יש דור שלם של ילדים ישראלים שגדל בלי לראות פעם אחת את שביל החלב. לא כי הוא נעלם מן השמיים, אלא כי הכיפה הזוהרת של אור עירוני מוחקת אותו מעל רוב הארץ המיושבת. את התופעה הזאת קל לפספס, כי בניגוד לעשן ממפעל או לפלסטיק בים, המזהם כאן הוא בדיוק מה שאנחנו רגילים לחשוב עליו כעל התקדמות: אור. פנס רחוב, שלט מואר, זרקור בחצר, מגרש כדורגל שאורותיו דולקים כל הלילה. ביחד הם יוצרים זוהר שמטשטש את הגבול בין יום ללילה, ומשנים סביבה שלמה שהתפתחה במשך מיליוני שנים סביב חילופי אור וחושך.
זיהום אור הוא כנראה המזהם הדמוקרטי ביותר: הוא נוגע כמעט בכל אדם בעולם המפותח, אבל כמעט אף אחד אינו סופר אותו כזיהום. הכתבה הזאת מסבירה מה הוא בדיוק, איך מודדים אותו, מה הוא עושה לאקולוגיה ולבזבוז האנרגיה, וגם היכן בישראל עדיין אפשר לראות שמיים כמו שהם באמת אמורים להיראות.
מה זה זיהום אור ואיך מודדים אותו?
זיהום אור הוא שינוי מעשה ידי אדם ברמות התאורה הטבעיות בחוץ בשעות הלילה. המקורות מוכרים לכולם: תאורת רחוב, מבנים מוארים, שלטי חוצות, תאורת חצר וזרקורים המכוונים כלפי מעלה במקום כלפי מטה. חלק גדול מן האור הזה אינו מאיר דבר שימושי, אלא נפלט הצדה ומעלה, נבלע באטמוספרה ומוחזר אל הקרקע כזוהר מפוזר שנקרא "זוהר שמיים".
כדי למדוד את עוצמת התופעה בקנה מידה עולמי, קבוצת חוקרים בהובלת פביו פלקי פרסמה בשנת 2016 בכתב העת Science Advances את "האטלס העולמי של בהירות שמי הלילה המלאכותית". החוקרים שילבו נתוני לוויין ברזולוציה גבוהה עם מדידות קרקע מדויקות, והפיקו מפה עולמית של בהירות השמיים המלאכותית. מבין מחברי המחקר שניים פועלים באוניברסיטת חיפה, כך שלישראל יש נגיעה ישירה גם בצד המחקרי.
הממצא הכללי מפכח: לפי האטלס שפורסם ב-2016, יותר מ-80% מאוכלוסיית העולם ויותר מ-99% מאוכלוסיות ארצות הברית ואירופה חיים תחת שמיים מזוהמי אור. שביל החלב, אותה רצועה חלבית של הגלקסיה שלנו שהייתה מובנת מאליה לכל תרבות אנושית עד לפני כמאה שנה, נסתר מעיניהם של יותר משליש מבני האדם, ובכללם 60% מן האירופים וקרוב ל-80% מתושבי צפון אמריקה.
כמה ישראלים לא יכולים לראות את שביל החלב מהבית?
כאן ישראל נמצאת בקבוצה שקשה להתגאות בהשתייכות אליה. לפי האטלס העולמי של בהירות שמי הלילה שפורסם ב-2016, 98% מאוכלוסיית ישראל אינם יכולים לראות את שביל החלב מביתם – לעומת 99% באיחוד האמירויות ו-97% במצרים. השיעורים בשלוש המדינות האלה הם מהגבוהים בעולם, לצד מדינות צפופות וקטנות כמו סינגפור ומלטה, שבהן אף לא תושב אחד יכול לראות את שביל החלב מפתח ביתו.
מדד נוסף באותו מחקר חמור אף יותר. פלקי ועמיתיו מצאו כי 61% מהישראלים חיים תחת שמיים בהירים כל כך שהעין אינה מגיעה כלל להסתגלות מלאה לחושך. הנתון הזה מציב את ישראל באותה שורה עם מדינות המפרץ הגדולות: לפי המחקר, אותו מצב חל על 98% מתושבי כווית, 97% בקטאר ו-93% באיחוד האמירויות.
