המדבר שאינו ריק: השדה הסולארי בגודל פעמיים תל אביב שמסעיר את הנגב

בשנת 2021 הקימה חברת החשמל 14 עמודי הולכה ענקיים בתוך מכתש רמון עצמו, כחלק מקו מתח עליון בין נאות חובב לערבה ואילת. תושבי מצפה רמון, מטיילים והחברה להגנת הטבע יצאו במחאה – "מחאת העמודים" – וגרמו לחברת החשמל ולרשות הטבע והגנים להשקיע שנים ועשרות מיליוני שקלים כדי לקבור מחדש חלק מהקטעים מתחת לאדמה. זו הייתה, בסופו של דבר, מחאה שהצליחה חלקית – אבל היא הייתה קטנה, נקודתית, ניתנת לתיקון. מה שקורה עכשיו באותו אזור בדיוק הוא בסדר גודל אחר לגמרי.

כמה שטח באמת מדובר בו?

רשות מקרקעי ישראל מקדמת כיום תוכנית, המוכרת בשם אורון-צין (או רמת צין), להפיכת כ-110 אלף דונם בסביבות מכתש רמון – שטח גדול פי שניים מעיר תל אביב – למתחם סולארי ותעשייתי, על קרקע שכיום משמשת את איי.סי.אל רותם לכריית פוספטים. כ-80% מהשטח מיועד לייצור חשמל וכ-20% לתעשיות נלוות: חוות שרתים, מיחזור פסולת אלקטרונית, ייצור מימן ומרכזי מו"פ. לפי הערכות שפורסמו בגלובס וב-Times of Israel, בהפעלה מלאה יוכל המתחם לספק בין שליש למחצית מצריכת החשמל הכוללת של ישראל. המועצה הכלכלית הלאומית העריכה שהמודל הזה – ריכוז ייצור באתר ענק אחד במקום פיזור בין אתרים רבים – עשוי לחסוך למשק כ-10 מיליארד שקל, בעיקר בעלויות תשתיות הולכה.

כדי להבין עד כמה זה גדול, כדאי להשוות למכסה הארצית כולה: מכסת הקרקע הפתוחה הלא-חקלאית שהוקצתה בישראל למתקני סולאר קרקעיים עמדה על 20 אלף דונם בלבד ב-2020. ביוני 2023, אחרי דיון סוער במועצה הארצית לתכנון ובנייה – שבו משרד האנרגיה ביקש עד 69 אלף דונם נוספים ומשרד האוצר תבע לבטל את המכסה כליל, מול התנגדות המשרד להגנת הסביבה שטען שאפשר להגיע ליעדים גם דרך שטחים בנויים – אושרו 35 אלף דונם נוספים (15 אלף למתקנים גדולים, 10 אלף למתקנים בינוניים ועוד כ-5 אלף בכפוף לאישורים מנהליים), מה שהעלה את התקרה הארצית הכוללת לכ-55-60 אלף דונם. פרויקט אחד – אורון-צין – גדול כמעט פי שניים מכל מכסת הסולאר הקרקעי הארצית שנאבקו עליה כל משרדי הממשלה יחד במשך שלוש שנים.

האם המדבר באמת "ריק"?

התפיסה שהנגב הוא שטח פנוי שמחכה לניצול מלווה את התכנון הישראלי כמעט מימי בן-גוריון. אבל אקולוגים מהמכונים לחקר המדבר על שם יעקב בלאושטיין באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בהם פרופ' דוד סלץ, מומחה לביולוגיה של שימור, ופרופ' עודד ברגר-טל, אקולוג התנהגותי – מזהירים כבר שנים שהנגב רחוק מלהיות "שטח ריק": הוא מארח אוכלוסיות יעלים, צבאים, עופות דורסים וזוחלים שתלויים במסדרונות מעבר מוגבלים בין שטחי ליבה מבודדים, בדיוק מהסוג שתשתית סולארית גדולה, גדורה ומחוברת בכבישים עלולה לחסום. כתבה מקיפה בהארץ שסקרה את עושר בעלי החיים בנגב הדגישה שרוב המבקרים כלל לא מבחינים בחיים הפעילים סביבם – בדיוק משום שהם דלילים וזהירים, לא כי הם נעדרים. מסדרון מעבר שנחסם בגדר או בכביש גישה עלול לבודד אוכלוסיות שלמות זו מזו, גם אם השטח הפיזי שנתפס בפועל נראה קטן יחסית.

