בפברואר 2025 פרסמה רשות המסים החלטת מיסוי שמספרה היבש הוא 8933/25. המשמעות המעשית שלה, לפי עורכי דין שמלווים את הענף וניתוח שפורסם בכלכליסט, היא שחברות תיירות המרפא בישראל עלולות למצוא את עצמן חייבות במע"מ מלא על פעילות שהחוק פטר ממס עוד לפני עשור, ובמקביל מנועות מקיזוז מס התשומות שהיה מגיע להן בעבור אותה פעילות עצמה. ההחלטה הגיעה בדיוק כשהענף ניסה להתאושש מהמכה הקשה ביותר שספג אי פעם: מאז 7 באוקטובר 2023 תיירות המרפא לישראל, לפי אותו דיווח, נמצאת במשבר קיומי ו"קרסה כליל". ישראל חוקקה עוד ב-2018 חוק שלם שתפקידו המוצהר היה להגן על מקומם של חולים ישראלים מול תיירים משלמים, ולהבטיח שההכנסות מהענף יחלחלו בחזרה למערכת הציבורית. שמונה שנים אחרי, ושנה וחצי בלבד מרגע שהענף ניסה לקום על הרגליים, אין שום דיווח ציבורי שמאפשר לדעת אם ההבטחה הזו מתקיימת בפועל.
מה בעצם קונים תיירי המרפא בישראל, וכמה הענף שווה
תיירות מרפא היא כל טיפול רפואי, אבחון או ניתוח שתושב חוץ קונה ביודעין בבית חולים ישראלי, ציבורי או פרטי, בתשלום מלא ובלי קשר לביטוח הבריאות הממלכתי. אתר מקצועי בתחום, המצטט נתוני משרד התיירות, מעריך שמדי שנה מגיעים לישראל כ-30 אלף תיירי מרפא, בעיקר מרוסיה, מאוקראינה, ממדינות מזרח אירופה ומקפריסין, ושהם משאירים בישראל "עשרות מיליוני דולרים" בשנה – הערכה זהירה בהרבה מהנתון שמסר שר התיירות דאז לנדאו, שאמר ב-26 במאי 2016 שהענף שווה למעלה ממיליארד שקל בשנה ומביא כ-60 אלף תיירים. לנדאו התנגד אז להצעת אוצר למסות את הענף ב-15% נוספים ועוד מע"מ של 18%, ותיאר את זה כ"שחיטת האווזה שמטילה ביצי זהב" – וטען שהמהלך לא יכניס אגורה לקופת המדינה, אלא יוביל להפסד של למעלה ממיליארד שקל בשנה למשק ולאובדן של למעלה מ-60 אלף תיירים. משרד האוצר, מצדו, הניח שהמיסוי יכניס כ-130 מיליון שקל לקופת המדינה – הנחה שמשרד התיירות תיאר כ"שגויה וחסרת בסיס". בין 30 אלף ל-60 אלף תיירים בשנה, בין "עשרות מיליוני דולרים" למיליארד שקל – הפער בין ההערכות עצמו מספר סיפור: מדובר בענף שגם בשיאו מעולם לא נמדד באופן אחיד ושקוף.
למה בכלל נכתב חוק תיירות מרפא, ומה הוא קובע
הדחיפה לחוק לא נולדה מתוך דאגה לשקיפות מופשטת, אלא מתוך ממצא קונקרטי ומטריד. דוח של החשב הכללי באוצר, שסיכם את נתוני 2013 ופורסם בכלכליסט ביוני 2014, מצא שבית החולים איכילוב עקף לראשונה את תל השומר בהכנסות מתיירי מרפא, עם 155 מיליון שקל לעומת 116 מיליון שקל בתל השומר. אותו דוח קבע, על בסיס רישומיו הממוכנים של איכילוב, שכ-75% מהניתוחים לתיירי מרפא בוצעו ב-2013 בשעות הבוקר – השעות שבהן גם החולים הישראלים צריכים את אותו ציוד יקר ואת אותם רופאים, ושבתי חולים מקצרים בפועל את התורים לתיירים על חשבון הציבור המקומי. הממצא הזה, יחד עם הדיון הציבורי הסוער על מיסוי הענף ב-2016, הוביל למיזוג של הצעת חוק ממשלתית משנת 2017 עם הצעת חוק פרטית שהגישה חברת הכנסת מרב מיכאלי כבר ב-2016. ההצעה המשולבת עברה קריאה ראשונה במליאת הכנסת ב-28 באוקטובר 2017, ולפי נוסח החוק שמתפרסם באתר הכנסת, התקבלה סופית ב-18 ביולי 2018 ונכנסה לתוקף בסוף ינואר 2019.
