בכל רחוב בישראל אפשר לפגוש אותם: מתחת לרכב, על גדר, סביב פחי אשפה. אף אחד לא באמת יודע כמה יש. דו"ח שהוגש לכנסת ביולי 2025, לבקשת חברת הכנסת יסמין סאקס פרידמן, מעריך שבישראל חיים בין 500 אלף למיליון וחצי חתולי רחוב – טווח שמשתרע על פני מיליון בעלי חיים, כי המדינה מעולם לא ערכה מפקד חתולים רשמי. משרד החקלאות מעריך כמיליון. אגודת צער בעלי חיים דיברה ב-2021 על "יותר משני מיליון" חתולים "סובלים" ברחובות. גם עמותת "תנו לחיות לחיות" נעה בין הערכה של כ-500 אלף חתולים בוגרים לבין הכרה שהערכות אחרות מגיעות עד מיליוני חתולים. במילים אחרות: המדינה שמזוהה שוב ושוב כבעלת צפיפות חתולי הרחוב הגבוהה בעולם, ביחס לגודל האוכלוסייה, לא באמת יודעת מה גודל התופעה שהיא מנסה לנהל.
כמה חתולי רחוב יש בישראל בעצם?
הפער בין ההערכות הוא לא רק פרט טכני – הוא הסיפור בעצמו. בהיעדר מפקד מדעי, כל גוף מודד את התופעה בשיטה משלו: משרד החקלאות מתבסס על נתוני חיסונים וקריאות פינוי, עמותות מתבססות על סקרים מקומיים וניסיון שטח, וחברי כנסת מזמינים דו"חות שמסכמים את כל הגרסאות בלי להכריע ביניהן. דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת מ-2025 קובע במפורש שלישראל אין תוכנית אסטרטגית לאומית לנושא – לא הערכת אוכלוסייה מוסכמת, לא יעד ירידה, ולא גוף אחד שמופקד על המדידה. התוצאה היא שכל דיון ציבורי על התופעה מתחיל מהתחלה, עם מספר אחר, בכל פעם שהוא מתעורר מחדש.
מה שכן ידוע בביטחון רב יותר: תמותת הגורים גבוהה במיוחד. לפי נתוני משרד החקלאות, 75% עד 90% מגורי הרחוב לא שורדים את שנת חייהם הראשונה, וגם חתול רחוב בוגר שעובר את הסף הזה חי בממוצע פחות מחמש שנים – לעומת 10 עד 17 שנים לחתול בית. כלומר האוכלוסייה שמוערכת במאות אלפים עד מיליונים היא לא אוכלוסייה יציבה: היא מתחלפת כל הזמן, ברמת תמותה וילודה גבוהה במיוחד, מה שהופך כל ניסיון "לספור" אותה במועד אחד למעשה חמקמק מטבעו.
למה ירושלים נמדדה כעיר עם צפיפות החתולים הגבוהה שנרשמה בעולם?
אם יש עיר אחת שהפכה לסמל הבינלאומי של התופעה, זו ירושלים. פרופ' יורם יום-טוב, זואולוג מאוניברסיטת תל אביב, ציין בפני "טיימס אוף ישראל" שצפיפות החתולים בירושלים נמדדה בכ-2,000 חתולים לקילומטר רבוע – צפיפות שהוא מגדיר "הגבוהה ביותר שנמדדה אי-פעם בעולם", ולדבריו כ-1,000 פעמים גבוהה מהצפיפות הטבעית שבה חתולים חיים בטבע הפתוח.
השורש ההיסטורי של התופעה מרתק בפני עצמו: לדברי יום-טוב, שלטונות המנדט הבריטי הביאו חתולים לירושלים בשנות ה-30 של המאה הקודמת כדי להילחם באוכלוסיית העכברושים בעיר. הפתרון ההוא עבד יותר מדי טוב. בלי טורפים טבעיים, ועם שפע של מזון אנושי – פחי אשפה, האכלה יזומה של תושבים, שאריות מסביבי מסעדות – אוכלוסיית החתולים גדלה בלי בקרה במשך תשעים שנה, עד לצפיפות שהחוקרים מגדירים כיום כחריגה גלובלית.
מה חתולי הרחוב עושים לחיות הבר של ישראל?
