חמישים ושמונה קילומטרים מפרידים בין קריית גת למגדל העמק. בקריית גת, אינטל בנתה במשך שנים את התדמית של ישראל כמעצמת ייצור שבבים – ועכשיו הקפיאה, באמצע הדרך, את ההשקעה הגדולה בתולדות החברה בישראל. במגדל העמק, במקביל, חברה ישראלית קטנה בהרבה חתמה על עסקאות שהופכות אותה לחוליה שאי אפשר לדלג עליה בשרשרת שמזינה את כל בועת הבינה המלאכותית העולמית. שתי החברות מייצרות שבבים. שתיהן ישראליות. ושתיהן מספרות, בשנה האחרונה, שני סיפורים כמעט הפוכים.
זה לא סיפור על מנצחת ומפסידה. זה סיפור על מה שבאמת קורה כשענף שלם משנה את כללי המשחק – ועל למה גודל ההשקעה כבר מזמן הפסיק לנבא מי ייצא מנצח.
החברה שאף אחד לא הכיר, שהפכה לספק שאי אפשר לוותר עליו
טאואר סמיקונדקטור, שמפעלה המרכזי יושב במגדל העמק שבצפון הארץ, אף פעם לא הייתה שם מוכר כמו אינטל. היא לא מייצרת את המעבד שרץ בטלפון או במחשב הנייד. במשך שנים היא התמחתה בנישות – שבבי אנלוג, שבבים לתעשיית הרכב, חיישני תמונה – התחום שבתעשייה מכונה "שבבים בשלים" (mature nodes), הרחק מקו החזית של הטרנזיסטורים הזעירים ביותר שבו מתחרים ענקיות כמו TSMC ואינטל עצמה.
אבל בפברואר 2026 טאואר הודיעה על שיתוף פעולה אסטרטגי עם אנבידיה, ופתאום התברר שדווקא הנישה הזאת היא אחד הצווארי בקבוק הקריטיים ביותר בתשתית הבינה המלאכותית העולמית. מדובר בפיתוח מודולים אופטיים בקצב של 1.6 טרה-ביט לשנייה, המיועדים במפורש לפרוטוקולי הרשת הקנייניים של אנבידיה, ומאפשרים עד פי שניים קצב העברת נתונים לעומת הדור הקודם של הטכנולוגיה. "אנבידיה משתפת פעולה עם טאואר סמיקונדקטור כדי לקדם את המערכת האקולוגית, ולאפשר תשתית בינה מלאכותית יעילה יותר", אמר גלעד שיינר, סגן נשיא בכיר לרשתות תקשורת באנבידיה, בהודעת החברות. מנכ"ל טאואר, ראסל אלוונגר, ניסח את זה בפשטות: "טאואר סמיקונדקטור גאה לספק טכנולוגיות מתקדמות ומהירות במיוחד, שתומכות בדרישות התובעניות של מרכזי נתונים ובינה מלאכותית".
הטכנולוגיה עצמה נקראת פוטוניקה סיליקון (Silicon Photonics), והרעיון שמאחוריה פשוט להסביר גם אם קשה מאוד לייצר: במקום להעביר נתונים בין שבבים ושרתים באמצעות חשמל בכבלי נחושת, כמו שנעשה כמעט תמיד עד היום, מעבירים אותם באמצעות אור. בעולם של אשכולות ענק של מעבדי GPU שצריכים "לדבר" זה עם זה בקצב מסחרר כדי לאמן מודלים גדולים, נחושת פשוט נגמרת – היא איטית מדי, וגם "בוזבזת" יותר מדי חשמל כחום. אור לא.
