ביוני 2021 הניחו חוקרים ממעבדת האקוסטיקה של אוניברסיטת חיפה מיקרופון תת-ימי בעומק 60 מטרים ליד שמורת חוף הדולפינים באילת, והשאירו אותו מקליט במשך 22 ימים רצופים. כשחזרו לבדוק, גילו שהמכשיר תיעד 82,340 שריקות של דולפינים ו-7,546 כלי שיט נפרדים שחלפו באזור. אחרי סינון קפדני, נותרו להם 51,231 שריקות תקינות לניתוח – מחצית מהן הוקלטו בזמן שספינה הייתה בסביבה, ומחצית בלעדיה. אלגוריתם בינה מלאכותית שאומן לזהות דפוסים, לא מילים, הצליח להבדיל בין שתי הקבוצות ביותר מ-90% דיוק. במילים אחרות: הדולפינים באמת מדברים אחרת כשספינה נמצאת בסביבה, וזו הפעם הראשונה שמישהו הוכיח את זה במספרים, לא בהשערה.
התגלית הזאת, שפורסמה במרץ 2024 בכתב העת המדעי Scientific Reports בידי פרופ' רועי דיאמנט וד"ר אביעד שיינין, לא הייתה אמורה להפתיע איש. באופן אינטואיטיבי, כל מי שעסק בביולוגיה ימית ידע שספינות "מרעישות" את הים. אבל להוכיח את זה במספרים, ועוד באמצעות מודל שמצליח לזהות תבנית שהחוקרים עצמם עדיין לא יודעים לפרש לגמרי, זה סיפור אחר. ובזמן שהמחקר הזה מתפרסם, מתחת לפני הים בדיוק במקום אחר לגמרי – במים העמוקים מול חופי חיפה, שם ישראל מחפשת את מאגרי הגז הבאים שלה – מתגלים לווייתנים בסכנת הכחדה, בלי שאף רגולטור ישראלי דורש למדוד כמה רעש בדיוק עושות התשתיות שמוקמות שם.
איך בכלל מוכיחים שדולפין "משנה שיחה" בגלל ספינה?
עד המחקר של דיאמנט ושיינין, הקשר בין רעש ספינות להתנהגות דולפינים נשען בעיקר על תצפית: דולפינים שנעלמים כשספינה מתקרבת, שריקות שנשמעות שונות. הבעיה היא שתצפית כזו קשה לכמת, וקל לפספס בה הבדל אמיתי. הפתרון של הצוות מאוניברסיטת חיפה היה לגייס רשת נוירונים שאומנה במקור לזיהוי תמונות (מודל מסוג VGG16), ולאמן אותה מחדש לזהות תבניות בספקטרוגרמות של שריקות דולפינים. לאחר מכן הזינו לתוכה עשרות אלפי שריקות מתויגות – "עם ספינה" מול "בלי ספינה" – וביקשו ממנה ללמוד להבדיל ביניהן.
התוצאה: התוכנה הצליחה לסווג נכון יותר מ-90% מהשריקות שלא ראתה קודם, כלומר מצאה הבדל אמיתי ועקבי בין שני המצבים. הבעיה, ולא פחות מעניינת: אף אחד לא לגמרי יודע למה. "מדובר בסוג של 'קופסה שחורה'", הסביר פרופ' דיאמנט בעקבות הפרסום, "קשה לקשר את תוצאת הסיווג למשמעות פיזית ברורה". כלומר המודל מזהה שמשהו משתנה – אולי תדר, אולי משך, אולי עוצמה – אבל לא תמיד ברור אילו מהמאפיינים האלה בדיוק אחראים לשינוי. מה שכן ברור זה שהוא לא טעות סטטיסטית: "אף שזה נראה מובן מאליו, עד כה לא היו עדויות אמפיריות לכך שדולפינים מושפעים מרעש ספינות", אמרו דיאמנט ושיינין. ד"ר שיינין, שעוקב אחרי דולפיני ישראל כבר כרבע מאה, הוסיף שהמסקנה המעשית פשוטה: "הרעש עלול לגרום לדולפינים להתרחק ממקורות הרעש", כלומר לאבד שטחי מחיה בדיוק במים שבהם התנועה הימית הולכת וגדלה.
