בגן ציבורי בגוש דן, בשעת בין הערביים, אפשר לראות את הקרב הקטן הזה מתרחש שוב ושוב. ציפור שחורה-חומה, בגודל בינוני, עם כתם צהוב בוהק סביב העין ומקור צהוב, נוחתת על ספסל, על פח אשפה או על ענף, ומשמיעה קולות צורמים. תוך שניות היא מבריחה משם דרורים, בולבולים וכל מי שהעז להתקרב. זו המיינה המצויה, ומי שצופה בה מרגיש בקלות מי בעל הבית החדש בפארק. אבל הסצנה היומיומית הזאת היא רק הקצה הגלוי של תופעה סביבתית רחבה בהרבה: מינים שלא היו כאן מעולם, שהובאו או נמלטו בידי אדם, ומשנים את הטבע הישראלי מהיסוד.
הבעיה איננה אסתטית. מינים פולשים נחשבים לאחד הגורמים המרכזיים לאובדן מגוון ביולוגי בעולם כולו, לצד הרס בתי גידול ושינוי האקלים. הם דוחקים מינים מקומיים, פוגעים בחקלאות ובתשתיות, ולעיתים משנים מערכות אקולוגיות שלמות באופן בלתי הפיך. בישראל, שנמצאת על צומת דרכים בין שלוש יבשות, הסיפור הזה מתרחש ביבשה, באוויר ובמים בבת אחת.
מה הופך מין לפולש?
לא כל בעל חיים או צמח שהגיע ממקום אחר הוא "מין פולש". מין זר הוא כל מין שהובא בידי אדם אל מחוץ לתחום התפוצה הטבעי שלו, בכוונה או בטעות. רובם המכריע אינם שורדים, וחלקם חיים לצד הטבע המקומי בלי לגרום נזק. מין הופך ל"פולש" רק כשהוא מצליח לא רק לשרוד אלא להתבסס, להתרבות במהירות ולהתפשט על חשבון המינים המקומיים – ותוך כדי כך לפגוע בטבע, בכלכלה או בבריאות הציבור.
היתרון של הפולשים כמעט תמיד זהה: הם מגיעים בלי המנגנונים שבלמו אותם במקום מוצאם. אין להם כאן טורפים טבעיים, אין מחלות ומזיקים שהתפתחו יחד איתם, ולעיתים קרובות הם גמישים יותר בתזונה ובהתנהגות מהמינים המקומיים. התוצאה היא יתרון תחרותי דורסני. במקום שבו הטבע המקומי מאוזן על ידי שרשרת שלמה של יחסי גומלין, הפולש נכנס כמעט בלי בלמים.
מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, המנהל את מאגר המידע הלאומי על מינים פולשים, מצייר תמונה של תופעה רחבת היקף. בישראל התבססו 18 מיני ציפורים פולשים ו-29 מיני דגי מים מתוקים זרים. במקביל, כ-250 מינים ימיים היגרו ממימי ים סוף אל מזרח הים התיכון דרך תעלת סואץ – תופעה המכונה "הגירה לספסית", על שם פרדינן דה לספס, מתכנן התעלה. שלושת המספרים האלה, יבשה מול מים מתוקים מול הים, ממחישים עד כמה החזית רחבה.
המיינה: איך ציפור אחת כבשה את הערים?
הסיפור של המיינה המצויה (Acridotheres tristis) בישראל התחיל באירוע קטן ומקומי. בשנת 1997 נמלטה קבוצת מיינות מגן החיות שבפארק גני יהושע, על גדות הירקון בתל אביב. הציפורים, שמקורן בדרום אסיה ובתת-היבשת ההודית, מצאו בגוש דן תנאים אידיאליים: אקלים נוח, שפע מזון עירוני והיעדר מתחרים ממשיים. משם הן החלו להתרבות ולהתפשט, תחילה במרכז ולאחר מכן בכל הארץ.
המיינה אינה מין זר סתמי. האיגוד הבינלאומי לשמירת טבע (IUCN) כלל אותה ברשימת 100 המינים הפולשים הגרועים בעולם – מועדון קטן של המזיקים האקולוגיים המשמעותיים ביותר. הסיבה נעוצה באגרסיביות שלה ובגמישותה. המיינה היא ציפור חכמה, חברותית ותוקפנית, שמתמחה בהשתלטות על אתרי קינון. היא מקננת בחללים – חורים בעצים, נקיקים במבנים, תיבות קינון – ובכך מתחרה ישירות במיני ציפורים מקומיים שזקוקים בדיוק לאותם מקומות, כמו הדוכיפת, הנקר והירגזי. הפגיעה הזאת מצטרפת ללחצים אחרים על ציפורי הארץ, שישראל היא צומת נדידה מרכזי עבורן.