חוק תיירות מרפא קובע שני מנגנונים מרכזיים. הראשון הוא מרשם ארצי של "סוכני תיירות מרפא" – מתווכים שמביאים תיירים לבתי חולים בישראל ונדרשים להירשם ולעמוד בתנאי סף, בין היתר כדי להגן על תיירים שמגיעים חולים וחסרי ידע במערכת הבריאות המקומית. השני הוא מערכת חובות על המוסדות הרפואיים עצמם, ציבוריים ופרטיים כאחד: לשמור על עדיפות החולה הישראלי בגישה לתשתיות בית החולים, ולדווח בשקיפות על ההכנסות מתיירות מרפא כך שניתן יהיה לכוון אותן, בסופו של דבר, לחיזוק המערכת הציבורית. זו הייתה המטרה המוצהרת: למנוע בדיוק את התמונה שהחשב הכללי תיאר ב-2014 – תיירים משלמים שדוחקים את הישראלים מהתור.
מה עשתה מלחמת "חרבות ברזל" לענף שהחוק נועד לפקח עליו
כל הדיון הזה על עדיפות ושקיפות הפך, בתוך כמה שבועות, לתיאורטי במידה רבה. מאז 7 באוקטובר 2023 תיירות המרפא לישראל, לפי ניתוח שפורסם בכלכליסט ב-25 במרץ 2025 מאת עורכי הדין שלמי וקנין ואליה אלבז, בשיתוף דאן אנד ברדסטריט, נמצאת ב"משבר קיומי" ו"קרסה כליל". זו אינה תמונת מצב נבדלת מהתיירות הנכנסת הכללית לישראל, שספגה באותה תקופה ירידה חדה וממושכת – על הקריסה הזו ועל ההתאוששות האיטית והבלתי אחידה שלה כתבנו בעבר – אלא חלק ממנה, עם מכה חדה יותר: תייר מרפא, בניגוד לתייר נופש, צריך להרגיש בטוח מספיק לנסוע למדינה שנמצאת פיזית במלחמה כדי לעבור ניתוח או טיפול שלא דחוף.
ואז, ממש כשהענף ניסה להרים את הראש, הגיעה המכה הבירוקרטית. בפברואר 2025 פרסמה רשות המסים את החלטת מיסוי 8933/25, שעוסקת באופן שבו גובה מע"מ על שירותי אשפוז לתיירים. סעיף 30(א)(8)(ז) לחוק מס ערך מוסף קובע מס אפס – פטור ממע"מ בפועל – על אשפוז תייר בבית חולים מוכר על פי פקודת בריאות העם, 1940, ועל שירותים נוספים הנלווים לאותו אשפוז, בכפוף לתנאים מסוימים. לפי הניתוח בכלכליסט, ההחלטה החדשה קובעת שחברות תיירות המרפא – המתווכות בין התייר לבית החולים – לא יוכלו לקזז מס תשומות על חשבוניות שמוציא בית החולים ישירות לתייר, ושהן יחויבו במע"מ באופן יחסי על חלק העמלה שהן שומרות לעצמן. פירמת רואי החשבון Grant Thornton ישראל, בניתוח מיסוי נפרד שהתפרסם באתרה, תומכת בעמדה שההחלטה אינה מתיישבת עם לשון החוק ועם תכליתו – שנועד, כפי שראינו, לעודד ולא להכביד על ענף שהמדינה בעצמה חוקקה כדי להסדיר. התוצאה המעשית, לפי כלכליסט: חברות רבות בענף מצאו את עצמן על סף פשיטת רגל, מול תמחור שהפך פתאום לא כלכלי ומול סיכון למחלוקות מס ולהליכים משפטיים, ובתי חולים מסרבים להוציא לתיירים חשבוניות במע"מ אפס כנדרש – מה שמייצר התדיינות בין הצדדים במקום את הזרימה הפשוטה שהחוק התכוון לה.
