אגרו-וולטאיקה בישראל: איך מגדלים עגבניות ומייצרים חשמל באותו שדה, וכמה זה עולה לחקלאי

ישראל צריכה הרבה חשמל נקי, והרבה קרקע כדי לייצר אותו. ובכל זאת, שטח פתוח הוא בדיוק המשאב שחסר לה. בכל מקום שמניחים בו פאנלים סולאריים על אדמה חקלאית, מישהו שואל אם זה בא על חשבון הקרקע שמגדלת את האוכל. אגרו-וולטאיקה היא ניסיון לענות על השאלה הזו בלי לבחור צד: להקים את הפאנלים מעל השדה, ולהמשיך לגדל מתחתם.

הרעיון הזה כבר אינו ניסוי של חוקרים בלבד. בפברואר 2026 דיווח pv magazine שמועצת התכנון הארצית אישרה תוכנית שקובעת כללים להקמת מתקנים כאלה, ובספטמבר 2026 דיבר בכיר במשרד האנרגיה על כ-5 גיגה-ואט אגרו-וולטאי עד 2035. השאלה היא אם החקלאות באמת תישאר חקלאות, או שהפאנלים יהפכו לעיקר והיבול לתירוץ.

למה ישראל צריכה אגרו-וולטאיקה?

בגלל החשבון הפשוט של הקרקע והיעדים. החלטת ממשלה 465 מ-2020 קבעה יעד של 20% חשמל מתחדש עד 2025 ו-30% עד 2030. לפי דוח מבקר המדינה מיוני 2026, ב-2024 כ-13% מהחשמל בישראל הגיעו מהשמש, מתוך 14.6% שמקורם בכל המקורות המתחדשים. בינואר 2026 פרסמה רשות החשמל להערות הציבור המלצה להעלות את היעד ל-35% עד 2035, ולהשיג אותו בתרחיש ש"מוטה קרקע ואגרו-וולטאיקה" ולא בתרחיש שמתבסס על גגות.

הקרקע מוגבלת בכוונה. המועצה הארצית לתכנון ולבנייה הגבילה ב-2020 את השטח לשדות סולאריים קרקעיים ל-20,000 דונם, והוסיפה ביוני 2023 עוד 35,000, ובסך הכול כ-55,000 דונם. בדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מ-2023, על סמך נתוני משרד האנרגיה, הפוטנציאל של מתקנים קרקעיים במסגרת התקרה הראשונה עמד על כ-3,100 מגה-וואט, לעומת הספק כולל של כ-9,500 מגה-וואט שנדרש כדי להגיע ל-30% ב-2030. את הפער אמורים לסגור גגות, מתקנים בדו-שימוש ואגרו-וולטאיקה, שמאפשרת להתקין פאנלים בשטח שממילא מעובד, בלי להוסיף עוד שדה סולארי נפרד.

לפי טיוטת האסטרטגיה הלאומית של משרד האנרגיה, שפורסמה להערות הציבור במאי 2026 (pv magazine דיווח עליה ב-29 במאי), היעד הוא 26 גיגה-ואט של אנרגיה מתחדשת עד 2035, כשבסוף 2025 היו מותקנים כ-8 גיגה-ואט. הטיוטה מייחדת כ-5 גיגה-ואט לאגרו-וולטאיקה. האסטרטגיה עדיין בגדר טיוטה, ולא ברור אם תאומץ כלשונה.

מה הפאנלים עושים לגידולים?

התשובה תלויה בגידול, בגובה הפאנלים ובצפיפות שלהם, אבל יש כבר נתונים ישראליים. במאמר שפורסם ב-12 בדצמבר 2025 ב-Scientific Reports, חוקרים מאוניברסיטת בר-אילן ומחברת דוראל אנרג'י בדקו עגבניות לתעשייה, בניסויי שדה ברמת גן בשנים 2022 ו-2023. בהתאם למספר שורות הגידול שבין שורות הפאנלים, אובדן היבול עמד על כ-8% בחמש שורות (המאמר מציג לגביהן ערכים בין 7.1% ל-7.9% בחלקים שונים), 13.0% בשש שורות ו-19.4% בשבע. אבל השטח נוצל טוב יותר: יחס שווי הקרקע (LER), שמראה כמה שטח נפרד היה נדרש כדי לקבל אותה תפוקה, עמד על 1.10 עד 1.24. במילים פשוטות, דונם אחד שימש כמו 1.1 עד 1.24 דונם של חקלאות וחשמל בנפרד.

