בקליניקת עירויים אמריקאית אפשר לשכב על כורסת עור עד חמש שעות, לצפות בטיפה-טיפה של נוזל צהבהב נכנס לווריד, ולשלם על החוויה 599 דולר. זה המחיר שגובה, למשל, מרפאת MD Infusions באילינוי עבור עירוי תוך-ורידי של 1,000 מיליגרם NAD+ – מולקולה שהשיווק מבטיח שתאט, תעצור ואולי אפילו תהפוך את תהליך ההזדקנות. מרפאות אחרות מוכרות מנות קטנות יותר החל מ-80 דולר למנה של 100 מ"ג בלבד. איש לא מכוסה בביטוח, כי מבחינת הרגולטור זהו טיפול "וולנס" ולא רפואה מבוססת.
מקביל לזה, מדף בית המרקחת: כמוסת NMN (ניקוטינאמיד מונונוקלאוטיד) של 500 מיליגרם, הזמינה גם בישראל תמורת כ-230 שקל לחבילת 120 כמוסות באתרים כמו Naturecan ישראל. השוק הגלובלי של מוצרי NAD – אבקות, כמוסות, טפטופים – הוערך ב-3.45 מיליארד דולר ב-2024 וצפוי להגיע ל-12.19 מיליארד דולר עד 2033, לפי חברת המחקר Grand View Research. זה קצב צמיחה של כ-15% בשנה – מהיר יותר כמעט מכל קטגוריית תוסף אחרת.
השאלה שהשיווק לא אוהב לענות עליה היא פשוטה: מה בדיוק קורה כשבודקים את זה בניסוי אקראי מבוקר, ולא בפרסומת. והתשובה, נכון לאמצע 2026, מורכבת יותר משני המחנות – "זה עובד" מול "זה סתם עוד תוסף" – מרשים לעצמם.
מה זה בכלל NAD+, ולמה טוענים שהוא "אוזל" עם הגיל
NAD+ הוא לא תרופה או ויטמין – הוא קו-אנזים שנמצא בכל תא חי בגוף, ומעורב בכל תהליך שמייצר אנרגיה תאית (ATP). מעבר לכך, הוא המצע היחיד לשני משפחות אנזימים קריטיות: PARP, שמתקנים נזק ל-DNA, וסירטואינים – חלבונים שמווסתים דלקת, מטבוליזם ותפקוד מיטוכונדריאלי, ונחשבים ל"חלבוני אריכות ימים" מאז שנחקרו לראשונה בשמרים ובעכברים בתחילת שנות האלפיים. מחקרים על רקמת אדם הראו שרמות NAD+ אכן נוטות לרדת עם הגיל, מה שהוליד את ההשערה שהשלמת המחסור הזה עשויה להאט תהליכים הקשורים בהזדקנות.
הבעיה: NAD+ עצמו לא נספג טוב כשבולעים אותו ככדור. לכן התעשייה מתמקדת ב"מבשרים" (precursors) – מולקולות קטנות יותר שהגוף יודע להפוך ל-NAD+: NMN וניקוטינאמיד ריבוזיד (NR), וגם הצורה הזולה והוותיקה יותר, ניקוטינאמיד (Nam, ניאצינאמיד) שקיימת עשרות שנים כוויטמין B3.
NMN ו-NR באמת מעלים NAD+ בדם – זה כבר לא במחלוקת
בינואר 2026 פרסם צוות ממעבדת החדשנות הקלינית של נסטלה, שבסיסו בלוזאן שבשוויץ, בכתב העת Nature Metabolism את תוצאות הניסוי הישיר הראשון שהשווה בין שלושת המבשרים אצל אותם 65 מתנדבים בריאים (גיל ממוצע 35). במשך שבועיים קיבלה כל קבוצה NR (1,000 מ"ג ליום), NMN (1,000 מ"ג ליום), ניקוטינאמיד רגיל (500 מ"ג ליום) או פלצבו. התוצאה הייתה חדה: NR ו-NMN הכפילו את רמת ה-NAD+ בדם המלא תוך שבועיים, בעוד שהניקוטינאמיד הזול לא הצליח לשמר עלייה מקבילה. החוקרים גילו גם מנגנון מפתיע – שני המבשרים היקרים יותר מפורקים בחלקם על ידי חיידקי המעי לחומצה ניקוטינית, ומעלים ייצור של חומצות שומן קצרות שרשרת שעשויות לתמוך בשלמות דופן המעי.
