כביש האוויר הצפוף בעולם: חצי מיליארד ציפורים חוצות עכשיו את ישראל

בבוקר אביבי בהיר, הרימו את הראש אל השמיים מעל עמק החולה – ובהתחלה תפספסו. נקודה אחת. עוד נקודה. ואז, כשהעין מתרגלת, מתברר שכל הרקיע נע.

מה שנראה כמו כתם מרוח על התכלת הוא בעצם להקה של אלפי חסידות שממריאה צפונה, אל השלב הבא במסע בין יבשות. ובשבועות האלה של אפריל זה קורה שוב ושוב מעל הראש שלנו – יום אחרי יום, מאות אלפי כנפיים.

נדידת הציפורים העולמית נדחסת בכמה צווארי בקבוק – וישראל יושבת על אחד הגדולים שבהם. בכל עונת נדידה חוצות את שמיה כחצי מיליארד ציפורים – כמיליארד בשנה בשני הכיוונים יחד. וכל זה מתרחש על פס יבשה צר בין הים למדבר, פעמיים בשנה.

---

צוואר הבקבוק של חצי מיליארד ציפורים

המספר נשמע כמו הגזמה, אבל הוא מבוסס על עשרות שנות מעקב. פרופ' יוסי לשם מאוניברסיטת תל אביב, שהקים את המרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים בלטרון, ריכז נתונים ממכ"מים, מדאונים ממונעים ומרשת צַפָּרים בשטח, והגיע להערכה שהפכה מאז למספר הרשמי: כ-500 מיליון עופות נודדים חולפים מעל ישראל בכל עונה, בסתיו ובאביב. כמות שאין לה כמעט אח ורע בעולם.

בישראל תועדו לאורך השנים כ-550 מיני ציפורים, וכ-450 מהם עוברים כאן בנדידה. חלקם נראים בשמינו ימים ספורים בשנה; חלקם עוצרים לתדלק ולנוח; וחלקם, כמו העגורים, נשארים חורף שלם.

עונת נדידת האביב מגיעה לשיאה ממש בימים אלה. במרץ ובאפריל חולפות מעל הארץ להקות ענק של חסידות לבנות, שקנאים, עופות דורסים וציפורי שיר, בדרכן צפונה מאפריקה אל אירופה ואל מערב אסיה. לפי הערכות שמפרסמים גופי שמירת הטבע, בשמי ישראל חולפים מדי שנה כ-500 עד 600 אלף חסידות, כ-50 אלף שקנאים, כ-100 אלף עגורים וכמיליון עופות דורסים למיניהם. באילת, בקצה הדרומי של המסלול, מגיעה נדידת האביב לשיאה כבר בתחילת אפריל, ואיתה שפע אדיר של מינים.

למה כולן עוברות דווקא כאן

התשובה נעוצה בגיאוגרפיה. ישראל שוכנת בנקודת המפגש של שלוש יבשות – אסיה, אפריקה ואירופה – והיא מעין משפך שאליו מתנקזות הציפורים.

הרוב המכריע של הנודדות אינו אוהב מים פתוחים. עוף דורס גדול, חסידה או עגור דואים על זרמי אוויר חמים העולים מהיבשה, ונישאים איתם מרחקים אדירים כמעט בלי לבזבז אנרגיה. מעל הים אין זרמים כאלה, וחציית הים התיכון הפתוח היא סיכון מיותר. לכן הציפורים הבאות ממזרח אירופה וממערב אסיה בוחרות במסלול היבשתי הצר שעוקף את הים ממזרח: דרך המזרח התיכון, מעל ישראל, ומשם דרומה אל אפריקה – ובאביב, בכיוון ההפוך.

מעל ישראל עצמה נמתחת "רצועה" צרה יחסית שבה מרוכזות רוב הנודדות: בין הים התיכון במערב למדבר במזרח. כשמאות אלפי ציפורים נדחסות למסדרון אחד, נוצר צוואר הבקבוק. וכשמוסיפים לזה מקורות מים, ביצות ושדות חקלאיים שמספקים מזון ומנוחה – מקבלים לא רק מסדרון מעבר אלא גם תחנות עצירה קריטיות, שבלעדיהן אי-אפשר להשלים את המסע.