מחקרים מראים שהתחרות הזאת אינה מילולית בלבד. במחקר ישראלי שעקב אחר תיבות קינון תועדה ירידה של 68.1% במספר התיבות שאוכלסו על ידי דרורי בית באזורים שבהם התבססה המיינה. באותם אתרים נמצא ש-46% מקיני הירגזי נטרפו, והמיינות היו אחראיות לכמחצית מהמקרים. המיינה אינה מסתפקת בגירוש – היא טורפת ביצים וגוזלים, ומרוקנת קינים של מינים מקומיים כדי לפנות לעצמה מקום. במילים אחרות, כל התבססות של מיינה בשכונה נגבית ישירות מהציפורים שהיו שם קודם.
ההצלחה של המיינה קשורה גם לאופי העירוני שלה. היא משגשגת בדיוק במרחב שאנחנו יצרנו – פארקים, גינות, פחי אשפה ושדות חקלאיים בשולי הערים. ככל שהעיר מתפשטת, כך גדל המרחב שבו למיינה יש יתרון. זו הסיבה שרבים חשים שהיא נמצאת "בכל מקום": היא לא רק פלשה לטבע, היא פלשה לשגרה העירונית שלנו.
הנוטריה והמינים במים: מה קורה מתחת לפני המים?
אם המיינה היא הפולשת של האוויר והערים, הנוטריה היא הפולשת של המים המתוקים. הנוטריה (Myocastor coypus) היא מכרסם גדול שמוצאו בדרום אמריקה, והיא הובאה לישראל בשנות ה-50 של המאה ה-20 בעיקר בזכות פרוותה. הרעיון היה להקים ענף פרוות מקומי, והחיות הוחזקו בשבי בצפון הארץ. התוכנית נכשלה: במהרה התברר שבאקלים הישראלי הנוטריה מפתחת פרווה קצרה וגסה, נחותה מזו שנמכרה בטווח תפוצתה הטבעי, והכדאיות הכלכלית התאדתה.
מה שנותר היה חיות רבות בשבי בלי ייעוד – ורבות מהן נמלטו אל הטבע. הנוטריה, שיכולה להתקיים גם במקווי מים קטנים ובתעלות צרות, התפשטה בנחלים ובמאגרי המים ברחבי הארץ. בטבע היא ניזונה מצמחיית מים וחופרת מחילות לאורך גדות המים. כאן מתחיל הנזק: המחילות שהיא חופרת בסוללות של בריכות דגים ומאגרים מחלישות אותן וגורמות לקריסות ולדליפות, ובאזורים חקלאיים היא פוגעת גם בגידולים. מין שהובא כדי לייצר כסף הפך לעלות אקולוגית וחקלאית מתמשכת.
הנוטריה אינה לבד במים. 29 מיני דגי מים מתוקים זרים כבר התבססו בישראל, חלקם נמלטו מבריכות נוי ומחוות דגים, וחלקם שוחררו במכוון. ובים, ההגירה הלספסית דרך תעלת סואץ ממשיכה לשנות את הרכב החי לאורך החוף הישראלי: אלמוגים, דגים וחסרי חוליות ממימי ים סוף החמים מתבססים במזרח הים התיכון ומשנים את המערכת המקומית. חלק מהמינים הבולטים שהגיעו בדרך הזאת, כמו נחילי מדוזות ענקיים שפוקדים את החופים בקיץ, כבר הפכו לחלק מהתודעה הישראלית. כפי שתיארנו בכתבה על נחילי המדוזות בים התיכון, התחממות הים רק מאיצה את התהליך.
המשותף לכל הפולשים במים הוא שהם קשים במיוחד לבלימה. ברגע שמין מבוסס בנחל, במאגר או בים הפתוח, כמעט בלתי אפשרי להוציא אותו משם. זו הסיבה שהמאבק האמיתי מתנהל הרבה לפני שלב זה.
מה עושים כדי לבלום את הפולשים?
הבשורה הטובה היא שלא מדובר בגזירת גורל. המחקר על המיינה מספק דוגמה מדויקת לכך שהתערבות ממוקדת עובדת. במחקר שנערך במרחבים מוגנים בשנים 2021-2022 יצאו החוקרים ללכוד מיינות באופן שיטתי בשלושה אתרים, בעזרת מלכודות בצפיפות גבוהה ורמת סלקטיביות של 95.3% – כלומר כמעט ללא פגיעה במינים אחרים. במהלך שתי עונות קינון נלכדו 368 מיינות בשלושת האתרים יחד.
התוצאות היו חד-משמעיות במקומות שבהם השיטה יושמה במלואה. שכיחות המיינה ירדה ב-92.7% ברמת הנדיב וב-85.4% בגן הלאומי מעיינות הירקון.
