בישראל יודעים למנוע כמעט חצי מהשברים החוזרים באוסטאופורוזיס – ורוב החולים עדיין לא מקבלים את הטיפול

בבית החולים סורוקה בבאר שבע, מטופל מבוגר שמגיע עם שבר צוואר ירך על רקע אוסטאופורוזיס עובר היום מסלול שכמעט אין לו מקבילה במקומות אחרים בישראל: תוך ימים ספורים הוא נבדק אצל אנדוקרינולוג, עובר בדיקת צפיפות עצם, ולא פעם יוצא מבית החולים כשהוא כבר מתחיל טיפול תרופתי נגד המחלה שגרמה לשבר מלכתחילה. התוצאה, לפי מחקר שפרסמו רופאי בית החולים וחוקרי אוניברסיטת בן-גוריון בכתב העת המדעי Osteoporosis International: ירידה של 48% בסיכון לשבר ירך חוזר, וירידה של 29% בשיעור התמותה. זו לא הבטחה שיווקית – זו תוצאה מדודה, שפורסמה לאחר ביקורת עמיתים.

הבעיה היא שברוב בתי החולים והקופות בישראל, מטופל עם אותו שבר בדיוק יוצא הביתה בלי אף אחד מהדברים האלה. לפי המחקר הגדול ביותר שנעשה על הנושא בישראל – רישום ממוחשב של קופת חולים מכבי שעקב אחרי 118,141 מטופלים בין 2000 ל-2013 – רק 24% מהחולים שסבלו משבר ירך קיבלו טיפול תרופתי נגד אוסטאופורוזיס בהמשך, ורק 21% מאלה שנשבר להם פרק כף היד או עצם הזרוע. גם בבית חולים כללי בלי שום תוכנית ייעודית, כמו המרכז הרפואי מאיר בכפר סבא, רק 26.5% מהמטופלים עם שבר קיבלו טיפול תוך שנה. אוסטאופורוזיס נקראת "המחלה השקטה" לא במקרה: היא כמעט אף פעם לא מאובחנת עד שהעצם כבר נשברת – ולפי הנתונים האלה, גם אז, ברוב המקרים, היא ממשיכה לא מטופלת.

מחלה של אחד מכל שלוש נשים – שרוב הישראלים לא יודעים שיש להם

השכיחות עולה בחדות עם הגיל. סקר בריאות ארצי בקרב נשים מצא ששיעור האוסטאופורוזיס המאובחן קופץ מכ-5.8% בגילי 45-59, ל-19.6% בגילי 60-64, ועד 27.7% בגילי 70-74. ברישום של מכבי, שיעור הנשים בנות 50 ומעלה עם אוסטאופורוזיס עמד על 31.4%, לעומת 5.9% בלבד בקרב גברים באותה קבוצת גיל – פער שמוסבר בעיקר בירידה החדה בהורמון האסטרוגן בגיל המעבר, שמאיץ את איבוד מסת העצם אצל נשים. עמותת עילא, העמותה הישראלית לאוסטאופורוזיס ומחלות עצם, מצטטת הערכה גסה אך נפוצה בספרות הבינלאומית: אחת מכל שלוש נשים ואחד מכל חמישה גברים מעל גיל 50 יחוו במהלך חייהם שבר על רקע המחלה.

בפועל, גוף מדולדל בסידן ובמינרלים לא כואב ולא מתריע – עד לרגע שבו הוא נשבר, לרוב בעקבות נפילה שהייתה, אצל אדם עם עצם בריאה, בלתי משמעותית לחלוטין. בישראל של 2013, השנה האחרונה שעליה יש נתונים לאומיים מפורטים, אושפזו 7,300 בני אדם עם שבר ירך; 86.1% מהם היו בני 65 ומעלה, ו-68.2% מקבוצת הגיל המבוגרת היו נשים. שנה אחרי השבר, על פי אותו מחקר שפורסם ב-Israel Journal of Health Policy Research, כ-40% מהניצולים לא הצליחו לחזור ללכת בעצמם, ולכ-50% לא הייתה יכולת לשוב לרמת העצמאות שהייתה להם קודם. העלות הישירה למערכת הבריאות בשנה הראשונה בלבד – אשפוז, שיקום ומעקב בקהילה – הסתכמה בכ-454 מיליון שקל; הטיפול הסיעודי המתמשך מוסיף עוד כ-265 מיליון שקל בשנה, לעלות שנתית כוללת של כ-719 מיליון שקל.