חתולים הם טורפים יעילים בכל מקום שהם מתיישבים בו, וישראל אינה יוצאת דופן. מחקר מכונן של אוניברסיטת תל אביב, שפורסם ב-2007 בכתב העת Israel Journal of Ecology & Evolution בידי מיכל בריקנר-בראון, פרופ' אלי גפן ופרופ' יורם יום-טוב, בדק את תוכן הקיבה של חתולי רחוב וחתולים בשטחים פתוחים. הממצא: ככל שהחתולים התרחקו מיישובים, כך גדל חלקו של הטרף הטבעי בתפריטם – מ-30% בלבד בקרב חתולים ביישובים כפריים, לעומת 56% בשטחים פתוחים וחקלאיים. מתוך מה שהם כן טרפו, יונקים היוו את החלק הגדול ביותר בנפח הקיבה (כ-75%), אחריהם דו-חיים (כ-10%), ציפורים (כ-9%) וזוחלים (כ-6%). במבחן זהות המינים, זיהו החוקרים בקיבות החתולים 12 מיני יונקים, 26 מיני ציפורים ו-18 מיני זוחלים – כלומר טרף רחב ומגוון, לא מקרה נדיר. מסקנת המחקר: חתולים מתנהגים כ"טורפים כלליים" שהפגיעה שלהם במינים מסוימים – "בייחוד מינים בסכנת הכחדה" – "יכולה להיות משמעותית".
רשות הטבע והגנים מכירה בסיכון הזה ומגבילה כניסת בעלי חיים, כולל חתולים, לשטחי שמורות טבע, גנים לאומיים ואזורי צומח מוגן, ופועלת להרחקת חתולים שמזוהים בתוך שמורות או בקרבתן. גם בגופי שמירת טבע אחרים יש חשש דומה: עמיר בלבן, מנהל תחום טבע עירוני בחברה להגנת הטבע, התריע בפני "טיימס אוף ישראל" שתוכניות האכלה עירוניות של חתולי רחוב מונעות מהאוכלוסייה להתאזן באופן טבעי – ולמעשה מגדילות בכך את העומס האקולוגי, ולא רק בשטחי טבע אלא גם על ציפורי שיר וזוחלים בתוך העיר עצמה.
למה תוכניות עיקור (TNR) לא פותרות את הבעיה בעצמן?
הכלי המרכזי שהמדינה והרשויות המקומיות מפעילות הוא עיקור-שחרור (Trap-Neuter-Return, TNR) – תפיסת חתולים, עיקור, והחזרה לאותו מקום. אבל מחקר פורץ דרך שנערך על ידי האוניברסיטה העברית, ופורסם באפריל 2022 בכתב העת המדעי היוקרתי PNAS, גילה למה השיטה הזאת נכשלת כל עוד היא לא מיושמת בקנה מידה מלא.
החוקרים עקבו במשך 12 שנה, בשלושה שלבים של כארבע שנים כל אחד, אחר אוכלוסיית חתולי רחוב בשטח מחקר של 20 קילומטרים רבועים בראשון לציון. בשלב הראשון, בלי כל התערבות, האוכלוסייה המשיכה לצמוח כרגיל. בשלב השני עוקרה בעצימות רק מחצית מהעיר, בעוד המחצית השנייה נותרה ללא טיפול – והתוצאה הייתה מפתיעה: האוכלוסייה במחצית המעוקרת המשיכה לצמוח בכל זאת, כי חתולים לא-מעוקרים מהמחצית השנייה נדדו פנימה ותפסו את המקום שהתפנה. רק בשלב השלישי, כשהעיקור הורחב לכל העיר בבת אחת ובעצימות של כ-70% ומעלה מהאוכלוסייה, האוכלוסייה החלה בפועל לרדת – בקצב של כ-7% בשנה במשך כארבע שנים, ירידה מצטברת של כ-23%.
ההסבר המנגנוני שהחוקרים מציעים: לכידת חתולים נעשית קשה יותר באופן אקספוננציאלי ככל שכיסוי העיקור עולה, כי החתולים הקלים ללכידה נתפסים ראשונים והשורדים הזהירים יותר נשארים; ובמקביל, חתולים לא-מעוקרים נוטים להיות טריטוריאליים יותר, כך שהם מאכלסים את "החללים" שמשתחרים אחרי עיקור שכנים – מנגנון פיצוי שמנטרל חלק גדול מהמאמץ אם הוא לא כולל את כל השטח בבת אחת. המסקנה המעשית: כדי לגרום לירידה אמיתית באוכלוסייה, צריך לעקר כ-70% מהחתולים בשטח רציף אחד, בלי "חורים" בכיסוי – עיקור מדגמי, מפוזר או לא רציף לא יספיק, ובמקרים מסוימים אפילו לא יאט את הצמיחה.
כמה זה עולה לרשויות, וכמה חתולים באמת מעוקרים בישראל?