זו עדות מוצקה לכך שהתוספים "עושים את מה שכתוב על הקופסה" – הם מעלים את הביומרקר. אבל מחקר נסטלה עצמו, כפי שדווח באתר NutraIngredients במרץ 2026, בדק רק שינוי בביומרקר, לא תוצאה קלינית כלשהי, וקרא במפורש למחקרי המשך שיבחנו האם לעלייה הזו יש בכלל משמעות בריאותית.
אז למה זה לא מוריד סוכר, לא משפר שרירים ולא מוריד שומנים
וכאן מתחילה הבעיה האמיתית. מטה-אנליזה שפורסמה בנובמבר 2024 בכתב העת Current Diabetes Reports ריכזה שמונה ניסויים אקראיים מבוקרים, בסך הכל 342 מבוגרים בגיל העמידה ומבוגרים יותר, במינונים שנעו בין 250 ל-2,000 מ"ג ליום למשך שבועיים עד 12 שבועות. הממצא: אין הבדל מובהק סטטיסטית בין NMN לפלצבו ברמת סוכר בצום, אינסולין בצום, המוגלובין מסוכרר (HbA1c) או פרופיל השומנים בדם. אפילו מדד ה-HOMA-IR, שמעריך עמידות לאינסולין, הראה שיפור גבולי בלבד (p=0.06) שנעלם לגמרי בניתוח רגישות.
התמונה בשרירים לא שונה. סקירה שיטתית ומטה-אנליזה מאפריל 2025 בכתב העת Journal of Cachexia, Sarcopenia and Muscle בחנה עשרה ניסויים אקראיים על מבוגרים בגילי 60.9 עד 83 – ומצאה שלא NMN ולא NR שיפרו באופן מובהק כוח אחיזה, מהירות הליכה, מסת שריר או ביצועים במבחן קימה מכיסא. פרט מטריד יותר: באחד הניסויים, המשתתפים שקיבלו את המינון הגבוה ביותר שנבדק, 2,000 מ"ג ליום, איבדו מסת שריר בירך ביחס לבסיס – בעוד קבוצת הפלצבו דווקא הראתה עלייה קלה. "יותר" לא היה טוב יותר, הוא היה גרוע יותר. סקירה נפרדת ב-Cureus, שריכזה עשרה מחקרים ב-437 חולים בגיל ממוצע 58 ומעקב ממוצע של 9.6 שבועות, הגיעה למסקנה דומה: שיפור לא-מובהק בפרמטרים פיזיים כמו VO2 ומהירות הליכה.
במילים אחרות: הביומרקר עולה בביטחון, אבל התוצאות הקליניות שבשמן נמכר המוצר – פחות שומן, פחות סוכר, יותר שריר – כמעט לא מופיעות בקבוצות בריאות ברוב הניסויים שנעשו עד כה.
מי כן קיבל תועלת אמיתית – ולמה זה לא אומר את מה שהשיווק טוען
הדבר ההוגן ביותר שאפשר לומר על NAD+ הוא שזה לא סיפור נקי של "הכל פלצבו". יש כמה איתותים אמיתיים בספרות, אבל הם צרים בהרבה מהבטחת "כדור הנעורים לכולם".
