באור הראשון של הבוקר, לפני שהרוחצים מגיעים והחול עדיין לח מטל הלילה, פוסעים לאורך חופי הים התיכון של ישראל אנשים שמחפשים דבר אחד: עקבות. שני פסים מקבילים בחול, שהותירה אחריה נקבת צב ים שעלתה בלילה מן המים, חפרה גומה, הטילה בה עשרות ביצים ושבה אל הים עוד לפני עלות השחר. העקבות האלה הן לרוב הרמז היחיד לכך שקן חדש נמצא איפשהו במעלה החוף – והזדמנות קצרה לתת לו סיכוי.
מאחורי כל קן כזה עומד מערך שלם של פקחים, אקולוגים ומאות מתנדבים, שפועל מדי שנה בין מאי לאוגוסט כדי להחזיר את צבי הים אל הים התיכון, קן אחרי קן. הכתבה הזאת מפרקת את שרשרת העבודה הזאת שלב אחר שלב – מסריקות השחר, דרך זיהוי העקבות והעתקת הקינים ועד ליווי האבקועים אל המים – ומסבירה גם את הזווית שנוגעת לכל מטייל בסוף השבוע: מה עושים, ומה אסור לעשות, כשנתקלים בקן, בעקבות או באבקוע על החוף.
כמה קיני צבי ים אותרו בחופי ישראל בעונת 2025?
לפי סיכום העונה של רשות הטבע והגנים, בעונת ההטלה של 2025 הוטלו בחופי ישראל כ-562 קינים של צבי ים: 449 קינים של צב ים חום, 109 קינים של צב ים ירוק וארבעה קינים נוספים שמינם לא זוהה. שני המינים היחידים שמקננים בחופי הארץ, החום והירוק, תרמו יחד 558 קינים – המספר שחזרה עליו הרשות בפתח העונה שלאחר מכן. צב הים החום (Caretta caretta) הוא המקנן השכיח בחופי הארץ, ואילו צב הים הירוק (Chelonia mydas) נדיר ממנו בהרבה, וכל קן שלו נחשב לאירוע.
לשם השוואה, בסיכום עונת 2023 שפורסם על בסיס נתוני הרשות נספרו 400 קינים של כ-160 נקבות צב ים חום, ו-30 קינים בלבד של כ-7 נקבות צב ים ירוק. הזינוק בקיני הצב הירוק, מ-30 בעונת 2023 ל-109 בעונת 2025, הוא הבשורה המעודדת ביותר בנתונים: מדובר במין שאוכלוסייתו בים התיכון כמעט נכחדה. המספרים אמנם משתנים משנה לשנה – בעונת 2024, למשל, נספרו 609 קינים – אך המגמה הרב-שנתית ברורה, והיא של התאוששות איטית אך יציבה.
מספר אחד ממחיש מדוע כל קן חשוב: מתוך כ-100 אבקועים שיוצאים מן הקן, רק אחד צפוי לשרוד עד לבגרות מינית, שאליה מגיעים צבי הים באגן הים התיכון רק בגיל 20-30 שנה. השרידות הנמוכה הזאת היא שהופכת את ההגנה על כל קן, ועל כל אבקוע, למשמעותית כל כך. בעונת 2025 לוו כ-28,000 אבקועים אל הים לאורך חופי הים התיכון של ישראל – 28,086 במספרים מדויקים, לעומת 30,647 בעונה הקודמת.
איך מעתיקים קן צב ים לחוות הדגרה מוגנת?
הכול מתחיל בסריקת שחר. מדי בוקר בעונה יוצאות קבוצות של מתנדבים מיומנים לאורך רצועת החוף, ובוחנות את החול בחיפוש אחר סימני העלייה של נקבות שהטילו בלילה. נקבת צב ים מותירה אחריה עקבות ברורות, וסורק מנוסה יודע להבחין בין "עליית סרק" – שבה הנקבה עלתה אך לא הטילה – לבין עלייה שבסופה קן אמיתי הטמון בחול. הסריקה המוקדמת קריטית: היא מאפשרת להגיע אל הקן לפני שמגלים אותו טורפים, לפני שרגליים או גלגלים דורכים עליו, ולפני שחום היום פוגע בביצים.