כמה שווה להיות הספק ההכרחי של תעשיית הבינה המלאכותית
המספרים מאחורי ההודעה מספרים סיפור של הימור גדול שכבר מניב פירות. טאואר השקיעה כ-650 מיליון דולר בהרחבת יכולת הייצור של פוטוניקה סיליקון בשנה האחרונה, מתוכם כ-300 מיליון דולר בהרחבה ספציפית של קווי הייצור במפעל מגדל העמק, שאמורה להסתיים במחצית הראשונה של 2026. עם סיום ההרחבה, החברה צופה שההכנסות מפוטוניקה יתקרבו לכמיליארד דולר בשנה, כאשר יישומי מרכזי נתונים לבדם צפויים להוות 40% עד 45% מסך זה.
חשוב מכך: אלה כבר לא תחזיות בלבד. טאואר חתמה על חוזי פוטוניקה בהיקף 1.3 מיליארד דולר להכנסות שנת 2027 בלבד, עם הלקוחות הגדולים ביותר שלה, וכבר קיבלה 290 מיליון דולר כמקדמות מלקוחות עבור שריון קיבולת ייצור עתידית – כלומר לקוחות, כנראה כולל אנבידיה עצמה, משלמים מראש כדי להבטיח שיהיה להם בכלל היכן לייצר. מניית טאואר זינקה ביותר מ-140% בחצי השנה שסביב ההכרזות הללו, תגובה שממחישה עד כמה השוק תמחר מחדש חברה שנתפסה, עד לא מזמן, כשחקנית משנית בענף.
במרחק נסיעה קצרה: החלום שהוקפא
בקריית גת, לעומת זאת, זה תמיד היה סיפור אחר – סיפור על גודל. בדצמבר 2023, בין הכרזות פרסום, הודיעה אינטל שהיא בונה בקריית גת מפעל חדש, פאב 38, בהשקעה של 25 מיליארד דולר – ההשקעה הגדולה ביותר אי פעם של חברה בודדת בישראל. הממשלה הישראלית אישרה לחברה מענק של 3.2 מיליארד דולר כדי לסייע במימון הפרויקט, מענק הממשלה הגדול ביותר אי פעם לחברה יחידה בישראל. פאב 38 היה אמור לקום צמוד לפאב 28 הקיים, ולייצר שבבים עם ליתוגרפיית EUV מהמתקדמות בעולם, עם יעד פתיחה סביב 2027-2028.
ואז שוק השבבים המתקדמים – זה שאינטל בנתה עבורו את פאב 38 – פשוט לא התפתח כמו שתוכנן. לפי דיווחים בעיתונות הכלכלית הישראלית מקיץ 2025, אינטל הודיעה לקבלנים שבונים עבורה את המפעל בקריית גת שהיא מקפיאה את הרחבת הבנייה "עד להודעה חדשה", ומתמקדת רק בהשלמת החלק הראשוני והמקורי של המתחם. ההקפאה מגיעה אחרי גל קיצוצים גלובלי באינטל, שפגע גם בישראל: מתוך כ-9,300 עובדים שהחברה מעסיקה בישראל, כ-3,500 עובדים במתקני הייצור בקריית גת עצמם, ופיטורים כבר החלו לפגוע גם בהם.
זו לא קריסה. פאב 28 הקיים ממשיך לפעול, ואינטל לא הודיעה על סגירת פעילות בישראל. אבל הפער בין ה"היה אמור להיות" של דצמבר 2023 – חגיגת השקה עם ראש הממשלה, מענק שיא, הבטחה לעשרות אלפי מקומות עבודה עקיפים – לבין המציאות של קווי ייצור מוקפאים ופיטורים, הוא בדיוק התמונת הראי של מה שקורה במגדל העמק.
למה זה קורה דווקא עכשיו
ההסבר לא טמון בכישרון הישראלי בקריית גת מול הכישרון במגדל העמק. שתי החברות מנצלות את אותו כוח אדם ישראלי מצטיין, ולעיתים אפילו את אותם בוגרי תוכניות טכנולוגיות של יחידות המודיעין הצבאיות. ההבדל הוא בסוג ההימור.
