ב-465 קידוחי מים ברחבי הארץ שבדקה רשות המים, PFAS נמצא ב-74 – ובעשרים ושבעה מהם הריכוז חרג מהתקן החדש שקבעה ישראל למי שתייה: 0.1 מיקרוגרם לליטר, סכום של עשרים תרכובות. במקביל, בקידוחי ניטור סמוכים למאגרי דלק ולשדות תעופה נמדדו ריכוזים שמגיעים לאלפי מיקרוגרם לליטר – אלפי מונים מהתקן שנועד להגן על מי שאנחנו שותים. אלה אינם קידוחי שתייה בפועל אלא בארות ניטור שנועדו לעקוב אחרי התפשטות הזיהום מתחת לאדמה, אבל הם מראים בבירור מאיפה הבעיה מתחילה.
PFAS – חומרים פר- ופולי-פלואורואלקיליים, המוכרים בכינוי "הכימיקלים הנצחיים" בגלל הקשר הכימי בין הפחמן לפלואור שכמעט אינו מתפרק בטבע – אינם תגלית חדשה בישראל. משרד הבריאות בדק אותם כבר ב-2022 ומצא אותם ב-16 מתוך 100 קידוחים שנדגמו, כולם מתחת לרף שהיה תקף אז. מה שהשתנה מאז הוא לא רק היקף הבדיקה שהתרחב משמעותית, אלא גם ההכרה שהרף הישן היה, ככל הנראה, רופף מדי. אחרי עתירה לבג"ץ ושנים של דחיות, ישראל אימצה השנה תקן שמתיישר עם האיחוד האירופי – אבל דווקא ההשוואה לתקן האמריקאי מגלה עד כמה הרף הזה עדיין רחוק ממה שרשויות בריאות אחרות רואות כבטוח.
מה בדיקת רשות המים מצאה במי התהום של ישראל?
הנתונים המלאים ביותר עד כה מגיעים מדוח של רשות המים שפורסם בתחילת 2025: מתוך 465 קידוחי מים ברחבי הארץ, שרובם משמשים לאספקת מי שתייה, PFAS זוהה ב-74 (כ-16%), ו-27 מהם (כ-6%) חרגו מהתקן החדש. אבל התמונה המטרידה יותר מגיעה דווקא מקידוחי ניטור שאינם משמשים לשתייה, אלא בודקים את מי התהום מתחת לאתרים תעשייתיים: ב-22 אתרים כאלה נמצא זיהום, וב-11 מהם הריכוז היה גבוה פי 100 לפחות מהתקן, וב-7 – פי 1,000 ומעלה. הריכוז הגבוה ביותר שנמדד בכל המדינה נרשם בקידוח ניטור בחוות הדלקים של החברה הממשלתית תש"ן בקריית חיים: 1,768 מיקרוגרם לליטר, כמעט 18,000 מונים מעל התקן. במקום השני – בית הזיקוק באשדוד, עם 1,311 מיקרוגרם לליטר. גם מאגרי המים המשמשים להשקיה חקלאית אינם נקיים לגמרי: מתוך יותר מ-170 מאגרים שנבדקו, PFAS זוהה ב-70% מהם, ובכעשירית מהם הריכוז חרג מהתקן.
מאיפה מגיע הזיהום – ולמה הוא מרוכז ליד שדות תעופה ומאגרי דלק?
המקור המרכזי לזיהום אינו מסתורי: קצף כיבוי אש מבוסס PFAS, ששימש עשרות שנים בתרגילי כיבוי ובאירועי אמת בשדות תעופה, בבסיסים צבאיים ובמתקני דלק ותעשייה, בזכות היכולת הייחודית שלו לכבות שרפות דלק. תרכובות מהקצף חילחלו במשך עשורים לקרקע ולמי התהום שמתחתיה, ומכיוון שהן כמעט אינן מתפרקות, הן פשוט נשארות שם. לפי דוח של המשרד להגנת הסביבה שפורסם ביולי 2024, כ-220 מפעלים בישראל משתמשים בכ-1,000 טונות של תרכובות PFAS בשנה, וכ-60 חברות נוספות מחזיקות כ-2,000 טונות של ריכוזי קצף כיבוי אש המכילים את החומרים. אותו דוח בדק גם שפכים, מזבלות ונחלים: PFAS נמצא ב-24 מתוך 29 מפעלי תעשייה שנדגמו, ב-13 מתוך 23 מתקני טיהור שפכים, ובארבע מתוך חמש מזבלות. שני הנחלים המזוהמים ביותר – הקישון וסעדיה, שניהם באזור התעשייה של חיפה – ממחישים שהזיהום לא נעצר בגבולות המפעל, אלא ממשיך לזרום הלאה במערכת המים.