כדאי להכיר את מבנה הניסוי. הפאנלים היו דו-צדדיים, על מערכת עוקבת שמש בציר אחד, בגובה של 1.7 מטרים מעל הקרקע ועם כיסוי של 26% מהשטח. השורות הסמוכות לפאנלים הפסידו הרבה יותר מהשורה המרכזית: לפי תקציר המאמר, כ-42% בשורה אחת וכ-57% בשורה אחרת, אף שבגוף המאמר מופיע טווח רחב יותר, 37%-60%. מכאן ההיגיון בהסרת שורות: ככל שנשארות בין הפאנלים פחות שורות גידול, הצל פוגע בפחות צמחים. החוקרים מדווחים גם על כ-98,000 קילוואט-שעה של חשמל בשנה על כל 1,000 מטרים רבועים, ועל רווח נקי של המערכת בשבע שורות שגבוה פי 9.5 בקירוב מזה של גידול עגבניות רגיל. את המספר האחרון כדאי לקרוא בזהירות. המחקר מומן במענק של דוראל אנרג'י, שאחד החוקרים בו מועסק בה, והמאמר אינו מדווח על צריכת מים. גם הנתונים הפנימיים אינם אחידים לגמרי, כפי שהוזכר לגבי חמש השורות.

גם בגרמניה נמצאו תוצאות מעודדות, אך לא אחידות. במכון פרויהופר לאנרגיית שמש (Fraunhofer ISE) תיעדו מתקן ניסוי בהגלבאך שליד אגם קונסטנץ, ושם יעילות ניצול הקרקע הגיעה ל-160% בשנה הראשונה, ול-186% בחלקת תפוחי האדמה בשנת גל החום של 2018. באותה שנה יבול תפוחי האדמה מתחת לפאנלים עלה ב-11%, ובדוח מציינים שייתכן שהצל הנוסף עזר להם לעמוד בהיעדר גשם. בשנה הראשונה יבולי הגידולים שמתחת לפאנלים נשארו מעל 80% מיבולי הביקורת. התמונה אינה חד-משמעית: ב-2019 נרשמו שם ירידות של 28% בחיטה ו-33% בסלרי שורש.

חשוב לשים לב להסתייגות: מחקרים על גידולים מסוימים, בעונות מסוימות ובשטחי ניסוי קטנים אינם הוכחה לכל גידול. בר-אילן בדק עגבנייה אחת, ופרויהופר בדק גידולים באקלים אירופי. מי ששוקל להתקין פאנלים מעל מטע אבוקדו או כרם צריך נתונים על הגידול שלו, בנגב או בגליל, ולא רק על עגבניות בשפלה.

מה קובעת התוכנית הארצית?

לפי דיווח pv magazine מ-24 בפברואר 2026 (עיתונות מקצועית, ולא נוסח התוכנית עצמו), התוכנית קובעת כמה מגבלות. הפאנלים לא יכסו יותר מ-30% מהשטח המעובד, ולפחות 85% מהקרקע יישארו בעיבוד. תפוקת הגידול מתחת לפאנלים לא תרד מ-75% מהנורמה האזורית. בשטחים של יותר מ-300 דונם נדרשת חלקת מחקר של 15 דונם לפחות, והיתר עלול להישלל אחרי שנתיים רצופות של עיבוד לא אופטימלי. עוד קובעת התוכנית, לפי הדיווח, מסלול מהיר לחוות קטנות: עד 10 דונם בחלקה הראשונה של משק, ועד 80 דונם ביישוב שיש לו מכסה חקלאית או עד 150 דונם ביישוב שאין לו. התוכנית אוסרת הקמה בשמורות טבע, בגנים לאומיים, ביערות, בחופים ובנחלים, ואם העיבוד האופטימלי נפסק שנתיים ברציפות, היזם יידרש לפרק את המערכת. לשם השוואה, צוות בין-משרדי שהמליץ ב-2023 על הגנה על החקלאות הציע דרישת תפוקה של 70% מהיבול המקורי, כפי שמתואר בדוח מרכז הרשל. הבסיס להשוואה שונה (יבול מקורי מול נורמה אזורית), ולכן אי אפשר לומר בוודאות שהסף הוחמר.

