בשעת בין הערביים של יום קיץ, החוף שלמרגלות המצוק בנתניה נראה כמו גלויה: קיר זהוב שמאדים בשמש השוקעת, גלים רכים, מגבות פרושות בצל הסלע. קשה לעמוד שם ולא להרגיש שהנוף הזה נצחי – שהקיר הגבוה שמאחורי הגב עמד כאן תמיד, ויעמוד כאן תמיד.
אלא שהקיר הזה רחוק מלהיות קבוע. מצוק הכורכר שלאורך חוף הים התיכון הוא מהנופים השבירים בישראל: רכס של חול מלוכד שהים מכרסם בבסיסו, שמי הגשם מחלחלים בראשו, ושכל חורף מוריד ממנו נתחים. סביבו נבנתה מערכת שלמה של החלטות ממשלה, תוכניות מתאר וחברה ממשלתית ייעודית – ובכל זאת, דוח ביקורת המעקב של מבקר המדינה מיולי 2024 מצא שחלק ניכר מההגנות שנקבעו כלל לא הוקם. זהו סיפור על גיאולוגיה איטית, על בירוקרטיה איטית ממנה, ועל שאלה סביבתית מפתיעה: האם בכלל נכון להציל את המצוק בכל מחיר.
מה זה בעצם מצוק הכורכר, ואיפה הוא עובר?
כורכר הוא אבן חול גירית: דיונות קדומות שהתלכדו לסלע נקבובי ופריך, הבנוי משכבות של חול, טין וחרסית. לפי דוח המכון הגיאולוגי לישראל מספטמבר 2016, מפלס הים הגיע לגובהו הנוכחי לפני כ-4,000 שנה, ומאז הגלים חוצבים ברכס החוף ומעצבים את המצוק ואת טבלאות הגידוד שלמרגלותיו.
כמה מצוק יש לישראל? תלוי את מי שואלים. מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מיוני 2009 תיאר מצוק חופי לאורך כ-70 ק"מ, מחופי עזה ועד קיסריה, בגובה של כ-30-40 מטר. דוח מבקר המדינה מיולי 2024 מתמקד בכ-45 ק"מ של מצוק בלתי יציב בין חדרה לאשקלון, בגובה שבין 10 ל-45 מטר, והמכון הגיאולוגי נוקב בדוח שלו מ-2016 בכ-50 ק"מ. חלק מהפער נובע מהשאלה אילו קטעים נספרים – נייר העמדה של אדם טבע ודין מאוגוסט 2025 מדגיש שהמצוק אינו רציף – אבל התמונה הכללית אחת: קיר כורכר שנמשך דרך לב המטרופולין, מחדרה ועמק חפר דרך נתניה, הרצליה, תל אביב-יפו ובת ים ועד אשקלון – ומעליו ולמרגלותיו בתים, טיילות וחופי רחצה.
כמה מהר נסוג המצוק החופי של ישראל?
התשובה הקצרה: לאט מכדי לראות בעין, מהר מכדי להתעלם. לפי מסמך מרכז המחקר והמידע של הכנסת מיוני 2009, קצב הנסיגה של מצוקי החוף בישראל הוערך בכ-20-30 ס"מ בשנה, על בסיס השוואת תצלומי אוויר משנת 1945 ומשנת 2004, ותחום הסיכון להרס עד שנת 2100 הוערך בכ-20-30 מטר מזרחה מקו המצוק. הקצב אינו אחיד: בתל אביב-יפו העריכו בעירייה נסיגה של 10-15 ס"מ בשנה, ואילו גורמי ההנדסה בעיריית אשקלון העריכו את קצב הארוזיה בעיר בשנים 1999-2005 בכמטר בשנה.
אבל המספר המפורסם מסתיר תמונה מורכבת יותר. דוח המכון הגיאולוגי מ-2016 הצביע על כך שהמצוק אינו נסוג ברצף אלא במדרגות: אירוע קריסה בודד יכול להסיג את גג המצוק עד כ-15 מטר בבת אחת, ואחריו עשויות לחלוף מאות שנים של יציבות באותה נקודה. לכן, כך נכתב בדוח, חלון תצפית של עשרות שנים בתצלומי אוויר עלול להביא להערכת יתר של מאות אחוזים. לפי אותו דוח, קצב הרקע הטבעי של הנסיגה במאות ואלפי השנים האחרונות נמוך מ-0.1 מטר בשנה, ומדידות לייזר (LiDAR) שנערכו מאז 2006 העלו קצב דומה – כלומר, נכון למועד פרסום הדוח לא נמצאה עדות להאצה. המצוק נסוג בוודאות; השאלה הפתוחה במחקר היא באיזה קצב.
