ב-9 בנובמבר נפתחה באנטליה שבטורקיה ועידת האקלים של האו"ם, COP31, והיא תימשך עד 20 בנובמבר. אחת השאלות המרכזיות בה פשוטה: מה כל מדינה מתחייבת לעשות עד 2035? ישראל, לפי מבקר המדינה ולפי מעקב Climate Action Tracker שבדקנו ביום פתיחת הוועידה, עדיין לא ענתה.
ההתחייבות הזאת, שנקראת בלשון המקצועית NDC, היא הלב של הסכם פריז. כל מדינה קובעת לעצמה יעד, ואחת לחמש שנים היא אמורה להגיש יעד חדש ושאפתני יותר. הסכם פריז וולונטרי וללא מנגנון אכיפה, ולכן האמינות של היעד נשענת על שני דברים בלבד: ההתחייבות עצמה והנתונים שמציגים תחתיה. נבדוק את שניהם בישראל.
מה היעד של ישראל היום?
היעד הקיים נקבע בהחלטת ממשלה 171 מ-25 ביולי 2021, לקראת ועידת גלזגו. לפי דוח השקיפות הדו-שנתי הראשון של ישראל, שהמשרד להגנת הסביבה הגיש לאו"ם ב-2025, ישראל מתחייבת להפחית את פליטות גזי החממה ב-27% עד 2030 ביחס ל-2015, כלומר לא יותר מ-58 מיליון טון פחמן דו-חמצני שווה ערך (MtCO2e). עד 2050 היא מתחייבת להפחתה של 85%, כלומר לא יותר מ-12 מיליון טון. בגלזגו הכריז ראש הממשלה גם על יעד של אפס פליטות נטו עד 2050.
היעד הזה היה שינוי כיוון. ב-2015 התחייבה ישראל להגיע ל-7.7 טון פחמן דו-חמצני שווה ערך לנפש בשנת 2030, יעד יחסי שאינו מחייב הפחתה מוחלטת. כך מתואר ההבדל בדוח של סטודנטים לתואר שני באוניברסיטת תל אביב, בהנחיית פרופ' אלון טל, מאפריל 2025. ב-2021 עברה ישראל ליעד מוחלט, ומאז היא אמורה לפעול לפיו.
כמה הפליטות באמת ירדו מאז 2015?
כמעט לא ירדו. לפי מרשם הפליטות לסביבה של המשרד להגנת הסביבה לשנת 2024, הפליטות בישראל עמדו בשנה ההיא על 79.3 מיליון טון, עלייה של 2% לעומת 2023. שנת הבסיס 2015 עמדה על 80.7 מיליון טון. כלומר, תשע שנים אחרי שנת הבסיס הפליטות נמוכות ב-1.7% בלבד, וכדי להגיע ליעד של 58 מיליון טון יש לקצץ עוד כ-21 מיליון טון עד 2030.
העלייה ב-2024 נבעה בעיקר מגזי פלואור, שמשמשים לקירור, לייצור מוליכים למחצה ולכיבוי אש. לפי המשרד, הפליטות שלהם זינקו ב-30% בעקבות הוראת שעה שהתירה ייבוא שלהם לצורכי ביטחון או להגנה על חיי אדם. תרמה גם עלייה בייצור חשמל מדלקים ובתחבורה. ייצור חשמל וזיקוק נפט אחראים יחד ל-42% מהפליטות ותחבורה ל-25% מהן.
כדאי לשים לב להשוואה. לפי ניתוח של אתר Infospot, שהתבסס על נתוני המשרד, עד 2023 הפחיתה בריטניה את הפליטות בכ-30%, האיחוד האירופי בכ-20% וארצות הברית בכ-10%. בישראל, לפי Infospot, אין הפחתה כלל. בעשור שבו אחרות קיצצו, ישראל נשארה כמעט במקומה.
האם ישראל תעמוד ביעד של 2030?