כשמאותר קן, מגיע פקח מוסמך של רשות הטבע והגנים או אקולוג, ומחליט מה גורלו. במקומות שבהם הקן חשוף – חופים עירוניים סואנים, אזורים שבהם נוסעים כלי רכב או שמטיילים רבים חוצים אותם – מוציאים את הביצים בזהירות ומעתיקים אותן לחוות הדגרה מוגנת, כמו זו שבגן לאומי תל אשקלון או בחוף גלים. שם, גדר וסימון מגנים על הקן מטורפים ומהפרעה, עד שהאבקועים בוקעים בעצמם. קן שנמצא בתוך שמורת טבע או גן לאומי, לעומת זאת, לרוב נשאר במקומו ומקבל מיגון פיזי מפני טורפים, ולצידו שלט הסברה שמנחה את הציבור לשמור עליו.
"מרביתם הועתקו על ידי פקחים, אקולוגים ומתנדבים מוסמכים, לחוות הדגרה מוגנות, שם יתאפשר לדור העתיד של צבי הים, להתפתח ללא חשש מטורפים, עד לרגע בו יגיחו האבקועים מהקן ויתחילו את חייהם בים הפתוח", מסבירה רינת קאשי, רכזת ממשק ארצי של רביית צבי הים ומחקרים במרכז הארצי להצלת צבי ים ברשות הטבע והגנים.
היקף העבודה גדול. לפי הרשות, כ-600 מתנדבים ומתנדבות ברחבי הארץ נוטלים חלק בפעילות – חלקם סורקים את החופים ביום ובלילה, אחרים שומרים על הקינים בעונת ההגחה, ואחרים פועלים במרכז ההצלה עצמו. הביולוגיה של המין מסבירה למה נדרש כל כך הרבה כוח אדם: נקבת צב ים חום מטילה בדרך כלל שני קינים בעונה, כ-50-80 ביצים בכל אחד, ומתרבה אחת לשנתיים; נקבת צב ים ירוק מטילה כשלושה קינים, 80-130 ביצים בכל אחד, ומתרבה רק אחת לשלוש שנים. כל נקבה חוזרת להטיל, על פי רוב, באותו חוף שבו היא עצמה בקעה עשרות שנים קודם לכן – ולכן שמירה על חופי ההטלה היא שמירה על העתיד עצמו.
כחודשיים לאחר ההטלה, באישון לילה, מגיחים האבקועים מן הקן וזוחלים אל הים. גם כאן ממתינים המתנדבים: הם מלווים את הבקיעה, מוודאים שהאבקועים פונים לכיוון הנכון ומגינים עליהם מפני הסכנות שאורבות להם על החוף בדקות הראשונות והקריטיות של חייהם.
מה קורה במרכז הארצי להצלת צבי ים בנחל אלכסנדר?
לב המערך הוא המרכז הארצי להצלת צבי ים, שפועל בגן לאומי נחל אלכסנדר, בחוף מכמורת. לפי הטיימס אוף ישראל, המרכז הוקם בעלות של כ-30 מיליון שקל, ומעסיק צוות של כ-10 עובדים – ובהם מומחי רפואת חירום ומשקמים – לצד כ-100 מתנדבים. זהו למעשה בית חולים לצבי ים: מקום שאליו מגיעים הפצועים, עוברים ניתוחים ושיקום, ובסופו – במקרים הטובים – חוזרים אל הים.
בשנת 2025 הגיעו למרכז 176 צבי ים פצועים, ו-85 מהם שוחררו בחזרה לים לאחר שיקום. סיבת הפגיעה השכיחה ביותר קשורה לפלסטיק: לפי המרכז, כ-67% מן הצבים הפצועים הגיעו לאחר שהסתבכו בפסולת פלסטיק. צב שנחנק ברשת דיג נטושה או שבלע שקית ניילון שדמתה למדוזה עלול לצוף על פני המים בלי יכולת לצלול, ולמות ברעב אם לא יטופל.