כמה קריסות מתרחשות בפועל לאורך המצוק?
מה שלא שנוי במחלוקת הוא היקף האירועים. המכון הגיאולוגי מנטר מדי שנה את השינויים בתוואי המצוק עבור החברה הממשלתית להגנות מצוקי חוף הים התיכון. סיכום נתוני המכון המובאים בדוח ביקורת המעקב של מבקר המדינה מיולי 2024 מעלה כי בין מרץ 2016 ליולי 2022 נרשמו כ-1,800 אירועי התמוטטות מצוק, שבהם קרסו במצטבר כ-188 אלף מ"ק של אדמה וסלע. בתקופת המדידה שבין יולי 2019 ליולי 2020 לבדה נמדדו 289 אירועים בנפח כולל של 43,522 מ"ק.
הניטור נמשך גם אחרי תקופת הדוח: לפי דוח המכון הגיאולוגי ממאי 2025, בין אוגוסט 2023 לדצמבר 2024 מופו לאורך שבעת מקטעי המצוק הרציפים 236 אירועי כשל בנפח מצטבר של כ-31.8 אלף מ"ק – בתוך טווח הקצבים שנמדדו מאז 2015. חלק מהקריסות מתועדות בדוח המבקר בתמונות, ובהן קריסה בשמורת הטבע תל גדור במרץ 2022 וקריסה בבית חנקין בחדרה ביוני 2023, שהמחישה עד כמה קרובים הנופשים לאזורי הסכנה.
למה המצוק קורס – גלים, בנייה או שינויי אקלים?
לפי מסמך המדיניות הממשלתי משנת 2010, המובא בדוח המבקר, הנסיגה היא תהליך טבעי, מתמשך וודאי, שנוצר משילוב של שלושה כוחות: חתירת הגלים בבסיס המצוק ("בוהן המצוק"), אי-יציבות של המדרון התלול, והתנקזות מי גשמים בראש המצוק ובמדרונותיו. עוצמת התהליך תלויה במפלס הים, במשטר הגלים ובמאזן החול – והוא צפוי להתעצם, כך במסמך, בשל בנייה של מבנים ימיים ובשל שינויי האקלים.
מאזן החול הוא החלק הפחות מוכר בסיפור. לפי מסמך הכנסת מ-2009, מקור החול של חופי ישראל הוא בדלתא של הנילוס, ומאז הקמת סכרי אסואן במצרים נחסמה בהדרגה דרכם של חומרי הסחף מזרחה. כריית חול וזיפזיף מהחופים נאסרה בישראל ב-1964, אך לפי הערכות מומחים שהובאו באותו מסמך, עד סוף המאה ה-20 גרעה הפעילות האנושית כ-20 מיליון מ"ק חול ממערכת ההזנה החופית. חוף צר ורעב לחול מותיר את בוהן המצוק חשופה למכת הגלים.
ומה עם האקלים? במסמך הכנסת מ-2009 הובאו תחזיות של גורמי מקצוע שלפיהן מפלס הים בחוף הישראלי עשוי לעלות בכ-0.5 מטר עד 2050 ובכמטר עד 2100 – תרחישים מקצועיים, לא מדידות. גם נייר העמדה של אדם טבע ודין מציין שהתחממות הים צפויה להביא עמה גלים עוצמתיים ותכופים יותר, מגמה שכבר משנה את פני הים התיכון המתחמם. מנגד, כזכור, בדוח המכון הגיאולוגי מ-2016 לא זוהתה האצה במדידות עצמן – והפער הזה הוא חלק מהוויכוח על דחיפות המענה.
מה נעשה מאז החלטות הממשלה של 2010-2012?
על הנייר, ישראל נערכה בצורה מסודרת. באפריל 2010 אימצה הממשלה (החלטה 1620) מסמך מדיניות שהכינו המשרד להגנת הסביבה ומכון ירושלים לחקר ישראל, והקימה צוות יישום בין-משרדי. הצוות קבע במרץ 2011 שיש להגן פיזית על 13.1 ק"מ של מצוק, והעריך את העלות הכוללת ל-20 שנה ב-878-1,386 מיליון ש"ח; לשלב א' הומלץ להקצות כ-500 מיליון ש"ח, מהם 360 מיליון ש"ח להגנות ימיות וכ-90 מיליון ש"ח למיגון יבשתי. באפריל 2011 אימצה הממשלה את מסקנות הצוות (החלטה 3097) ונקבעה חלוקת העבודה: המדינה אחראית להגנות הימיות באמצעות חברה ממשלתית ייעודית – שהוקמה מכוח החלטה 5053 מאוגוסט 2012 – והרשויות המקומיות אחראיות להגנות היבשתיות: ייצוב המדרון, ניקוז וגידור. ב-2015 אושרה תוכנית מתאר ארצית להגנות דחופות, שחילקה את קטעי המצוק שסווגו בדחיפות גבוהה, מחדרה עד אשקלון, ל-39 תאי שטח וקבעה לכל אחד מהם "סל פתרונות"; תוכנית שנייה, שאושרה ב-2017, יצרה מסגרת תכנונית להגנות קבועות וארוכות טווח.