גם רשות מקרקעי ישראל הכינה מסלול משלה. לפי החלטה 5292 משנת 2022, כפי שהיא מתוארת בדוח של מרכז הרשל לקיימות מ-2024, הוקצתה ליישובים מכסה ייעודית נוספת של 500 דונם לפרויקטים אגרו-וולטאיים, ודמי השימוש עומדים על כ-60,000 שקל למגה-וואט בשנה, לעומת 200,000 שקל לשדה סולארי קרקעי רגיל. המכסה מיועדת לגידולים אינטנסיביים כמו מטעים, והיא כפופה לפיקוח של משרד החקלאות, שרשאי להפסיק מיזם אם העיבוד נפסק.

לפי אותו דוח, ההסדר מוגבל בכמה דרכים. החוזה נחתם רק עם מי שמחזיק בהסכם חקלאי ארוך טווח, כולל הסכמי משבצת, מטעים ובתי ספר חקלאיים, ולא עם בעלי חוזים עונתיים קצרים. גודל המיזם המרבי הוא 500 דונם, ואי אפשר להעביר את הזכויות או להשכיר אותן בשכירות משנה.

כמה זה משתלם, ומי מפקח?

כאן עדיין אין נתונים סופיים. לפי דוח מרכז הרשל מדצמבר 2024, מתקנים אגרו-וולטאיים במתח נמוך (עד 630 קילוואט) זכאים לתעריפים המובטחים של מתקני דו-שימוש, שתוקפם הוארך עד 31 בדצמבר 2026. לפי Bizportal מ-10 בספטמבר 2026, רשות החשמל מעמידה לשימוע בנוגע להפחתה של 5% עד 10% בתעריף אחרי התראה ראשונה של משרד החקלאות, ו-15% עד 20% אחרי התראה שנייה, למתקן שלא עומד בדרישות העיבוד. השיעורים אינם סופיים, והנוהל החקלאי שאמור להגדיר מהו "עיבוד אופטימלי" עדיין בטיוטה.

הבעיה הכלכלית אינה רק בצד העונשים. לפי מרכז הרשל, התעריף המקורי למתקנים אגרו-וולטאיים, כ-20.93 אגורות לקילוואט-שעה, נמצא בלתי רווחי עבור רוב הפרויקטים, ואישור הפרויקטים התעכב. מאוחר יותר נפתח מסלול בתעריף גבוה יותר, כ-30 אגורות, אבל הוא מוגבל לעד 630 קילוואט, כך שאינו מאפשר רווחיות בקנה מידה רחב. הדוח מזהיר גם מחשש שהכניסה המקבילה של פרויקטים מסחריים גדולים, מעל 250 דונם, תהפוך את הפיילוטים לפחות אטרקטיביים, ושחלקות ניסוי שאוחדו לשטחים אחידים יגבילו את מגוון הגידולים והקרקעות שנבדקים. מסקנה זהירה היא שהמספרים הכלכליים שמפורסמים כיום משקפים בעיקר ניסויים קטנים, ולא פרויקטים מסחריים.

מה כבר מנסים בשטח?

לפי מרכז הרשל, אתרי הפיילוט בישראל נכון לדצמבר 2024 כללו את אתרי דוראל במעלה גלבוע (150 דונם, שמונה גידולים) ובקיבוץ רבדים (150 דונם, ארבעה זני אבוקדו), את מערכת בר-אילן בהספק 60 קילוואט, כרם ענבים במו"פ רמת נגב ואתר של אנלייט במושב ישע. המחקר האגרונומי והכלכלי בתחום מתבצע כמעט רק בידי חברות פרטיות, מה שמגביל את נגישות הנתונים לציבור, והתוצאות שמדווחות מהשטח הן בעיקר של החברות עצמן.

