בדוח שפרסם מבקר המדינה בינואר 2024 על מיחזור שפכים בישראל יש פרק שלם שמוקדש למים אפורים – מי מקלחת, אמבטיה וכיור שברוב הבתים בישראל פשוט זורמים לביוב. הפרק מסכם מה שמשרד הבריאות טוען כבר שנים: שימוש במים אפורים בבית פרטי אסור, כי הוא עלול לסכן את בריאות הציבור. ואז מגיעה ההמלצה הרשמית של המבקר עצמו: שרשות המים, המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות יבחנו מחדש את האפשרות להתיר שימוש במים אפורים גם במבנים פרטיים ומשותפים. זו לא המלצה מהפכנית – היא בעצם אומרת "תבדקו שוב משהו שלא נבדק ברצינות כבר יותר מעשור".
זה לא פרט שולי. ישראל היא, לפי אותו דוח עצמו, המדינה שממחזרת לחקלאות יותר משפכיה מכל מדינה אחרת בעולם – יותר מ-80%, כמעט פי שלושה מספרד שבמקום השני, עם כ-30% בלבד. אותה מדינה, שהפכה את מיחזור המים לכרטיס ביקור בין־לאומי, כמעט לא ממחזרת מים בתוך הבית עצמו – והפעם הזאת זה לא בגלל שאף אחד לא שם לב. מבקר המדינה עצמו שם לב, כתב על זה, והמליץ לבדוק את זה מחדש. ובכל זאת: אף בית פרטי אחד בישראל אינו רשאי היום להתקין מערכת מים אפורים באופן חוקי ומפוקח.
המדינה שממחזרת יותר מכל מדינה אחרת בעולם
ברמה הלאומית, התמונה הישראלית באמת מרשימה. לפי דוח מבקר המדינה מינואר 2024, כ-592 מיליון קוב שפכים טופלו במתקני הטיהור של ישראל ב-2020 – כ-95% מכלל השפכים שנוצרו באותה שנה. שיעור המיחזור החקלאי, מעל 80%, הוא הגבוה בעולם, ומעמיד את ישראל הרחק לפני כל מדינה אחרת שנבדקה בדוח. גם ההתפלה, הישג ישראלי מפורסם לא פחות, ממשיכה לגדול: לפי ניתוח של עמותת "צלול" לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כ-587 מיליון קוב מים הותפלו בישראל ב-2023 – כ-75% מאספקת מי השתייה הביתית בפועל (כפי שסקרנו בהרחבה במקרה של זיהום מי התהום ברמת השרון).
אבל אותו דוח עצמו גם לא מסתיר את הסדקים ברמה הלאומית: 46% ממתקני הטיהור הגדולים בישראל – 40 מתוך 87 – לא הגיעו ב-2021 לרמת הטיהור השלישוני המחויבת בחוק, ובכל זאת סיפקו יחד 34% מכלל קולחי המתקנים הגדולים באותה שנה. תקלות מדווחות במערכות הביוב והקולחין זינקו ב-135% תוך חמש שנים – מ-657 מקרים ב-2017 ל-1,544 ב-2022. במילים אחרות: גם ברמה הלאומית, שבה ישראל נחשבת אלופת עולם, יש פערים אמיתיים בין ההישג המוצהר לבין מה שקורה בפועל בשטח. וזה עוד לפני שמגיעים בכלל לשאלה מה קורה בתוך הבית הפרטי.
התקן שאושר ב-2012 – ונשאר על הנייר
בדצמבר 2012 אישר מכון התקנים הישראלי תקן רשמי למערכות מים אפורים ביתיות, שהתגבש מאוחר יותר לת"י 6147. זו הייתה אמורה להיות נקודת המפנה: תקן מקצועי, מפורט, שאמור לאפשר לכל מי שרוצה להתקין בביתו מערכת שמנתבת מי מקלחת וכיור לצורכי השקיה או הדחת אסלות. בפועל, התקנת מערכת כזו בבית פרטי נותרה אסורה, כי משרד הבריאות לא נתן לה את האישור הנדרש – ולפי כתבה שפורסמה בכלכליסט באותם ימים, כבר פעלו בישראל כ-10,000 משקי בית עם מערכות מים אפורים לא מוסדרות, פשוט כי בעלי הבתים החליטו לא לחכות.
התקן עצמו, גם כשאושר, לא כיסה את סוג הדיור הנפוץ ביותר בישראל: בשלב הראשון שלו הוא חל רק על מבנים משותפים ומבני ציבור – לא על בתים פרטיים או דירות בודדות, שהן צורת המגורים שרוב הישראלים חיים בה. עד מרץ 2016, שלוש שנים אחרי האישור, התקן עדיין היה "תקוע", לפי דיווח שפרסם אתר תעשייתי לקראת יום המים הבינלאומי, כשגורמים בתעשייה כמו פול שטיינר, יושב ראש חטיבת המים האפורים בהתאחדות לשכות המסחר, קראו בפומבי למנכ"ל מכון התקנים להתערב אישית ולהוציא את האישור הסופי ממגירה.