ומה בפועל? לפי דוח ביקורת המעקב, נכון לאוגוסט 2023 בוצעו הגנות ימיות לאורך כ-5 ק"מ בלבד מתוך 13 הק"מ שנקבעו, וב-14 מתוך 27 תאי השטח שנדרש בהם מיגון יבשתי לא בוצע מיגון כלל. יש גם הישגים: מאז הביקורת הקודמת ב-2020 הקימה ושיקמה החברה להגנת המצוק שוברי גלים בנתניה ובאשקלון באורך כולל של 820 מטר, תחזקה 500 מטר של שרוולי גיאוטיוב בתא השטח אשקלון צפון והזינה את החופים בכ-600 אלף מ"ק חול. אבל הצד היבשתי תקוע במחלוקת מימון ותיקה: לפי אומדן שריכזה החברה בפברואר 2022, עלות המיגון היבשתי נאמדת בכ-670 מיליון ש"ח – פי שבעה ויותר מהסכום שהוקצה לו – ומאז 2011, קבע המבקר, לא גובש מתווה מוסכם בשאלה מי ישלם. לשלב ב' של ההגנות הימיות מעריכה החברה צורך בכ-410 מיליון ש"ח נוספים. עיריית בת ים כתבה למבקר שההפרדה בין המקטע הימי ליבשתי "משוללת כל היגיון תפקודי", ובעמק חפר כינו את הטלת האחריות על הרשויות "גזירה" שאין ביכולתן לעמוד בה.
איך המצוק מזין את החופים בחול, ולמה כל הגנה עליו היא פשרה?
וכאן הפיתול בעלילה: המצוק אינו רק קורבן של הים – הוא גם ספק החול שלו. לפי מחקר משנת 2016 המצוטט בנייר העמדה של אדם טבע ודין, מצוקי החוף תורמים לרצועת החוף כ-45,000 מ"ק חול בשנה, כמחצית מתנועת החולות המגיעה לחלקה הצפוני של הרצועה. במילים אחרות, מצוק שקורס הוא גם מצוק שבונה את החוף שמתחתיו. ייצוב מלא שלו פירושו חופים רעבים יותר, שידרשו הזנות חול מלאכותיות; ופתרונות קשיחים כמו שוברי גלים וקירות ים עלולים, לפי נייר העמדה, לסכן חופים סמוכים עד כדי היעלמותם וליצור "תגובת שרשרת" שתחייב פתרונות קשיחים נוספים בהמשך החוף. הארגון קורא לבחון בכל תא שטח גם "פתרונות רכים" מבוססי טבע, וגם את "פתרון הנסיגה": סגירת האזור המאוים לציבור והשלמה עם התהליך הטבעי, מדיניות מוכרת בעולם באזורי מצוק כפריים. רצועת החוף, כפי שתיארנו גם בכתבה על מיקרו-פלסטיק בים התיכון ולאורך חופי ישראל, היא מערכת אחת מחוברת – התערבות בנקודה אחת מהדהדת הלאה לאורכה.
האם בטוח לשבת למרגלות המצוק בקיץ?
הקריסות אינן שמורות לחורף. עוד במסמך הכנסת מ-2009 צוין שהתמוטטויות מתרחשות בכל עונות השנה, גם אם בחודשי החורף התופעה מוגברת. המסמך ההוא נכתב זמן קצר אחרי אסון: ב-30 במאי 2009 נהרג צעיר ואדם נוסף נפצע קל בקריסת מצוק כורכר בחוף שבתחום המועצה האזורית עמק חפר, סמוך לנתניה, וכשנה קודם לכן נפצעו שישה בני אדם כשקטע מצוק התמוטט על אוהל סמוך לחדרה. כבר בהחלטת הממשלה מאפריל 2011 נדרשו הרשויות המקומיות לפעול מיידית להגנה על שלום הציבור באמצעות אזהרה והרחקה מאזורי סיכון; בפועל, לפי דוח המבקר, זה מתבטא בשלטי אזהרה, בגידור ובסקרי סיכונים, ורשות הטבע והגנים דיווחה כי הציבה שילוט אזהרה ואף הסיטה מזרחה את שביל ישראל בקטע מצוק שבאחריותה.