מה ממליצים החוקרים לעשות הלאה?

דוח מרכז הרשל מתאר את התחום בישראל כ"בצעדיו הראשונים", עם פוטנציאל גדול וחסמים משמעותיים, ומציע לקדם אותו בשלבים: בתחילה מתקנים שמשלבים מחקר אינטנסיבי, במקביל לבניית מסד נתונים ארצי, ורק אחר כך תוכנית רחבה יותר. בין ההמלצות מיפוי ארצי של השטחים המתאימים לאגרו-וולטאיקה, תוך שקלול שיקולים חקלאיים, סביבתיים ונופיים, והצבת יעד ממשלתי כמותי לשנים 2030, 2040 ו-2050. הדוח ממליץ גם על צוות בין-משרדי קבוע, שישתף את משרדי החקלאות, האנרגיה והגנת הסביבה, את רשות החשמל, את רשויות התכנון ואת גופי המחקר, ויפעל בשוטף ולא רק בעדכונים רבעוניים.

עוד נקודה בדוח נוגעת לתשתית: מגבלות רשת ההולכה והחלוקה מוגדרות שם כחסם מרכזי, ולכן מוצעים פיילוטים של תכנון רשת ביישובים כפריים, וכן בדיקה מקיפה של כדאיות מתקנים בשלושה גדלים כבסיס לתעריפים ייעודיים.

מי ינצח, החקלאי או המפעיל?

זה העניין המרכזי, והתשובה תלויה באכיפה. לפי דוח הרשל, רוב החקלאים מקימים מערכות סולאריות בשיתוף חברות אנרגיה מתחדשת, ופער ביכולת המימון ובידע נותן לחברות יתרון מובנה במשא ומתן. הדוח מזהיר שמצב כזה עלול לפגוע בחקלאים ובחקלאות, ושחקלאים פרטיים בשטחים קטנים יישארו מאחור. אם מערכת הפיקוח אפקטיבית, חקלאי יוכל לקבל הכנסה נוספת מחשמל לצד העיבוד. אם לא, יש חשש שחלק מהמתקנים יוקמו כשדות סולאריים לכל דבר, עם גידול סמלי שמצדיק את ההיתר. לכן הפיקוח, וההצעה להפחית תעריף כשהעיבוד נפגע, הם החלקים שיקבעו אם התוכנית תעמוד במטרתה.

מי שמעוניין ברקע על האתגרים של אנרגיית השמש בישראל ובעיקר בשטח, כמו אבק וחום, יכול לקרוא על סופות אבק ופאנלים סולאריים, ועל אגירת אנרגיה ביתית, שמשלימה את התמונה של ייצור מבוזר.

במה אגרו-וולטאיקה שונה משדה סולארי רגיל?

בשדה סולארי רגיל הפאנלים מותקנים נמוך וצפוף, ומתחתם אין מה לגדל. באגרו-וולטאיקה הם מורמים, מרוווחים או מונחים כך שאור יגיע אל הצמחים. במתקן הגלבאך של פרויהופר, למשל, 720 מודולים דו-צדדיים בהספק כולל של 194 קילוואט הותקנו בגובה של 5 מטרים מעל שטח של כשליש הקטר, ובדוח מצוין שאפשר היה לעבוד מתחתם בכלי עבודה חקלאיים רגילים. לפי הדיווח של pv magazine, התוכנית הארצית בישראל קובעת גובה מינימלי של 1.5 מטרים לקצה התחתון של הפאנלים בגידולי שדה ו-4.5 מטרים במטעים ובגידולים שאינם גידולי שדה. מבנה גבוה יותר דורש מבנה תמיכה חזק יותר, ולכן ההחלטה אם לגדל גידולי שדה או עצים נקבעת כבר בתכנון.

מה עוד חסר?