הפער הישראלי בטיפול: מה קורה אחרי שהעצם כבר נשברה

הפרדוקס המרכזי הוא הזה: בישראל יש כיסוי ביטוחי לטיפולים יעילים, אבל רוב מי שכבר עבר שבר – הרגע המדויק שבו הסיכון לשבר הבא הכי גבוה – פשוט לא מגיע אליהם. ברישום מכבי, שיעור תחילת הטיפול נע בין 21% (שברי פרק כף היד וזרוע) ל-38% (שברי חוליות), עם 24% בשברי ירך – השבר המסוכן ביותר מבין השלושה. גם בבדיקת צפיפות עצם המצב לא טוב בהרבה: לכ-72% מהמטופלים ברישום הייתה אינדיקציה קלינית לבצע בדיקת DXA, אבל התוצאה הייתה זמינה באופן דיגיטלי לרופא המטפל רק אצל 37% מכלל הרשומים – כלומר חלק ניכר מהפער הוא לא רק קליני אלא גם פשוט תפעולי: מידע שקיים במערכת אחת ולא מגיע לרופא שמקבל את ההחלטה.

זה לא כשל ייחודי לישראל: לפי דוח מקיף של הפדרציה הבינלאומית לאוסטאופורוזיס (IOF) על שש מדינות מערב אירופה, 73% מהנשים ו-63% מהגברים הזכאים לטיפול נותרים ללא טיפול, ובצרפת, בשוודיה ובספרד 85%, 84% ו-72% בהתאמה מהחולים שעברו שבר נשארים לא מטופלים כעבור שנה. אבל דווקא בגלל שהפער הוא בעיה בינלאומית מוכרת, יש כבר מתכון בדוק לפתרון שלו – ושלוש נקודות שונות במערכת הבריאות הישראלית כבר הוכיחו שהוא עובד גם כאן.

איך בסורוקה הפכו 4% ל-76.6%

הפתרון נקרא "שירות המשך טיפול לאחר שבר" (FLS, ראשי תיבות של Fracture Liaison Service) – בעצם, איש צוות אחד שתפקידו המוגדר הוא לוודא שמטופל אחרי שבר לא "נופל בין הכיסאות" בדרך מהאורתופד חזרה הביתה. בסורוקה, בית החולים הגדול ביותר בקבוצת שירותי בריאות כללית – קופת החולים שמבטחת כ-55% מהאוכלוסייה בישראל – בדקו החוקרים את התוצאה של תוכנית כזאת שפועלת כבר יותר מעשור: שיעור הפניות לייעוץ אנדוקריני קפץ מ-3.5% ל-99%, שיעור בדיקות צפיפות העצם עלה מ-7.5% ל-34%, ושיעור תחילת טיפול תרופתי בתוך האשפוז זינק מ-4% בלבד ל-76.6%. ד"ר אורי יואל, מהיחידה האנדוקרינית בסורוקה, הסביר לג'רוזלם פוסט את ההיגיון התפעולי מאחורי ההצלחה: "התמקדנו בשברי ירך כי מטופלים כאלה נשארים אצלנו באשפוז שבועיים-שלושה לצורך שיקום, וזה נותן לנו הזדמנות אמיתית לעבוד איתם" – במילים אחרות, לא טכנולוגיה חדשה, אלא ניצול חכם של חלון זמן שכבר קיים.

לא רק סורוקה: לוונשטיין ומכבי מוכיחות שהמודל עובד בכמה צורות

סורוקה איננה היחידה. במרכז הרפואי לשיקום לוונשטיין ברעננה, שמשתייך לשירותי בריאות כללית, בדקו חוקרים 4,124 מטופלים עם שבר ירך בין 2017 ל-2021 והשוו בין 111 מטופלים שעברו דרך תוכנית FLS ל-4,013 שלא. שיעור הטיפול התרופתי היה 72.1% בקבוצת ה-FLS מול 45.1% בקבוצת הביקורת – והמטופלים בתוכנית גם קיבלו את הטיפול מהר יותר והקפידו עליו יותר לאורך זמן. באופן מעניין, שיעורי בדיקת צפיפות העצם נשארו נמוכים בשתי הקבוצות (סביב 6-8%) – סימן לכך שבמודל הזה התוכנית פתרה בעיקר את פער הטיפול, פחות את פער האבחון.