מה זה אומר למי שפורש מגבת בנתניה, בהרצליה או באשקלון? שהמרחק מהקיר הזהוב אינו המלצה נופית אלא הוראת בטיחות. שימו לב לשילוט ולגדרות, אל תשבו בצמוד לבסיס המצוק, אל תיכנסו למערות שנפערו בו, ואל תתקרבו לשפתו מלמעלה – גם ביום קיץ שקט לחלוטין. הצל הנעים שהמצוק מטיל על החוף נמצא בדיוק במקום שאליו נופלים הסלעים.
בפעם הבאה שתעמדו על הטיילת ותביטו בקיר הכורכר, נסו לראות בו לא תפאורה אלא שעון: כל שכבה בו היא דיונה בת אלפי שנים, וכל צלקת בהירה בחזיתו היא קריסה טרייה. המרווח בין הים לבתים מתקצר לאיטו, סנטימטר אחר סנטימטר, קריסה אחר קריסה. השאלה הפתוחה, שנים רבות אחרי החלטות הממשלה הראשונות, אינה אם המצוק ימשיך לנוע – אלא האם המדינה תחליט בזמן מה בדיוק היא רוצה להציל: את הקיר, את החוף שלמרגלותיו, או את שניהם יחד.
שאלות ותשובות
מי אחראי להגן על המצוק החופי – המדינה או הרשות המקומית? לפי חלוקת האחריות שנקבעה בהחלטת הממשלה מאפריל 2011, המדינה מממנת ומבצעת את ההגנות הימיות באמצעות החברה הממשלתית להגנות מצוקי חוף הים התיכון, והרשויות המקומיות אחראיות להגנות היבשתיות ולאזהרת הציבור. החלוקה הזאת שנויה במחלוקת: דוח מבקר המדינה מיולי 2024 קבע כי מאז 2011 לא גובש מתווה מוסכם למימון ההגנות היבשתיות, וכמה מרשויות החוף טוענות שאין ביכולתן לשאת בעלות לבדן.
כמה עולה להגן על המצוק החופי של ישראל? צוות היישום הממשלתי העריך ב-2011 את עלות ההגנה על 13.1 ק"מ של מצוק, כולל תחזוקה והזנות חול ל-20 שנה, ב-878-1,386 מיליון ש"ח, ובעקבות החלטת הממשלה מאפריל 2011 הוקצו לשלב א' כ-500 מיליון ש"ח בלבד. בהמשך התבררו האומדנים כנמוכים מדי: לפי נתוני החברה להגנת המצוק מפברואר 2022, המיגון היבשתי לבדו נאמד בכ-670 מיליון ש"ח, ולשלב ב' של ההגנות הימיות נדרשים כ-410 מיליון ש"ח נוספים.
האם ההגנות על המצוק פוגעות בחופים? זו הפשרה שבלב הסיפור. לפי מחקר מ-2016 המצוטט בנייר העמדה של אדם טבע ודין, המצוק מזין את החופים בכ-45,000 מ"ק חול בשנה, ולכן ייצוב מלא שלו מקטין את אספקת החול הטבעית. הפתרון החלקי הוא הזנות חול יזומות: לפי דוח המבקר, בין 2020 למועד ביקורת המעקב הזינה החברה להגנת המצוק את החופים בכ-600 אלף מ"ק חול. השאלה כמה להגן, איפה ובאיזה מחיר סביבתי – עדיין פתוחה.
מקורות
- התמודדותן של רשויות השלטון עם תהליכי הרס המצוק החופי - ביקורת מעקב – מבקר המדינה, יולי 2024.
- נסיגת המצוקים לאורך חוף הים של ישראל: הגורמים לתופעה והתמודדות הרשויות עמה – מרכז המחקר והמידע של הכנסת, יוני 2009.
- קצבי הרקע והקצב הנוכחי של נסיגת המצוק החופי של ישראל והמלצה לשיטה חדשה לניטור, זיהוי וכימות שינויים בקצב הנסיגה – המכון הגיאולוגי לישראל, ספטמבר 2016.
- התמוטטות וסחיפת המצוק החופי בין השנים 2023 ו-2024 – המכון הגיאולוגי לישראל, מאי 2025.
- עמדת אדם טבע ודין לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא התמודדות רשויות השלטון עם תהליכי הרס המצוק החופי – אדם טבע ודין, אוגוסט 2025.
- פרופיל החברה הממשלתית להגנות מצוקי חוף הים התיכון – החברה הממשלתית להגנות מצוקי חוף הים התיכון בע"מ.