ב-30 ביוני 2026 פרסם מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, את הדוח השלישי שלו על היערכות ישראל למשבר האקלים. לפי תקציר הדוח, הפעילות הממשלתית בשנים 2020-2026 היא "טלאי על טלאי": עשרות החלטות ממשלה שלא הניבו שינוי של ממש. הדוח קובע שאין בישראל חקיקת אקלים, שאין גוף ממשלתי קבוע שיש לו הסמכות והמשאבים להוביל את היעדים, שאין תוכנית היערכות לאומית, ושישראל אינה עומדת ביעדי הפחתת הפליטות שהציבה לעצמה. ביזפורטל ציטט את המבקר בכותרת: "אין מצפן, וחסרה גם הדרך".
זה לא ממצא חדש, וזה בדיוק העניין. את המשפט הזה אפשר היה לכתוב כמעט במילים זהות כבר ב-2021 וב-2024. הפעם כדאי לשאול לא רק מה לא נעשה, אלא למה חוק מסגרת הוא החלק החסר, איך פועלים חוקים כאלה במדינות אחרות, ומה בדיוק הסתבך בכנסת.
מה מצא מבקר המדינה ב-2026?
הדוח מ-30 ביוני 2026 הוא ביקורת מעקב שלישית אחרי דוחות מאוקטובר 2021 ומרץ 2024, והוא חלק מדוח מיוחד על התמודדות המדינה עם סיכונים סביבתיים, טכנולוגיים וחברתיים. לפי תקציר הדוח, וכן לפי ג'רוזלם פוסט וביזפורטל, אלה עיקרי הממצאים:
- כסף בלי כתובת. בין 2007 לאוגוסט 2025 קיבלו ממשלות ישראל 74 החלטות בנושא אקלים או בזיקה אליו, וייעדו להן כ-8.8 מיליארד שקל. מתוכן, 27 החלטות מ-2023 ואילך הקצו כ-1.37 מיליארד שקל ל-15 משרדים וגופי ביצוע. אבל אין מנגנון מרכזי שעוקב ובודק אם ההוצאה הפחיתה סיכון.
- משרדים בלי תוכניות. 25 מתוך 28 משרדי ממשלה וגופים ציבוריים רלוונטיים לא הגישו תוכנית היערכות מעשית עם תקציב, לוח זמנים ומדדי ביצוע – כ-89%.
- ועדת שרים שלא מתכנסת. ועדת השרים לענייני אקלים הוקמה באפריל 2023, בראשות השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, ולפי הדוח לא התכנסה אפילו פעם אחת, וגם לא נקבע מועד לכינוסה.
- מינהלת בלי כוח. מינהלת ההיערכות לשינוי האקלים במשרד להגנת הסביבה, שאמורה לרכז את העבודה, פעלה ביולי 2025 עם שתי משרות בלבד, אחת קבועה ואחת מושאלת, ובלי סמכות רשמית על הגופים שהיא אמורה לתאם. תקציבה עמד על כחצי מיליון שקל ב-2025 ועל 700 אלף שקל ב-2026.
- יעדים שמתרחקים. הפחתת הפליטות עד 2030 צפויה לעמוד על כ-19% לעומת 2015, ולא על 27%. חלקה של האנרגיה המתחדשת בייצור החשמל עמד בסוף 2025 על 16.7%, מול יעד של 20%, והתחזית ל-2030 היא 25.2%, מול יעד של 30%.
- יעדים שלא נקבעו. ב-2021 הורתה הממשלה לשרת האנרגיה דאז לקבוע יעד מתחדשות ל-2050 תוך 12 חודשים. לפי הדוח, נכון לנובמבר 2025, בעיכוב של כשלוש שנים, הוא עדיין לא נקבע. גם הערכה לאומית של ההשפעה המקרו-כלכלית ארוכת הטווח של שינוי האקלים עדיין לא הושלמה.
התקציר של המבקר מוסיף פרט שקל לפספס: משרדי הממשלה עצמם זיהו את שינוי האקלים כאיום מערכתי, שעלול ליצור שרשרת של תקלות בבריאות הציבור, בתשתיות קריטיות כמו תחבורה, אנרגיה ומים, בביטחון האזורי, בביטחון התזונתי ובשרשראות האספקה, ובחוסן הפיננסי. כלומר, המדינה יודעת מה מאיים עליה. היא לא יודעת מי אחראי על ההיערכות.
האם המצב באמת לא השתפר מאז 2021?
