הכותרת שהמשרד להגנת הסביבה בחר להדגיש בדוח מרשם הפליטות לשנת 2025, שפורסם ב-1 בספטמבר 2026, נעימה לעין: העלות החיצונית של זיהום האוויר בישראל ירדה ב-12%, ל-34.2 מיליארד שקל. חיסכון של 4.2 מיליארד שקל בשנה אחת, בעיקר בזכות הפחתת השימוש בפחם. אבל מי שקורא את הדוח עד הסוף מגלה תמונה מורכבת יותר: חלק מהשיפור נובע משנה שקטה יחסית בשריפות היער ומתפוקה נמוכה בבתי הזיקוק, וחלק מהזינוק בפליטות המתאן נובע מנוסחה חדשה ולא מהטמנה של יותר פסולת.
כמה עולה לישראל זיהום האוויר?
לפי מצאי הפליטות הארצי של 2025, העלות החיצונית של פליטות מזהמים וגזי חממה לאוויר בישראל עומדת על 34.2 מיליארד שקל. מתוכם 17.5 מיליארד שקל באים ממזהמים מקומיים, כמו תחמוצות חנקן וחלקיקים, ו-16.7 מיליארד שקל מגזי חממה. זה הסכום שהדוח מייחס לנזק לבריאות האדם ולסביבה, ולא חשבון ששילם מישהו בפועל.
מי אחראי? לפי הדוח, התחבורה מובילה עם 11.4 מיליארד שקל (33%), אחריה ייצור החשמל עם 8.9 מיליארד (26%), הפסולת עם 5.1 מיליארד (15%), התעשייה עם 4.8 מיליארד (14%) וגידול בעלי החיים עם 2.5 מיליארד (7%). עוד 1.5 מיליארד שקל (5%) באים ממקורות אחרים. במילים אחרות: הכביש והרפת חשובים לא פחות מארובה של מפעל.
חשוב להבין איך הנתון נולד. המשרד מחשב את העלות לפי "הספר הירוק" שפרסם ביולי 2020, המעריך בשקלים את הנזק של כל טונה של מזהם, ומעדכן את הערכים מדי שנה לפי התוצר, גודל האוכלוסייה והאינפלציה. זו הערכה מודלית, ויש לקרוא אותה כסדר גודל ולא כמספר מדויק.
אילו מפעלים מזהמים הכי הרבה?
מרשם הפליטות עצמו, שמבוסס על דיווחים של 566 מפעלים גדולים, מייחס להם עלות חיצונית של 14.5 מיליארד שקל ב-2025, ירידה של 9% (כ-1.4 מיליארד שקל) לעומת 2024. עשרים המפעלים הגדולים ביותר אחראים ל-77% מהסכום הזה, לפי טבלה 3 בדוח.
בראש הרשימה תחנת הכוח אורות רבין בחדרה, עם עלות חיצונית של 1.7 מיליארד שקל – ובכל זאת ירידה חדה של 49% לעומת 2024, אחרי שיחידות הפחם שלה הועברו ל"שימור". במקום השני, וזו הפתעה לקורא שמצפה לתחנות כוח בלבד: מפעל המלט נשר ברמלה, עם 1.36 מיליארד שקל ועלייה של 6%. הוא עוקף את תחנת רוטנברג באשקלון (1.07 מיליארד שקל, ירידה של 13%). במקום החמישי מטמנת אפעה, שעלותה קפצה ב-158%, ל-568 מיליון שקל, בשנה שבה פרצה בה שריפה ועודכן מודל החישוב שלה. ועוד נחזור אליה.
מרשם הפליטות לא מציג את הפליטה "הגולמית" אלא את הנזק המשוער, ולכן לא מפתיע שמפעלי מלט ותחנות כוח מובילים: הם פולטים כמויות גדולות של תחמוצות חנקן וגופרית וחלקיקים באזורים מיושבים. כדי לשים את הדברים בפרופורציה, הדוח מחשב שהעלות החיצונית של המפעלים המדווחים היא 0.7% מהתוצר הלאומי ו-5.4% מתוצר ענפי התעשייה, החשמל והפסולת. ב-2020 השיעור עמד על 6.9%.
על מצבה של אורות רבין ועל הדחייה בסגירת יחידות הפחם כתבנו בהרחבה במאמר פחם בישראל: למה ארבע יחידות בלי מסננים בחדרה עדיין לא נסגרו.
האם הירידה בזיהום האוויר אמיתית?
חלקה, ללא ספק. ייצור החשמל מדלקים ירד ב-3% ב-2025, חלקן של האנרגיות המתחדשות בייצור החשמל הגיע ל-16.7%, והפליטה של פחמן דו-חמצני מתחנות הכוח ירדה ב-7%. התמונה הארוכה מאז 2012 מרשימה עוד יותר: לפי הדוח, פליטות תחמוצות החנקן מהמפעלים המדווחים ירדו ב-82%, תחמוצות הגופרית ב-94% והחלקיקים הנשימים (PM10) ב-78%. גם "הארץ" דיווח שהפליטות של שלושת המזהמים העיקריים הגורמים לתחלואה ירדו ביותר מ-70% מאז 2012.
