הפח הכתום הפך בעשור האחרון לחלק מהנוף העירוני בישראל. מאחוריו עומד חוק שמטיל על יצרנים ויבואנים את האחריות לאריזות שהם מוכרים, ותאגיד אחד, תמיר, נושא בה מאז 2011. הנתונים הרשמיים נראים מצוין: בדוח שפורסם לשנת 2021 דווח על מיחזור של 84% מהאריזות של החברות שחתמו עם התאגיד, כשהיעד בחוק הוא 60%.
הבעיה היא שהמספר הזה אינו מתאר את מה שעושה משק הבית הממוצע עם בקבוק הפלסטיק. מי שמסתכל על ההרכב של מה שנאסף, ועל מה שנשאר מחוץ לחוק, מגלה תמונה חצויה: מערכת שעומדת ביעדים על הנייר ונכשלת באריזות הבית. הנתונים המלאים האחרונים שמצאנו הם של 2021, והנתונים החלקיים האחרונים הם מ-2024 עד 2025. בנובמבר 2025 פרסם המשרד להגנת הסביבה תזכיר חוק שמנסה לשנות זאת, כדאי להבין מה הוא מציע, ומדוע הוא עשוי להשפיע על כל מי שמוכר או קונה מוצר ארוז.
איך עובד חוק האריזות, ולמה בכלל יש תאגיד אחד?
החוק להסדרת הטיפול באריזות נכנס לתוקף ב-2011. העיקרון פשוט: מי שמוכר מוצר ארוז בישראל, יצרן או יבואן, חייב להבטיח שחלק מהאריזה ימוחזר, ובפועל הוא עושה זאת בכך שהוא חותם עם גוף מוכר ומשלם לו דמי טיפול. תמיר היא הגוף היחיד שאישר המשרד להגנת הסביבה לשמש בתפקיד הזה, לפי כלכליסט ופרסומי הענף.
היעדים נקבעים לפי משקל ולפי סוג החומר. היעד הכללי עומד על 60%, ויש יעדים נפרדים לנייר, למתכת, לעץ, לפלסטיק ולזכוכית. לפי הדוח לשנת 2021, תמיר מיחזרה כ-402 אלף טונות אריזה, כלומר 84% מ-480 אלף הטונות שדיווחו היצרנים החתומים.
כמה מהאריזות בישראל באמת ממוחזרות?
כאן נכנס המכנה. לפי אותו דוח, משקל האריזות שנמכרו בישראל נאמד בכ-800 אלף טונות, כך שחלקן של האריזות הממוחזרות מכלל האריזות היה כ-50%, לעומת 42% ב-2020. הפער בין 84% ל-50% נובע מכך שהחברות החתומות מייצגות רק כ-60% מהאריזות הנמכרות בישראל: השאר לא חתמו, ולכן אינן מדווחות ואינן משלמות דמי טיפול.
אם כך, המספר המרשים אינו שקר, אבל הוא נכון רק לחלק מהשוק. המשרד להגנת הסביבה מעריך שיותר מ-40% מהיצרנים והיבואנים לא חתמו עם תמיר, כלומר, מי שאינו חותם נהנה מהמערכת בלי לשלם. בשנת 2025, לפי תמיר, חתמו 820 יצרנים ויבואנים חדשים, וחלקם נדרשו לשלם גם רטרואקטיבית, עד שבע שנים אחורה.
למה אריזות הבית הן הבעיה הקשה?
הנתון המטריד ביותר נוגע למקור האריזות. לפי פרסום בענף מיוני 2025, משקי הבית אחראים ל-70% מהאריזות שנמכרות בישראל, אבל רק כרבע מהאריזות שתמיר אוספת מגיעות מהם. שלושה רבעים מגיעים מהמגזר המסחרי והמוסדי, שקל יותר לאסוף ממנו: כמויות גדולות, בנקודות מרוכזות.
על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה שדווחו בכלכליסט ביולי 2024, איסוף האריזות הביתיות עומד על 18% מהפוטנציאל. לפי אותה כתבה, ארגוני סביבה חולקים על המספר ומעריכים שהשיעור האמיתי נמוך בהרבה, וגורם אחד שצוטט בה מדבר על פחות מ-5% מהאריזות הביתיות. המחלוקת על המספר עצמה מעידה על הבעיה: אין מדידה אחידה, ולכן קשה לדעת עד כמה האריזה שזרקתם הגיעה למפעל מיחזור.