במרכז פועל גם פרויקט ייחודי בקנה מידה עולמי: גרעין הרבייה היחיד בעולם לצבי ים ירוקים. לפי הטיימס אוף ישראל, הגרעין החל דרכו בשנת 2002 מ-22 אבקועים בלבד שנאספו מן החוף, וגדל עד שהניב כ-1,300 ביצים בארבע שנים – בסיס גנטי חדש לאוכלוסייה שכמעט אבדה. הצורך בגרעין כזה אינו מקרי. לפי רשות הטבע והגנים, בשנות ה-30 של המאה הקודמת ניצודו צבי ים ירוקים בים התיכון בצורה שיטתית, וכאלפיים צבי ים ניצודו מדי שנה בחופי הארץ – פגיעה שממנה עוד לא התאוששה אוכלוסיית הצב הירוק המקומית.
למה תאורת חוף ופלסטיק מסכנים את צבי הים?
שני האיומים הגדולים על צבי הים בחופי ישראל אינם ציידים ואינם טורפים טבעיים, אלא תוצרים של הנוכחות האנושית: אור ופלסטיק.
מנגנון הנזק של האור עדין ומפתיע. אבקוע שבוקע בלילה מנווט אל הים לפי עיקרון פשוט: הוא זוחל לעבר האזור הבהיר ביותר באופק. בחוף טבעי וחשוך, האזור הבהיר הזה הוא הים עצמו, שמחזיר את אור הירח ואת קצף הגלים הלבן. אלא שבחופים רבים בישראל, תאורת הכבישים, המסעדות והמבנים שלאורך החוף בהירה מן הים – והאבקועים מנווטים לכיוון ההפוך, אל היבשה. רבים מהם מתעייפים ומתים מתשישות עוד באותו הלילה, אחרים נדרסים בכבישים סמוכים, ואלה ששרדו את הלילה אך לא הגיעו למים מתים ביום מחשיפה לשמש או נטרפים. זו הסיבה שהנחיות רשות הטבע והגנים אוסרות בתקיפות על הארת האבקועים או הנקבות בפנסים.
האיום השני הוא הפלסטיק, ולו כבר ראינו את המחיר במספרי הפצועים. צבי הים מסתבכים בפסולת הצפה – רשתות דיג, חבלים ושקיות – ובולעים חלקיקים וקרעים שנראים להם כמזון. הזיהום הזה אינו ייחודי לצבים; הוא חלק ממטען פלסטיק רחב הרבה יותר שנצבר לאורך החוף הישראלי, כפי שפירטנו בכתבה על היקף המיקרו-פלסטיק לאורך חופי ישראל. וכמו איומים סביבתיים אחרים על הים התיכון – מהתחממות המים ועד התפרצויות המדוזות לאורך החופים – מקורו של רובו ביבשה, ולכן גם הפתרון מתחיל שם.
מה עושים כשנתקלים בצב ים, בקן או בעקבות בחוף?
זו בדיוק הנקודה שבה כל מטייל הופך לחלק מהמערך. ההנחיות הרשמיות של רשות הטבע והגנים פשוטות, והן עשויות להיות ההבדל בין קן שנצל לבין קן שאבד.
אם מצאתם עקבות של צב ים בחול: אל תטשטשו אותן ואל תדרכו עליהן – הן המפתח של הפקחים לאיתור הקן. אל תחפשו את הקן בעצמכם ואל תיגעו בו. דווחו מיד למוקד רשות הטבע והגנים בטלפון *3639, ואם תוכלו, המתינו בסמוך לעקבות עד שיגיע מתנדב או פקח.