דרור בוימל מהחברה להגנת הטבע מנסח את הביקורת בחדות: "התוכנית לפיתוח סולארי ותעשייתי בשטחי אורון-צין היא בהיקף של למעלה מפעמיים משטחה של העיר תל אביב", ומזהיר כי "לתוכנית פוטנציאל להסב נזקים לדורי דורות, והיא כוללת תעשיות עתירות חשמל, שאין להן מקום במדינה מעוטת קרקע". אך העמדה המוסדית של החברה להגנת הטבע רחוקה מהתנגדות גורפת לסולאר קרקעי כקטגוריה – היא ממוקדת באתרים על שטחים טבעיים ומסדרונות אקולוגיים – עמדה שהופכת את הוויכוח לשאלת מיקום ולא לניגוד גורף בין אנרגיה לטבע. עם זאת, רשות הטבע והגנים עצמה, גוף ממשלתי, בחרה בשפה חריגה בעוצמתה: לפי דיווחי Times of Israel, היא תיארה את הפרויקט כבעל "השפעות סביבתיות בהיקף שלא נראה כמותו בעבר בישראל או בעולם". מחקר ישן יותר מ-2011 שיוחס לרשות הטבע והגנים הזהיר כי בנייה סולארית נרחבת בנגב ובערבה עלולה להיות "קטלנית לאלפי" בעלי חיים – בהם צבאים, יעלים, צבועים מפוספסים, חתולי בר, חוגלות מצויות ופרנקולינים – נתון ישן שיש להתייחס אליו כרקע היסטורי בלבד, אך שממחיש עד כמה ותיקה הדאגה הזו.

ראש המועצה האזורית רמת נגב, ערן דורון, שבתחומו נמצא מרבית שטח התוכנית, לא מסתיר את התחושה הבטנית: "הבטן שלי מתהפכת", אמר, והוסיף כי "בקעת צין זה כמעט קודש הקודשים של הנגב. צריך לעשות את זה בצורה זהירה." אבל גם כאן התמונה לא חד-משמעית: בני ביטון, ראש עיריית דימונה השכנה, תומך בפרויקט בגלל פוטנציאל התעסוקה שהוא מבטיח לעיר – תזכורת לכך שהמאבק הזה אינו פשוט "ירוקים מול הממשלה", אלא חוצה גם אינטרסים כלכליים מקומיים.

פשרת הגגות שלא מספיקה

משרד להגנת הסביבה, בניגוד למשרדי האנרגיה והאוצר, טוען שישראל יכולה לעמוד ביעדי האנרגיה המתחדשת שלה בלי לפתוח שטחים פתוחים נוספים כלל – פשוט על ידי ניצול גגות, חניונים, מאגרי מים ושטחים תעשייתיים שכבר הופרעו. מדצמבר 2025 חלה בישראל חובת סולאר על גגות של בניינים חדשים, ומשרד האנרגיה הציב יעד של 100 אלף גגות פרטיים – כ-15% מגגות המגורים בישראל – עד 2030. אבל גם לפי החישוב של משרד האנרגיה עצמו, התוכנית הזו צפויה להוסיף רק כ-1.6 גיגה-וואט – שבר קטן מתוך כ-18 עד 26 גיגה-וואט שנדרשים כדי לעמוד ביעד הלאומי של 26 גיגה-וואט אנרגיה מתחדשת עד 2035. במילים אחרות: אפילו במימוש המלא ביותר של תוכנית הגגות, היא תספק פחות מעשירית מהקיבולת המתחדשת שישראל צריכה להוסיף עד 2035. משרד האנרגיה טוען שזה בדיוק מה שהופך פיתוח קרקע פתוחה, מבחינתו, לבלתי נמנע – ולא לבחירה. גופי הסביבה חולקים על החישוב הזה וטוענים שהפוטנציאל בשטחים בנויים – כולל בתי קברות, מחלפי כבישים ומאגרים – עדיין רחוק ממוצה.