אבל כאן נחוצה זהירות, כי בתוך הירידה של 2025 מעורבים כמה גורמים שאינם בהכרח מגמה:
שנה שקטה בשריפות. חלקיקי PM2.5 במצאי ירדו ב-27% ו-PM10 ב-28%. הדוח מסביר שהסיבה העיקרית היא הפחתה בשריפות חורש ובשריפות פסולת. שריפות חורש ירדו ב-67% לעומת 2024, שבה בערו שריפות רבות בצפון בגלל המלחמה, והשריפות על כל סוגיהן אחראיות ל-60% מפליטת ה-PM2.5. שנת שריפות פחות קשה אחרת, והמספר יחזור למעלה.
מבצע ותקלות בבתי הזיקוק. תפוקת בית הזיקוק בחיפה ב-2025 הייתה כ-70% מהתפוקה המרבית, נמוכה ב-19% מ-2024, "בשל מבצע עם כלביא וטיפולים תקופתיים", כלשון הדוח. כתוצאה מכך פחתו פליטות הפחמן הדו-חמצני, תחמוצות החנקן והחלקיקים מבתי הזיקוק ב-15%-20%. בית הזיקוק באשדוד פעל גם הוא ב-70% מכושר הייצור, ואחרי תקלה בחומר גלם לא תקני שסיפק ספק בינלאומי נאלץ להדמים חלק ממתקניו. כשהתפוקה תחזור לרגיל, חלק מהחיסכון ייעלם.
שינוי בשיטת החישוב. במצאי הארצי ירדו פליטות תחמוצות החנקן ב-13% בלבד, אבל המשרד מציין ש"ללא שינויים מתודולוגיים במצאי תחבורה כבישית" היתה הירידה 28%. כלומר, שיטת החישוב החדשה של פליטות הרכבים, שכוללת פליטות בנסיעה במנוע קר ושחיקת צמיגים ובלמים, "מעלה" את הנתון. מי שהשווה לשנה הקודמת בלי לקרוא את ההערות המתודולוגיות קיבל תמונה מעוותת.
עדיין יש גם נתונים של ממש: מספר אירועי שריפת הפסולת שבהם יצא צוות כיבוי עמד על 10,977, ירידה של 13% מ-2024 וירידה של 31% משנת השיא 2021. כמות הפסולת הנשרפת ירדה מכ-400 אלף טונות ב-2021 ל-274 אלף טונות ב-2025.
למה המתאן ממטמנות קפץ ב-38%, ואיפה הפער מיעד 2030?
סך פליטות גזי החממה בישראל ב-2025 ירדו ב-3% והגיעו ל-75.7 מיליון טונות שווה ערך פחמן דו-חמצני. מתוכן פחמן דו-חמצני הוא 77% ומתאן 14%. אבל פליטות המתאן מהמטמנות שדווחו למרשם עלו ב-38%.
האם ישראל קברה פתאום הרבה יותר פסולת? לא. ב-2025 עודכן המודל האמריקאי (LandGEM) שהמשרד משתמש בו לחישוב כמות הביוגז. לפי העדכון, מטמנה עם בעיית ניקוז תשטיפים חייבת להשתמש בקבוע הייצור הגבוה ביותר, וזה הוחל על מטמנות אפעה ועברון. באפעה, הקבוע עבר מהנמוך ביותר (אזור מדברי) לגבוה ביותר, וכמות הביוגז הנוצרת שם עלתה בכ-152%. בטבלה בדוח, כלל המטמנות של פסולת מעורבת "ייצרו" ב-2025 כ-503 מיליון מ"ק ביוגז, לעומת 275 מיליון ב-2024, ושיעור האיסוף ירד מ-16% ל-8%. מדובר אפוא בהערכה חדשה ונוקשה יותר של כמה גז נוצר ונפלט, ולא בהכרח בקפיצה בפועל.
המשמעות המעשית גם היא חשובה: ב-8% איסוף בלבד, רוב המתאן מהמטמנות אינו נתפס. זה נתון שראוי לעקוב אחריו, כי הוא משנה את התמונה של אחד ממקורות המתאן הגדולים במשק.
וכאן נכנס יעד 2030. החלטת הממשלה 171 מ-2021 קבעה הפחתה של 27% בפליטות גזי החממה עד 2030 לעומת 2015, כלומר 58 מיליון טונות. הדוח עצמו מציין שההפחתה הצפויה היא 19% בלבד. בפועל, 75.7 מיליון טונות ב-2025 מותירים פער של כ-17.7 מיליון טונות מהיעד. פירוט על היעדר חוק האקלים וההערכות לעתיד כתבנו בחוק אקלים בישראל: גם אחרי שלוש ביקורות של מבקר המדינה אין חוק.