עוד לפי הדוח לשנת 2021, כמות האריזות שנאספה מהבתים הייתה כ-83 אלף טונות, כ-20% מסך הכמות הממוחזרת, וירדה מכ-90 אלף טונות בשנה שלפניה. בזכוכית הפער חריף במיוחד: 7% מיחזור בלבד ב-2021, מול יעד של 60%, ולא הושג היעד.
מה עלה בתזכיר החוק שפורסם בנובמבר 2025?
המשרד להגנת הסביבה פרסם להערות הציבור, בנובמבר 2025, תזכיר חוק שמטרתו לתקן את המצב, כחצי שנה אחרי המועד שנקבע לוועדה הבין-משרדית. עיקריו:
- יעד כללי חדש: העלאה מ-60% ל-70% החל משנת 2031, בהתאמה לרמות באיחוד האירופי.
- יעד לבתים: לפחות 50% מהאריזות של המגזר הביתי ייאספו. לפי התזכיר, אין כיום יעדי איסוף נפרדים לבתים ולמסחר.
- תחרות מבוקרת: גופים נוספים מלבד תמיר יוכלו לקבל הכרה, אך רק כחברות לתועלת הציבור, ויופעל מנגנון איזון על בסיס משקל האריזות שדיווחו היצרנים.
- רשם ציבורי: היבואנים והיצרנים יירשמו במרשם פומבי, ורשות המכס לא תשחרר אריזות של יבואן שאינו רשום בו.
- אריזות רב-פעמיות: גם הן ייכללו בחוק, והיצרנים יחויבו לדווח ולשלם עליהן.
איך נולד המהלך? מבית המשפט להצעה
המהלך לא נולד במשרד בלבד. בדצמבר 2022 עתרה חברת נטלי לבית המשפט, אחרי שבקשותיה לקבל הכרה לא נענו כגוף שמטפל באריזות. בינואר 2024 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים שהמדינה חייבת לקדם תחרות בתחום, וביקר את המשרד על כך שלא עשה זאת. בעקבות זאת הוגשו ביולי 2024 מסקנות ועדה בין-משרדית שהמליצה לפתוח את התחום לתחרות, בדרך של שינוי חקיקה שעשוי להימשך שנים.
עם זאת, הוועדה והמשרד זיהו סיכונים: "מרוץ לתחתית" שיצמצם את תקציבי הגופים המטפלים, פער בין ההכנסות מדמי הטיפול לבין עלויות האיסוף, וצורך בפיקוח נגד חדירה של גורמים עברייניים, הלבנת הון והונאה. לכן התזכיר כולל מנגנון איזון ורשם ציבורי.
כמה זה עולה, ומי משלם?
דמי הטיפול הם המקום שבו החוק פוגש את הכיס. לפי תמיר, דמי הטיפול ב-2026 עולים בממוצע ב-12%. עץ, קרטוני משקאות וזכוכית במגזר המסחרי מתייקרים ב-45%, ואילו כל סוגי הפלסטיק במגזר המסחרי מוזילים ב-24%. עליות של 5% עד 17% נרשמות בקטגוריות אחרות.
התאגיד מנמק את העלייה בכמה גורמים: עלויות איסוף והובלה, דרישה של המשרד להרחיב את הפחים הכתומים לכ-90% מהאוכלוסייה ב-2026 (כ-350 אלף משקי בית נוספים), וגירעון של 12 מיליון שקל משנת 2024, כשהקפאת המחירים אז נבעה מהמלחמה. לטענתו, בלי הצעדים שנקט ההתייקרות הייתה עוברת 30%.
האם התזכיר באמת ישנה את התמונה?
זה תזכיר בלבד, ולא חוק. בדקנו ולא מצאנו אישור ועדה או קריאה בכנסת, ואין לו לוח זמנים מחייב. ובכל זאת אפשר לזהות מה יקבע את הצלחתו:
- מדידה. כל עוד אין נתון אחיד על כמות האריזות הביתיות שאכן מגיעות למיחזור, יעד של 50% קשה לאכיפה.
- אכיפה. נכון ל-2021, יעד הזכוכית של 60% היה רחוק מהשגה (7%). יעד חדש בלי אכיפה ישאר על הנייר.
- תשתית. הרחבת הפח הכתום ל-90% מהאוכלוסייה היא תנאי בסיסי, ויש לה מחיר שמשולם בדמי הטיפול.
על פסולת אחרת שמסרבת להיעלם כתבנו בכתבה על פסולת הטקסטיל, ובכתבה על גל הפסולת של הפאנלים הסולאריים.
מה זה אומר עליכם כצרכנים?