חשוב להבהיר: המחקר הזה בוצע באילת, בים סוף, ולא בים התיכון שבו יושבות אסדות הגז של ישראל. הוא לא מוכיח שהאסדות עצמן פוגעות בדולפינים – הוא מוכיח שהמנגנון קיים, ושדולפינים ממש משנים את האופן שבו הם "מדברים" כשספינה נמצאת לידם. השאלה מה קורה בפועל בים התיכון, שם התנועה הימית סביב חיפה ואשדוד רק הולכת וגדלה, נותרה פתוחה – בעיקר כי אף אחד עוד לא בדק אותה שם.
מה מצאה משלחת גרינפיס במים העמוקים מול חיפה?
באפריל ומאי 2022 יצאה משלחת משותפת של אוניברסיטת חיפה, גרינפיס ואוניברסיטת אקסטר הבריטית להפלגה נדירה: סקר אקוסטי-חזותי ראשון מסוגו במים הכלכליים העמוקים של ישראל, עד מרחק של כ-200 מייל ימי מהחוף, בעומקים של 370 עד 1,720 מטר. על סיפון ספינת המחקר של גרינפיס הציבו הידרופונים – מיקרופונים תת-ימיים רגישים – וקלטו 22 אירועי זיהוי של יונקים ימיים, בהם לפחות שלוש קבוצות של לווייתני זרע (קשקשן) וארבעה פרטים לפחות של חוטמן קיווייה, שני מינים שרשומים ברשימת IUCN כמינים מאוימים ופגיעים בים התיכון.
אחד הלווייתנים, זכר צעיר שכונה בהמשך "אליה", זוהה בזכות "הניב הקולי" הייחודי שלו – סוג של מבטא באוקטבות הקליקים שלווייתני זרע משתמשים בהם – כאותו פרט שתועד קודם לכן מול חופי צרפת. בין שתי ההופעות הוא עבר, ככל הנראה, דרך מיצר סיציליה ומיצר מסינה, כמה מנתיבי השיט הצפופים והרועשים בעולם, עד שהגיע למים שממש אז נפתחו לרישוי חיפושי נפט וגז חדשים. "החיים הימיים בים התיכון ניצבים מול איומים רבים – מדיג וזיהום ועד רעש והתנגשויות עם כלי שיט", אמרה ד"ר קירסטן תומפסון ממעבדות המחקר של גרינפיס באוניברסיטת אקסטר, שהשתתפה במשלחת. הממצאים, שפורסמו במאי 2024 בכתב העת Aquatic Conservation, הובילו את שיינין ותומפסון לקרוא בפומבי לזהירות בטרם יינתנו רישיונות חיפוש נוספים באותם מים.
למה אין בישראל שום דרישה למדוד רעש תת-ימי ליד אסדות הגז?
כשהמשרד להגנת הסביבה אישר ב-2019 את היתר הפליטה לאסדת לוויתן, הוא כלל תנאים מפורטים לניטור זיהום אוויר: תחנות ניטור בקיסריה ובמעיין צבי, תקרות פליטה, מצלמות לאיתור דליפות. אבל בבדיקה של מסמכי הרישוי הזמינים לציבור לא נמצאה שום דרישה מקבילה לניטור רעש תת-ימי, לא בשלב ההקמה ולא בשלב התפעול השוטף. ברמה הבינלאומית קיימות הנחיות – הארגון הימי הבינלאומי (IMO) עדכן ב-2023 קווים מנחים להפחתת רעש תת-ימי מספינות – אבל הן התנדבותיות לחלוטין, בלי שום מנגנון אכיפה.