באתר השלישי, בסמוך לריכוזי מיינה עירוניים גדולים, ההשפעה הייתה מוגבלת – ולא במקרה. הלקח המרכזי הוא שלכידה מקומית ומרוכזת יכולה להפחית דרמטית את נוכחות המיינה במרחב מוגן, אך היעילות שלה תלויה בבידוד היחסי של האתר: כשיש מאגר עירוני ענק בסביבה, פרטים חדשים ממלאים את החלל שוב ושוב.
מעבר לפעולה נקודתית, המומחים מדגישים שהמפתח הוא מניעה. לרשות הטבע והגנים ולגופי המחקר יש כלים לבלימה, אבל הדרך הזולה והיעילה ביותר להילחם במין פולש היא למנוע ממנו להתבסס מלכתחילה. כאן נכנס לתמונה גם הציבור. שחרור של בעלי חיים אקזוטיים לטבע – בין אם צב אדום-אוזן, תוכי או דג נוי – הוא אחת הדרכים המהירות ליצירת פלישה חדשה. גם האכלה של חיות בר תורמת לשגשוג מינים תוקפניים כמו המיינה, שמנצלים כל מקור מזון זמין.
הסיפור של המינים הפולשים בישראל הוא בסופו של דבר סיפור על גבולות – לא רק גבולות מדיניים, אלא הגבולות הטבעיים שאדם פרץ. ציפור אחת שנמלטה מכלוב ב-1997, מכרסם שהובא בשביל פרווה בשנות ה-50, נחיל שהגיע דרך תעלה שנחפרה במאה ה-19: כל אחד מהם ממחיש עד כמה קל לשבש מערכת אקולוגית וכמה קשה לתקן. הטבע המקומי, על הדוכיפת, הנקר והדרור שבו, לא ייעלם ביום אחד – אבל כל פולש שמתבסס גובה ממנו מחיר. השאלה היא לא אם נחיה לצד המינים החדשים, אלא כמה מהטבע המקורי נצליח לשמר לצידם.
שאלות ותשובות
למה אסור להאכיל או לשחרר בעלי חיים אקזוטיים בטבע? כי זו אחת הדרכים המהירות ליצור מין פולש חדש. בעל חיים שהובא ממקום אחר ושוחרר לטבע עלול להתבסס, להתרבות ולדחוק מינים מקומיים – בדיוק כפי שקרה עם המיינה שנמלטה מכלוב והנוטריה שנמלטה משבי. האכלה של חיות בר, גם אם היא נראית תמימה, מסייעת דווקא למינים תוקפניים וגמישים כמו המיינה לשגשג על חשבון הטבע המקומי. אחרי שמין מתבסס, כמעט בלתי אפשרי להיפטר ממנו.
האם אפשר להיפטר מהמיינה? לחסל אותה לגמרי – כמעט בלתי אפשרי, כי היא כבר מבוססת בכל הארץ. אבל אפשר בהחלט להפחית משמעותית את נוכחותה במקומות מסוימים. מחקר משנת 2021-2022 הראה שלכידה מקומית ומרוכזת הפחיתה את שכיחות המיינה ב-92.7% ברמת הנדיב וב-85.4% במעיינות הירקון. המפתח הוא לפעול באתרים מוגדרים ומבודדים יחסית; ליד ריכוזי מיינה עירוניים גדולים, פרטים חדשים ממלאים את החלל שוב ושוב.
מהם המינים הפולשים הבולטים בישראל? ביבשה ובאוויר בולטת המיינה המצויה, שנמנית עם 100 המינים הפולשים הגרועים בעולם. במים המתוקים בולטת הנוטריה, לצד 29 מיני דגים זרים. בים, כ-250 מינים היגרו ממימי ים סוף דרך תעלת סואץ אל מזרח הים התיכון. בסך הכול תיעד מוזיאון שטיינהרדט 18 מיני ציפורים פולשים בישראל, לצד עשרות מינים ביבשה ובמים.
בין הדוכיפת שנעלמת מהגינה לבין המיינה שמשתלטת עליה מתנהל אחד המאבקים הסביבתיים השקטים של ישראל. הוא אינו מלווה בכותרות דרמטיות, אבל הוא מכריע את גורל הטבע שנחיה בו. כל ספסל בפארק, כל נחל וכל פיסת חוף הם זירה שבה נקבע מי יישאר – והבחירות הקטנות שלנו, מה לא לשחרר ומה לא להאכיל, שוות הרבה יותר ממה שהן נראות.
מקורות
- Invasive species in Israel – מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב.
- Mitigation of common myna abundance in protected areas – רמת הנדיב, מחקר 2021-2022.
- The impact of the invasive Common Myna on cavity-nesting birds – National Library of Medicine (PMC).
- ציפור מיינה: אחד ממאה המינים הפולשים המסוכנים בעולם חדר לארץ – mako, אתר הטבע.
- נוטרייה – ויקיפדיה העברית.