשה לתת לו מענה נגיש בזמן.
שאלות ותשובות
האם מיגרנה נחשבת מחלה נוירולוגית? כן. מיגרנה היא הפרעת כאב ראש ראשונית ומחלה נוירולוגית לכל דבר. לפי ארגון הבריאות העולמי, המיגרנה מדורגת שלישית בנטל התחלואה הנוירולוגית העולמי, כפי שנמדד באמצעות שנות חיים מתוקננות לנכות (DALYs) לשנת 2021, אחרי שבץ מוחי ואנצפלופתיה של יילודים. אין מדובר ב"כאב ראש חזק" בלבד, אלא בהפרעה עם מנגנון מוכר ועם השפעה ניכרת על התפקוד ואיכות החיים.
מתי אפשר לקבל טיפול מונע כמו בוטוקס במסגרת הקופה? טיפול מונע נשקל בדרך כלל למי שסובל מפגיעה משמעותית מהמיגרנה חרף טיפול לשיכוך התקפים, והזרקות בוטוקס אושרו ספציפית למיגרנה כרונית – מצב המוגדר ככאב ראש ב-15 ימים בחודש ומעלה, מתוכם 8 ימי מיגרנה לפחות. נכון לסקירת הכנסת מ-2023, חלק מהטיפולים הייעודיים לא היו כלולים בסל הממלכתי והוצעו דרך השב"ן בכפוף לזכאות. מכיוון שהסל והקריטריונים מתעדכנים, יש לברר את הזכאות העדכנית מול הקופה ומשרד הבריאות, ואת ההתאמה הרפואית מול נוירולוג.
איך יודעים אם כאב הראש שלי הוא מיגרנה? אין בדיקת מעבדה שמאבחנת מיגרנה; האבחנה נקבעת על ידי רופא לפי מאפייני הכאב והתסמינים. סימנים אופייניים הם כאב בעוצמה בינונית עד חזקה, לרוב חד-צדדי ופועם, שנמשך שעות ומלווה בבחילה וברגישות לאור ולקול, ולעיתים באאורה שמקדימה אותו. תיעוד הימים והתסמינים ביומן כאבי ראש יכול לעזור לרופא, אך ההערכה עצמה צריכה להיעשות על ידי גורם רפואי מוסמך, ובמקרים לא ברורים – בהערכה של נוירולוג.
מקורות
- Epidemiology of clinically significant migraine in Israel: a retrospective database study – The Journal of Headache and Pain, פברואר 2025.
- Headache disorders – ארגון הבריאות העולמי (WHO), אוקטובר 2025.
- מיגרנה: שכיחותה והטיפול בה – מרכז המחקר והמידע של הכנסת, יוני 2023.
- Migraine epidemiology and comorbidities in Southern Israel: a clinical database study in a universal health coverage setting – The Journal of Headache and Pain, דצמבר 2022.
- Calcitonin Gene-Related Peptide Monoclonal Antibody Versus Botulinum Toxin for the Preventive Treatment of Chronic Migraine – Frontiers in Pharmacology, 2021.
- The International Classification of Headache Disorders, 3rd edition - 1.3 Chronic migraine – International Headache Society (ICHD-3).