המספרים של שלוש הביקורות לא זהים, כי בכל פעם נבדקה קבוצת גופים אחרת, ולכן אי אפשר לחבר ביניהם קו מדויק. אבל המגמה ברורה. באוקטובר 2021 מצא המבקר ש-84% מהגופים שנבדקו לא גיבשו תוכנית להתמודדות עם משבר האקלים ולא תקצבו אותה, ושישראל היא אחת מעשרים מדינות בלי תוכנית לאומית מתוקצבת. באותו דוח נמצא שרק ארבעה מתוך 83 אלף עובדי מדינה עוסקים בשינוי האקלים. במרץ 2024 עמד השיעור על 86%, ובדוח 2026 – על כ-89%.
אותו דפוס חוזר בפליטות. לפי דוח המעקב של 2024, הפליטות בישראל עלו ב-1% בין 2015 ל-2022. ביולי 2021 קבעה הממשלה (החלטה 171) שהפליטות ב-2030 יהיו נמוכות ב-27% לפחות מרמת 2015, שעמדה על כ-79 מיליון טון גזי חממה. בפועל, לפי הדוח השנתי של המשרד להגנת הסביבה, שפורסם באוגוסט 2025, הפליטות ב-2024 היו כמעט זהות לאלה של 2015. בין 2015 ל-2023 הפחיתה בריטניה את הפליטות בכמעט 30%, מדינות האיחוד האירופי בכ-20%, וארצות הברית בכ-10%. ב-2024 עצמה עלו פליטות גזי החממה בישראל ב-2%, בעקבות קפיצה של 30% בפליטות של גזי פלואור, שיובאו בהיקף גדול יותר בהוראת שעה בימי המלחמה, לפי המשרד להגנת הסביבה.
מה בכלל אומר "חוק אקלים", ואיך זה עובד באיחוד האירופי ובבריטניה?
חוק אקלים הוא לא עוד החלטת ממשלה. הוא חוק מסגרת שהופך יעדים למחויבות משפטית, ומגדיר מי אחראי, לפי איזה לוח זמנים, ומי בודק.
בבריטניה התקבל חוק שינוי האקלים כבר בנובמבר 2008, והוא היה החוק הראשון בעולם שקבע יעד אקלים מחייב ברמה לאומית. ב-2019 תוקן היעד לאפס פליטות נטו עד 2050. החוק מגדיר "תקציבי פחמן" לחמש שנים כל אחד, ומקים ועדה עצמאית לשינוי האקלים (CCC) שמייעצת לממשלה ולפרלמנט. הוא גם מחייב את הממשלה לפרסם תוכנית היערכות לאומית, שכוללת בכל מחזור פעולות לחמש שנים. לפי מכון גרנת'ם בבית הספר לכלכלה של לונדון, בריטניה עמדה בשלושת תקציבי הפחמן הראשונים. זה לא מבטיח הצלחה: הוועדה העריכה שהמדינה אינה בדרך לעמוד בתקציבים הרביעי והחמישי, אבל יש מי שמודד ומדווח, ויש בסיס משפטי לדרוש תיקון.
באיחוד האירופי נכנס חוק האקלים לתוקף ב-29 ביולי 2021. הוא קובע באופן מחייב ניטרליות אקלימית עד 2050 וצמצום של 55% לפחות בפליטות נטו עד 2030 לעומת 1990. תיקון שנכנס לתוקף באפריל 2026 (תקנה 2026/667) הוסיף יעד מחייב ל-2040: הפחתה של 90%, עם אפשרות לספור עד 5% באמצעות קרדיטים בינלאומיים. החוק הקים גם גוף מדעי מייעץ, מחייב סקירה של ההתקדמות כל חמש שנים, וכולל הוראות על היערכות. בדצמבר 2023 פרסמה הנציבות המלצות למדינות החברות להאיץ את ההיערכות.
שני החוקים האלה, על כל חסרונותיהם, מתבססים על אותם שלושה רכיבים: יעד משפטי, גוף עצמאי שמודד, וחובת היערכות עם מועד. בישראל אין אף אחד מהם בחקיקה. על מה שהמדינה עושה בפועל מול סיכון השיטפונות כתבנו בסקירה על גשמי הקיצון ושיטפונות הפתע.
איפה נתקע חוק האקלים בכנסת?
ההצעה הממשלתית, שהובילה סילמן, עברה בקריאה ראשונה ב-3 באפריל 2024. לפי "כלכליסט", היא קבעה יעד של 30% הפחתה עד 2030 לעומת 2015 ויעד של אפס פליטות עד 2050, אך לפי דרישת האוצר היעדים אינם מחייבים ואפשר לשנותם. המבקר כתב אז שקביעת היעדים בחוק היא "הצהרתית", ושהחוק "יאפשר גמישות כמעט בלתי מוגבלת לממשלה", בלי כלים ליישום ובלי מימון.
