תארו לעצמכם משאית מלאה במזון ראוי למאכל נוסעת אל מטמנה, ומאחוריה עוד אחת, ועוד אחת, בלי הפסקה, יום אחר יום, שנה שלמה. זו בערך התמונה שמצטיירת מהדוח השנתי של עמותת לקט ישראל: בשנת 2024 בוזבזו בישראל כ-2.6 מיליון טונות מזון, בשווי של כ-26.2 מיליארד ש"ח. לא מדובר בשיא של בזבזנות אישית של אדם מסוים – זהו סכום כולל של כל מה שהולך לאיבוד לאורך הדרך, מהשדה ועד הפח במטבח. וכמעט מחצית מהכמות הזאת, לפי הדוח, הייתה עדיין ראויה למאכל ברגע שנזרקה.
הדוח – "הדוח הלאומי לאובדן מזון ולהצלת מזון בישראל", שמפרסמת עמותת לקט ישראל בשיתוף חברת הייעוץ BDO והמשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות – יצא במהדורתו העשירית ומספק תמונת מצב של עשור שלם. הוא מציב זה מול זה שני מספרים שקשה לעכל ביחד: מצד אחד שפע שנזרק, ומצד שני כ-1.5 מיליון ישראלים שחיים בחוסר ביטחון תזונתי. הכתבה הזאת מפרקת את המספר הגדול לגורמים – מאיפה הוא בא, מי משלם עליו, ומה בעצם אפשר לעשות, גם ברמת המדינה וגם ברמת המקרר הביתי.
כמה מזון ישראל באמת זורקת, ומאיפה בא המספר
הנתון המרכזי בדוח הוא 2.6 מיליון טונות מזון שאבדו או בוזבזו בישראל בשנת 2024 – כ-39% מכלל המזון המיוצר בארץ. במונחים כספיים מדובר בכ-26.2 מיליארד ש"ח, סכום ששקול לכ-1.3% מהתוצר המקומי הגולמי (התמ"ג). כלומר, קרוב לשתיים מכל חמש מנות מזון שמיוצרות בישראל לא מגיעות בסופו של דבר לצלחת של אף אחד.
חשוב להבין מה המספר הזה מודד ומה לא. "אובדן מזון" בהגדרה של הדוח אינו רק האוכל שאנחנו זורקים מהמקרר הביתי, אלא כל מה שהולך לאיבוד לאורך שרשרת האספקה: תוצרת חקלאית שנשארת בשדה או נפסלת בגלל מראה, סחורה שמתקלקלת במחסני ההפצה, מוצרים שפג תוקפם על מדפי הקמעונאות, ומה שבסוף מושלך במטבח הפרטי או במסעדה. זו הסיבה שהמספר כה גדול – הוא מסכם את כל התחנות שבהן מזון "נושר" מהמסלול אל הצלחת.
הדוח גם מזכיר שמדובר בבעיה מצטברת ולא בתקלה של שנה אחת. בעשור האחרון, כך עולה מהמהדורה העשירית, איבד המשק הישראלי מזון בשווי מצטבר של כ-211 מיליארד ש"ח. גידי קרוך, מנכ"ל לקט ישראל, תיאר את הנתון הזה ככישלון לאומי – היקף עתק של ערך כלכלי, סביבתי וחברתי שפשוט נזרק לפח על פני עשר שנים.
היקף אובדן המזון בישראל, 2024. מקור: הדוח הלאומי לאובדן מזון ולהצלת מזון בישראל, לקט ישראל ו-BDO, נתוני 2024.
מהשדה ועד הפח: איפה המזון הולך לאיבוד
אם מפרקים את 2.6 מיליון הטונות לפי תחנות בשרשרת, מתגלה תמונה מפתיעה: החוליה שאחראית לחלק הגדול ביותר של אובדן המזון היא דווקא הקצה – הצריכה הביתית. לפי הדוח, בזבוז המזון בבתים לבדם מגיע לכ-17% מכלל המזון המיוצר בישראל, יותר מכל שלב אחר בשרשרת. השלב החקלאי אחראי לכ-11% מהייצור, ושאר האובדן מתחלק בין התעשייה, הקמעונאות וההפצה, וענף המסעדנות.