הממצא הזה מקבל משמעות נוספת נוכח ההישג ההפוך שישראל מתגאה בו: המדינה ממחזרת כמעט 90% מהשפכים שלה לחקלאות, שיעור הגבוה פי כמה מכל מדינה אחרת בעולם, כפי שמתואר במנגנון מיחזור השפכים הישראלי המוביל את העולם. אבל דווקא הישג הדגל הזה חושף עכשיו את הפרדוקס: אם חלק מהשפכים העירוניים או התעשייתיים נושאים PFAS, והטיפול הביולוגי הקונבנציוני במתקני הטיהור לא בהכרח מסלק תרכובות שכמעט אינן מתפרקות, אז אותו מנגנון יעילות שהפך את ישראל למופת עולמי במחזור מים עלול, בלי בקרה נוספת, להעביר את הזיהום הלאה יחד עם הקולחים.
איך התקן הישראלי החדש משתווה לתקן האירופי והאמריקאי?
הרגולציה בתחום הזה נעה באיטיות. עמותת אדם טבע ודין עתרה לבג"ץ ב-2022 בדרישה שהמדינה תסדיר את הטיפול בזיהום ה-PFAS; ביולי 2023 קבע בג"ץ שעל המדינה להיערך בתוך תשעים יום עם לוח זמנים מפורט, בנימוק שמדובר בסכנה אפשרית לבריאות הציבור. רק ביולי 2025 – כשנתיים אחרי – פרסם המשרד להגנת הסביבה את טיוטת התקנות, ולאחר תקופת הערות ציבור שהסתיימה באוגוסט 2025, נכנס התקן החדש לתוקף בינואר 2026: 0.1 מיקרוגרם לליטר לסכום של עשרים תרכובות PFAS. זהו בדיוק הרף שנכנס לתוקף גם באיחוד האירופי במועד כמעט זהה, ה-12 בינואר 2026, כך שבפועל ישראל אימצה את הגישה האירופית.
ההשוואה לארצות הברית מספרת סיפור אחר. הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (EPA) קבעה כבר באפריל 2024 תקן מחמיר בהרבה: רף אכיפה של 4 חלקיקים לטריליון (כ-0.004 מיקרוגרם לליטר) לכל אחת משתי התרכובות המסוכנות ביותר, PFOA ו-PFOS, בנפרד ולא כסכום כולל, ורף של 10 חלקיקים לטריליון לשלוש תרכובות נוספות. אי אפשר להשוות את שתי השיטות אחד לאחד – התקן הישראלי-אירופי בודק סכום של עשרים חומרים, והתקן האמריקאי בודק כל חומר בנפרד – אבל פער סדר הגודל אמיתי: הרף הישראלי לסכום כולל של עשרים תרכובות מקל פי 25 מהרף האמריקאי לתרכובת יחידה אחת. ואפילו התקן האמריקאי המחמיר הזה אינו יציב: במאי 2026 הציעה ה-EPA להאריך את מועד העמידה בתקן ל-PFOA ול-PFOS מ-2029 עד 2031, ולבטל את הרגולציה שחלה על ארבע תרכובות PFAS נוספות – סימן לכך שגם אצל הרגולטור הנחשב למחמיר בעולם, הכיוון הפוליטי יכול להתהפך.
מה ההשפעות הבריאותיות המתועדות של PFAS?