מה קורה במפרץ חיפה ובאשדוד?
שני אזורי התעשייה הגדולים, שכל אחד מהם מוזכר בדוח בנפרד, מראים תמונה מעורבת.
במפרץ חיפה הגיעה הירידה המצטברת מאז 2012 ל-53% עד 94% בכל המזהמים המרכזיים, אבל בשנה האחרונה עלו הפליטות של חומרים מסרטנים ב-4% (פורמלדהיד מארובת מנוע ביוגז במט"ש חיפה), תרכובות אורגניות נדיפות ב-15% ותחמוצות חנקן ב-7% בעקבות פעילות תחנת הכוח חיפה. באשדוד נפתחו ב-2025 שתי תחנות כוח חדשות, ובין השאר בגללן עלו תחמוצות החנקן ב-4% והחומרים המסרטנים ב-8%, בעיקר מפורמלדהיד בתחנה שליד מתקן ההתפלה.
הפער שהמשרד עצמו מזכיר מטריד יותר: יש פער בין כמות הבנזן שהמפעלים מדווחים עליה במצאי של מפרץ חיפה ושל אזור התעשייה צפון אשדוד לבין ריכוזי הבנזן הנמדדים בתחנות הניטור. המשרד בוחן אם הסיבה היא מקורות תעשייה, תחבורה או מגבלות של מודל הפיזור. לפי מעריב, איגוד ערים מפרץ חיפה להגנת הסביבה טוען שהדיווחים אינם משקפים בהכרח את הפליטה בפועל, וכי כ-94% מאירועי פליטת הבנזן שבדק במפעלי קבוצת בז"ן לא דווחו כלל. זו טענת האיגוד ואין לראות בה ממצא של המשרד. על רקע זה, נקרא זיהום האוויר במפרץ חיפה: איך יעד הפינוי של בז"ן נמס משנה לשנה שפרסמנו באוגוסט.
מה לא יודעים עדיין?
הנתונים במרשם הם נתוני המפעלים עצמם. הדוח מדגיש כי המידע "עבר בדיקות שונות" וכי רמת הבדיקה נקבעת לפי היקף הפעילות ולפי שיקול דעת מקצועי של אנשי המשרד. עוד נקודה: בשתי תחנות מעבר של חברה אחת, באשדוד ובטייבה, פרצו ב-2025 שריפות שלא דווחו למרשם, והמקרה הועבר לאכיפה.
וגם אחרי כל הירידות, הפער מאירופה עדיין גדול: פליטת תחמוצות החנקן לנפש של המפעלים המדווחים בישראל גבוהה ב-50% מזו של 14 מדינות האיחוד האירופי הותיקות (EU14). ושיעור ייצור החשמל מדלקים בישראל, 83%, הוא הגבוה ביותר ב-OECD.
שאלות ותשובות
מה זו "עלות חיצונית" של זיהום אוויר?
זו הערכה בשקלים של הנזק שגורם הזיהום לבריאות האדם ולסביבה, שמישהו אחר משלם עליו: חולים, קופות החולים, אקלים. המשרד מחשב אותה לפי ערכים שפורסמו ב"ספר הירוק" מיולי 2020 ומעדכן אותם מדי שנה.
מי המפעל המזהם ביותר בישראל לפי הדוח?
לפי עלות חיצונית ב-2025, אורות רבין בחדרה, עם 1,705 מיליון שקל. מפעל המלט נשר ברמלה במקום השני עם 1,358 מיליון, ותחנת רוטנברג באשקלון שלישית עם 1,071 מיליון.
האם הירידה של 12% בעלות החיצונית מבטיחה שהמגמה תימשך?
לא בהכרח. חלק מהירידה נובע מהצמצום בשימוש בפחם, שהוא שינוי מבני, אבל חלק אחר קשור לשנה פחות קשה בשריפות יער ולתפוקה נמוכה בבתי הזיקוק ב-2025. אלה גורמים שעשויים להתהפך.
מקורות
- "מרשם פליטות לסביבה – דוח שנתי, שנת דיווח 2025", המשרד להגנת הסביבה (מוגש לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת), ספטמבר 2026. https://www.gov.il/BlobFolder/reports/prtr_report/he/prtr_prtr-2025.pdf
- "דוח: ירידה קלה בפליטות גזי החממה בישראל, זינוק בפליטות המתאן", ynet. https://www.ynet.co.il/environment-science/article/bkt1jhmuml
- "דו"ח: ירידה של כ־70% בפליטות הגורמות לתחלואה מזיהום אוויר מ־2012", הארץ, 1 בספטמבר 2026. https://www.haaretz.co.il/nature/2026-09-01/ty-article/.premium/000001a0-577b-d4eb-affc-5f7b77520000
- "חדרה, חיפה ואשדוד בראש: מוקדי הזיהום הבולטים בישראל", יובל בגנו, מעריב, 1 בספטמבר 2026. https://www.maariv.co.il/news/environment/article-1361814