בינתיים, כפי שדיווח כלכליסט בתחילת 2014, מספר משקי הבית שכבר התקינו מערכות מים אפורים באופן לא מוסדר – בלי רישוי, בלי פיקוח – הוערך בין 10,000 ל-20,000. פרופ' אבנר עדין, שעמד בראש הוועדה המרכזית למים של מכון התקנים וצוטט באותה כתבה, הסביר: "הדבר שהכי תקע את התקן זה שימוש בבתים פרטיים. שם משרד הבריאות טען שבעייתי בשבילו לפקח". לפי דוח מבקר המדינה מינואר 2024, מאז 2014 הונחו על שולחן הכנסת 12 הצעות חוק פרטיות נפרדות שמטרתן להסדיר שימוש חוזר במים אפורים – האחרונה שבהן במרץ 2022 – ואף אחת מהן לא הבשילה לחוק מחייב.
84% רוצים, אף אחד לא שמע על זה
הפער בין הרצון הציבורי לבין המצב בשטח מתועד במחקר אקדמי. סקר של חוקרים מאוניברסיטת חיפה, שפורסם בכתב העת "אקולוגיה וסביבה" באוקטובר 2016, מצא ש-84% מהנשאלים הביעו נכונות להשתמש במערכת מים אפורים ביתית – אבל 65% מהם מעולם לא שמעו את המונח "מים אפורים" לפני שהתבקשו להשתתף בסקר. מבין מי שהיו מוכנים לשלם על ההתקנה, 71% לא היו מוכנים לשלם יותר מ-3,000 שקל – סכום נמוך משמעותית מהעלות האמיתית של מערכת שמאפשרת שימוש חוזר להדחת אסלות, שנעה בין 15,000 ל-45,000 שקל, לפי בדיקה שפרסם גלובס כבר ב-2012. מערכות בסיסיות יותר, המיועדות להשקיית גינה בלבד, זולות משמעותית – בין 2,500 ל-8,500 שקל – אבל זמן ההחזר על ההשקעה, לפי אותה בדיקה, יכול להגיע עד 20 שנה במחירי המים הנוכחיים.
קנה המידה של ההזדמנות הזו לא זניח. הערכה שהוצגה לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת ב-2011 העמידה את הפוטנציאל השנתי של מיחזור מים אפורים בישראל על כ-145 מיליון קוב בשנה. בדיקה נפרדת שפרסם גלובס באותה תקופה הצביעה על כ-150 מיליון קוב בשנה אם כל משק בית במדינה היה ממחזר מים אפורים להדחת אסלות בלבד – שמהווה כ-40% מצריכת המים הביתית, השימוש הבודד הגדול ביותר בבית. כדי להבין את סדר הגודל: זה כרבע מכלל כמות המים שהותפלו בישראל ב-2023. במילים אחרות, פוטנציאל שלם, שקול לרבע ממפעל ההתפלה הלאומי, נשאר כמעט בלתי ממומש כי הרגולציה שאמורה לאפשר אותו נתקעה באמצע הדרך.
מי עדיין אומר לא, ולמה
יש כאן התנגדות שראוי לקחת ברצינות ולא לפטור בקלות ראש. לפי דוח מבקר המדינה, משרד הבריאות מזהיר כבר שנים שמים אפורים "מכילים ריכוז גבוה של מיקרואורגניזמים העלולים לסכן את בריאות הציבור" – חשש אמיתי כשמדובר בצנרת כפולה שמחברת בין מקור מים לא סטרילי לבין מערכת ביתית. הבעיה המרכזית שגורמי רגולציה מצביעים עליה היא לא הטכנולוגיה עצמה, אלא היעדר מנגנון רישוי או הסמכה לאינסטלטורים בישראל, מה שמקשה לפקח על איכות ההתקנה בבית פרטי בודד.
זו בדיוק הסיבה שהתקן הרשמי, ת"י 6147, כל כך חשוב – הוא נועד לתת מענה מקצועי לחשש הזה, עם דרישות טיהור, סינון ותחזוקה מוגדרות. אבל אם התקן קיים כבר יותר מעשור, ועדיין לא נפתח באופן מלא לסוג הדיור הנפוץ ביותר בישראל, קשה להתייחס לזה כמכשול טכני זמני. זה נראה יותר כמו מצב שבו אף גורם ממשלתי לא לקח על עצמו באמת את האחריות לפתור את הבעיה.
ההמלצה שמחכה לתשובה
דוח ינואר 2024 לא מסתפק בתיאור החשש הזה – הוא גם ממקם אותו בציר זמן ברור. לפי הדוח, שימוש במים אפורים במבנה ציבורי הותר כבר ביוני 2008, על סמך אותו היגיון בריאותי שתואר למעלה – אבל ההיתר המקביל לבתים פרטיים ולבניינים משותפים מעולם לא ניתן.