הסיבה שבגללה כל המספרים האלה חשובים אינה תיאורטית. מחקרים בינלאומיים, שחלקם ליווה את קביעת התקנים גם בישראל וגם באירופה ובארצות הברית, קושרים חשיפה ממושכת לרמות PFAS גבוהות לעלייה בסיכון לסרטן הכליה והאשכים ולפגיעה במערכת החיסון. הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) של ארגון הבריאות העולמי קבעה בנובמבר 2023 ש-PFOA מסרטן לבני אדם ו-PFOS "עלול להיות מסרטן" לבני אדם. המשרד להגנת הסביבה עצמו כתב, בהודעה שליוותה את טיוטת התקנות, שחשיפה ממושכת "עלולה לגרום לסרטן, לפגיעה במערכת העצבים, למומים מולדים, לפגיעה במערכת ההורמונלית ועוד".
עד כמה זה מתורגם למספרים בשטח בישראל עצמה? מחקר מקדים שהציגה ד"ר מאיה שדה, אפידמיולוגית ממרכז טאוב, בכנס מדע וסביבה ביולי 2025, ניסה לענות בדיוק על השאלה הזאת. שדה הפעילה מודלים אפידמיולוגיים בינלאומיים, המבוססים בעיקר על מחקרי ה-EPA, על נתוני ריכוזי PFAS שנמצאו בקידוחים באזור רחובות, לוד וגן יבנה – ואמדה תחלואת יתר של כ-60,000 מקרי יתר לחץ דם, כ-2,000 מקרי מחלת לב וכ-600 מקרי שבץ מוחי, רק באזור המרכז. לפי אותה הערכה, העלות הכלכלית המצטברת – אשפוזים, ימי עבודה אבודים ואובדן פריון – עשויה להגיע לכ-6.7 מיליארד שקל בשנה עד 2030. זו הערכה מקדימה בלבד, שהוצגה בכנס ולא עברה ביקורת עמיתים מלאה, ולכן יש להתייחס אליה כאינדיקציה לכיוון ולא כמספר סופי – אבל היא הראשונה שמנסה לתרגם את ריכוזי הזיהום שכבר תועדו לעלות אנושית וכלכלית מוחשית.
האם הרגולציה עצמה כבר נחלשת?
יש אירוניה מטרידה בסיפור הזה: בדיוק כשהתקן החדש למי שתייה נכנס לתוקף, התברר שהמשרד להגנת הסביבה עצמו כבר החל להקל בכיוון ההפוך – בסטנדרט הקרקע, לא המים. לפי חשיפה של "כלכליסט" ממאי 2026, המשרד פרסם כחודש קודם לכן הנחיות חדשות לסף ניקוי קרקע מזוהמת ב-PFAS באתר שדה דב בתל אביב, שהקלו משמעותית על הסף הקודם: רשימת התרכובות המפוקחות צומצמה מ-31 ל-4 בלבד, וההנחיות הסתמכו בין השאר על מחקרים שכתבו עובדי דופונט – חברת הכימיקלים שידעה במשך עשורים על רעילות PFOA ושילמה בגינה מעל מיליארד דולר בפשרות משפטיות בארה"ב – ועל עבודות של יועצים הידועים בזיקתם לתעשיית הכימיקלים. חישוב מקדמי הרעילות במסמך אף לא הביא בחשבון את קביעת ארגון הבריאות העולמי מ-2023 בדבר ההשפעה המסרטנת של חלק מהתרכובות, ולא את תקן מי השתייה הישראלי החדש שכבר היה ידוע במועד הפרסום. ההנחיות פורסמו כהנחיה מנהלית, בלי התייעצות ציבורית ובלי מעורבות של משרד הבריאות, שהביע לאחר מכן הסתייגות מהערכים שנקבעו. גם רשות המים תקפה את המתודולוגיה וקראה לגבש ערכי סף מוסכמים – ובעקבות זאת יישום ההנחיות הוקפא בינתיים. הפרשה הזאת ממחישה בדיוק את הפער: מדינה שרק סיימה להתאים את תקן מי השתייה שלה לאירופה מגלה, כמעט באותה נשימה, שגורמים בתוכה כבר מנסים לרופף את סטנדרט הניקוי בכיוון ההפוך.
זה בעצם התמצית של סיפור ה-PFAS הישראלי: לא היעדר מודעות, ולא היעדר נתונים – יש כבר מפה מפורטת של איפה הזיהום הכי חמור, ויש תקן חדש שמתיישר סוף-סוף עם אירופה. מה שחסר הוא הביטחון שהרגולציה תישאר במקום שבו היא נחתה. כי כימיקל שלא מתפרק בטבע לא סולח על תקן שמתפרק ברגולציה.
