ב-8 באוקטובר 2026 פרסם מרכז חיזוי האקלים של הסוכנות האמריקאית לאוקיינוסים ולאטמוספירה (NOAA) עדכון קצר שאפשר לקרוא כאזהרה לקראת החורף בישראל: אל ניניו "ממשיך להתחזק", וההסתברות לאירוע חזק עד חזק מאוד בחורף 2026/27 "נשארת גבוהה מ-83%". מדד הטמפרטורה באזור 3.4 של האוקיינוס השקט, שלפיו נמדד האל ניניו, עמד על 2.1 מעלות מעל הממוצע. מי שקורא את זה נוטה לשמוע שני מסרים כאילו היו אחד: חורף גשום, וחורף של שיטפונות. הדוח המדעי שהשירות המטאורולוגי הישראלי פרסם ביולי 2026 מפריד ביניהם. הוא מוצא קשר מובהק בין אל ניניו חזק לבין כמות הגשם העונתית, אבל הקשר לסופה הבודדת שמציפה רחוב חלש ואינו מובהק סטטיסטית, גם אם השירות מעריך שהסיכון לאירועי קיצון גבוה יותר.
ההבחנה הזאת חשובה, כי היא קובעת על מה מתכוננים. מי שמצפה לחורף "גדול" מחכה אולי לסופה אחת. התמונה שעולה מהנתונים מורכבת יותר: יותר גשם בממוצע, סיכון מוגבר לאירוע קיצון שהסטטיסטיקה עדיין אינה מצליחה להוכיח, ובמקביל תשתית ניקוז שלא נבנתה לאף אחד משני התרחישים.
כמה חזק אל ניניו הצפוי לחורף 2026/27?
לפי NOAA, הסיכוי לאירוע היסטורי, כזה שיעבור בעוצמתו כל אל ניניו שנמדד מאז 1950, עומד על 54% לחודשים ספטמבר-נובמבר, על 83% לאוקטובר-דצמבר ועל 70% לנובמבר-ינואר.
השירות המטאורולוגי הישראלי משתמש במדד אחר, סדרת הטמפרטורות ההיסטורית של השירות המטאורולוגי הבריטי מ-1870, ושם ההשוואה חדה עוד יותר. הערך החודשי הגבוה ביותר מאז 1870 הוא 2.6 מעלות מעל הממוצע, בנובמבר 2015. הערך הצפוי לנובמבר 2026 הוא 3.7-3.8 מעלות, כלומר יותר ממעלה מעל השיא הקודם. בהינתן התחזית הזאת, כותבי הדוח (נועם חלפון, איל אילוטוביץ', יצחק כרמונה, יצחק יוסף ועמיר גבעתי) מדברים על ערכים "חסרי תקדים" שצפויים להתקבל בסתיו 2026.
יש כאן יתרון חיזוי נדיר. כשבודקים את השנים שבהן יש ניטור לוויני רציף, 1979/80 עד 2025/26, המתאם בין מדד אוקטובר למדד ינואר הבא אחריו הוא 0.95. פירוש הדבר שכ-90% מהשונות במדד ינואר מוסברת בערך באוקטובר. מתאם עצמי כזה גבוה בהרבה מזה של תנודות אטמוספריות אחרות, ולכן אפשר לחזות את האל ניניו חודשים קדימה.
כמה גשם נוסף מביא אל ניניו, לפי השירות המטאורולוגי?
הדוח של השירות הוא הניתוח הכמותי הראשון של השפעת אל ניניו קיצוני על גשם, שלג ועוצמות משקעים בישראל. בבדיקה של כ-17,800 נקודות רשת על פני 47 שנים נמצא מתאם חיובי מובהק בין האל ניניו בחודשי החורף לבין הגשם העונתי, בטווח 0.4-0.6, והמובהקות הסטטיסטית היא ברמה של p קטן מ-1%.
תרגום המשוואות לשפת הגשם נותן כלל אצבע: לכל מעלה אחת של חריגה באזור 3.4 מתווספים 11%-15% לאחוז הגשם מהממוצע הרב-שנתי. בחורף הקרוב הצפי הוא כ-3 מעלות, ולכן הגשם המחושב בהרים המרכזיים ובצפון הנגב מגיע, לפי הדוח, ל-140-145% מהממוצע השנתי. התרשים שלהלן הוא חישוב שלנו ולא תחזית רשמית: הצבנו 3 מעלות במשוואות של השירות עבור שמונה מהאזורים שבדוח, והתוצאה היא הערכה גסה בלבד.