אגמון החולה: תחנת דלק בין-יבשתית

הדוגמה המובהקת מכולן לתחנת עצירה כזאת היא אגמון החולה שבצפון. באגם המלאכותי ובשטחים הלחים שסביבו נצפו לאורך השנים כ-300 מיני ציפורים, והוא אתר הצפרות הגדול בישראל ומן הגדולים בעולם.

הסיפור של החולה הוא סיפור של תיקון טעות. בשנות ה-50 יובשה ביצת החולה ההיסטורית בשם הפיתוח החקלאי – מהלך שהתברר בדיעבד כאסון אקולוגי. עשורים לאחר מכן הוצף חלק מהשטח מחדש, והפעם באופן מבוקר – וכך נולד האגמון של ימינו, שהפך למגנט עולמי לציפורים ולצפרים כאחד.

הכוכבים של החולה הם העגורים האפורים. בחורף מתקבצים כאן עשרות אלפים מהם – מספר שטיפס בהתמדה לאורך השנים: אם ב-1999 חנו באגמון כ-15 אלף עגורים, הרי שבשיא, לקראת סוף העשור הקודם, הגיע מספרם לכ-50 אלף. בשיא החורף הופך האגמון לבמה של אחד המופעים המרהיבים בטבע הישראלי, כשהעגורים ממריאים וממלאים את השמיים בשחר ובין ערביים. עכשיו, באפריל, רובם כבר עזבו צפונה. אבל מי ששמע פעם אלפי עגורים קוראים בבוקר קר אחד – לא שוכח את זה.

הריכוז הזה יצר גם בעיה. כבר בשנות ה-90 גרמו העגורים נזק כבד לחקלאי העמק, שגידוליהם החורפיים הפכו למזנון פתוח. הפתרון שנמצא ב-1999 היה "תחנת האכלה": מדי חורף מפזרים בשטח פתוח באגמון טונות של גרעיני תירס – שתיים עד שלוש טונות ביום – כדי לרכז את העגורים במקום אחד, הרחק מהשדות. כך הפכה בעיה חקלאית לאטרקציה תיירותית, ומיזם שנועד להגן על היבול הפך למוקד טבע מהפופולריים בישראל.

האיומים: חשמל, זכוכית ואקלים

אלא שהמסלול העתיק הזה הולך ונעשה מסוכן, וכמעט כל האיומים החדשים הם מעשה ידי אדם.

קווי חשמל. התחשמלות והתנגשות בקווי מתח הן מגורמי התמותה המרכזיים של ציפורים בישראל, בעיקר של מינים גדולים ונדירים. הערכות מדברות על שיעור פגיעה של כ-200 ציפורים לכל קילומטר קו בשנה – פי שניים מהממוצע העולמי. במחקר שבחן קטע של כ-4 קילומטרים בלבד של קו מתח גבוה נמצאו שרידים של ציפורים מ-68 מינים, ובהם 12 מינים בסכנת הכחדה מקומית או עולמית. גם החסידה, אחת הנודדות הנפוצות, משלמת מחיר: בשנה אחת בלבד תועדו כ-120 חסידות שהתחשמלו – מתוך כחצי מיליון החסידות שחולפות כאן.

טורבינות רוח. האנרגיה המתחדשת, שנועדה להציל את האקלים, יצרה איום חדש. חוות טורבינות הרוח ברמת הגולן, ובהן עשרות טורבינות ענק שגובהן מגיע עד כ-175 מטר, ניצבות היישר במסלול המעבר של דורסים גדולים כמו נשרים ועיטים. החברה להגנת הטבע אף עתרה לבית המשפט העליון כדי לצמצם את הפגיעה. הטורבינות הן דוגמה נוספת ל"שובל" הסביבתי של המהפכה האנרגטית – ממש כמו גל הפסולת של הפאנלים הסולאריים, שגם הוא נולד מתוך הפתרון הירוק עצמו.

זכוכית. חזיתות מבנים ומגדלים משקפות את השמיים ואת הצמחייה ומבלבלות ציפורים, שמתנגשות בהן בעוצמה. זהו גורם תמותה מוכר היטב בעולם, והוא הולך והופך לבעיה גם בערי ישראל שמתמלאות במגדלי זכוכית.

שינוי האקלים. מחקר ישראלי משנת 2021, שפורסם בכתב העת Scientific Reports ובחן את השפעת ההתחממות על הנודדות, מצא סכנה ממשית: תזמון הנדידה משתבש, והציפורים עלולות להגיע לאזורי הקינון כשהן כבר אינן מסונכרנות עם שיא זמינות המזון. פער של שבוע-שבועיים בין הבקיעה לשיא האביב עלול להיות עבור הגוזלים ההבדל בין חיים למוות.