לפי מבקר המדינה, לא. בדוח מעקב שפורסם ביוני 2026 כתב המבקר שבביקורת הקודמת, ב-2024, הצביע על קצב יישום שיביא להפחתה של כ-12% בלבד ב-2030, כלומר 69.4 מיליון טון במקום 59 מיליון. בביקורת הנוכחית, שנכון ליולי 2025, הליקוי "תוקן במידה מועטה": המדיניות הקיימת צפויה להביא להפחתה של כ-19% בלבד, כלומר כ-65.2 מיליון טון. הפער לעומת היעד עדיין כ-6 מיליון טון. (המבקר מחשב את היעד כ-59 מיליון טון והמשרד כ-58, והפער נובע מעיגול של 27% משנת הבסיס.)
גם המשרד להגנת הסביבה מודה בכך. בדוח השקיפות נכתב שבתרחיש "מדיניות קיימת" (WEM) יעד 2030 לא יושג במלואו. חשמל ותחבורה צפויים לעמוד ביעדיהם, אך נותרים פערים בפסולת ובתעשייה. בתרחיש "צעדים נוספים" (WAM), שמניח יישום מלא של כל מה שאושר ושל צעדים מתוכננים, היעד הכלל-משקי אמור להיות כמעט מושג. גם שם, כך נכתב, יעד התעשייה אינו צפוי להתממש, בעוד חשמל, תחבורה ופסולת עומדים ביעדיהם. התחזית לשנת 2040 רחבה: כ-57 מיליון טון בתרחיש הראשון וכ-43 מיליון טון בשני.
חישוב פשוט מראה מה המשמעות. 43 מיליון טון הם הפחתה של כ-47% מ-2015, ו-57 מיליון טון הם הפחתה של כ-29% בלבד. לפי דוח המשרד, ההבדל בין שני העתידים האפשריים הוא בהחלטות של הממשלה בשנים הקרובות, בעיקר בלכידת מתאן ממטמנות, בהאצת האנרגיה המתחדשת ובהחשמול של התחבורה.
הפער הזה מורגש גם בחשמל, הסקטור הגדול ביותר. בשני התרחישים יעד החשמל ל-2030 מושג, אבל בתרחיש המדיניות הקיימת הפליטות מהחשמל חוזרות לעלות אחרי 2030. הסיבה, לפי הדוח: קצב הוספת האנרגיה המתחדשת, שמבוסס על הממוצע בשלוש השנים האחרונות, לא מספיק כדי לפצות על הביקוש הגובר לחשמל מגידול האוכלוסייה ומהחשמול של התחבורה. כלומר, בלי צעדים נוספים, יעד ל-2035 עלול להתחיל להידרדר כבר בתחילת העשור הבא. עוד פרט חשוב: מס הפחמן וסגירת בתי הזיקוק בחיפה עד 2030 לא נכללו במודל התרחישים, כך שהתמונה האמיתית עשויה להיות שונה.
על אחד המהלכים שמשפיעים על התרחיש, הפסקת השימוש בפחם, כתבנו במאמר על יחידות הפחם באורות רבין.
למה אין עדיין יעד ל-2035?
הסכם פריז דורש מכל מדינה להגיש אחת לחמש שנים יעד מעודכן. לפי מבקר המדינה, ישראל נדרשה להגיש עד סוף אפריל 2025 התחייבות מעודכנת לשנת 2035, הכוללת יעדים סקטוריאליים ויעד משקי, והמשרד להגנת הסביבה לא הגיש אותה. המבקר מתאר את המצב כפי שנמצא בביקורת, שנתוניה מגיעים עד נובמבר 2025. המבקר קבע שישראל "אינה עומדת במחויבות הבין-לאומית שקיבלה על עצמה" לשנת 2035, והמליץ לממשלה להשלים בהקדם את עבודת קביעת היעדים ולהגיש אותם לאו"ם. עוד כתב שהשרה להגנת הסביבה הנחתה בתחילת 2026 את הגורמים המקצועיים במשרד לבחון את פרישת ישראל מאמנת האקלים של האו"ם, צעד שלדבריו עלול לבלום את המחויבות הישראלית.