חשוב לדייק: המספרים האלה הם ממחקר שפורסם ב-2016, לא מדידה עדכנית, והם משקפים את מצב השמיים באותה עת. ובכל זאת הם ממחישים עד כמה עמוק חדר האור המלאכותי אל שגרת הלילה של רוב הישראלים.
למה זיהום אור מזיק לחרקים, לציפורים ולצבי ים?
הנזק של זיהום אור אינו אסתטי בלבד. הלילה הטבעי הוא תשתית אקולוגית, ובעלי חיים רבים בנו סביבו את מחזור החיים שלהם – רבייה, ניווט, שינה והגנה מפני טורפים. לפי ארגון DarkSky International (לשעבר אגודת השמיים החשוכים הבינלאומית, IDA), ראיות מדעיות מצביעות על כך שלאור מלאכותי בלילה יש השפעות שליליות ואף קטלניות על יצורים רבים, ובהם דו-חיים, ציפורים, יונקים, חרקים וצמחים.
החרקים הם הדוגמה המוכרת ביותר. רבים מהם נמשכים אל האור, ולפי DarkSky המשיכה הזאת עלולה להפוך לקטלנית – והירידה באוכלוסיות החרקים פוגעת בכל המינים שתלויים בהם למזון או להאבקה. הציפורים הנודדות משלמות מחיר אחר: הן מנווטות לאור הירח והכוכבים, ולפי הארגון אור מלאכותי עלול להסיט אותן ממסלולן אל נופי הלילה המסוכנים של הערים, וכל שנה מיליוני ציפורים מתות מהתנגשות במבנים ובמגדלים מוארים שלא לצורך.
הדוגמה הדרמטית ביותר שייכת לצבי הים. אבקועי צב הים בוקעים בלילה על החוף ומאתרים את הים לפי האופק הבהיר שמעליו; לפי DarkSky, אורות מלאכותיים מושכים אותם אל הכיוון ההפוך, הרחק מהמים, ובפלורידה בלבד מתים כך מיליוני אבקועים מדי שנה. בישראל, שבחופיה מקננים צבי ים בסכנת הכחדה, ההיגיון זהה: תאורת טיילת או מרפסת יכולה להכריע לאן יפנה צב בן דקות. תופעות זיהום מצטברות זו על גבי זו בסביבה הישראלית הצפופה, כפי שהראינו גם בכתבה על זיהום האוויר ממדורות ל"ג בעומר.
כמה אנרגיה וכסף מבזבז אור מיותר?
לזיהום אור יש גם מחיר כלכלי ואקלימי ישיר, כי אור שנפלט לשמיים הוא בהגדרה אנרגיה שנקנתה ולא שימשה דבר. ההערכה המצוטטת ביותר מגיעה מארגון DarkSky International: לפי הארגון, בארצות הברית לבדה לפחות 30% מן התאורה החיצונית מתבזבזת, בעיקר בגלל גופים שאינם אטומים כלפי מעלה, וההפסד הזה מסתכם בכ-3.3 מיליארד דולר ובפליטת 21 מיליון טונות של פחמן דו-חמצני בשנה.
הנתון הזה מתייחס לארצות הברית בלבד, אך העיקרון אוניברסלי: כל זרקור שמאיר את השמיים במקום את המדרכה הוא חשמל שנשרף לחינם ופחמן שנפלט לשווא. במובן הזה זיהום אור הוא לא רק בעיה של אסטרונומים אלא סוגיה של יעילות אנרגטית, בדיוק כפי שאיבוד הצל בערים מחריף את החום העירוני – נושא שהרחבנו עליו בכתבה על איי החום העירוניים בערי ישראל.
איך מכתש רמון הפך לשמורת אור כוכבים בינלאומית?
מול התמונה העגומה הזאת, לישראל יש נקודת אור אחת – פשוטו כמשמעו, ההפך. בשנת 2017 הוכרז מכתש רמון כשמורת אור כוכבים בינלאומית (International Dark Sky Park), ההכרה הראשונה מסוגה בכל אזור המזרח התיכון. לפי רשות הטבע והגנים, הארגון האמריקני אגודת השמיים החשוכים הבינלאומית (International Dark Sky Association, IDA) הכריז על כך באופן רשמי ב-25 בספטמבר 2017, בטקס שנערך בגן הלאומי צבעי מכתש רמון תחת כיפת שמיים זרועת כוכבים.