המשמעות ברורה: זה לא שרק "החקלאים משאירים בשדה" או ש"הסופרים זורקים סחורה". חלק ניכר מהבזבוז קורה אחרי שכבר שילמנו על האוכל, הבאנו אותו הביתה, והנחנו אותו במקרר. לפי הדוח, אובדן המזון על כל שלביו עולה למשק בית ממוצע כ-10,785 ש"ח בשנה – סכום שקרוב לתקציב חופשה משפחתית, שפשוט מתאדה אל הפח. ובמטבח הביתי עצמו: משקי הבית בישראל זורקים מדי שנה מזון בשווי של כ-10 מיליארד ש"ח.
יש גם חדשות טובות בתמונה הזאת. כמות המזון שנזרקת לנפש ירדה בעשור האחרון בכ-13% – מכ-300 ק"ג לאדם בשנה לכ-260 ק"ג. זו לא ירידה דרמטית, אבל היא מראה שהמגמה בת שינוי, ושהתנהגות צרכנית אכן משפיעה על המספרים. שינוי בהרגלי הקנייה והאחסון במטבח הפרטי הוא בדיוק הצומת שבו הצרכן הישראלי – אותו צרכן שכבר לומד להתמודד עם גל המחירים הזולים מסין ועם לחצי הצריכה – יכול לחסוך גם לכיס שלו וגם למערכת כולה.
הפרדוקס: שפע שנזרק מול מיליון וחצי רעבים
כאן טמון הלב של הדוח, והחלק שהופך אותו מסיפור כלכלי לסיפור מוסרי. באותה מדינה שבה נזרק מזון בשווי 26.2 מיליארד ש"ח בשנה, חיים כ-1.5 מיליון ישראלים – כ-485 אלף משקי בית – במצב של חוסר ביטחון תזונתי, כלומר בלי גישה יציבה ומספקת למזון מזין. שני הצדדים של המשוואה קיימים בו-זמנית: עודף שנזרק בצד אחד, ומחסור בצד השני.
הפער הזה הוא שהופך את המושג "הצלת מזון" מרעיון נחמד לכלי מדיניות. לפי הדוח, כמעט מחצית מהמזון האבוד – כ-1.3 מיליון טונות – הוא עדיין ראוי למאכל ברגע שהוא נזרק. זהו אותו מזון "בר-הצלה": תוצרת תקינה שנפסלה בגלל מראה, מנות שלא נמכרו, עודפים מאירועים ומבתי עסק. במקום להגיע למטמנה, החלק הזה יכול להגיע לשולחן של מי שזקוק לו.
לבזבוז יש גם מחיר סביבתי ובריאותי מוחשי, לא רק חברתי. הדוח מעריך את הנזק הסביבתי של אובדן המזון בכ-4.2 מיליארד ש"ח בשנה – מים, קרקע ואנרגיה שהושקעו לחינם, וגם פליטות גזי חממה שמהוות כ-6% מסך הפליטות בישראל. כל עגבנייה שנזרקת גררה מאחוריה השקיה, דלק, אריזה ותובלה. במובן הזה, בזבוז מזון אינו רק בעיה של הפח – הוא חלק ממאזן סביבתי רחב יותר, שנוגע גם למשאבי טבע לחוצים ממילא, כמו אלה שנשחקים סביב ים המלח המצטמק. על כך מוסיף הדוח עלות בריאותית שנתית של כ-5.8 מיליארד ש"ח, הקשורה בין היתר להשלכות של חוסר ביטחון תזונתי.
מה באמת עובד: הצלת מזון והרגלים שמצמצמים בזבוז בבית
אם חצי מהבעיה נמצא במטבח הביתי, אז חצי מהפתרון נמצא שם גם כן – והחצי השני נמצא בהצלה מסודרת של עודפים לפני שהם הופכים לזבל.