הראשון, והמצוטט ביותר: ניסוי של קבוצת חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס בראשות מיהוקו יושינו וסמואל קליין, שפורסם ביוני 2021 בכתב העת Science. עשרים וחמש נשים לאחר גיל המעבר, עם טרום-סוכרת, עודף משקל או השמנה, קיבלו 250 מ"ג NMN ליום במשך עשרה שבועות. תוצאה: פינוי גלוקוז בתיווך אינסולין בשריר השתפר ב-25% (±7%, p<0.01) – שיפור ממשי ומובהק בפרמטר קליני. אבל שימו לב לפרטים: אוכלוסייה ספציפית מאוד (נשים טרום-סוכרתיות), מינון נמוך יחסית (250 מ"ג, רק רבע מהמינון שנבדק בניסוי נסטלה), והחוקרים עצמם ציינו שרמת ה-NAD+ בשריר לא השתנתה בצורה מדידה – כך שהמנגנון המדויק עדיין לא ברור.
איתות שני מגיע ממחלת עורקים היקפית. ניסוי NICE, שפורסם ביוני 2024 ב-Nature Communications ורשום כ-NCT03743636, בדק 90 חולים עם מחלת עורקים היקפית שקיבלו NR (1,000 מ"ג ליום) עם או בלי רסברטרול, במשך שישה חודשים. במרחק הליכה של שש דקות – מדד תפקודי מוכר – קבוצת ה-NR לבדה השתפרה ב-17.6 מטרים יחסית לפלצבו, ובקרב הנוטלים שהקפידו על לפחות 75% מהמינון השיפור זינק ל-31 מטרים. הוספת רסברטרול לא תרמה לתועלת, אלא רק הוסיפה שלשולים ובחילות אצל יותר ממחצית מהמשתתפים.
איתות שלישי, זהיר עוד יותר: מחקר NADPARK, ניסוי שלב 1 שפורסם ב-2022 ב-Cell Metabolism, נתן ל-30 חולי פרקינסון חדשים באבחונם 1,000 מ"ג NR ליום למשך חודש. רמת ה-NAD+ במוח עלתה, וזוהה שיפור קליני מתון וקשור לשינוי במטבוליזם המוחי – אבל זה עדיין ניסוי שלב 1 קטן, לא הוכחה לטיפול. מסיבה זו רץ כרגע ניסוי המשך גדול יותר, N-DOSE (רשום כ-NCT05589766), שבודק אצל חולי פרקינסון מינונים עולים בין 1,000 ל-3,000 מ"ג ליום למשך 12 שבועות – כי גם השאלה הבסיסית של "איזה מינון בכלל נכון" עדיין פתוחה במחלה הזו.
התבנית ברורה: כשיש תועלת מדידה, היא מופיעה באוכלוסיות עם בעיה ספציפית – טרום-סוכרת, מחלת כלי דם היקפיים, פרקינסון מוקדם – לא אצל אנשים בריאים שרוצים "להאט הזדקנות". שיווק ה-NAD+ לוקח את התוצאות הצרות האלה ומכליל אותן על כולם.
כמה עולה מנה של "נעורים" – כדור מול טפטופת
הפער בין המינון שנבדק בפועל לזה שנמכר מספר סיפור בפני עצמו. ניסוי יושינו השתמש ב-250 מ"ג ליום. ניסויי NICE, NADPARK ונסטלה השתמשו כולם סביב 1,000 מ"ג ליום. הגבול העליון שנבדק במטה-אנליזה של 2024 היה 2,000 מ"ג ליום – ובדיוק שם, כאמור, הופיעה התוצאה הבעייתית של אובדן מסת שריר. כמוסה בודדת שנמכרת בישראל מכילה 500 מ"ג – כך שנטילת כמוסה אחת ביום, כפי שרבים עושים, לא בהכרח משקפת את המינון שהניב את התוצאות שהשיווק מצטט.