הפער הזה בולט במיוחד לאור מה שכבר ידוע: מחקר אחד הוכיח שספינות משנות את התקשורת של דולפינים, מחקר אחר מצא לווייתנים מוגנים בדיוק בתוך אזורי חיפוש הגז, ובכל זאת, נכון להיום, אין בישראל גוף רגולטורי שמחייב מדידת רעש תת-ימי סביב התשתיות האלה. יש להיזהר מלקפוץ למסקנות: זו לא עדות לרשלנות מכוונת, אלא לפער בין הקצב שבו מתפתח המחקר המדעי לבין הקצב שבו מתעדכנת הרגולציה שאמורה להסתמך עליו.
מה קורה לאוכלוסיית הדולפינים הכי פגיעה של ישראל?
יש בישראל שתי אוכלוסיות דולפינים נפרדות לגמרי, וכדאי לא לערבב ביניהן. לאורך כל החוף חיים דולפיני חרטום, כ-300 עד 360 פרטים לפי הערכות שונות של צוות מכון מוריס קאהן למחקרי ים באוניברסיטת חיפה, אוכלוסייה יציבה יחסית ומוגנת בחוק, אך לא מוגדרת בסכנת הכחדה. אבל מול חופי אשדוד ואשקלון חיה קבוצה נפרדת וקטנה בהרבה של דולפינים מצויים (Delphinus delphis), שגודלה נמדד בשיטת "צילום וזיהוי חוזר" של סנפירי הגב הייחודיים לכל פרט. ב-2016 מנה הצוות כ-25 פרטים באוכלוסייה הזו; עד 2021 המספר צנח לכ-15 בלבד. איגוד השימור העולמי לטבע (IUCN) מגדיר אוכלוסייה עם פחות מ-50 פרטים כ"בסכנת הכחדה חמורה" – והאוכלוסייה הדרומית הזו נמצאת מתחת לסף הזה כבר יותר מעשור.
חשוב להיות מדויקים: המחקר שמתעד את הצניחה הזו לא מצביע על רעש כגורם המרכזי לירידה. הוא מייחס אותה בעיקר לצייד היסטורי, לירידה בכמות הדגה בעקבות דיג יתר, להסתבכות ברשתות ולפעילות ימית מוגברת באזור. הרעש התת-ימי הוא חלק מפסיפס לחצים רחב יותר, לא הסיבה היחידה – אבל הוא בהחלט אחד הגורמים שקל יחסית לצמצם באמצעות רגולציה, לעומת גורמים כמו שינויים אקולוגיים ארוכי טווח.
הגרף הזה ממחיש למה מדענים בישראל מדברים על "חלון הזדמנויות" ולא על אבדון ודאי: 15 פרטים זה עדיין אוכלוסייה קיימת, לא זיכרון. אבל הוא גם ממחיש כמה צר החלון הזה נעשה בתוך חמש שנים בלבד.
יש גם חדשות טובות: מה קרה ביוני 2025 מול חוף תל אביב?
לא הכול קודר. ביוני 2025 צילמה המתנדבת מיטל מרקוביץ' רגע נדיר: דולפינת חרטום שהחוקרים מכירים בשם "הוקס", יחד עם בתה הבוגרת וגור חדש שנולד לה – שלושה דורות באותה משפחה, מתועדים יחד לראשונה ב-25 שנות מעקב של הצוות. "כשראיתי את התמונה לא האמנתי", סיפרה קים קובו, חוקרת בתחנת מוריס קאהן ובעמותת דלפיס. "אנחנו מזהים מעט מאוד גורים אחרי שהם עוזבים את האמהות שלהם. לראות את הוקס עם מי שאנחנו מאמינים שהיא בתה, וגור חדש, זה מרגש במיוחד".
הרגע הזה מזכיר משהו שקל לשכוח מול טבלאות של רעש תת-ימי ואחוזי דיוק של בינה מלאכותית: מדובר בבעלי חיים אמיתיים, שצוות קטן של חוקרים מכיר כמעט אחד-אחד, במים שגם משמשים כמסלול שיט מרכזי וגם, מסתבר, כבית ללווייתנים בסכנת הכחדה. שיינין ודיאמנט לא טוענים שהם יודעים בדיוק כמה רעש "מספיק" כדי לפגוע בדולפינים ולווייתנים האלה. מה שהם כן טוענים, ובצדק, זה שכרגע אף אחד בישראל לא אפילו מודד.