בשנת 2013 בלבד, איכילוב גבה 155 מיליון שקל מתיירי מרפא, ועקף בכך לראשונה את תל השומר, שגבה 116 מיליון שקל באותה שנה. זה סדר הגודל שהחוק מ-2018 נועד לפקח עליו ולתעל חלק ממנו למערכת הציבורית. כיום, כשלוש שנים לתוך משבר שהתחיל ב-7 באוקטובר 2023, אין דיווח ציבורי עדכני אחד שמראה אם מישהו בכלל עוקב אחרי זה.
מי בודק שהחוק באמת נשמר, ולמה זה חשוב במיוחד עכשיו
כאן מגיע הפער שהכתבה הזו רוצה להצביע עליו. חוק תיירות מרפא מטיל על בתי החולים חובת דיווח ושקיפות, ועל המדינה אחריות לוודא שהחולה הישראלי לא נדחק מהתור. אבל לא אותר, בחיפוש מקיף, דוח עדכני של מבקר המדינה או של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שבדק בפועל, מאז שהחוק נכנס לתוקף ב-2019, כמה כסף מגיע מתיירות מרפא לכל בית חולים, לאן הוא מופנה, או אם סוכני תיירות המרפא הרשומים במרשם אכן עומדים בתנאים שהחוק קובע. דוח החשב הכללי מ-2014 – המקור המדויק ביותר שעלה בחיפוש הזה לגבי היחס בין תיירים לישראלים בתורים – קדם לחוק בארבע שנים ואינו יכול לשמש עדות למה שקורה כיום. הפער הזה בנתונים אינו טכני: הוא בדיוק השאלה שהחוק נועד לענות עליה, והיעדר המעקב הציבורי פירושו שאין דרך לדעת אם מערכת הבריאות הישראלית שוב חשופה לאותה תחרות על זמן רופא וציוד יקר שהובילה לחקיקה המקורית.
הפער הזה מקבל משנה תוקף על רקע מה שכבר ידוע על אי-שוויון בגישה למשאבים רפואיים יקרים בתוך המערכת הישראלית עצמה, גם בלי תיירים זרים בתמונה – כמו הפער שתיעדנו בגישה לניתוח רובוטי בין בתי חולים ציבוריים שונים. אם משאבים מוגבלים כבר מחולקים בצורה לא אחידה בין ישראלים לישראלים, השאלה אם תיירים משלמים מקבלים בתורם עדיפות על פני מי מהם היא לא עניין היפותטי, אלא בדיוק סוג השאלה שחוק שקיפות נועד לאפשר לבדוק – ושבלי דיווח פומבי, פשוט אי אפשר.
מי בעצם סופג את הסיכון מהחלטת המיסוי החדשה
גם אם רשות המסים תתקן או תקפיא את החלטה 8933/25 בעקבות הביקורת המשפטית, הנזק שהיא כבר גרמה לא נעלם בן-לילה. חברות תיירות מרפא בישראל הן ברובן עסקים קטנים ובינוניים – משרדי תיווך שמחברים בין רופא מומחה, בית חולים ותייר שמגיע ממדינה אחרת, לפעמים כבר באמצע תהליך רפואי. כשחברה כזאת נדרשת פתאום לשלם מע"מ על עמלה שתומחרה בלי אותו מע"מ, הפער לא נספג על ידי בית החולים הגדול שממשיך לפעול כרגיל, אלא על ידי החברה הקטנה שכבר התאוששה בקושי מכמעט שנתיים של תיירות שאינה קיימת. לפי הניתוח בכלכליסט, זה בדיוק מה שמסמן אותן כ"על סף קריסה" – לא רק ירידה בביקוש, אלא גם ודאות משפטית וכלכלית שנשמטת מתחת לרגליים בדיוק כשהענף ניסה להתחיל להתאושש. במצב הזה, כל חברה שתסגור את שעריה היא גם סוכן תיירות מרפא אחד פחות שכפוף למרשם ולחובות שהחוק מ-2018 קבע לו – כך שגם מנגנון הפיקוח עצמו מצטמק ביחד עם הענף שהוא נועד לפקח עליו.
שאלות ותשובות
מה זה חוק תיירות מרפא, ומתי הוא נכנס לתוקף?