ההבדלים בין האזורים קטנים: הגליל המערבי ואזור הגליל והגולן קרובים לתחתית הטווח, ואילו הגלבוע, אזורי המדבר, ההר המרכזי וצפון הנגב בראשו. הדוח מציע הסבר סינופטי: בשנות אל ניניו שוהה שקע בסביבתנו מספר ימים גבוה בכ-15% מזה שבשנות לה ניניה. יתרון קטן אך מובהק נמצא דווקא לשקעים עמוקים ממזרח, וזה עשוי להסביר גם את המתאם הגבוה יותר בהרים המרכזיים, בדרום השפלה ובצפון הנגב.
האם חורף כזה בטוח יהיה גשום?
לא. כאן הדוח זהיר יותר מרוב הכותרות. אפילו אם תחזיות האל ניניו לא יתמתנו, כרבע בלבד משונות הגשם מוסבר על ידו. היתר נובע מגורמים מטאורולוגיים אחרים. המתאם בין האל ניניו לגשם, בין 0.47 ל-0.56 באזורים שנבדקו, הוא בינוני. לכן הדוח קובע במפורש שאין לשלול, אף שההסתברות לכך נמוכה, שהעונה תסתיים יבשה מהממוצע.
תקדים כזה כבר קרה: חורף 2015/16, שהתרחש בזמן האל ניניו החזק ביותר עד אז, הסתיים יבש מהממוצע. בשש עונות האל ניניו העוצמתיות ביותר מאז תחילת שנות ה-80 (1982/3, 1991/2, 1998/9, 2009/10, 2015/16 ו-2023/24) היה בממוצע יתרון גשם באזור ישראל, אבל זה יתרון סטטיסטי ולא הבטחה לעונה מסוימת.
יש גם סייג היסטורי. הקשר בין האל ניניו לגשמי ישראל התחזק רק בחמישים השנים האחרונות. בחלקים מהמאה ה-20 המתאם היה קרוב לאפס. מי שבודק את כל 156 העונות מ-1870/1 עד 2025/6 מוצא עדיפות ברורה לשנים גשומות כשהאל ניניו קיצוני, ושניים מחמשת האירועים החזקים ביותר ב-155 השנים האחרונות נרשמו דווקא בסוף המאה ה-19.
מה אל ניניו אומר על סופות קיצון ושיטפונות?
חוקרי השירות בדקו את הקשר בין האל ניניו לכמות הגשם המרבית ביממה, לכמות הגשם בסופה הגדולה ביותר של העונה ולעוצמת הגשם השעתית המרבית. הקשר חיובי אבל חלש ולא מובהק סטטיסטית. גם בחלון הזמן המאוחר ביותר ערכי המתאם לכמות היממתית ולכמות הסופתית נמוכים מסף של 0.28, הנדרש לרמת מובהקות של 5%. בעוצמות שעתיות רוב המתאמים חלשים באותה מידה, והיוצא מן הכלל הוא אזור הרי הצפון, שם המתאם 0.37, קרוב לסף המובהקות של 1%.
ההסבר שנותן הדוח פיזיקלי. שיאי גשם יומיים ברמה הארצית נרשמים במקרים הנדירים שבהם שקע עמוק מצליח לחדור לאזור בתחילת העונה, כשהים התיכון עוד חם. אם הוא נתקע מעל הארץ מספיק זמן, כפי שקרה בסוף נובמבר ובתחילת דצמבר 1991, מתקבלת כמות חריגה. זה קורה בלי קשר למצב האל ניניו, כי הים התיכון הוא מקור הלחות והחום העיקרי של הסופות האלה.