ב-3 בדצמבר 2024 אישרה ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת את החוק לקריאה שנייה ושלישית, אחרי דיון של כשבע שעות, ובנוסח חלש יותר: היעד ירד ל-27% בלבד. נציגי משרד המשפטים אמרו בדיון שהיעדים אינם מחייבים את הממשלה, ולכן אי-עמידה בהם לא תהיה עילה לעתירה. הממשלה תוכל לדחות את יישום תוכנית ההפחתה פעם אחת, עד שלוש שנים, בנימוק מפורט, ותוכל לפטור משרדים מהכנת תוכנית לבקשתם. ראש ארגון אדם טבע ודין, עמית ברכה, אמר ש"זה אות קין על מצחה של הממשלה".
אחרי זה נעצר ההליך. לפי המבקר, נוסח מוסכם הושג בוועדה בדצמבר 2024, במקביל להחלטה על רביזיה, ומאז קפא ההליך: הוועדה קיימה 11 דיונים, אבל נכון לינואר 2026 החוק לא הושלם. סילמן האשימה, לפי Ynet, את משרד האוצר בכך ש"ממאן להעביר" את החוק כפי שסוכם, ולפי הדיווח האוצר רוצה להחזירו לוועדת שרים ולדלל אותו עוד. עד מועד הפרסום לא מצאנו דיווח על אישור החוק במליאה. כלומר, מסלול חקיקה שהחל בהחלטת הממשלה ב-2021 לא הגיע ליעדו כמעט חמש שנים אחר כך.
כדאי להבין על מה הוויכוח באמת. גם מי שחושב שהחוק הממשלתי חלש מדי יכול לראות בו צעד ראשון, כפי שאמרה סילמן: "לא הכי טוב שיש, אבל הכי טוב במסגרת הממשלתית". אבל מבקר המדינה ועמותות סביבה טוענים ההפך: חוק שאי אפשר לאכוף ולא מגובה בתקציב עלול רק ליצור רושם שהנושא מוסדר. הוויכוח הזה לא הוכרע, וכל עוד אין חוק גם לא ברור מי ייקח אחריות על ההיערכות.
מה המשמעות של הפער הזה בחיי היום-יום?
קשה לצייר קו ישיר בין סעיף בחוק לגל חום או לשיטפון. אבל כשאין גוף מתכלל, אין מי שקובע מי אחראי בשעת משבר. גם סילמן עצמה אמרה, לפי Ynet, שהעובדה שלא לכל הרשויות המקומיות יש תוכנית היערכות היא בעיה. ובדוח 2024 מצא המבקר שמרכז החישוב האקלימי שתוכנן קיבל פחות ממה שנדרש: שלושה משרדים טרם העבירו 2.7 מיליון שקל להקמתו, ולשירות המטאורולוגי לא הועבר כ-67% מהתקציב.
יש גם מחיר כספי ישיר. בדוח 2024 מצא המבקר שתמחור פחמן נדון בישראל 13 שנה ועדיין לא יושם, ושאגף התקציבים העריך את ההכנסות שאבדו בכך בלמעלה מ-2.5 מיליארד שקל ב-2023, ובלמעלה מ-7.5 מיליארד שקל ב-2023-2028. בדוח 2026 קבע המבקר שהליקוי הזה תוקן במידה רבה: מס פחמן מוחל בישראל באופן מדורג מ-1 בינואר 2025, וצפוי להוסיף לקופת המדינה כ-7.35 מיליארד שקל במצטבר בשנים 2025-2030. זה אחד הסעיפים הבודדים שבהם המדינה אכן זזה. במקביל, מאז 1 בינואר 2026 חל באיחוד האירופי מנגנון ה-CBAM במלואו, ויבואנים אירופיים חייבים לרכוש ולהגיש תעודות CBAM על פלדה, אלומיניום, מלט, דשנים, חשמל ומימן. על החשיפה של היצואנים הישראליים כתבנו במאמר על מס הגבול הפחמני האירופי.
גם בחשמל הפער ניכר. אם חלקן של המתחדשות יגיע ב-2030 ל-25.2% בלבד ולא ל-30%, יישארו יותר שעות ייצור בגז ובפחם, והמדינה תישאר עם יותר פליטות ויותר זיהום אוויר. ובתחום ההיערכות עצמו, מבקר המדינה כתב שאפילו הערכה לאומית לגבי נזק כלכלי עתידי עוד לא הושלמה, ולכן כל החלטה על השקעה בהגנה – למשל בניקוז ערים או בתשתיות חשמל – נעשית בלי בסיס מספרי משותף.
מה עוד כתב המבקר על המחויבות הבינלאומית?