אינטל הימרה על עתיד שבו העולם ימשיך לצרוך יותר ויותר כוח מחשוב גנרי, במעבדים מהמתקדמים בעולם, בקצב שמצדיק בניית ענק ייצור חדש מאפס. זה הימור שדורש מיליארדי דולרים מראש, שנים של בנייה, ותחרות ישירה מול TSMC הטייוואנית שכבר שולטת ברוב שוק הייצור המתקדם בעולם – ומול מחזוריות אכזרית של ביקוש, שבה עודף היצע יכול להפוך תוך שנה-שנתיים להשקעה שקשה להצדיק כלכלית.
טאואר, לעומת זאת, לא הימרה על להיות הכי גדולה. היא הימרה על להיות בלתי ניתנת להחלפה בנקודה צרה אחת בשרשרת האספקה – החיבור האופטי בין שבבי הבינה המלאכותית לבין עצמם – בדיוק ברגע שהביקוש לנקודה הזאת התפוצץ. זו לא נישה שאפשר להזמין בקלות מספק אחר: פיתוח יכולת ייצור פוטוניקה סיליקון בקנה מידה תעשייתי דורש שנים, וכרגע רק שחקנים בודדים בעולם יודעים לעשות זאת ברמה שמספיקה לאנבידיה. במשק שבו הביקוש עולה מהר יותר מהיצע, זה הופך את טאואר לשחקנית שיכולה לתמחר את עצמה מחדש כלפי מעלה.
המספרים שמאחורי כל הסיפור
התמונה הרחבה יותר של תעשיית השבבים הישראלית גדולה משתי החברות האלה. בישראל פועלות כיום למעלה מ-250 חברות בתחום המוליכים למחצה, שמעסיקות יחד כ-45 אלף עובדים – כ-9% מכוח האדם בהייטק הישראלי. מאז 1996 הניבו רכישות ומיזוגים בתחום השבבים הישראלי כ-40 מיליארד דולר, כולל כמה מהעסקאות הגדולות בתולדות ההייטק המקומי: רכישת מובילאיי בידי אינטל תמורת 15.3 מיליארד דולר, רכישת מלאנוקס בידי אנבידיה תמורת 6.9 מיליארד דולר, ורכישת אורבוטק בידי KLA תמורת 3.4 מיליארד דולר.
מעבר לאינטל ולאנבידיה, שמעסיקה כיום בישראל כ-5,500 עובדים, מחזיקות גם קוואלקום, מארוול, NXP וסמסונג מרכזי פיתוח בישראל. לפי אבי חסון, מנכ"ל Startup Nation Central, "המהנדסים שלנו מתכננים את השבבים שמניעים בינה מלאכותית, תשתיות ענן ומערכות ביטחוניות" – ניסוח שמסביר גם את ריכוזה החריג של ישראל בתחום השבבים באופן ספציפי: על כל 5 דולר שמושקעים בסטארט-אפים אמריקאים בתחום השבבים, דולר אחד מופנה לחברות ישראליות – יחס של 1 ל-5, לעומת יחס של 1 ל-15 בלבד בהשקעות הון סיכון כלליות בין ישראל לארצות הברית. כלומר הנתח היחסי של ישראל בהשקעות שבבים גדול פי שלושה מהנתח שלה בהשקעות טכנולוגיה כלליות. במילים אחרות: כשמדובר בתכנון שבבים ובחוליות עדינות בשרשרת הייצור שלהם, ישראל לא רק "משתתפת" בענף העולמי – היא מרוכזת בו בצפיפות חריגה, גם כשענפי טכנולוגיה אחרים מתפזרים על פני יותר מדינות.
זה גם ההקשר שמסביר את ההצלחה של חברות ישראליות אחרות שנשענות על אותה מומחיות: מובילאיי, שהפכה משבב לזיהוי הולכי רגל למפעילת רובוטקסי בפועל, או גל הסטארט-אפים שמדחיסים מודלים שלמים של בינה מלאכותית לתוך שבב יחיד בטלפון הנייד. כל אחד מהם, בדרכו, מוכיח את אותו עיקרון: היתרון הישראלי מעולם לא היה בבניית המפעל הכי גדול. הוא היה במציאת הנקודה הכי צרה והכי חיונית בשרשרת, ולשלוט בה.