אבל הדוח לא פוטר את האל ניניו לגמרי. לפעמים הלחות מגיעה ממקורות רחוקים יותר, בצורת "נהרות אטמוספריים". בשנות אל ניניו הם עשויים להיות עוצמתיים יותר, וייתכן שהתא הסופתי שהתפתח ב-25 באוקטובר 2015, ושהביא רוחות קיצוניות, ברד וכמויות שיא של ברקים, קיבל את עוצמתו מהאל ניניו הקיצוני שהיה אז. המסקנה של כותבי הדוח היא שיש "פוטנציאל רב יותר" לאירועי קיצון בשנות אל ניניו, ושלעיתים הוא מתממש, אבל לעיתים דווקא במקומות אחרים בעולם. הנטייה החיובית שמצאו אינה מובהקת סטטיסטית, ולכן זו הערכת סיכון ולא תחזית.
מה לגבי שלג? גם שם התמונה מעורבת. בעונות אל ניניו קיצוניות יש יותר ימי שלג והצטברויות עבות, אבל ההבדל אינו מובהק, והחוקרים מדגישים שיש רק שבעה מקרים של אל ניניו קיצוני ב-85 השנים האחרונות, ולכן "יש להתייחס בספקנות" לדוגמה.
מה לימדה עונת 2025/26 על פיזור הגשם בארץ?
הממוצע הארצי הוא מדד מטעה, וחורף 2025/26 הוא הדוגמה הטובה ביותר. לפי סיכום מאי 2026 של השירות המטאורולוגי, הגשם הארצי היה קרוב לממוצע הרב-שנתי, אבל מתחת לממוצע כמעט בכל המרכז והצפון: בגולן, בגליל ובעמק החולה כ-90% מהממוצע, במישור החוף המרכזי כ-80% וברחבי גוש דן כ-70% בלבד. בדרום, לעומת זאת, העונה הייתה גשומה בהרבה מהרגיל, ובחלקים מהאזור ירדו פי 1.5 עד פי 2 מהממוצע, מה שהופך אותה לאחת הגשומות מאז תחילת המדידות באזור.
העונה כללה גם אירועי קיצון: עוצמות גשם שיא ארציות בספטמבר 2025, ספיקות שיא בנחל צאלים ושיטפונות רבים בדרום. בסיכום אפריל 2026 ציין השירות שלושה אירועי שיטפון פתאומי בחודש אחד בדרום ובמזרח.
אפשר להשוות את זה לנתוני התרשים. לפי משוואת השירות, בגוש דן, שקיבל בחורף שעבר כ-70% מהממוצע, אמור לרדת בחורף הבא כ-138% מהממוצע אם האל ניניו אכן יגיע ל-3 מעלות. אבל גם זה ממוצע עונתי, והמתאם באזור הוא מהנמוכים שבדוח (0.47). הוא לא מבטיח שהגשם יתחלק טוב יותר בין אזורים.
העונה הנוכחית כבר התחילה בחריגה. לפי סיכום ספטמבר 2026, יחד עם אירועי אוגוסט נרשמו ארבעה אירועי גשם מתחילת העונה. השירות מתאר זאת כמצב נדיר בשלב כל כך מוקדם. בצפון נמדדו בחלק מהתחנות 10-15 מ"מ ויותר בספטמבר, לעומת ממוצע של כ-3 עד 5 מ"מ.
מה אל ניניו משנה לערים ולמאגרי המים?
בצד המים התמונה מעודדת יותר. הדוח מגדיר שנת אל ניניו קיצונית כ"שנת ברכה" מבחינת כמויות המשקעים המצטברות, שאמורה להיטיב עם מאגרי המים הטבעיים. זה לא מתכון בטוח, כפי שהודגם ב-2015/16, אבל הסטטיסטיקה לצד מי שמצפה לחורף טוב.
בצד הערים, אותו דוח קובע שתנאי שנת אל ניניו קיצונית "מעודדים היווצרות סופות גשם קיצוניות" שיחרגו ממה שנמדד עד כה, בדגש על מישור החוף והשפלה, ושיש הסתברות גבוהה שכמויות גדולות ירדו בפרקי זמן קצרים ויגרמו לשיטפונות חריגים בנחלים ולהצפות קשות, בעיקר באזורים עירוניים. זו הערכה מבוססת מנגנון פיזיקלי ולא תוצאה של המתאם הסטטיסטי, שכאמור חלש ולא מובהק. מי שמתכנן ניקוז אינו צריך להמתין להוכחה סטטיסטית כדי להיערך לסכנה שגם בחורף רגיל קיימת.