בתקציר הדוח מציין המבקר שהשרה להגנת הסביבה הנחתה בתחילת 2026 את הגורמים המקצועיים במשרד לבחון את פרישת ישראל מארגון האקלים של האו"ם (UNFCCC). לדבריו, עולה חשש שצעד כזה יבלום את המחויבות הישראלית, החלשה ממילא, לגבש אסטרטגיית אקלים. עוד קבע המבקר שישראל הייתה צריכה להגיש עד סוף אפריל 2025 התחייבות מעודכנת להפחתת פליטות עד 2035, והמשרד להגנת הסביבה לא הגיש אותה.
שאלות ותשובות
האם יש בישראל חוק אקלים?
לא. לפי דוח מבקר המדינה מ-30 ביוני 2026, אין בישראל חקיקת אקלים. הצעת החוק הממשלתית עברה קריאה ראשונה באפריל 2024 ואושרה בוועדת הפנים לקריאה שנייה ושלישית בדצמבר 2024, אבל לא חוקקה.
מה ההבדל בין החלטת ממשלה, כמו החלטה 171, לבין חוק אקלים?
החלטה 171 מיולי 2021 קבעה יעד של 27% לפחות הפחתה עד 2030 ו-85% לפחות עד 2050, והכירה בחשיבות של אפס פליטות. אבל זו החלטה שממשלה יכולה לשנות, והיא אינה יוצרת ועדה עצמאית שמודדת. חוק מסגרת, כמו בבריטניה או באיחוד האירופי, קובע יעדים, חובות דיווח, ועדה מקצועית ומועדים בחקיקה. שינוי שלהם דורש הליך חקיקה גלוי.
למה חשוב שיהיה גוף מתכלל אחד?
כי ההיערכות לאקלים חוצה משרדים: בריאות, מים, חשמל, תחבורה ותכנון. לפי המבקר, ועדת השרים לא התכנסה אף פעם, והמינהלת במשרד להגנת הסביבה פעלה ביולי 2025 עם שתי משרות. בלי גוף שיש לו סמכות, כל משרד קובע לעצמו אם להיערך.
מקורות
- מבקר המדינה, "התמודדות המדינה עם סיכונים סביבתיים, טכנולוגיים וחברתיים" – תקציר הפרק "פעולות ממשלת ישראל והיערכותה למשבר האקלים – ביקורת מעקב" (30 ביוני 2026). קישור, תקצירים (PDF)
- The Jerusalem Post, "Israel unprepared for climate change as laws stall, Dead Sea plans languish" (30 ביוני 2026). קישור
- ביזפורטל, איתמר לוין, "אין מצפן, וחסרה גם הדרך" (30 ביוני 2026). קישור
- הארץ, "דו"ח: ועדת השרים לענייני אקלים בראשות סילמן לא התכנסה פעם אחת" (30 ביוני 2026). קישור
- Ynet, אילנה קוריאל ורון דרוקמן, "מבקר המדינה: האוצר בולם ומעכב את הפעולות הקשורות במשבר האקלים" (19 במרץ 2024). קישור
- Globes, "Utter failure: Report blasts Israel's climate performance" (27 באוקטובר 2021). קישור
- Climate Change Laws of the World, החלטת ממשלה 171 "המעבר לכלכלה דלת פחמן" (25 ביולי 2021). קישור
- The Times of Israel, סו סורקס, "Israel's greenhouse gas emissions have barely shifted since 2015 – report" (28 באוגוסט 2025), על בסיס הדוח השנתי של המשרד להגנת הסביבה. קישור
- Mako, דיווח על מרשם הפליטות לסביבה של המשרד להגנת הסביבה לשנת 2024 (28 באוגוסט 2025). קישור
- כלכליסט, "יאפשר גמישות כמעט בלתי מוגבלת לממשלה – חוק האקלים של סילמן אושר בקריאה ראשונה" (3 באפריל 2024). קישור
- כלכליסט, "תחת מחלוקות קשות: ועדת הפנים אישרה את חוק האקלים" (3 בדצמבר 2024). קישור
- Ynet, "חוק האקלים המרוכך אושר בוועדה: 'אות קין על מצחה של הממשלה'". קישור
- Ynet, "סילמן על חוק האקלים: לא הכי טוב שיש, אבל הכי טוב במסגרת הממשלתית". קישור
- Ynet, "סילמן בביקורת על האוצר: הוא ממאן להעביר את חוק האקלים". קישור
- נציבות האיחוד האירופי, "European Climate Law". קישור
- London School of Economics, מכון גרנת'ם, "What is the 2008 Climate Change Act?". קישור
- נציבות האיחוד האירופי, מיסוי ומכס, "Carbon Border Adjustment Mechanism". קישור