שאלות ותשובות
האם הוכח שאסדות הגז של ישראל פוגעות בדולפינים? לא ישירות. המחקר שהוכיח שרעש ספינות משנה את התקשורת של דולפינים נערך באילת, בים סוף, ולא ליד אסדות הגז בים התיכון. מה שכן הוכח הוא שקיים מנגנון כזה, ושסקר נפרד מצא לווייתנים מוגנים בתוך אזורי חיפוש הגז – בלי מחקר ייעודי שבודק את ההשפעה של האסדות עצמן.
כמה דולפינים מצויים נותרו מול חופי אשדוד ואשקלון? לפי מחקר מ-2022 של אוניברסיטת חיפה, האוכלוסייה צנחה מכ-25 פרטים ב-2016 לכ-15 בלבד ב-2021 – מתחת לסף שמגדיר איגוד השימור העולמי לטבע (IUCN) כ"סכנת הכחדה חמורה" (פחות מ-50 פרטים). זו אוכלוסייה נפרדת מדולפיני החרטום שלאורך החוף, שמונים כ-300 עד 360 פרטים ואינם בסכנת הכחדה.
האם יש בישראל רגולציה על רעש תת-ימי מספינות ואסדות גז? נכון להיתר הפליטה שאושר לאסדת לוויתן ב-2019, הוא כולל דרישות מפורטות לניטור זיהום אוויר אך לא כולל דרישה מקבילה לניטור רעש תת-ימי. ברמה הבינלאומית קיימות הנחיות התנדבותיות של הארגון הימי הבינלאומי מ-2023, אך אין להן מעמד מחייב.
איך בדיוק גילו שדולפינים "משנים שיחה" כשיש ספינה בסביבה? חוקרים מאוניברסיטת חיפה הקליטו 22 ימים של שריקות דולפינים באילת, סיננו כ-51 אלף שריקות תקינות, ואימנו רשת נוירונים להבדיל בין שריקות שהוקלטו עם ספינה בסביבה לבין שריקות בלעדיה. המודל הצליח להבחין בין השתיים ביותר מ-90% דיוק – הוכחה סטטיסטית ראשונה מסוגה, גם אם החוקרים עדיין לא יודעים לפרש במדויק מה בדיוק משתנה בשריקה.
מקורות
- Observational study on the non-linear response of dolphins to the presence of vessels – Diamant, Testolin, Shachar, Galili, Scheinin, Scientific Reports 14:6062, מרץ 2024
- Common dolphins (Delphinus delphis) in Israel: Unique dynamics of a critically endangered population – Mevorach, Scheinin, Galili, Santostasi, Tchernov, Frontiers in Marine Science, נובמבר 2022
- Two Decades of Coastal Dolphin Population Surveys in Israel, Eastern Mediterranean – Galili, Goffman, Roditi-Elasar, Mevorach ואחרים, Biology (MDPI), פברואר 2023
- Threatened cetaceans off the coast of Israel and long-range movement of a sperm whale – Scheinin, Thompson ואחרים, Aquatic Conservation: Marine and Freshwater Ecosystems, מאי 2024
- Impact of ship noise on dolphins identified for first time with help of AI – מעבדת האקוסטיקה והניווט התת-ימי, אוניברסיטת חיפה, מרץ 2024
- New findings on deep sea whales, dolphins prompt call to stop Israel's search for gas – The Times of Israel
- Young whale's journey highlights threats facing ocean animals – אוניברסיטת אקסטר, מאי 2024
- Rare Three-Generation Dolphin Sighting Documented off Tel Aviv Coast – israel.com, יוני 2025
- Bottlenose Dolphins (Tursiops truncatus) Along the Coast of Israel: Abundance and Social Structure – Aquatic Conservation: Marine and Freshwater Ecosystems, 2025
- Environment Ministry issues Leviathan gas platform pollution permit – The Times of Israel, נובמבר 2019