כאן נכנסת התשתית. מבקר המדינה מצא, בדוח מעקב ממאי 2025, שהמדינה הקצתה כ-1.5 מיליארד שקל לפיתוח ניקוז לשנים 2022-2026, מול צורך מוערך של כ-7 מיליארד שקל. התוכנית הלאומית לניהול סיכוני שיטפונות עוד לא הוגשה לאישור הממשלה, אחרי עיכוב של שלוש שנים. הפער במימון הניקוז הארצי הוא הנתון שחשוב יותר לאזרח מהתחזית האקלימית. עיר שהניקוז שלה לא תוקצב לא תתמודד טוב יותר עם חורף "רגיל" שכולל סופה אחת חריגה, ועוצמת הגשם בישראל כבר עלתה בעשורים האחרונים בלי קשר לאל ניניו.
הלקח המעשי נגזר מהנתונים עצמם: צפו לחורף גשום יותר מהרגיל, ותכננו לאפשרות של סופה חריגה, גם אם הסטטיסטיקה אינה מבטיחה שתגיע. הדוח של השירות המטאורולוגי נוקט בדיוק את העמדה הזאת: תרחישים אפשריים ולא תחזית ודאית, ובעיקר תזכורת שהיסטוריה סטטיסטית לבדה כבר לא מספיקה לתכנון.
שאלות ותשובות
האם אל ניניו אומר שהחורף בישראל יהיה גשום? סביר מאוד, אבל לא בטוח. לפי השירות המטאורולוגי, לכל מעלה של חריגה באזור 3.4 מתווספים 11%-15% לגשם העונתי, ובחורף 2026/27 הצפי הוא כ-3 מעלות. עם זאת, אל ניניו מסביר רק כרבע משונות הגשם, וחורף 2015/16 היה יבש למרות אל ניניו חזק.
האם יש קשר בין אל ניניו לשיטפונות בישראל? הקשר הסטטיסטי חלש ולא מובהק. הדוח של השירות לא מצא מתאם מובהק בין האל ניניו לכמות הגשם המרבית ביממה ולסופה הגדולה של העונה, ובעוצמה השעתית כמעט בכל האזורים. עם זאת השירות מעריך, על בסיס מנגנונים פיזיקליים, שיש פוטנציאל רב יותר לאירועי קיצון ולהצפות עירוניות בשנת אל ניניו קיצונית.
כמה חזק יהיה אל ניניו הקרוב? לפי NOAA, מדד אזור 3.4 עמד באוקטובר 2026 על 2.1 מעלות מעל הממוצע, וההסתברות לאירוע חזק עד חזק מאוד בחורף נשארת מעל 83%. הסיכוי לאירוע היסטורי, חזק מכל אל ניניו מאז 1950, הוא 83% לחודשים אוקטובר-דצמבר.
מה אפשר לעשות לקראת חורף כזה? הנתונים מצביעים בעיקר על רמת המדינה: לסגור את הפער בין 1.5 מיליארד שקל שהוקצו לניקוז לבין הצורך המוערך בכ-7 מיליארד ולהביא את התוכנית הלאומית לניהול סיכוני שיטפונות לאישור הממשלה.
מקורות
- נועם חלפון, איל אילוטוביץ', יצחק כרמונה, יצחק יוסף ועמיר גבעתי, "הקשר בין ערכי אל ניניו קיצוני לאקלים בישראל", השירות המטאורולוגי הישראלי, יולי 2026. קישור
- NOAA Climate Prediction Center, "ENSO: Recent Evolution, Current Status and Predictions" (ENSO Diagnostic Discussion), 8 באוקטובר 2026. קישור
- השירות המטאורולוגי הישראלי, "Monthly Weather Summary – May 2026", 1 ביוני 2026. קישור
- השירות המטאורולוגי הישראלי, "Monthly Weather Summary – April 2026", 30 באפריל 2026. קישור
- השירות המטאורולוגי הישראלי, "Monthly Weather Summary September 2026", 4 באוקטובר 2026. קישור
- מבקר המדינה, "ההגנה מפני נזקי שיטפונות – ביקורת מעקב", מאי 2025. קישור
- כיפה, "החזאים עדכנו: כך יראה החורף הקרוב", 2 ביולי 2026 (סיקור פרסום דוחות השירות המטאורולוגי). קישור