התגלית שמסבכת את כל הוויכוח

ואז יש את הממצא שהופך את כל הדיון על "פשוט לנטוע יותר עצים במקום" למורכב בהרבה משנדמה. מחקר של מכון ויצמן למדע, בהובלת פרופ' דן יקיר מהמחלקה למדעי כדור הארץ והפלנטות, שפורסם בנובמבר 2023 בכתב העת PNAS Nexus, מצא שבאזורים צחיחים, שדה סולארי מגיע ל"החזר פחמן" – כלומר לנקודה שבה הוא כבר קיזז את טביעת הרגל הפחמנית של הקמתו וההשפעה על החזר האור מהקרקע – תוך כ-2.5 שנים בלבד. יער חדש שניטע באותו אזור צחיח, לעומת זאת, זקוק ליותר מ-100 שנה כדי להשיג תוצאה דומה (לעומת כ-15 עד 18 שנים ביערות באזורים לחים). המשמעות: בשטח צחיח, פאנל סולארי משיג את אותה תועלת אקלימית תוך שימוש בכ-1% בלבד מהקרקע שיער חדש היה צריך.

הממצא הזה אינו תומך בבנייה סולארית בכל מחיר – הצוות של מכון ויצמן עצמו ממליץ על שילוב: נטיעת יערות באזורים לחים, לצד פריסת סולאר באזורים צחיחים דווקא – ולא על ניגוד בין השניים. אבל הוא מערער את האינטואיציה הפופולרית שאפשר "לפצות" על נזק סביבתי בנגב פשוט על ידי נטיעת עצים, ומראה שהמתמטיקה האקלימית של המדבר מורכבת יותר משנדמה למי שמסתכל עליו כעל שטח "מבוזבז" מבחינה אקולוגית.

פתרונות ביניים: אגרוולטאיקה ופשרות אחרות

לא הכול עימות. במאי 2025 אישרה המועצה הארצית לתכנון ובנייה תוכנית מתאר ראשונה לאגרוולטאיקה – התקנת פאנלים סולאריים מעל שדות חקלאיים פעילים – שמגבילה מתקנים ל-300 דונם לאתר, מחייבת שרק כ-30% משטח השדה יהיה מכוסה בפועל כדי לשמר את היבול, ובאופן מכוון אוסרת גידור היקפי סביב האתרים – בדיוק כדי לשמר מסדרונות מעבר לבעלי חיים, מענה ישיר לחשש מפני חסימת מסדרונות שמעלים אקולוגים. משרד החקלאות מזהיר מפני מה שהוא מכנה "בלוף חקלאי" – חשש שחלק מבעלי הקרקעות ינטשו בפועל את הגידול החקלאי לטובת הכנסה מסולאר, תוך שמירה טכנית בלבד על יבול סמלי.

מודל פשרה נוסף, קטן יותר בהיקפו אך משמעותי מבחינה חברתית, הוא שיתופי פעולה סולאריים עם קרקעות בדואיות. חברת מרום אנרגיה הקימה, למשל, מתקן של 13 מגה-וואט על כ-150 דונם קרקע בבעלות משפחה בדואית ליד באר שבע – מודל שבו בעלי הקרקע הופכים לשותפים כלכליים ישירים בפרויקט, ולא רק לצד שמתנגד למיזם ממשלתי מבחוץ. זה לא פותר את חשש הפגיעה במסדרונות אקולוגיים בפרויקטים גדולים כמו אורון-צין, אבל הוא מציע דגם שונה לחלוטין ליחסים בין המדינה, האנרגיה המתחדשת והאוכלוסייה שחיה על הקרקע.

מבט קדימה: מכתש שאי אפשר לקבור בחזרה

אישור התכנון לפרויקט אורון-צין צפוי להסתיים סביב דצמבר 2027, והמכרזים הראשונים – קטעים של כ-500 מגה-וואט כל אחד – צפויים לצאת לדרך תוך כשנתיים מקידום התוכנית. נכון לכתיבת שורות אלה, לא נמצא עדיין עתירה משפטית פורמלית נגד התוכנית – העימות עדיין מתנהל בעיקר בזירת ועדות התכנון ובדעת הקהל, לא בבתי המשפט, אף שלחברה להגנת הטבע ולארגונים כמו אדם טבע ודין יש היסטוריה מוכחת של הגשת התנגדויות ועתירות בפרויקטים דומים.

וזה בדיוק מה שמבדיל את הסיפור הזה מ"מחאת העמודים" של 2021. את עמודי ההולכה בתוך מכתש רמון אפשר היה, בסופו של דבר, לקבור מחדש מתחת לאדמה – בעלות כבדה, אחרי שנים של מאבק, אבל אפשר. שדה סולארי בגודל פעמיים תל אביב, פרוס על פני מסדרונות אקולוגיים שנבנו במשך אלפי שנות אבולוציה, הוא לא סוג של תשתית שאפשר "לקבור" ולתקן בדיעבד. ישראל צריכה את החשמל. היא גם צריכה, כפי שהאקולוגים של הנגב מזכירים שוב ושוב, להחליט מה בדיוק היא מוכנה לוותר עליו כדי להשיג אותו – לפני שהפעולה הבאה בנגב הופכת לבלתי הפיכה, לא רק לתושבי מצפה רמון וערן דורון, אלא לכל מי שחשב שהמדבר יישאר שם, ריק וגדול, לנצח.