ומעל הכול מרחפת מגפה. בדצמבר 2021 היכתה באגמון החולה התפרצות קטלנית של שפעת העופות מזן H5N1. כ-8,000 עגורים מתו – כרבע מכלל אוכלוסיית העגורים באגמון באותה עונה – וכ-5,000 פגרים נאספו מהשטח. החשד: הריכוז הצפוף סביב תחנת ההאכלה הוא שהאיץ את ההדבקה. בפברואר 2024 הורתה רשות הטבע והגנים להפסיק את ההאכלה בשל חשש להתפרצות חוזרת – הפעם הראשונה שהתחנה נסגרה מאז הוקמה. מאז נבחנות חלופות, ובהן מערכת לייזר משולבת בבינה מלאכותית שמרחיקה את העגורים מהשדות בלי לפגוע בהם.

מה שווה הנדידה לכלכלה הישראלית

וכאן טמון מה שרוב הישראלים מפספסים: הנדידה אינה רק מופע טבע יפה. היא נכס.

הדוגמה הידועה ביותר מגיעה דווקא מהצבא. עד שנות ה-90 היו ההתנגשויות בין מטוסי חיל האוויר לציפורים נודדות גורם קבוע לתאונות קשות, חלקן קטלניות: בין 1972 ל-1997 תועדו יותר מ-3,000 התנגשויות, וכמה מהן גבו את חייהם של שני טייסים ונווט. פרופ' לשם וצוותו מיפו את מסלולי הנדידה בעזרת מכ"מים והפכו את המידע לכלי תכנון מבצעי לחיל האוויר. התוצאה: ירידה של כ-76% בתאונות שנגרמו מפגיעות ציפורים, וחיסכון מוערך של כ-730 מיליון דולר לקופה הציבורית עד 2007 – וזה עוד לפני חיי האדם, שאין להם מחיר.

וישנו הפן התיירותי. אגמון החולה לבדו מושך כ-400 אלף מבקרים בשנה – ובהם צפרים וצלמי טבע מכל העולם – ומשמש עוגן כלכלי לכל אזור הצפון. מסביב לצפרות צמחה תעשייה שלמה של אכסון, הדרכה, ציוד ואירועים, מפסטיבל הצפרות באילת ועד תחרויות צפרות בינלאומיות. הפוטנציאל גדול בהרבה ממה שממומש: במדינות שהפכו את הצפרות למותג תיירותי, כמו ספרד או קוסטה ריקה, זרם התיירים שמגיע רק כדי לראות ציפורים מגלגל מיליארדים. ישראל, שיושבת על נתיב נדידה מהעמוסים בעולם, רק מתחילה לתמחר את מה שעף לה מעל הראש בחינם.

איפה ומתי לצפות בנדידה באביב 2026

החדשות הטובות: לא צריך להיות צפר מנוסה כדי ליהנות מהמופע. הנה המקומות והזמנים הטובים ביותר לצפייה בנדידת האביב.

אגמון החולה (עמק החולה). אתר הצפרות המוביל בישראל. באביב אמנם רוב העגורים כבר עזבו, אבל השטחים הלחים ממשיכים למשוך חסידות, שקנאים, אנפות ומגוון עצום של עופות מים ודורסים. שעות הזהב: שעת השחר ושעת השקיעה.

אילת ופארק הצפרות. השער הדרומי של מסלול הנדידה כולו. מרכז הצפרות הבינלאומי באילת הוא אחד ממוקדי הנדידה החשובים בעולם, ובאביב – בעיקר בסוף מרץ ובאפריל – עוברות מעליו להקות אדירות של דורסים. אילת גם מארחת מדי אביב את "אלופי הנדידה" (Champions of the Flyway), תחרות צפרות בינלאומית שכל כולה נועדה לגייס תשומת לב ומשאבים למאבק בציד הציפורים לאורך מסלול הנדידה.

התחנה לחקר ציפורי ירושלים. מדהים כמה טבע יש בלב עיר. התחנה, שהוקמה ב-1994 סמוך לכנסת ולגני סאקר, מציעה צפייה מקרוב בטיבוע ציפורים – חוויה נגישה במיוחד למשפחות ולמי שרוצה להבין איך עוקבים אחרי הנדידה.

