אלי שעשוע, מדריך ותושב סנסנה שביער הסמוך לביתו נטוע מאז שנות ה-60, מתאר את מה שהוא רואה כשהוא יוצא מהבית בבוקר במשפט אחד: "רוב כיסוי העצים פשוט נראה אפור". לא ירוק דהוי, לא צהבהב של סתיו – אפור. עצי אורן ירושלים וברוש שלמים, שורה אחרי שורה, כבר לא מנסים בכלל. במרחק כמה עשרות קילומטרים משם, בצפון, יערות אחרים נשרפו מסיבה שונה לגמרי – טילים, לא צמא. ובמרכז הארץ, ביער אשתאול ובפארק קנדה, האש נדלקה מסיבה שלישית: לחץ אנושי שלא נעצר אפילו כשהמדינה בוערת מכיוונים אחרים. שלוש סיבות, שלושה אזורים, אבל מסקנה אחת: 2025 הייתה, לפי קרן קימת לישראל עצמה, אחת השנים הקשות ביותר שידעו יערות המדינה – שילוב של מלחמה, משבר אקלים ולחץ אנושי שפגע בהם כמעט בו-זמנית.
הדרום: כשגשם של פחות ממחצית הופך יער למדבר
הסיפור המדעי המעניין באמת קורה בדרום, ומתחיל בגשם שלא ירד. ב-2025 ירדו רק כ-50% עד 67% מכמות המשקעים הממוצעת השנתית, וגם השנים שקדמו לה לא היו טובות ממנה: הממוצע השנתי באזור צנח לפחות מ-150 מילימטר, לעומת ממוצע רב-שנתי של כ-250 מילימטר. הצוותים של קק"ל מיפו כ-100,000 עד 115,000 דונם, מאזור הבאר ועד יערות יתיר, כדי לאתר ולתעד את מוקדי הייבוש והתמותה. בחלק מהחגורה הדרומית שנסקרה כבר מתו יותר מ-50% מהעצים המחטניים. ביער כרמים לבדו – כ-9,500 דונם, בעיקר עצי אורן ירושלים – העצים מתו בהמוניהם. בין היערות הנוספים שנפגעו: שוקדה, מיתר, לכיש, יתיר, דודאים וגרר. ד"ר שלי דור-חיים תיארה זאת בפשטות: מדובר ב"שיעורי תמותה חסרי תקדים" של עצים. זה לא המקרה הראשון: בעקבות שנות בצורת חמורות ב-2008-2009, נצפתה ביער יתיר ב-2010 תמותת עצים שלא נראתה כמותה ב-45 שנות קיומו של היער – כ-50,000 עצים מתים ברחבי השטח. ההבדל הפעם הוא שהתופעה חוזרת בתדירות גבוהה יותר, ועל שטח נרחב הרבה יותר.
החיפושית שלא הייתה מצליחה בשנה רגילה
וכאן מגיע החלק שהופך את זה מסיפור רגיל על בצורת לסיפור ביולוגי מרתק. עץ אורן בריא לא נכנע לחיפושית קליפה בקלות: כשהיא מנסה לחדור לגזע, העץ מפריש שרף שסותם את מנהרת החדירה וכולא את החרק בפנים. זו הגנה יעילה – כל עוד יש לעץ מספיק מים כדי לייצר את השרף הזה מלכתחילה. עץ שסובל מבצורת ממושכת מגיע למצב שבו הוא פשוט לא מצליח עוד לייצר מספיק שרף, וברגע הזה שלושה מיני חיפושיות קליפה זעירות – כל אחת לא יותר מ-4 מילימטרים באורכה – מוצאות פתח. כל מין תוקף חלק אחר בגזע: אחד את החלק התחתון והעבה, השני את מרכז הגזע, השלישי את הקצה העליון והצעיר. הנקבות חופרות "תא זיווג" בקליפה ואז "גלריות" שבהן הן מטילות ביצים; הזחלים הבוקעים חופרים דרך רקמת העץ תוך כדי אכילה, ורשת המנהרות הזו יכולה תוך זמן קצר להביא למותו של עץ שלם – ובקנה מידה גדול, של יער שלם.