שאלות ותשובות

כמה שטח בדיוק מתוכנן להפוך לשדה סולארי באורון-צין? כ-110 אלף דונם – כפול משטחה של תל אביב – שמתוכם כ-80% מיועדים לייצור חשמל וכ-20% לתעשיות נלוות כמו חוות שרתים, מיחזור פסולת אלקטרונית וייצור מימן.

האם החברה להגנת הטבע מתנגדת לכל סולאר קרקעי? לא. העמדה המוסדית שלה היא התנגדות ממוקדת לאתרים על שטחים טבעיים ומסדרונות מעבר של בעלי חיים, לא התנגדות גורפת לסולאר קרקעי כקטגוריה – הארגון תומך במפורש בעדיפות לגגות ולשטחים בנויים.

למה לא פשוט לשים את כל הסולאר על גגות? לפי חישובי משרד האנרגיה עצמו, גם יעד שאפתני של 100 אלף גגות חדשים עד 2030 יוסיף רק כ-1.6 גיגה-וואט – שבר קטן מתוך כ-18 עד 26 גיגה-וואט הנדרשים לעמידה ביעד הלאומי ל-2035. גופי סביבה חולקים על ההערכה וטוענים שפוטנציאל השטחים הבנויים רחוק ממוצה.

האם באמת נכון שסולאר במדבר עדיף אקלימית על נטיעת יערות? לפי מחקר מכון ויצמן, כן – באזורים צחיחים שדה סולארי מגיע להחזר פחמן תוך כ-2.5 שנים לעומת יותר מ-100 שנה ליער חדש, וב-1% בלבד מהקרקע. אבל החוקרים עצמם ממליצים על שילוב – יערות באזורים לחים לצד סולאר באזורים צחיחים – ולא על בחירה בין השניים.

מקורות

1. Ynet – "הקרב על המדבר: שדה סולארי עצום מאיים לשנות את פני הנגב".
2. The Times of Israel – "Plan for vast solar field riles critics seeking to preserve Negev's open vistas".
3. גלובס – "רשות מקרקעי ישראל מקדמת את השדה הסולארי הגדול בישראל".
4. כלכליסט – "המועצה הארצית לתכנון ובנייה החליטה: 35 אלף דונם נוספים יוקצו להקמת מתקני קרקע סולאריים", יוני 2023.
5. The Times of Israel – "Israel to triple amount of open space dedicated to solar energy production", יוני 2023.
6. גלובס – "מעל גידולי שדה: השטח החדש שבו ניתן לפרוס פאנלים סולאריים", 21 במאי 2025.
7. The Times of Israel – "Israel issues tender for fifth solar energy plant in the Negev desert".
8. pv magazine – "Israel targets 26 GW of renewables by 2035", 29 במאי 2026.
9. pv magazine – "Israel targeting 100,000 new solar rooftops by 2030", 24 בפברואר 2025.
10. The Jerusalem Post – "Solar farms in dry regions better for climate change than planting trees – study", על מחקר מכון ויצמן ב-PNAS Nexus, נובמבר 2023.
11. מכון ויצמן למדע – "The Solar Forest", חומרי הסברה על מחקר פרופ' דן יקיר ועמיתיו.
12. Ynet – כתבה על תלונות תושבי אשלים וטללים מסינוור מגדל הסולאר באשלים, אוגוסט 2018.
13. Ynet – כתבה על עבודות קבורת קווי ההולכה במכתש רמון בעקבות "מחאת העמודים".
14. The Jerusalem Post / The Media Line – "Israeli solar power project takes off on Bedouin land", על פרויקט מרום אנרגיה.
15. Our World in Data (Hannah Ritchie) – "How does the land use of different electricity sources compare?", המבוסס על נתוני UNECE, 2021-2022.
16. Haaretz – "Israel's Negev Desert Is Full of Animals. But You'll Never See Them", אוגוסט 2023.
17. Environmental News Network – על מחקר מ-2011 שיוחס לרשות הטבע והגנים בנוגע לסיכון לחיות בר מבנייה סולארית נרחבת בנגב ובערבה.