ב-2023 תיארה מרכז המחקר והמידע של הכנסת את האגרו-וולטאיקה כמתקנים הנמצאים בפיילוט, עם פוטנציאל של 1,248 מגה-וואט עד 2030 בהערכת משרד האנרגיה. מאז אושרה התוכנית הארצית, והיעד שבטיוטת האסטרטגיה עומד על כ-5 גיגה-ואט עד 2035. לפי דוח מרכז הרשל מדצמבר 2024, רוב הפרויקטים הקיימים בישראל הם עדיין ניסויים ופיילוטים. חלק מהתוצאות מהשטח, כמו אלה של חברת אנלייט במושב ישע, הן דיווחים של החברה עצמה, בלי שיטת מדידה שפורסמה. אנלייט מדווחת על יבול חיטה שעבר את דרישות הרגולציה, על יבול בטטה כמעט מלא לעומת חלקת ביקורת, ועל תוצאות ראשוניות של יבול תפוחי אדמה גבוה מחלקת הביקורת, ואינה מפרסמת מספרים. מבקר המדינה, בדוח יוני 2026, הבהיר שהוא מתמקד בהתקנות במרחב העירוני ולא במערכות אגרו-וולטאיות בשטחים חקלאיים, ולכן הדוח אינו בוחן את המודל הזה.

שאלות ותשובות

האם אפשר באמת לגדל מתחת לפאנלים סולאריים? כן, אבל עם אובדן יבול. בניסוי של אוניברסיטת בר-אילן בעגבניות, אובדן היבול נע בין כ-8% ל-19.4% בהתאם לצפיפות. בגרמניה, הגידולים נשארו מעל 80% מיבול הביקורת בשנה הראשונה, אבל בשנים מאוחרות יותר נרשמו שם גם ירידות גדולות יותר.

למה לא להתקין פאנלים על גגות בלבד? כי לפי רשות החשמל, תרחיש מוטה קרקע ואגרו-וולטאיקה מניב תועלת משקית גבוהה יותר מתרחיש מוטה גגות. הרשות המליצה עליו בינואר 2026 להערות הציבור, ומשרד האנרגיה מייעד כ-5 גיגה-ואט אגרו-וולטאי בטיוטת האסטרטגיה שלו.

מה קורה לחקלאי שמפסיק לעבד את הקרקע? לפי התוכנית, היתר עלול להישלל אחרי שנתיים רצופות של עיבוד לא אופטימלי. בנוסף, רשות החשמל הציעה להפחית את התעריף ב-5% עד 20% בגלל אי-עמידה בדרישות, אבל ההצעה טרם הושלמה.

מקורות

1. Israel approves rules for agrivoltaics – pv magazine, 24 בפברואר 2026. מגבלות התוכנית הארצית: כיסוי של 30%, עיבוד של 85% ויבול של 75%.
2. Israel targets 26 GW of renewables by 2035 – pv magazine, 29 במאי 2026. טיוטת האסטרטגיה הלאומית של משרד האנרגיה.
3. מערכות אנרגיה סולארית במרחב העירוני – מבקר המדינה, דוח על השלטון המקומי, יוני 2026. נתוני חלק השמש והמלצת רשות החשמל מינואר 2026.
4. אנרגיה מתחדשת בישראל 2023 – מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 10 ביולי 2023. תקרות הקרקע של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה.
5. Agrivoltaics – Current Status in Israel and Recommendations (Part II) – מרכז הרשל לקיימות (צוות NZO), דצמבר 2024. החלטה 5292 של רשות מקרקעי ישראל, מכסות ותעריפים.
6. Agri-Photovoltaic technology allows dual use of land for tomato production and electricity generation – Scientific Reports, 12 בדצמבר 2025. אוניברסיטת בר-אילן ודוראל אנרג'י.
7. Agrivoltaics: Opportunities for Agriculture and the Energy Transition – Fraunhofer ISE, 2022 (עדכון 2024). מתקן הגלבאך.
8. כתבת Bizportal על יעדי האגרו-וולטאיקה – Bizportal, 10 בספטמבר 2026. יעד של כ-5 גיגה-ואט עד 2035.