ואז, בסוף אותו פרק, מגיעה ההמלצה שכבר צוינה: מבקר המדינה קורא לרשות המים, למשרד להגנת הסביבה ולמשרד הבריאות לבחון מחדש את האפשרות להתיר שימוש במים אפורים גם במבנים פרטיים ומשותפים. גם המלצה צנועה כזו, שיצאה מהגוף הביקורתי הרשמי והבכיר ביותר של המדינה, לא הניבה עד כה – למיטב המידע הזמין – שום עדכון פומבי בעמדת משרד הבריאות או בתקן שאושר עוד ב-2012.
זה בדיוק הדפוס שחוזר על עצמו לאורך כל הסיפור הזה: תקן שאושר ולא הורחב, 12 הצעות חוק שהונחו ונקברו בוועדות, וכעת המלצה רשמית של מבקר המדינה שממתינה, כמו כל מה שקדם לה, לגורם ממשלתי אחד שיחליט סוף סוף לקחת אותה עד הסוף.
שלוש עובדות שקשה להתווכח איתן
ישראל ממחזרת יותר מ-80% מהשפכים המטופלים שלה לחקלאות – השיעור הגבוה בעולם, כמעט פי שלושה מספרד, המדינה השנייה בדירוג.
התקן הישראלי הרשמי למערכות מים אפורים ביתיות אושר בדצמבר 2012 – אבל התקנתו בבית פרטי בודד נותרה אסורה בפועל מטעם משרד הבריאות מאז, ולא נמצא עדכון מאוחר יותר שמשנה זאת.
בסקר של אוניברסיטת חיפה, 84% מהנשאלים הביעו נכונות להתקין מערכת מים אפורים בביתם – בזמן שהתקן שהיה אמור להתיר את זה כבר היה תקוע יותר משלוש שנים.
שאלות ותשובות
מה זה בכלל מים אפורים? מים אפורים הם מי שפכים "קלים" מהבית – ממקלחת, אמבטיה, כיור וכביסה – שלא באו במגע עם פסולת אנושית, ולכן ניתן לטהר אותם ברמה נמוכה יותר מהנדרש לשפכים רגילים ולהשתמש בהם מחדש להדחת אסלות או להשקיית גינה.
האם מותר להתקין מערכת מים אפורים בבית פרטי בישראל? התקן הרשמי, ת"י 6147, אושר כבר ב-2012, אך בשלב הראשון שלו הוא חל רק על מבנים משותפים ומבני ציבור, לא על בתים פרטיים בודדים – שם ההתקנה נותרה בפועל בלתי מוסדרת מבחינת משרד הבריאות.
כמה מים אפשר לחסוך אם עוברים למיחזור מים אפורים בקנה מידה ארצי? הערכה שהוצגה לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת ב-2011 העמידה את הפוטנציאל על כ-145 מיליון קוב מים בשנה; בדיקה נפרדת של גלובס מ-2012 הצביעה על כ-150 מיליון קוב, סדר גודל השווה לכרבע מכלל כמות המים שהותפלו בישראל ב-2023.
למה משרד הבריאות מתנגד להתקנה ביתית? החשש המרכזי הוא זיהום מקורות מים נקיים במקרה של תקלה או התקנה לא מקצועית, לנוכח היעדר מנגנון רישוי מחייב לאינסטלטורים בישראל.
מקורות
- משרד מבקר המדינה, "השבת מי קולחים, איכותם ושימושם", דוח שנתי 74א, ינואר 2024 – https://library.mevaker.gov.il/sites/DigitalLibrary/Documents/2024/2024.01-74A/2024-74A-304-Water.pdf
- עמותת צלול, "תגובת צלול לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לרגל יום המים הבינלאומי 2025", מרץ 2025 – https://zalul.org.il/%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%AA-%D7%A6%D7%9C%D7%95%D7%9C-%D7%9C%D7%A0%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%9C%D7%9E%D7%A1-%D7%9C%D7%A8%D7%92%D7%9C-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%94/
- כלכליסט, "יש תקן למערכת מים אפורים, אבל ההתקנה עדיין אסורה בחוק", דצמבר 2012 – https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3591157,00.html
- כלכליסט, "להלבין את העבריינים הירוקים של המים האפורים", ינואר 2014 – https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3620723,00.html
- Israel Agri Support Online, דיווח על תקן ת"י 6147 התקוע, מרץ 2016 – https://www.israel.agrisupportonline.com/news/csv/csvread.pl?show=6042&mytemplate=tp2
- גלובס, "בדיקת גלובס: מיחזור מים ביתי יחסוך עד 40% מההוצאות", דצמבר 2012 – https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000809480
- זילברפירב ז', פלטניק ר', גרמנדי א', "שימוש עירוני במים אפורים – הפער בין דעות הציבור למכשולים רגולטוריים", אקולוגיה וסביבה, כרך 7(3), אוקטובר 2016 – https://magazine.isees.org.il/?p=16207
- TheMarker, הערכת פוטנציאל מיחזור מים אפורים שהוצגה לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, פברואר 2011 – https://www.themarker.com/misc/2011-02-24/ty-article/0000017f-e178-df7c-a5ff-e37a8e200000