בעוד כמה שנים, כשיסכמו את תעשיית השבבים הישראלית של אמצע שנות ה-20, כנראה שזה לא יהיה הסיפור המרכזי איזה מפעל בודד נבנה או הוקפא. הסיפור יהיה שברגע שבו כלל אצבע ישן – "כמה שיותר גדול, יותר טוב" – התנגש בביקוש שנוצר כמעט בין לילה סביב הבינה המלאכותית, החברה שידעה למצוא את הפינה הצרה ביותר בשרשרת ניצחה את זו שידעה רק לבנות גדול.
שאלות ותשובות
מה זה בכלל פוטוניקה סיליקון, ולמה אנבידיה זקוקה לה? פוטוניקה סיליקון היא טכנולוגיה שמעבירה נתונים בין שבבים ושרתים באמצעות אור במקום חשמל בכבלי נחושת. במרכזי נתונים לבינה מלאכותית, שבהם אלפי מעבדי GPU צריכים להעביר ביניהם כמויות עתק של נתונים בקצב גבוה במיוחד, חשמל הופך לצוואר בקבוק – איטי מדי ומבזבז יותר מדי חשמל כחום. אור פותר את שתי הבעיות בבת אחת.
למה אינטל הקפיאה את הרחבת פאב 38 בקריית גת? לפי דיווחים בתקשורת הכלכלית, אינטל הקפיאה את הרחבת המפעל בעקבות שינוי בתחזיות הביקוש העולמי לשבבים מתקדמים וגל קיצוצים גלובלי בחברה, שכלל גם פיטורים בישראל. פאב 28 הקיים ממשיך לפעול כרגיל.
האם ישראל בעצם מייצרת שבבים, או רק מתכננת אותם? שניהם. ישראל ידועה בעיקר כמעצמת תכנון שבבים (מרכזי הפיתוח של אנבידיה, אינטל, קוואלקום ואחרות), אבל יש בה גם ייצור בפועל – פאב 28 של אינטל בקריית גת, ומפעל טאואר סמיקונדקטור במגדל העמק, שמתמחה דווקא בנישות טכנולוגיות ממוקדות כמו פוטוניקה סיליקון, ולא בקו החזית של הטרנזיסטורים הזעירים ביותר.
כמה שווה תעשיית השבבים לכלכלה הישראלית? למעלה מ-250 חברות מוליכים למחצה פועלות בישראל, מעסיקות יחד כ-45 אלף עובדים – כ-9% מכוח האדם בהייטק המקומי. מאז 1996 הניב הענף כ-40 מיליארד דולר ברכישות ומיזוגים, כולל עסקאות ענק כמו מובילאיי ומלאנוקס.
מקורות
- Tower Semiconductor Teams with NVIDIA to Advance AI Infrastructure with 1.6T Data Center Optical Modules – Tower Semiconductor, הודעה רשמית, 5 בפברואר 2026
- Tower Semiconductor surges after Nvidia deal promises to double AI data center speeds – Calcalist (Ctech)
- Tower Semiconductor, Nvidia advance 1.6T optical modules for AI data center networking – DigiTimes, פברואר 2026
- Tower Semiconductor & Nvidia team up on 1.6T silicon photonics for AI data centers – eeNews Europe
- Israel's Semiconductor sector powers $40B in chip exits – The Jerusalem Post
- Intel to invest US$25 billion in building Fab 38 in Israel after receiving grants – DigiTimes, דצמבר 2023
- Intel clinches $3.2b government grant for $25b chip plant expansion in southern Israel – The Times of Israel
- Israel grants Intel $3.2 billion for new $25 billion chip plant, biggest ever company investment in country – CNBC
- Intel Kiryat Gat expansion frozen for foreseeable future – Globes
- Fab38 freeze: Intel's big manufacturing bet collides with harsh market reality – Calcalist (Ctech)