בצד המערכתי, הדוח מציב מספר אחד שקשה להתעלם ממנו: כל שקל שמושקע בהצלת מזון מניב ערך של כ-10.7 ש"ח למשק. זו תשואה חריגה שנובעת מכך שהצלת מזון פותרת בבת אחת כמה בעיות: היא מזינה אנשים רעבים, חוסכת את עלות הייצור מחדש, ומונעת את הנזק הסביבתי של פינוי המזון למטמנה. במילים אחרות, מנקודת מבט כלכלית טהורה, הצלת מזון היא אחת ההשקעות הציבוריות המשתלמות שקיימות.
בצד הביתי, אין צורך בטכנולוגיה או בתקציב. כמה הרגלים פשוטים מצמצמים חלק ניכר מהבזבוז:
- לתכנן לפני שקונים. רשימת קניות שמבוססת על תפריט שבועי מציאותי מונעת קניית יתר של מוצרים מתכלים שנזרקים אחר כך.
- להבין מה כתוב על האריזה. בישראל מבחינים בין "עדיף להשתמש לפני" (סימון איכות, שלרוב אפשר לצרוך את המוצר גם אחריו אם הוא נראה ומריח תקין) לבין "אחרון לשימוש" (סימון בטיחות, שאחריו אין לצרוך). בלבול בין השניים שולח לפח מזון תקין לגמרי.
- לאחסן נכון ולנצל עודפים. סידור המקרר כך שמוצרים ותיקים נמצאים מקדימה, הקפאת עודפים, ובישול מחדש של שאריות מפחיתים משמעותית את מה שנזרק.
הרגלים כאלה, יחד עם ירידה של 13% בבזבוז לנפש שכבר נרשמה בעשור האחרון, מראים שהמספר הענק לא נגזר משמיים. הוא סכום של אינספור החלטות קטנות – בשדה, במחסן, על המדף ובמקרר – וכל אחת מהן ניתנת לשינוי.
שאלות ותשובות
איזה אוכל אני זורק/ת הכי הרבה בבית, ואיך מצמצמים? ברמת משק הבית, הצריכה הביתית היא השלב שאחראי לחלק הגדול ביותר מאובדן המזון בישראל – כ-17% מכלל הייצור. בפועל, המוצרים שמושלכים הכי הרבה במטבח הם בדרך כלל אלה שמתכלים מהר: פירות וירקות טריים, לחם ומאפים, ומוצרי חלב. הדרך היעילה ביותר לצמצם היא לקנות לפי תכנון ולא לפי דחף, לאחסן נכון (הקפאה של עודפי לחם ובשר, סידור המקרר לפי סדר תפוגה), ולהבחין בין תווית "עדיף להשתמש לפני" לבין "אחרון לשימוש" – כדי לא לזרוק מזון שעדיין תקין לחלוטין.
האם מזון שהוצל באמת בטוח לאכילה? כן, כשההצלה נעשית לפי נהלים. מזון בר-הצלה אינו מזון מקולקל – ברוב המקרים מדובר בתוצרת תקינה שנפסלה משיקולים מסחריים או אסתטיים, בעודפים שלא נמכרו, או במנות עודפות מאירועים. עמותות הצלת מזון פועלות תחת דרישות בטיחות מזון, ושרשרת ההצלה כוללת בקרה על תנאי האחסון והשינוע (למשל שמירה על קירור רציף). הדוח עצמו נכתב בשיתוף משרד הבריאות, שאחראי על תקינות מזון בישראל. השורה התחתונה: הצלת מזון עוסקת במזון ראוי למאכל שהיה אמור להיזרק, לא במזון שפג ואינו בטוח.
מקורות
- דוח אובדן המזון והצלת המזון בישראל – עמותת לקט ישראל (עמותת לקט ישראל, המהדורה העשירית, נתוני 2024).
- One-third of Israel's food is wasted as 1.5 million go hungry, report finds (Ynetnews, 25 בנובמבר 2025).
- 40% of food produced in Israel, worth $57 billion, is thrown away, Leket Israel study shows (The Media Line, 25 בנובמבר 2025).
- דוח אובדן מזון: המשק איבד 211 מיליארד ש"ח בעשור (Infospot, 30 בנובמבר 2025).
- 211 מיליארד שקלים ירדו לטמיון: עשור של אובדן מזון בישראל (מקור ראשון).
- Leket Israel study: 2.6 million tons of food wasted in Israel (Israel National News, 25 בנובמבר 2025).