לפי דו"ח שהתבסס על בקשות חופש מידע ופרסמה עמותת "תנו לחיות לחיות" ב-2026, בישראל בוצעו לכל הפחות 9,524 פעולות עיקור מתועדות ברשויות שנבדקו ב-2025 בלבד. בין הערים הבודדות, לפי אותו דו"ח ארצי: ירושלים 2,851 עיקורים, נתניה 3,165, תל אביב-יפו 2,479, ואילת 822. התקציב השנתי הרגיל של הממשלה לעיקור חתולי רחוב עומד על כ-4.5 מיליון שקל בלבד – סכום שמאפשר, בעלות ממוצעת שנעה בין כ-200 ל-427 שקל לעיקור בודד (בהתאם למכרז ולרשות), כ-18 אלף עיקורים בשנה על התקציב הבסיסי בלבד. אבל אפילו הכסף לא הבעיה היחידה: מתוך 81 רשויות שקיבלו תוספת תקציב ייעודית לעיקור בשנה מסוימת, רק שלוש ניצלו אותה במלואה – בגלל מחסור בלוכדים ובווטרינרים מוסמכים, לא רק מחסור בכסף.
עיריית תל אביב-יפו, לדוגמה, מפעילה מחלקה וטרינרית עם תקציב שעלה בהדרגה מ-8.017 מיליון שקל ב-2021 ל-8.73 מיליון שקל ב-2023, ומציעה עיקור חינם לתושבים באמצעות הפניה למחלקה הווטרינרית העירונית – עם דיווח עצמי של העירייה על כ-3,400 עיקורים בשנה (כ-1,600 באמצעות שתי עמותות מתקשרות וכ-1,800 נוספים דרך המחלקה הווטרינרית עצמה), מספר גבוה משמעותית מה-2,479 שעלו מהדו"ח הארצי המבוסס על בקשות חופש מידע – פער שממחיש עד כמה קשה להשוות נתוני עיקור בין רשויות ומקורות שונים. העירייה מקצה גם תקציב נפרד של כ-150 אלף שקל לטיפול בחתולי רחוב פצועים או חולים.
האם זה מסוכן לבריאות הציבור?
לחתולי רחוב יש גם ממד של בריאות הציבור, במיוחד סביב כלבת. נתוני משרד הבריאות שהוצגו ב-28 ביולי 2026, ופורסמו על ידי "הארץ", מראים זינוק במקרי כלבת מאובחנים בבעלי חיים בישראל: מ-29 מקרים ב-2022 ל-102 מקרים ב-2025 – עלייה של 252% בתוך שלוש שנים – עם התפשטות מעבר לאזורים כפריים לתוך מרכז הארץ, ותחזית משרד הבריאות לכ-150 מקרים ב-2026. לפי הדיווחים, כלבים הם כיום המקור העיקרי להדבקה, לעומת דפוס קודם שבו שועלים היו הגורם המרכזי – אבל הדגש הבריאותי המדאיג יותר נוגע דווקא לחתולים: בעוד אדם שננשך על ידי שועל בר נוטה לפנות לטיפול רפואי מיידי, מי שנשרט או ננשך על ידי חתול רחוב "מוטרד פחות" ולעיתים קרובות מדלג על טיפול מונע – מה שמעלה חשש לחשיפה אנושית בלתי מטופלת, גם אם חתולים כרגע אינם המוביל המרכזי במגמת ההדבקה. הנחיות הרופאים הווטרינרים העירוניים מחייבות האכלה במזון יבש בלבד, בשעות ובמקומות קבועים, עם הסרת הקערות בסיום – בדיוק כדי להקטין את הסיכון התברואתי הנלווה להיווצרות מוקדי ריכוז סביב פחי אשפה.
מי מזין את חתולי הרחוב – וזה חוקי?
תרבות ההאכלה העצמאית של חתולי רחוב בישראל היא תופעה בקנה מידה שלא נראה במקומות אחרים בעולם, כך לדברי לירן פליטמן, יועץ בכיר לרווחת בעלי חיים במשרד החקלאות, שהציע לבחון מודלים מאורגנים יותר הנהוגים באיטליה ובסין. משרד החקלאות אף קיים דיון ציבורי ייעודי לאיסוף עמדות בנושא. אלא שיעל ארקין, מנכ"לית "תנו לחיות לחיות", הגיבה בפומבי שהמדינה כבר מחזיקה "תקציב ומשאבים מספיקים" ושהעדיפות צריכה להיות מימון עיקור מסיבי, לא עוד ישיבות דיון.
ההאכלה עצמה חוקית בישראל, ולעיתים אף ממוסדת: עיריית ירושלים אישרה ב-2019 תוכנית האכלה עירונית בתקציב שנתי של כ-100 אלף שקל (כ-27 אלף דולר), שכללה חלוקה של כשבעה שקי מזון יבש ביום (כ-2,500 שקים בשנה) בעמדות מוגדרות סמוך למכלי אשפה תת-קרקעיים – מהלך שראש העיר משה ליאון הציג כניסיון "לאזן בין רווחת התושבים לרווחת חתולי הרחוב" באמצעות טיפול ולא הזנחה. הביקורת על התוכנית, שהגיעה משני הכיוונים שהוזכרו כאן – עמיר בלבן מהחברה להגנת הטבע ופרופ' יום-טוב מאוניברסיטת תל אביב – התמקדה בטענה שמזון מובטח וקבוע מסיר את הבלם הטבעי היחיד שמאזן את קצב הריבוי. במקביל, לא כל רשות פועלת בסבלנות דומה: עיריית חיפה הוציאה בעבר דוחות (כ-730 שקל בממוצע) לתושבים שהאכילו חתולי רחוב, ולאחר תגובה ציבורית וביקורת משפטית בוטלו הדוחות – עדות לכך שההאכלה עצמה חוקית, כל עוד היא נעשית לפי הנחיות השירותים הווטרינריים.