רוב הציבור פוגש את החוק בשלושה מקומות: הפח הכתום ברחוב, השורה הקטנה על האריזה, ובמחיר המוצר, אם היצרן מגלגל אליו את דמי הטיפול. על הגלגול הזה אין בידינו נתון, ולכן אי אפשר לדעת כמה מהעלייה של 12% בדמי הטיפול מגיעה לקופה בסופר.
מה שאפשר לומר הוא שהמערכת תלויה בהתנהגות הציבור. לפי נתוני הדוח לשנת 2021, הפחים הכתומים הגיעו לכ-206 אלף פחים, שהשרתו כ-1.8 מיליון משקי בית, והיעד היה כיסוי של 90% מהמשקים עד 2025. מי שגר בבניין בלי פח בקרבתו אינו יכול למחזר גם אם הוא רוצה. בפחי הזכוכית, הסגולים, היו בעת פרסום הדוח (2023) כ-6,200 פחים, ויעד של 9,500 עד סוף 2026.
מה המחיר של אי-תיקון?
את מחיר ההססנות רואים בשטח. לפי כלכליסט מיולי 2024, החוק קובע שמשנת 2020 אין להטמין אריזות במטמנות, אבל רוב אריזות הבית עדיין מוטמנות, והמשרד לא אכף זאת במשך ארבע שנים. עבור רשויות מקומיות, שמתלוננות על נטל כספי כבד, ההטמנה עדיין זולה יותר ממיחזור, וזה אחד הטיעונים של התומכים בתחרות: בתחרות, כך הם מקווים, יירדו המחירים לרשויות, ליצרנים וליבואנים.
המשרד, מצדו, חושש שפתיחת השוק בלי תיקון חקיקה תפגע בשירות לציבור, תגדיל את הפשיעה ותחמיר את בעיית היצרנים שאינם חותמים. זו הסיבה שהוא מציע לתקן את החוק עצמו ולא רק לאשר גופים חדשים.
בסופו של דבר, השאלה שהתזכיר מעלה אינה רק כמה אריזות ממוחזרות, אלא מי נושא בעלות של האיסוף מהבתים ומי מודד אותו. כל עוד אין תשובה ברורה לשתי השאלות, הפער בין הדיווח לבין מה שקורה ליד הפח ימשיך להתקיים.
שאלות ותשובות
מהו חוק האריזות? חוק שנכנס לתוקף ב-2011 ומטיל על יצרנים ויבואנים אחריות למיחזור האריזות שהם מוכרים, באמצעות גוף מוכר. כיום תמיר היא הגוף היחיד שהוכר.
כמה אריזות ממוחזרות בישראל? לפי הדוח לשנת 2021, 84% מהאריזות של החברות החתומות וכ-50% מכלל האריזות הנמכרות, לעומת יעד חוקי של 60%.
כמה אריזות ביתיות נאספות? לפי המשרד להגנת הסביבה, כפי שפורסם ביולי 2024, כ-18% מהפוטנציאל. ארגוני סביבה מעריכים שהשיעור נמוך בהרבה.
מה משנה תזכיר התיקון? הוא מעלה את היעד הכללי ל-70% ב-2031, קובע יעד איסוף של 50% לבתים, ומאפשר תחרות מבוקרת בין גופים מוכרים.
למה דמי הטיפול עולים? לפי תמיר, בגלל עלויות האיסוף, הרחבת הפחים הכתומים וגירעון של 12 מיליון שקל. הממוצע ב-2026 הוא 12%.
מקורות
- אינפוספוט, "עשור לחוק האריזות: כמחצית מהאריזות בישראל ממוחזרות", 22 בנובמבר 2023 – https://infospot.co.il/n/_Packaging_Law_
- אינפוספוט, "חוק האריזות: שנה שנייה ברציפות של עליית דמי הטיפול בפסולת אריזות", 4 בדצמבר 2025 – https://infospot.co.il/n/package_waste_price
- אינפוספוט, "פורסם: הצעת חוק לתיקון חוק פסולת אריזות", 20 בנובמבר 2025 – https://infospot.co.il/n/packaging_waste_law1
- אינפוספוט, "בקרוב עדכון חוק פסולת אריזות: האם פתיחת השוק לתחרות תפתור את הבעיות?", 30 ביוני 2025 – https://infospot.co.il/n/Packaging_Waste_Law_Update
- כלכליסט, שני אשכנזי, "מיחזור האריזות ייפתח לתחרות: תאגיד תמיר עשוי לאבד את הבלעדיות", 17 ביולי 2024 – https://www.calcalist.co.il/local_news/article/ryxjhnsu0