קופת חולים מכבי, לעומת זאת, בנתה מודל שונה לגמרי: לא מבוסס בית חולים אלא מבוסס נתונים וקהילה – רישום ממוחשב שמסמן אלפי מטופלים בסיכון גבוה ומפעיל התראות אוטומטיות לרופאי המשפחה שלהם. שלושת המודלים – בית חולים כללי, מרכז שיקום וקופת חולים קהילתית – מוכיחים ביחד שהפתרון לא תלוי במבנה ארגוני ספציפי. מה שחסר הוא לא ידע, אלא תקן לאומי מחייב שיהפוך את מה שקורה בסורוקה לברירת המחדל בכל מקום בישראל, בדומה למודל שכבר קיים בבריטניה.

גם הרופאים לא תמיד יודעים לזהות את הסימנים

חלק מהפער מתחיל אצל הרופא המטפל עצמו. בסקר בקרב 363 רופאי משפחה בישראל, שפורסם בכתב העת PLoS ONE, רק 8% מהנשאלים ידעו לזהות נכון את כל שלוש הבדיקות האבחוניות הנדרשות לאוסטאופורוזיס, רק 19% ידעו את הקריטריונים המדויקים להתחלת טיפול, ואף לא רופא אחד ענה נכון על כל השאלות שנגעו לתופעות לוואי של התרופות – זאת בעוד ש-46% מאותם רופאים דירגו את הידע העצמי שלהם בנושא כ"בינוני עד גבוה". חסמים נוספים שהרופאים עצמם דיווחו עליהם: חוסר שיתוף פעולה של המטופלים, לחץ זמן בביקור קצר במרפאה, ובירוקרטיה של אישורי סל התרופות. במילים אחרות, הבעיה היא לא ש"אף אחד לא אכפת לו" – היא שרשרת של כשלים קטנים, שאף אחד מהם לבד לא נראה דרמטי, אבל ביחד הם משאירים את רוב החולים בחוץ.

התרופות כבר בסל – השאלה היא מי בכלל מגיע אליהן

בפברואר 2025 הרחיבה ועדת הסל הציבורית של משרד הבריאות את הכיסוי הביטוחי לשתי זריקות בונות-עצם: טריפראטייד, לכלל המטופלים עם צפיפות עצם נמוכה, ורומוסוזומאב (אבניטי) כקו טיפול ראשון למי שסבל משני שברים אוסטאופורוטיים משמעותיים בשנתיים האחרונות. בשתי התרופות, המגבלה שאפשרה מימון לתרופה אחת בלבד הוסרה – כעת מי שאינו מגיב לתרופה שקיבל יכול לעבור למימון התרופה השנייה, אפשרות שלא הייתה קיימת קודם. במשרד הבריאות ציינו ששברי ירך הם "אחד מגורמי התמותה המשמעותיים בקרב קשישים בישראל", ושהזריקות החדשות צפויות להפחית את הסיכון לשבר ב-50%. זו בשורה אמיתית – אבל היא גם ממחישה בדיוק את הבעיה שהמאמר הזה עוסק בה: תרופה מצוינת בסל הבריאות לא עוזרת לאף אחד אם אף אחד לא מזהה שהוא זקוק לה מלכתחילה. בדיקת צפיפות העצם, שמכוסה בסל הבריאות אחת לחמש שנים החל מגיל 65 (בכפוף להשתתפות עצמית לפי זכאות), קיימת כבר שנים – השאלה שנשארת פתוחה היא מי בכלל מגיע לקבל אותה, ומי דואג לוודא את זה.

בסיכומו של דבר, ישראל לא חסרה פתרונות – היא חסרה הטמעה שלהם. סורוקה, לוונשטיין ומכבי כל אחת בדרכה כבר הוכיחו שאפשר לצמצם דרמטית את הפער בין מי שנשבר לראשונה למי שמטופל כדי שלא יישבר שוב. מה שחסר הוא ההחלטה להפוך את זה לכלל, לא לחריג.

שאלות ותשובות

מהי אוסטאופורוזיס, ולמה היא נקראת "מחלה שקטה"? אוסטאופורוזיס היא מחלה שבה העצם מאבדת בהדרגה מסת מינרלים וצפיפות, עד שהיא הופכת שברירית וחשופה לשבר גם בעקבות מכה או נפילה קלה. היא נקראת שקטה כי ברוב המקרים אין לה סימנים מוקדמים – רבים מגלים שהם חולים רק כשעצם כבר נשברת.