שאלות ותשובות
כמה חתולי רחוב יש בישראל בעצם? אין תשובה מוסכמת: דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת מ-2025 מעריך בין 500 אלף למיליון וחצי, משרד החקלאות מעריך כמיליון, ואגודת צער בעלי חיים דיברה ב-2021 על יותר משני מיליון. הפער נובע מהיעדר מפקד חתולים לאומי רשמי.
האם עיקור (TNR) מוריד את מספר חתולי הרחוב? רק אם הוא מבוצע בעצימות גבוהה (כ-70% ומעלה) על פני שטח רציף שלם ובלי פערי כיסוי. מחקר בן 12 שנה של האוניברסיטה העברית, שפורסם ב-PNAS ב-2022, מצא שעיקור של רק מחצית משטח מסוים לא מונע צמיחה, כי חתולים לא-מעוקרים נודדים ותופסים את מקומם.
האם חתולי רחוב מסוכנים לבריאות הציבור? מקרי כלבת בבעלי חיים בישראל עלו מ-29 ב-2022 ל-102 ב-2025, לפי משרד הבריאות. כלבים הם כיום המובילים בהדבקה, אך אנשים שנחשפים לשריטה או נשיכה מחתול רחוב נוטים לפנות לטיפול מונע בפחות תדירות מאשר נחשפים לבעלי חיים אחרים – מה שמעלה חשש לחשיפה שלא מדווחת.
האכלת חתולי רחוב – זה חוקי בישראל? כן, בכפוף להנחיות השירותים הווטרינריים: מזון יבש בלבד, בשעות ובמקומות קבועים, עם הסרת השאריות. חלק מהרשויות אף מפעילות תוכניות האכלה רשמיות, בעוד רשויות אחרות מתמודדות עם תלונות תושבים על מפגעי תברואה.
מי שמתעניין בהשלכות אקולוגיות נוספות של מינים שהתאזרחו בישראל יכול לקרוא גם על המיינה, הנוטריה והמינים הפולשים שמשנים את הטבע בישראל ועל חצי מיליארד הציפורים שחוצות את ישראל מדי שנה – שני מקרים נוספים שבהם התנהגות אנושית משנה את מאזן הכוחות בטבע העירוני.
מקורות
- דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת על חתולי רחוב בישראל – יולי 2025, בהזמנת חברת הכנסת יסמין סאקס פרידמן, דיווח ynet.
- כמה חתולי רחוב יש בישראל? המספר פשוט לא ידוע – וואלה, מתבסס על נתוני משרד החקלאות ו"תנו לחיות לחיות".
- On International Cat Day, Israel's 2 million street cats remain a crisis – Jerusalem Post, 8 באוגוסט 2021.
- Jerusalem announces $27k program to feed street cats – Times of Israel, 2019 (כולל ציטוט פרופ' יורם יום-טוב על צפיפות החתולים בירושלים).
- Jerusalem Approves Feeding Program for Stray Cats, Experts Warn of Consequences – הארץ, 27 בינואר 2019.
- Brickner-Braun, I., Geffen, E., Yom-Tov, Y., "The Domestic Cat as a Predator of Israeli Wildlife," Israel Journal of Ecology & Evolution, 53(2):129-142, 2007.
- Reduction of free-roaming cat population requires high-intensity neutering in spatial contiguity to mitigate compensatory effects – Gunther et al., PNAS 119(15), אפריל 2022, האוניברסיטה העברית.
- Huge, Groundbreaking Study Finally Finds How to Control Cats in the City – הארץ, 12 באפריל 2022.
- Israel Rabies Cases Soar Hundreds of Percent in Four Years, Health Ministry Warns – הארץ, 28 ביולי 2026.
- "תנו לחיות לחיות" – דו"ח על היקף פעולות העיקור הארציות לשנת 2025, מבוסס בקשות חופש מידע, 2026.
- עיריית תל אביב-יפו – שירותי עיקור חתולי רחוב – אתר העירייה.
- רשות הטבע והגנים – מדיניות הגבלת כניסת בעלי חיים לשמורות טבע ולשטחים מוגנים, parks.org.il.