בדקנו גם את המעקב העדכני של Climate Action Tracker, גוף מחקר שעוקב אחר היעדים. בבדיקתנו ב-10 בנובמבר 2026 הוא מנה 158 מדינות שהגישו יעד ל-2035, וישראל אינה ביניהן. בין המדינות שהגישו: יפן (הפחתה של 60% לעומת 2013), קנדה (45-50% לעומת 2005), אוסטרליה (62-70% לעומת 2005), האיחוד האירופי (66.25-72.5% לעומת 1990) ובריטניה (81% לעומת 1990). שנות הבסיס שונות, ולכן אי אפשר להשוות ישירות בין האחוזים. אבל כיוון המגמה ברור: כל אלה קבעו יעד אחרי 2030, וישראל עדיין לא.
כאן ראוי לדייק. את רישום ה-NDC הרשמי באתר האו"ם לא הצלחנו לבדוק ישירות, ולכן אנחנו נשענים על דוח המבקר ועל המעקב של CAT. חיפשנו גם הודעה של המשרד להגנת הסביבה או דיווח בעיתונות על הגשת יעד כזה, ולא מצאנו. הדוח של סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב מאפריל 2025 ציין שישראל שוקלת את ה-NDC השלישי שלה, שאמור להיות מוכן ומוגש לפני COP31, אך לא מצאנו אישור שהדבר קרה. אם ישראל תגיש יעד במהלך הוועידה, התמונה תשתנה.
מה אמור לקרות בוועידה באנטליה?
לפי האתר הרשמי של הוועידה, נשיא COP31 הוא מוראט קורום, שר הסביבה, העיור ושינוי האקלים של טורקיה, וכריס בואן מכהן כ"נשיא המשא ומתן". קורום אמר שהוועידה תהיה "נקודת מפגש לדיאלוג, להסכמה ולפעולה בדיפלומטיה האקלימית". במרכז כל ועידה כזאת עומדת השאלה אם היעדים שהמדינות מגישות מצטברים יחד לשינוי של ממש, ולכן היעדים הלאומיים הם הנושא שאליו נמדדת כל משלחת.
ישראל אינה צריכה להמתין לסיכום כדי לפעול. יעד ל-2035 הוא החלטה שהממשלה יכולה לקבל בישיבה אחת, בלי תלות במשא ומתן בין-לאומי. לכן השאלה אם ישראל תגיע לוועידה עם מספר ביד היא שאלה על סדרי עדיפויות מקומיים, ולא על דיפלומטיה.
מה אפשר לדרוש ממדינה בינונית בלי חוק אקלים?
כאן נכנס השיקול המשפטי. מבקר המדינה כותב שחקיקת אקלים "אין", ושהממשלה "מקדמת את החקיקה ביד אחת ובולמת אותה ביד השנייה". לפי Infospot, יעדי הממשלה הנוכחיים נקבעו בהחלטת ממשלה, ולכן אין להם סנקציה ואי אפשר לאכוף אותם בבית משפט. פירוט נוסף על מצב החוק, שנתקע בכנסת, מופיע בכתבה שלנו על העדר חוק האקלים ודוחות המבקר.
אז מה כן אפשר לדרוש? שלושה דברים מעשיים, שלא תלויים בחוק:
יעד שנגזר מהנתונים של המדינה עצמה. הדוח הדו-שנתי של המשרד כבר מציג שני מסלולים עד 2040. יעד ל-2035 שנבחר בין שני המסלולים הוא החלטה פוליטית שקופה ולא ניחוש, והוא נותן לציבור מדד לבדיקה (זו המלצה שלנו, לא של המשרד).
שקיפות שנתית. ישראל כבר מפרסמת מצאי פליטות מדי שנה. מה שחסר הוא מנגנון שמחייב את הממשלה להסביר בפומבי כל שנה למה הפער לא נסגר ומה היא עושה בעניין.