ומעבר לכדור, יש את שוק העירויים. עירוי NAD+ תוך-ורידי אורך בין שעה וחצי לחמש שעות, תלוי במינון (כי הזלפה מהירה גורמת לבחילה, גלי חום ולעיתים לחץ בחזה), ועולה בין 80 ל-690 דולר, בהתאם למינון ולמרפאה. פרוטוקולים שמומלצים "מספר טיפולים בחודש" יכולים להעלות את העלות השנתית לאלפי דולרים – ורוב חברות הביטוח לא מכסות אותם, כי הם מסווגים כטיפולי וולנס אלקטיביים ולא כרפואה מבוססת ראיות.
הרגולטור התהפך פעמיים תוך שלוש שנים
הסיפור הרגולטורי של NMN בארצות הברית ממחיש עד כמה השטח הזה עדיין לא יציב. בנובמבר 2022 קבע ה-FDA האמריקאי ש-NMN אינו יכול להירשם באופן חוקי כתוסף תזונה, מכיוון שהחומר נחקר כתרופה ניסיונית עוד לפני שנמכר בפועל כתוסף בשוק האמריקאי – מה שמפעיל סעיף "חסימת תרופה" בחוק הפדרלי. שלוש שנים של לחץ משפטי מצד ארגון ה-Natural Products Association, כולל עתירת אזרחים ותביעה, הובילו לתפנית: בשני מכתבים מה-29 בספטמבר 2025 קבע ה-FDA שהוא בודק מחדש את הראיות למי קדם למי – שיווק או מחקר – והגיע למסקנה ש-NMN כן עומד בהגדרת תוסף תזונה כחוק. כלומר: עד לפני פחות משנה, מכירת NMN בארה"ב הייתה בגדר אזור אפור משפטי, ורק מהפך רגולטורי החזיר אותה למסלול חוקי ברור.
האם NAD+ ו-NMN באמת בטוחים לשימוש
בטווח שנבדק בניסויים – שבועיים עד שישה חודשים, במינונים של עד 2,000 מ"ג ליום – NMN ו-NR נסבלים היטב ברוב המקרים, ללא תופעות לוואי חמורות שיוחסו ישירות לחומר עצמו. ניסוי MIB-626 (גרסה תרופתית מטוהרת של NMN) שפורסם ביוני 2025 בכתב העת FASEB BioAdvances ונערך על 42 חולים מאושפזים עם קוביד-19 ופגיעה כלייתית חריפה, הראה שהמינון (1,000 מ"ג פעמיים ביום למשך שבועיים) העלה בבטחה ובאופן משמעותי את ה-NAD+ בדם, ללא הבדל בתפקודי כבד, ספירת דם או סוכר בין הקבוצות – אבל גם ללא שיפור במדדי הפגיעה הכלייתית, הדלקת או חומרת המחלה. תופעות הלוואי השכיחות ביותר שדווחו בניסויים אחרים הן בחילה, גזים ותחושת חום קלה – וכשמוסיפים רסברטרול, כפי שראינו בניסוי NICE, שיעורי השלשולים קופצים משמעותית. מה שחסר הוא נתוני בטיחות לטווח ארוך של שנים, כי אף ניסוי גדול לא עקב אחר משתתפים מעבר לשישה חודשים.
זו התבנית שחוזרת על עצמה שוב ושוב בתעשיית התוספים – בדיוק כפי שראינו במחקר הגדול ביותר שנעשה על קולגן, שבו ההשפעה נעלמה ברגע שהמימון לא הגיע מיצרן. NAD+ לא זהה לקולגן – יש לו ביולוגיה משכנעת ותוצאות אמיתיות בחולים ספציפיים – אבל הפער בין "המולקולה חשובה לתא" לבין "הכדור יאריך לך את החיים" נשאר עצום. מי שמחפש סמנים שבאמת מנבאים אריכות ימים אצל אנשים בריאים, כדאי שיפנה לבדיקות שכבר קיבלו גיבוי נרחב יותר במחקר, כמו כוח אחיזת היד שנבדק בבדיקה השנתית, ולא לרמת ביומרקר בדם שעולה תוך שבועיים אבל לא תמיד מזיזה שום דבר שחשוב בפועל.