התגובה של קק"ל היא פתרון פשוט וגאוני: "עצי מלכודת", עצי אורן בריאים שמהם מקלפים חלק מהקליפה, מרססים בחומר הדברה ומפתים בפרומונים שמושכים דווקא אליהם את החיפושיות. עומר גולן, מנהל תחום בריאות היער בקק"ל, מסביר שהמלכודות דורשות בערך עץ אחד לכל 1.5 דונם יער כדי לבלום התפרצות – ולפי הדיווחים, למעלה מ-90% מעצי המלכודת עצמם שרדו את ההתקפה ההמונית, ובכך צמצמו משמעותית את התמותה בעצים שסביבם. גולן מזהיר שהעצים ייחשפו יותר ויותר לתנאי קיצון ככל שההתחממות והבצורות יתגברו.
הצפון: יער שנשרף לא מצמא אלא מאש ממש
בצפון הארץ הסיפור הרבה יותר פשוט לתיאור, גם אם לא פחות כואב: עד להפסקת האש בסוף נובמבר 2024 נשרפו כ-29,848 דונם בשטחי יער מנוהלים של קק"ל, ועוד כ-250,000 דונם נוספים של שטחים פתוחים לא מנוהלים נפגעו מאש. ברמת הגולן ובגליל העליון נפגעו למעלה מ-23,000 דונם, ובגליל התחתון עוד כ-4,000 דונם נוספים. הנזק הסביבתי המוערך רק באזורי היער המנוהלים עומד על כ-98.5 מיליון שקל – ובלי לספור בכלל את הפגיעה בבעלי חיים, מבני קרקע ויציבות מדרונות. שימעון אלגרבלי, פקח יער של קק"ל, מתאר את שיתוף הפעולה שנוצר מולם: "יצרנו שיתוף פעולה הדוק יותר עם צה"ל... הצלחנו להקים ועדת ניהול משותפת שמתכנסת מדי חודש". בדיוק כפי שמבצעי הכיבוי בשטח נתקלים שוב ושוב בפער היכולות האוויריות של ישראל, גם כאן חלק ניכר מהמאבק היה תלוי בשיתוף פעולה אזרחי-צבאי מאולתר, לא בתשתית כיבוי ערוכה מראש.
המרכז: כשהלחץ האנושי לא נעצר לרגע
באזור המרכז הסיפור שונה שוב: לא אש מלחמה ולא צמא, אלא לחץ אנושי גולמי. מיערות המרכז פונו במהלך השנה כ-4,000 טונות פסולת – עלייה של כ-40% לעומת השנתיים שקדמו לה – עדות לכך שגם בזמן שהמדינה נלחמת בחזיתות אחרות, הוונדליזם והזיהום ביערות הפתוחים ליד הערים הגדולות רק התעצם. השיא היה שרפה מרכזית אחת שהשמידה כ-12,500 דונם, ובתוכה כ-6,500 דונם ביער אשתאול וכ-6,000 דונם בפארק קנדה. התמונה הזו מתכתבת עם ממצא רחב יותר על יערות המחט בישראל: עצים מוחלשים מבצורת נהיים דלק זמין יותר לשרפה, כך שהפגיעה מאש והפגיעה מצמא, ברוב המקרים, אינן שני איומים נפרדים אלא שני צדדים של אותה תופעה.
מהתמכרות לאורן לתכנון מחדש
מאחורי כל שלוש החזיתות האלה מסתתרת גם שאלה עמוקה יותר: למה בכלל יש כל כך הרבה אורן? קק"ל נטעה יערות אורן נרחבים כבר משנות ה-60, ולרוב על קרקע סלעית שלא בהכרח מתאימה למערכת השורשים של המין הזה. העצים האלה מזדקנים כעת כולם יחד, ותנאי הקרקע הקשים הופכים אותם רגישים במיוחד גם לשינויים בזמינות המים וגם לחום הולך וגובר. התובנה הזו כבר חלחלה עד להנהלת קק"ל: בשנים האחרונות היא החליטה להפסיק כמעט לחלוטין לנטוע אורן, ולצמצם גם נטיעת מינים אחרים, כדי לתת ליערות טבעיים להתחדש בעצמם – ולהעדיף, איפה שכן נוטעים מחדש, מינים המתאימים יותר לתנאי היובש והקרקע המקומיים, במקום לשחזר אוטומטית את אותה חלוקת מינים שנבחרה לפני שישים שנה. יוצא דופן אחד לכלל הזה: סביב יישובים בדואיים בנגב, שם שיקולים פוליטיים ולא אקולוגיים עדיין מכתיבים המשך נטיעה בקצב שלא האט. בדיוק כמו שהשדה הסולארי הענק בנגב ממחיש את המתח בין פיתוח לשימור, גם תכנון היערות בדרום נאלץ להתמודד עם אינטרסים שמתחרים בשיקול האקולוגי הטהור.