מחיר לפליטה. לפי מבקר המדינה, מס פחמן חל בישראל מ-1 בינואר 2025 באופן מדורג עד 2030, והוא צפוי להכניס למדינה 7.35 מיליארד שקל במצטבר, ובינואר 2026 החלה תקופת מעבר והסתגלות לתעשייה. סוכם גם על תמיכה בתעשייה בהיקף מיליארד שקל ועל 700 מיליון שקל לסיוע לשכבות מוחלשות. לפי הדוח הדו-שנתי של המשרד, המס טרם נכלל במודל הפליטות, ולכן השפעתו על 2035 עוד לא ידועה. יש לו גם היבט של סחר, שהסברנו במאמר על המס האירופי על פחמן והיצואנים הישראליים.
ישראל לא צריכה לפתור את משבר האקלים לבדה. אבל מדינה שפליטותיה לא ירדו כמעט עשור יכולה לפחות לכתוב מספר ל-2035 ולהסביר איך תעמוד בו.
שאלות ותשובות
האם ישראל הגישה יעד אקלים ל-2035?
לפי מבקר המדינה, המשרד להגנת הסביבה לא הגיש יעד לאו"ם עד סוף אפריל 2025, המועד שבו נדרש לעשות זאת. מעקב Climate Action Tracker, שנבדק ב-10 בנובמבר 2026, אינו כולל אותה בין 158 המדינות שהגישו יעד ל-2035. לא בדקנו ישירות את רישום ה-NDC של האו"ם.
מה יעד האקלים הנוכחי של ישראל?
הפחתה של 27% בפליטות גזי החממה עד 2030 לעומת 2015, כלומר לא יותר מ-58 מיליון טון, והפחתה של 85% עד 2050, כלומר לא יותר מ-12 מיליון טון. היעד נקבע בהחלטת ממשלה 171 ביולי 2021.
האם הפליטות בישראל ירדו מאז 2015?
מעט מאוד. ב-2024 הן עמדו על 79.3 מיליון טון, לעומת 80.7 מיליון טון בשנת הבסיס 2015, ירידה של 1.7% בלבד. ב-2024 הן אף עלו ב-2% לעומת 2023.
מה יקרה אם ישראל לא תעמוד ביעדים?
אין סנקציה ישירה. הסכם פריז וולונטרי, ולפי Infospot אי אפשר לאכוף את החלטת הממשלה בבית משפט. לכן הבקרה נשענת בעיקר על דוחות המבקר, על שקיפות הנתונים ועל הלחץ הציבורי.
מקורות
- מבקר המדינה, "התמודדות המדינה עם סיכונים סביבתיים, טכנולוגיים וחברתיים" – תקצירי הדוח, פרק "פעולות ממשלת ישראל והיערכותה למשבר האקלים – ביקורת מעקב" (יוני 2026). קישור
- המשרד להגנת הסביבה, "מרשם פליטות לסביבה: דוח שנתי, שנת דיווח 2024" (2025), פרק "מצאי פליטות גזי חממה". קישור
- מדינת ישראל, המשרד להגנת הסביבה, "Israel's first Biennial Transparency Report and fourth National Communication" (2025), אמנת המסגרת של האו"ם לשינוי אקלים (UNFCCC). קישור
- אוניברסיטת תל אביב, "Is Israel Meeting its International Climate Obligations?" (אפריל 2025). קישור
- Climate Action Tracker, "CAT 2035 Climate Target Update Tracker" (נבדק ב-10 בנובמבר 2026). קישור
- World Resources Institute, "Assessing 2025 NDCs" (נתונים עד 9 בנובמבר 2025). קישור
- ממשלת בריטניה, "UK's 2035 Nationally Determined Contribution (NDC) emissions reduction target under the Paris Agreement". קישור
- Infospot, "עלייה בפליטות גזי החממה בשנת 2024 משלימה 9 שנים ללא הפחתה" (ספטמבר 2025). קישור
- Infospot, "המשרד להגנ"ס: ישראל רחוקה מהשגת יעדי האקלים לשנת 2030" (23 באפריל 2025). קישור
- COP31 Türkiye, האתר הרשמי של ועידת האקלים באנטליה (9-20 בנובמבר 2026). קישור
- מועצת האיחוד האירופי, אישור יעד 2035 של האיחוד האירופי (5 בנובמבר 2025), כפי שדווח ב-Pubaffairs Bruxelles. קישור