אם נתקלתם בנקבה שעדיין מטילה: שמרו מרחק של 20 מטרים לפחות, עמדו מאחוריה ומחוץ לשדה הראייה שלה, אל תאירו עליה בפנס ואל תצלמו בפלאש, ואפשרו לה להשלים את ההטלה ולשוב לים ללא הפרעה. הרגישות הזאת אינה גחמה. "אין לחפש אחר נקבות צבי ים מטילות, מאחר והדבר עלול לגרום לפגיעה גורלית להמשך קיום המין", מזהירה הרשות; נקבה שהופרעה עלולה לשוב לים בלי להטיל, ובמקרים קשים הביצים נותרות בגופה וגורמות למותה.
"החשש הוא ממחיקת וטשטוש סימני העלייה של נקבות צבי הים, כך שהקן עלול להיפגע מפעילות אדם או טורפים (שועלים, תנים, כלבים ועופות בר) והאבקועים במהלך ההגחה, עלולים להיות חשופים לאיומים מסכני חיים עבורם, החל מרמיסה על ידי עוברי אורח, רכבים, כלבים והתמצאות שגויה בחוף עקב זיהום אור", מוסיפה רינת קאשי. ואם מצאתם אבקוע או צב פצוע על החוף – אותו כלל בדיוק: לא לגעת, לא להאכיל, ולדווח מיד למוקד *3639.
שאלות ותשובות
מה עושים אם מוצאים קן או עקבות של צב ים בחוף? מתקשרים מיד למוקד רשות הטבע והגנים בטלפון *3639, שומרים מרחק של 20 מטרים לפחות, לא נוגעים בקן ולא מנסים לאתר אותו, לא מאירים בפנס ולא מצלמים בפלאש, ולא מוחקים או דורכים על העקבות – שהן שמסייעות לפקחים לאתר את הקן ולהעתיקו לחוות הדגרה מוגנת. אם אפשר, כדאי להמתין בסמוך למקום עד שמגיע פקח או מתנדב.
מתי עונת ההטלה של צבי הים בישראל? עונת ההטלה נמשכת מדי שנה מחודש מאי עד אוגוסט, לאורך חופי הים התיכון של ישראל. בתקופה זו עולות הנקבות לחוף בלילה, חופרות קינים ומטילות בהם עשרות ביצים, וכחודשיים לאחר מכן מגיחים האבקועים ומתחילים את דרכם אל הים.
אילו מיני צבי ים מקננים בחופי ישראל? שני מינים בלבד מקננים בחופי הארץ: צב הים החום (Caretta caretta), שהוא הנפוץ מביניהם, וצב הים הירוק (Chelonia mydas), שנדיר בהרבה ואוכלוסייתו בים התיכון כמעט נכחדה. שניהם מוגדרים מינים בסכנת הכחדה, ושניהם נהנים ממערך ההגנה של רשות הטבע והגנים לאורך העונה.
צבי הים של הים התיכון שרדו מיליוני שנים, אך את מאת השנים האחרונות הם עברו בקושי רב – ציד, זיהום, תאורה והרס חופי ההטלה כמעט מחקו אותם מן האגן. הסיפור של 558 הקינים בעונה אחת הוא, במובן הזה, סיפור על תיקון: על מה שאפשר לעשות כשמערך מסודר של פקחים, מדענים ומתנדבים לוקח אחריות על כל קן. וההשתתפות בו פתוחה לכל אחד – היא מתחילה בעקבה בחול, ובשיחת טלפון אחת.
מקורות
- סיכום שנת 2025: חוזרים אל הטבע – רשות הטבע והגנים, 8 בדצמבר 2025.
- עונת ההטלה של צבי הים החלה: מה עושים אם רואים צב בחוף? – וואלה תיירות, מאי 2026 (על בסיס הודעת רשות הטבע והגנים).
- Marking a global first, Israel's new sea turtle rescue center comes out of its shell – The Times of Israel, 24 בינואר 2026.
- Good news for sea turtles – Little, Big Science, 9 בנובמבר 2025 (על בסיס נתוני רשות הטבע והגנים).
- איתור עקבות צבי ים – דף הסברה לציבור הרחב – רשות הטבע והגנים.
- צבי הים – מין בסכנת הכחדה! מדוע? – רשות הטבע והגנים.