כמה נפוצה אוסטאופורוזיס בישראל? לפי רישום קופת חולים מכבי, 31.4% מהנשים ו-5.9% מהגברים מעל גיל 50 מאובחנים עם אוסטאופורוזיס, ושיעורים אלה עולים בחדות עם הגיל. הערכות בינלאומיות מדברות על סיכון לשבר לאורך החיים אצל כאחת מכל שלוש נשים ואחד מכל חמישה גברים מעל גיל 50.

למה כל כך מעטים מהחולים שנשברו מקבלים טיפול המשך? מחקרים ישראליים מראים ששיעור תחילת הטיפול אחרי שבר נע בין כ-21% ל-38% בהתאם לסוג השבר, בעיקר בגלל שאין גורם ברור שאחראי על אבחון וטיפול המשך אחרי שהמטופל משתחרר מהאורתופד – ובגלל פערי ידע גם אצל חלק מהרופאים המטפלים.

מה זה שירות FLS, ואיך הוא עוזר? שירות המשך טיפול לאחר שבר (Fracture Liaison Service) הוא תוכנית שבה איש צוות ייעודי מוודא שמטופל שעבר שבר מופנה לבדיקת צפיפות עצם, לייעוץ מתאים ולתחילת טיפול תרופתי. בסורוקה תוכנית כזאת צמצמה את הסיכון לשבר ירך חוזר ב-48% ואת התמותה ב-29%.

מקורות

1. Goldshtein I, Chandler J, Shalev V, Ish-Shalom S, Nguyen A, Rouach V, Chodick G – "Osteoporosis in the community: findings from a novel computerized registry in a large health organization in Israel," JARLIFE, נתוני 2000-2013. קישור
2. Barnea R, Weiss Y, Abadi-Korek I, Shemer J – "The epidemiology and economic burden of hip fractures in Israel," Israel Journal of Health Policy Research, 2 באוגוסט 2018. קישור
3. "Osteoporosis Treatment After Osteoporotic Fractures: Data From a Single Medical Center" (המרכז הרפואי מאיר, כפר סבא), Endocrine Practice, 17 בספטמבר 2022. קישור
4. Mazza O, Gluck C, Menkes-Caspi N, Bornstein RJ, Amir H, Bahar M, Haim A – "Inpatient rehabilitation fracture liaison service (FLS) improves outcomes for secondary prevention of hip fractures" (המרכז הרפואי לשיקום לוונשטיין), Bone Reports, 8 באוגוסט 2025. קישור
5. "The impact of a fracture liaison service with in-hospital anti-osteoporosis treatment on subsequent hip fracture and mortality rates – a single-center retrospective study" (בית החולים סורוקה ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב), Osteoporosis International, 2024. קישור
6. "Soroka Medical Center saves bones and lives with new special department," The Jerusalem Post, 14 באפריל 2025. קישור
7. Fogelman Y, Goldshtein I, Segal E, Ish-Shalom S – "Managing Osteoporosis: A Survey of Knowledge, Attitudes and Practices among Primary Care Physicians in Israel," PLoS ONE, 5 באוגוסט 2016. קישור
8. הפדרציה הבינלאומית לאוסטאופורוזיס (IOF) – "Broken Bones, Broken Lives: A roadmap to solve the fragility fracture crisis in Europe" (EU6: צרפת, גרמניה, איטליה, ספרד, שוודיה ובריטניה), 2018. קישור
9. "סל התרופות 2025: חיסון RSV חובה לכל תינוק וטיפולים פורצי דרך למחלות קשות," Doctors.co.il, 9 בפברואר 2025. קישור
10. משרד הבריאות – "בדיקות תקופתיות בגיל השלישי", עודכן 19 בנובמבר 2025. קישור
11. "Correlates of osteoporosis among Jewish and Arab women aged 45-74 in Israel: national women's health interview survey," PubMed. קישור
12. עמותת עילא – העמותה הישראלית לאוסטאופורוזיס ומחלות עצם. קישור
13. "סל התרופות 2025: מה בפנים?" כמוני (Camoni), 6 בפברואר 2025. קישור