עד כמה נדיר התואר? במועד ההכרזה נשאו אותו רק 54 שמורות ופארקים נוספים ב-15 מדינות ברחבי העולם, לפי ההודעה הרשמית על ההכרזה – וישראל הייתה המדינה הראשונה במזרח התיכון שזכתה בהכרה. ההכרזה לא הגיעה בקלות: לפי אותה הודעה, היא באה לאחר כשלוש שנים של בדיקה ובחינה של איכות שמי הלילה במכתש ושל תוכנית התאורה שהוסדרה בו.
ההכרה הגדירה גם את אופיו של השטח. לפי רשות הטבע והגנים, מערב מכתש רמון הוגדר כאזור ליבה לא מופר, ואילו מזרח המכתש הוגדר כאזור שבו הרשות מאפשרת לציבור ליהנות מחוויית לילה ייחודית באמצעות חניוני לילה המותאמים למזעור זיהום האור, לצד תכנים חינוכיים בנושאי אסטרונומיה וטבע. במילים אחרות: הליבה נשמרת חשוכה לחלוטין, וסביבה מתקיימת תיירות כוכבים מבוקרת.
לאן נוסעים בישראל כדי לראות כוכבים?
התשובה הישירה היא הנגב, וליתר דיוק מכתש רמון וסביבתו. המרחק מגושי האוכלוסייה הגדולים, הגובה, האוויר היבש והיעדר ערים גדולות בקרבת מקום הופכים את המכתש לאחד המקומות הבודדים בארץ שבהם שביל החלב עדיין נגלה לעין בלילה ללא ירח. עצם ההכרה של 2017 מעידה על כך: שמי הלילה שם נמצאו עומדים ברמה המחמירה ביותר שדורש הארגון הבינלאומי.
מי שמבקש לראות שמיים חשוכים ימצא בנגב ובערבה עוד אזורים אפלים יחסית, הרחק מזוהר הערים. הכלל פשוט: ככל שמתרחקים מגוש דן, מחיפה ומבאר שבע, וככל שמוצאים נקודה נמוכה מאחורי גב הר החוסם את זוהר היישובים, כך גדל הסיכוי לראות יותר כוכבים. לילה ללא ירח, הרחקת מקורות אור לבן חזק והמתנה של 20-30 דקות עד שהעין מסתגלת לחושך – שלושה תנאים שמשנים לגמרי את מה שאפשר לראות.
איך מפחיתים זיהום אור בבית ובחצר?
הבשורה הטובה בזיהום אור היא שהוא כמעט המזהם היחיד שניתן לבטל מיידית: מכבים את המתג, והזיהום נעלם. אבל גם בלי לכבות הכול אפשר לצמצם דרמטית את התרומה הפרטית שלנו, לפי עקרונות התאורה האחראית של אגודת השמיים החשוכים הבינלאומית:
גופי תאורה מכוונים מטה. מנורת חצר או פנס צריכים להאיר את הקרקע, לא את השמיים. גוף אטום מלמעלה שמפנה את כל האור כלפי מטה מאיר טוב יותר את מה שצריך ובולם את הזוהר המיותר.
אור בגוון חם. נורות בגוון לבן-כחול חזק מפזרות יותר אור באטמוספרה ומזיקות יותר לבעלי חיים. גוון חם, צהבהב, מזהם פחות – והוא גם נעים יותר לעין בלילה.
רק כמה שצריך, ורק כשצריך. תאורה חזקה מהנדרש היא בזבוז נטו. חיישני תנועה, שעוני שבת וטיימרים שמכבים תאורה כשאין בה צורך חוסכים חשמל ומחזירים חלק מן החושך – בלי לוותר על ביטחון.
אף אחד מהצעדים האלה אינו דורש ויתור על נוחות או על תחושת ביטחון; הם רק ממקדים את האור במקום שאליו התכוונו מלכתחילה.