עמק בית שאן וכפר רופין. בקצה המזרחי, לאורך בקע הירדן, עובר ציר נדידה מרכזי נוסף. מרכז הצפרות בכפר רופין מתמחה בציפורי העמקים והוא בסיס מצוין לצפייה בחסידות ובדורסים בדרכם צפונה.

טיפ אחרון: הביאו משקפת, בואו מוקדם, והרימו את הראש. ההצגה הגדולה ביותר בטבע הישראלי עולה ממש עכשיו, והכניסה אליה – בניגוד לרוב הדברים היפים – עדיין חינם.

שאלות ותשובות

מתי שיא נדידת האביב בישראל? שיא נדידת האביב הוא בחודשים מרץ ואפריל, כשלהקות ענק של חסידות, עופות דורסים, שקנאים וציפורי שיר חולפות צפונה. בדרום, באזור אילת, השיא מגיע כבר בתחילת אפריל; הדורסים הגדולים ממשיכים לעבור אל תוך מאי. העגורים, לעומת זאת, הם בעיקר תופעה חורפית, ורובם עוזבים את אגמון החולה עד אמצע אפריל.

למה הציפורים נודדות דרך ישראל דווקא? כי ישראל יושבת בנקודת מפגש של שלוש יבשות, והיא צוואר בקבוק יבשתי צר בין הים התיכון למדבר. עופות דורסים, חסידות ועגורים נמנעים ממעבר מעל ים פתוח, שבו אין זרמי אוויר חמים שמאפשרים להם לדאות בלי לבזבז אנרגיה. לכן הם נדחסים אל המסדרון היבשתי הצר שחוצה את ישראל – וכך נוצר ריכוז נדידה מהגדולים בעולם.

איפה הכי כדאי לצפות בנדידה? אגמון החולה הוא הכתובת הראשונה – אתר הצפרות הגדול בישראל. באביב כדאי לשלב אותו עם אזור אילת, שהוא מוקד המעבר של הדורסים, ועם עמק בית שאן במזרח. מי שרוצה חוויה עירונית ונגישה יכול לבקר בתחנה לחקר ציפורי ירושלים. בכל המקומות האלה שעות השחר והשקיעה הן הטובות ביותר לצפייה.

מקורות

1. "הנדידה הגדולה באגמון החולה: מאות אלפי ציפורים חולפות מעל ישראל", ynet – מדע וסביבה.
2. "אגמון החולה: הפרויקט החדש שיאפשר לציפורים הנודדות להגיע אליכם לסלון", וואלה! שומרים על כדור הארץ.
3. "ללא גבולות – מיליארד ציפורים נודדות בישראל בשנה", מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב.
4. "הנדידה הגדולה של העופות דרך ישראל", ynet.
5. "אלפי חסידות, עגורים, שקנאים ועופות דורסים נודדים", כיכר השבת.
6. ערך "פרויקט העגורים באגמון החולה", ויקיפדיה העברית.
7. "שפעת העופות: כ-5,250 עגורים נמצאו מתים בעמק החולה", ynet – מדע וסביבה.
8. "מחשש להתפשטות שפעת העופות: הופסקה האכלת עגורים באגמון החולה", הארץ – סביבה ואקלים.
9. "שיטה חדשה לסילוק העגורים משדות עמק החולה: קרן לייזר משולבת AI", הארץ – סביבה ואקלים.
10. "בעלי הכנף בסכנה בגלל הטורבינות ברמת הגולן", וואלה! חדשות.
11. "מכת חשמל: הסכנה הגדולה לבעלי הכנף", ynet – מדע וסביבה; "פגיעת ציפורים בקווי מתח גבוה", טבע BIZ.
12. "המכ"ם שינסה למנוע תאונות בין מטוסי קרב לציפורים", ynet; ערך "יוסי לשם", ויקיפדיה העברית.
13. "אגמון החולה – אתר אקולוגי ופארק צפרות בעמק החולה", קרן קימת לישראל (קק"ל).
14. "אלופי הנדידה – פרויקט בינלאומי במאבק בציד ציפורים", מוזיאון הטבע, אוניברסיטת תל אביב.
15. "התחנה לחקר ציפורי ירושלים ע"ש נילי ודוד", אתר הצפרות הישראלי; "מרכז הצפרות כפר רופין", אתר המרכז לחקר ציפורי העמקים.