חוק שהתקבל בכנסת ב-18 ביולי 2018 ונכנס לתוקף בסוף ינואר 2019. הוא מקים מרשם ארצי של סוכני תיירות מרפא ומטיל על בתי חולים חובה לשמור על עדיפות החולה הישראלי בגישה לתשתיות בית החולים, ולדווח בשקיפות על ההכנסות מתיירות מרפא.
למה תיירות המרפא בישראל קרסה?
מאז 7 באוקטובר 2023 הענף נמצא, לפי ניתוח שפורסם בכלכליסט במרץ 2025, במשבר קיומי כחלק מהקריסה הרחבה יותר של התיירות הנכנסת לישראל בזמן מלחמה. בניגוד לתייר נופש, תייר מרפא נדרש להרגיש בטוח מספיק לנסוע למדינה שנמצאת פיזית במלחמה כדי לעבור טיפול שאינו דחוף.
מה קובעת החלטת המיסוי 8933/25 מפברואר 2025?
היא עוסקת באופן שבו גובה מע"מ על שירותי אשפוז תיירים ועל העמלה שחברות תיירות מרפא גובות. לפי עורכי דין וניתוחי מיסוי שפורסמו בנושא, ההחלטה מונעת מחברות תיירות המרפא לקזז מס תשומות ומחייבת אותן במע"מ יחסי על העמלה, בניגוד, לטענתם, לתכלית הפטור ממע"מ שקבוע בסעיף 30(א)(8)(ז) לחוק מע"מ.
כמה שווה ענף תיירות המרפא בישראל בפועל?
ההערכות נבדלות מאוד בין גופים ותקופות: שר התיירות העריך ב-2016 שהענף שווה מעל מיליארד שקל בשנה ומביא כ-60 אלף תיירים, בעוד שהערכות אחרות, הנוגעות לתקופה שלפני המלחמה, מדברות על כ-30 אלף תיירים ו"עשרות מיליוני דולרים" בשנה. היעדר מדידה אחידה הוא בעצמו חלק מהבעיה שהכתבה הזו מתארת.
מקורות
- כלכליסט, "ענף תיירות המרפא: החלטת המיסוי שעלולה להכריע תעשייה על סף קריסה" מאת עו"ד שלמי וקנין ואליה אלבז, בשיתוף Duns 100 (25 במרץ 2025). קישור
- כלכליסט, דיווח על דוח החשב הכללי: איכילוב עוקף את תל השומר בהכנסות מתיירות מרפא, 155 מול 116 מיליון שקל ב-2013, ועל שיעור הניתוחים שבוצעו בשעות הבוקר (11 ביוני 2014). קישור
- אתר "מבריאים את תיירות המרפא" (ias.co.il), דיווח על אישור הצעת חוק תיירות מרפא בקריאה ראשונה במליאת הכנסת ועל תוכן ההצעה (28 באוקטובר 2017). קישור
- אתר ias.co.il, "שר התיירות לנדאו: מיסוי תיירות המרפא, נזק בלתי הפיך", על התנגדות שר התיירות להצעת מיסוי הענף והערכת גודלו (26 במאי 2016). קישור
- נוסח חוק תיירות מרפא, התשע"ח-2018, אתר הכנסת העשרים – תאריך קבלה בקריאה שלישית, 18 ביולי 2018. קישור
- משרד עורכי הדין Decker, Pex, Levi, "What Is Israeli Medical Tourism?" – סקירת החוק, הגדרות סוכן תיירות מרפא ומוסד רפואי, עודכן בספטמבר 2025. קישור
- protocol.co.il, "סוכן תיירות מרפא – מה תפקידו, איך בוחרים ואיך מוציאים רישיון?" – על כניסת החוק לתוקף בסוף ינואר 2019. קישור
- Grant Thornton ישראל, ניתוח מיסוי על החלטת מיסוי 8933/25 ויחסה לסעיף 30(א)(8)(ז) לחוק מע"מ. קישור
- hon.co.il, סקירה על היקף תיירות המרפא לישראל, מדינות המקור של התיירים והכנסות הענף. קישור
- ישראל טיימס, "התאוששות התיירות הנכנסת לישראל: מהקריסה של 2023 למציאות המחולקת של 2026" (2 בספטמבר 2026). קישור
- ישראל טיימס, "3 רובוטים בחדר ניתוח אחד באיכילוב, אחד שקיבל בני-ציון בתרומה: הפער הנסתר בנגישות לניתוח רובוטי בישראל" (13 בספטמבר 2026). קישור