מבחינת קק"ל, 2025 לא הייתה רק שנת אסון – היא הייתה גם שנת המפנה. הארגון עצמו מתאר זאת כשינוי תפיסה: פחות ניסיון להחזיר בכוח את מה שהיה, ויותר הסתגלות למציאות אקלימית חדשה שבה המין שנשתל לפני שישים שנה לא בהכרח המין שראוי לשתול שוב באותו מקום. השאלה שנשארת פתוחה היא אם ההסתגלות הזו מהירה מספיק ביחס לקצב שבו הבצורות, השרפות והמלחמות מגיעות – כי בינתיים, מדרום לבאר שבע, היער עדיין נראה אפור.
שאלות ותשובות
למה עצים בדרום ישראל מתים דווקא עכשיו?
שילוב של שנים רצופות עם משקעים נמוכים מהממוצע הרב-שנתי (ב-2025 בין 50% ל-67% מהממוצע), שמחליש את יכולתם הפיזיולוגית של העצים – בעיקר אורן ירושלים וברוש – להפריש מספיק שרף כדי להדוף חיפושיות קליפה. חיפושיות שבשנה רגילה לא היו מצליחות לחדור לעץ בריא, מנצלות את החולשה הזו וגורמות לתמותה נרחבת.
איך חיפושיות קטנות כל כך יכולות להרוג עץ שלם?
שלושה מיני חיפושיות קליפה, כל אחת עד כ-4 מילימטרים באורכה, מתחלקות ביניהן לחלקים שונים של הגזע. הנקבות חופרות מנהרות הטלת ביצים בקליפה, והזחלים הבוקעים ממשיכים לחפור ולהיזון מרקמת העץ – עד שרשת המנהרות פוגעת ביכולת העץ להעביר מים ומזון, וגורמת למותו.
מה עושה קק"ל כדי לעצור את זה?
בין השאר, קק"ל משתמשת ב"עצי מלכודת" – עצים בריאים שמקלפים חלקית, מרססים בחומר הדברה ומפתים בפרומונים כדי למשוך את החיפושיות אליהם ולא לעצים הבריאים סביב. יותר מ-90% מעצי המלכודת שרדו את ההתקפה, מה שמפחית משמעותית את התמותה בעצים הסמוכים. בטווח הארוך יותר, הארגון גם הפסיק כמעט לחלוטין לנטוע אורן חדש, ומעדיף מינים ילידיים עמידים בצורת.
האם שריפות היערות בישראל קשורות לבצורת?
כן, באופן משמעותי. עצים שנחלשים מבצורת ממושכת מכילים פחות לחות ונהיים דלק זמין יותר לאש, כך שברוב המקרים הפגיעה מאש והפגיעה מצמא אינן שני איומים נפרדים אלא מחזקות זו את זו.
מקורות
- סיכום שנת 2025 ביערות ישראל: אש, בצורת ושיקום. ynet. קישור
- "רוב היער אפור": משבר האקלים מכה בעצים שניטעו בדרום. ynet. קישור
- מרוב חיפושיות לא רואים את היער. זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה. [קישור](https://www.zavit.org.il/%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%91-%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%90-%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%A2%D7%A8/
- יערות ישראל – מפעל הייעור של קק"ל. קרן קימת לישראל. קישור
- היערות בישראל מזדקנים. הפתרון שנבחר: לנטוע פחות (13 במאי 2024). הארץ. קישור
- 71: המעורבות של חיפושיות קליפה בתמותת עצי אורן ביער הנטוע בישראל. כתב העת "יער", קק"ל. קישור
- שרידות יער אורנים על גבול המדבר בעקבות שנות בצורת קיצונית (על יער יתיר, 2008-2010). אקולוגיה וסביבה. קישור