הכסף כבר זורם – 3.45 מיליארד דולר בשנה, בדרך ל-12 מיליארד. המדע עדיין רץ אחריו.
שאלות ותשובות
האם NMN ו-NR באמת מעלים את רמות ה-NAD+ בגוף? כן. ניסוי שפורסם בינואר 2026 ב-Nature Metabolism הראה ש-1,000 מ"ג ליום של NMN או NR הכפילו את רמת ה-NAD+ בדם תוך שבועיים, בעוד שניקוטינאמיד רגיל לא שימר עלייה דומה. זה עובד ברמת הביומרקר – השאלה הפתוחה היא מה זה אומר קלינית.
האם יש הוכחה שתוספי NAD מאטים הזדקנות אצל בני אדם בריאים? לא. מטה-אנליזות מ-2024 ו-2025 שבחנו ביחד כ-20 ניסויים אקראיים לא מצאו שיפור מובהק בסוכר, שומנים, כוח שריר או מהירות הליכה אצל מבוגרים בריאים. תועלת מדידה נצפתה רק באוכלוסיות ספציפיות עם בעיה מטבולית או נוירולוגית מוגדרת.
כמה עולה טיפול NAD+ תוך-ורידי? עירוי בודד עולה בין 80 ל-690 דולר בהתאם למינון ולמרפאה, כשהעירוי עצמו נמשך בין שעה וחצי לחמש שעות. פרוטוקולים חוזרים יכולים להגיע לעלות שנתית של אלפי דולרים, וכמעט תמיד ללא כיסוי ביטוחי.
האם תוספי NMN ו-NR בטוחים לשימוש? בטווח הזמן שנבדק בניסויים – עד שישה חודשים – הם נסבלים היטב ברוב המקרים, עם תופעות לוואי קלות כמו בחילה או גזים. אין עדיין נתוני בטיחות לשימוש רב-שנתי, ומינון גבוה במיוחד (2,000 מ"ג ליום) נקשר באחד המחקרים לירידה במסת שריר.
מקורות
- Efficacy of oral nicotinamide mononucleotide supplementation on glucose and lipid metabolism for adults: a systematic review with meta-analysis – Current Diabetes Reports, נובמבר 2024.
- The Effect of Nicotinamide Mononucleotide and Riboside on Skeletal Muscle Mass and Function: A Systematic Review and Meta-Analysis – Journal of Cachexia, Sarcopenia and Muscle, אפריל 2025.
- Improved Physical Performance Parameters in Patients Taking Nicotinamide Mononucleotide (NMN): A Systematic Review of Randomized Control Trials – Cureus, אוגוסט 2024.
- Nicotinamide mononucleotide increases muscle insulin sensitivity in prediabetic women – Science, יוני 2021.
- Nicotinamide riboside for peripheral artery disease: the NICE randomized clinical trial – Nature Communications, יוני 2024.
- The NADPARK study: A randomized phase I trial of nicotinamide riboside supplementation in Parkinson's disease – Cell Metabolism, מרץ 2022.
- N-DOSE: A Dose Optimization Trial of Nicotinamide Riboside in Parkinson's Disease – ClinicalTrials.gov, 2025.
- Oral MIB-626 (β Nicotinamide Mononucleotide) Safely Raises Blood NAD Levels in Hospitalized Patients With COVID-19 and Acute Kidney Injury: A Randomized Controlled Trial – FASEB BioAdvances, יוני 2025.
- FDA Declares Nicotinamide Mononucleotide Is a Dietary Supplement – Venable LLP, אוקטובר 2025.
- NAD boosters may also boost gut microbes and beneficial metabolites: Nestlé data – NutraIngredients, מרץ 2026.
- Nicotinamide Adenine Dinucleotide Products Market Report – Grand View Research, 2025.
- NAD+ Infusions Pricing – MD Infusions, 2026.
- NMN Supplement – Naturecan ישראל, אוגוסט 2026.