שאלות ותשובות
מהם PFAS ולמה קוראים להם "כימיקלים נצחיים"? PFAS (חומרים פר- ופולי-פלואורואלקיליים) הם משפחה של אלפי תרכובות סינתטיות, שפותחו החל משנות ה-40 של המאה הקודמת בזכות עמידותן לחום, למים ולשמן, ושימשו בציפויי טפלון, באריזות מזון, בטקסטיל דוחה מים ובעיקר בקצף לכיבוי שרפות דלק. הקשר הכימי בין הפחמן לפלואור בהן הוא מהחזקים בטבע, ולכן הן כמעט אינן מתפרקות בסביבה – מכאן הכינוי "כימיקלים נצחיים".
האם מי הברז בישראל בטוחים לשתייה? לפי בדיקת רשות המים מ-2025, ב-74 מתוך 465 קידוחים שנבדקו נמצא PFAS, אך רק ב-27 מהם הריכוז חרג מהתקן החדש של 0.1 מיקרוגרם לליטר. משמעות הדבר היא שרוב קידוחי המים בישראל עומדים בתקן, וקידוחים שחרגו ממנו מוגבלים או נסגרים. עם זאת, התקן הישראלי-אירופי עצמו מקל משמעותית מהתקן האמריקאי לתרכובות הבודדות המסוכנות ביותר, כך שעמידה בתקן הישראלי אינה בהכרח שקולה ל"נקי" לפי כל אמת מידה בעולם.
איפה בישראל נמצאו הריכוזים הגבוהים ביותר? הריכוזים הגבוהים ביותר שתועדו נמצאים בקידוחי ניטור סמוכים למתקני דלק ותעופה, לא בקידוחי שתייה עצמם: 1,768 מיקרוגרם לליטר בחוות הדלקים הממשלתית בקריית חיים, ו-1,311 מיקרוגרם לליטר בבית הזיקוק באשדוד – שניהם אלפי מונים מעל התקן. מקור הזיהום המשותף הוא עשרות שנות שימוש בקצף כיבוי אש המכיל PFAS.
מקורות
- Environment Ministry moves to regulate 'forever chemicals' after High Court order – Times of Israel, 16 ביולי 2025.
- כימיקלים הם כבר (לא) לנצח – ynet, 31 בינואר 2023.
- המספרים נחשפים: 600 מקרי שבץ ו-60 אלף עם יתר לחץ דם רק באזור המרכז – חיים רבלין, שומרים (בשיתוף חדשות 11), 14 ביולי 2025.
- מי תהום מזוהמים פי 1,000 מהתקן ב-7 חוות דלקים – infospot, 4 במרץ 2025.
- בג"ץ: על המדינה להסדיר את הטיפול במזהמי ה-PFAS – infospot, 2 ביולי 2023.
- משרד הבריאות: כך שדות תעופה צבאיים, בסיסים ואזורי אימוני אש מזהמים מי שתייה – עמי רויקס דומב, Israel Defense, 31 במרץ 2022.
- דו"ח מצביע על ריכוז מבהיל של "כימיקלים נצחיים" באדמה ובמים שלנו – שני אשכנזי, כלכליסט, 10 ביולי 2024.
- Israel eased toxic PFAS cleanup rules using research tied to chemical industry, report finds – Ynetnews (על בסיס כלכליסט), מאי 2026.
- Proposed PFOA and PFOS Compliance Extension Rule – סוכנות ההגנה הסביבתית האמריקאית (EPA), מאי 2026.
- PFAS in drinking water, what changed in the EU on 12 January 2026 – Bewtr, ינואר 2026.
- IARC Monographs evaluate the carcinogenicity of perfluorooctanoic acid (PFOA) and perfluorooctanesulfonic acid (PFOS) – הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC), ארגון הבריאות העולמי, 1 בדצמבר 2023.
- מזהמים מסוכנים לבריאות אותרו במאגרי מים רבים, ו-20 מהם ייסגרו בשנה הבאה – כלכליסט, 3 במרץ 2025.