שאלות ותשובות
האם אפשר לראות את שביל החלב במכתש רמון? כן. עצם ההכרה של מכתש רמון כשמורת אור כוכבים בינלאומית בשנת 2017 ניתנה משום ששמי הלילה שם עומדים ברמה המחמירה ביותר של הארגון הבינלאומי. ההכרה הגדירה את מערב המכתש כאזור ליבה לא מופר ואת מזרחו כאזור של חניוני לילה המותאמים למזעור זיהום האור, כך שבלילה ללא ירח שביל החלב נגלה שם לעין.
איזו תאורת חצר גורמת הכי פחות זיהום אור? גופי תאורה מכוונים מטה ואטומים כלפי מעלה, בגוון אור חם ולא לבן-כחול, ובעוצמה מתונה. הוספת חיישן תנועה או טיימר שמכבים את האור כשאין בו צורך מקטינה עוד יותר את הזיהום ואת בזבוז החשמל, לפי עקרונות התאורה האחראית של אגודת השמיים החשוכים הבינלאומית.
האם זיהום אור באמת מזיק, או שזו רק בעיה של אסטרונומים? הוא מזיק הרבה מעבר לפגיעה בתצפיות האסטרונומיות. לפי ארגון DarkSky, אור מלאכותי בלילה פוגע בחרקים, בציפורים נודדות ובצבי ים, ומשבש מערכות אקולוגיות שלמות; הוא גם מבזבז אנרגיה וכסף – בארצות הברית לבדה מוערך שלפחות 30% מן התאורה החיצונית מתבזבזת.
כמה רחוק מהעיר צריך לנסוע כדי לראות כוכבים? אין מספר קסם, אבל הכלל הוא להתרחק ככל האפשר מגושי האוכלוסייה הגדולים ולמצוא נקודה שמאחוריה גב הר חוסם את זוהר היישובים. בישראל האזורים הטובים ביותר הם בנגב ובערבה, ובראשם מכתש רמון.
זיהום אור הוא סיפור לא שגרתי של זיהום: הוא נפוץ להחריד, אבל גם הפיך להחריד. אי אפשר לשאוב בחזרה עשן מהאטמוספרה או פלסטיק מהים, אבל אפשר לכוון פנס מטה, להחליף נורה לגוון חם ולכבות זרקור מיותר – והשמיים חוזרים. מכתש רמון מוכיח שגם בארץ קטנה וצפופה אפשר לשמור פיסת חושך אמיתי. השאלה אינה אם הכוכבים עדיין שם. הם שם. השאלה היא רק כמה מהאור שלנו אנחנו מוכנים להחזיר ללילה.
מקורות
- The new world atlas of artificial night sky brightness – Falchi et al., Science Advances, 2016. 98% מאוכלוסיית ישראל אינם רואים את שביל החלב מהבית (99% באיחוד האמירויות, 97% במצרים); 61% מהישראלים תחת שמיים שאינם מאפשרים הסתגלות מלאה לחושך; יותר מ-80% מאוכלוסיית העולם ויותר מ-99% מאוכלוסיות ארה"ב ואירופה תחת שמיים מזוהמי אור.
- Designation of the Ramon Crater as an International Dark Sky Park – International Dark-Sky Association (IDA), ספטמבר 2017. ההכרזה, ההכרה הראשונה במזרח התיכון, 54 שמורות ופארקים נוספים ב-15 מדינות במועד ההכרזה, שלוש שנות בדיקה, אזור הליבה במערב וחניוני הלילה במזרח.
- מכתש רמון הוכרז כשמורת אור כוכבים בינלאומית – רשות הטבע והגנים, 2017. הכרזה רשמית ב-25.9.2017; לפי העמוד, עד אז זכו לתואר 54 שמורות טבע ב-15 מדינות.
- Wildlife and Ecosystems – Light Pollution Effects – DarkSky International. השפעות זיהום האור על חרקים, ציפורים נודדות וצבי ים.
- Light pollution wastes energy and money and damages the climate – DarkSky International (לשעבר IDA). בארה"ב לבדה מתבזבזת לפחות 30% מהתאורה החיצונית, כ-3.3 מיליארד דולר ו-21 מיליון טונות פחמן דו-חמצני בשנה.